פינת ההודעות



כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


הושקה הסדרה החדשה - מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


לסדרה 'מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה' ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.

לאחר סגירת הדיון אפשר להגיב בדף הקהילה ('בלוגר בשפת הקודש') מתחת לסטטוס הפוסט. הכניסה לדף הקהילה דרך אייקון הקהילה בשוליים הימניים, או מכאן



יום שבת, 15 ביולי 2017

עליית מדרגה ?!


בדורי לימודי התיכון היו ארבע שנתיים. בחינת בגרות אחת או בחינת בגרות פנימית אחת בכל מקצוע בסיום התיכון. לא שאלון 02 03 05 לשיעורין. מבחן אחד ללימודי כול ארבע שנים. ובספר פגישת מחזורים, שנערך לאחר איזה שני עשורים מאוחר יותר, מוצגת ההיסטוריה של בית ספר ראשונים הרצליה - באותם ימים שיעור הזכאים לבגרות היה כ-30 אחוז בלבד. ואלה שלא עברו בכיתה ח' את מבחן הסקר או את המבחן הפסיכוטכני - בכלל לא היה להם עתיד בתיכון עיוני. הם נאלצו ללמוד במגמת פקידות, חשמל או מסגרות, בבית הספר המקצועי עמל.

ובית ספר התיכון העיוני 'הראשונים', שבזמנו עוד לא היה לו שם אלא הכינוי תיכון עירוני הרצליה - היה התיכון העיוני האחד ויחיד לעיר בת כחמישים אלפים תושבים. ובתיכון הזה היה שגור בפי המורים הפתגם: "שמונה לתלמיד הטוב, תשע למורה ועשר לאלוהים”. כן, הציונים בתעודות השליש ובתעודת הבגרות ניתנו אז במספרים שלמים, חד סיפרתיים, מלבד מספר דו סיפרתי, "לאלוהים” כמובן. אז כפי שאפשר להבין, תלמיד עם ממוצע ציונים 8 בבגרות היה נחשב לתלמיד טוב, וזה גם הספיק ברוב המקצועות להתקבל לאוניברסיטה.

האם השיטה הזו של הקימוץ בציונים בבית הספר שלי נבעה מהרצון לדרבן למצויינות? אולי, אינני בטוח. כי כשקיבלתי בארבעה מבחנים רצופים במתמטיקה ציון בין 95 ל-100, קיבלתי בתעודה רק את הציון 8. ורק לאחר שאזרתי עוז לגשת למורה אלוהים עם קובץ הבחינות ולשאול מדוע - היא העלתה אותי לדרגת "מורה" ושינתה את הציון בתעודה ל-9. נו, בכל זאת הייתי אז קצת מורה, היא תמיד קראה לי ללוח לפתור בעיות מתמטיות בפני הכיתה, כשלא היה מישהו אחר שידע לעשות זאת.

כך היה גם בביולוגיה. אני חושב שהייתי התלמיד הכי טוב בכיתה במקצוע והמורה לוי עובדיה נתן לי בבחינות ציונים שנעו משמונה פלוס לתשע מינוס. אבל כציון המגן העניק לי בסתר את הציון תשע. ובבחינות הבגרות עצמן במתמטיקה ובביולוגיה (שהיו שווי ערך ויותר לחמש יחידות כיום) - קיבלתי את הציון 10 בקלי קלות. איזה שאלונים קלים היו השאלונים של משרד החינוך לעומת אלה שבלימודי התיכון עצמם. אפילו בחלק מהקורסים שלמדתי באוניברסיטה - רמתם לא עלתה על רמת הלימודים בבית ספר התיכון שלי.

ומאז אני עדיין מפנטז להפגש עם מספר מורים שלי מהתיכון שאני מאוד מעריך. למשל עם לוי עובדיה, שכאמור בסיום התיכון רשם לי במגן בביולוגיה תשע, שלפי גישת בית הספר זהו ציון המשתווה לרמת מורה בלבד. ובפנטזיה שלי לנפנף לנגד עיניו את תעודת הבגרות שלי שנראתה בזמנו כמו תלוש (קראו לזה לוֹקש -איטריה ביידיש) ולנפנף לו בניצחון, שבציון הסופי בבגרות בביולוגיה הגעתי לדרגת אלוהים. והאם הוא בכלל יודע שסיימתי דוקטורט בגנטיקה וביוכימיה? שפרסמתי עשרות מאמרים וספרים מדעיים, ושהוענקו לי פרסים מכובדים ויוקרתיים, כמו למשל פרס וולף?

והמאמרים והספרים שכתבתי בשפה האנגלית נכתבו על ידי וללא צורך לשלם אלפי דולרים בכל פעם לעורך לשוני - כפי שזקוקים רבים מהקולגות כדי שעבודות שלהם תתקבלנה לפרסום. ובמסגרת הפנטזיות, הייתי רוצה להיפגש עם המורה שלי לאנגלית, אסתר לוקאס. זו שיש לה תואר שני בספרות אנגלית וכתבה סוללה של ספרי לימוד ארציים באנגלית לתיכון. ואני זוכר שלאחר מספר מבחנים שהיו מלאים בתיקונים באדום, היא מסרה לי מבחן ואמרה:

Now that your writing has improved - you can afford yourself longer answers than few lines”.

היא התכוונה שלשקספיר מגיע יותר ממספר משפטים לניתוח יצירתו. הייתי רוצה מאוד להפגש איתה ולשמוע ממנה איך האנגלית שלי בכתיבה היום. ואיך האנגלית שלי בהרצאות בכנסים בפני קהל של מאות עד אלפי מדענים. ואיך האנגלית שלי בפני סטודנטים אמריקאיים כפרופסור לווין של אוניברסיטת בוסטון.

והמורה המוערצת הנוספת שהייתי רוצה מאוד להיפגש איתה היום היא המורה לספרות שרה זיו. לא שהייתי משהו בספרות, הציונים שלי נעו סביב ה-8 בקושי. ובלשון קיבלתי בבגרות את הציון 8, רק משום שהציון 10 בחיבור העלה לי את הממוצע. אבל הייתה משום מה בינה לביני כימיה. איזושהי כימיה הדדית, וכל כך אהבתי ללמוד ממנה ביאליק, טשרניחובסקי ורחל. והיום אני מפנטז מה היא הייתה אומרת לו נפגשנו והייתי שואל לדעתה על השירים והסיפורים שלי. האם היא בכלל קוראת ומזהה אותי בכינויים? אולי אולי קוראת, אבל סביר שלא מזהה.


את שמם של בית ספר התיכון ושלושת המורים ציינתי ברשימת התוויות. אולי בעקבות כך הם יגלו את שמם בגוגל ויצרו קשר איתי. כמה אשמח. כי אינני יודע מה עלה בגורלם.

ביום רביעי האחרון, אזרתי עוז והגשתי שלושה שירים שלי לשיפוט פרסום בכתב העת הספרותי האינטרנטי - במה חדשה. כמדען יש לי הערכה עצמית לעבודתי המדעית, אבל הערכה עצמית על הרצפה ליצירות הספרותיות שלי. אז לאחר שכתבתי כאן את הרשומה הזו לרגל שנתיים לבלוג, ועל השאיפה שלי לפרסם ספר דיגיטלי משיריי, אמרתי ננסה ונראה. מקסימום ידחו.

אז לאחר שנרשמתי והעלתי את שלושת השירים, התקבלה לאחר יום הודעה למייל שחברותי כיוצר אושרה, וכי כרגע ממתינים לשיפוט 85 יצירות. אלה שתהיינה ראויות - זמן הפרסום נע בין שבוע לחודשיים.

מספר שעות לאחר מכן קיבלתי מייל מהעורך דן ספרי (שהוא גם העורך הראשי של כתב העת הספרותי 'נתיבים'), שהיצירה 'אף פעם' פורסמה בבמה חדשה . 




כיוון שבהרשמה שם המשתמש הרגיל שלי כבר היה תפוס, אז אמרתי - יהי שמי בבמה דור ירושלמי.



ובעמוד הראשי התנוסס שמי בין היוצרים החדשים.


ולמחרת התקבל מייל שני מהעורך, שגם היצירה 'מטמורפוזה' פורסמה:


וחוות הדעת של העורכים לשיר הינה:


ולקורא כאן אין מושג כמה התרגשתי לראות את שמי ויצירותיי מתנוססים בעמוד הראשי של במה חדשה ומדורגות בראש רשימת היצירות האהודות. 

























וריגש לצפות בדרוג השיר מטמורפוזה ברשימת היצירות המוערכות של המשורר רמי בקיש:





ומרגש לדעת שבכתב העת הזה מפרסמים ענקים כמו אתגר קרת ויורם קניוק ז"ל, שהיה גם עורך של במה חדשה בעבר.

אז גם אם לא מעמד "משורר”, לפחות עליית מדרגה - "יוצר". וגם אם חטפתי במקומות שונים לא פעם קיטונות ביקורת (בהחלט מוצדקות לעיתים), לרגע הברווז מרגיש קצת ברבור. 

טבלת הצבעת הקוראים:























תהה השבוע רשומה זו במקום פינת השיר ליום ראשון. לא אין זה ביטוי לזר דפנה. בלוח העריכה של הבלוג ממתינה כבר רשימת שירים לעוד שבועות לא מעטים.

עריכה

התפרסם בבמה גם השיר השלישי 'מעבר':



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן