קול - צמד לסיום שבוע

קול / קנקן

קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר
מִלּוֹתַי מִדְבָּר
הֲיִשְׁמְעוּנִי
הֲיַעֲנוּ?

***

למה? / קנקן

שָׁאֲלוּ לָמָּה, אֲבָל
מַדּוּעַ בְּעִבְרִית תִּקְנִית
וְיָדַעְתִּי -
חַיִּים בְּמָנוֹת קְטַנּוֹת
וְגַם אִם הַמָּנָה אַחֲרוֹנָה,
מְסָרֵב לְהִשְׁתַּנּוֹת.

***

שַׂר חֲמִשִּׁים [מֵאָה אֶלֶף] - ישעיהו פרק ג', ג'

בשקט, בשקט בלילה, בלילה

מבלי משים

מספר הצפיות בבלוג חצה קו -

בעל שש ספרות!

ושם בכתב העת במה חדשה

חדש -

עשר יצירות

ו- 160 קוראים
וארבע יצירות במוערכות 

גם זה משהו.

קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר
מִלּוֹתַי מִדְבָּר
הֲיִשְׁמְעוּנִי
הֲיַעֲנוּ?

ובמומלצי המערכת:

ופעמיים עשו את היום למערכת:

וגם זה משהו במדבר.

עליית מדרגה ?!

בדורי לימודי התיכון היו ארבע שנתיים. בחינת בגרות אחת או בחינת בגרות פנימית אחת בכל מקצוע בסיום התיכון. לא שאלון 02 03 05 לשיעורין. מבחן אחד ללימודי כל ארבעת שנות הלימוד בתיכון. ולפי ספר פגישת מחזורים, שנערך לאחר איזה שני עשורים מאוחר יותר, מוצגת ההיסטוריה של בית ספר ראשונים הרצליה - בה מצוין שבאותם ימים שיעור הזכאים לבגרות היה כ-30 אחוז בלבד. ואלה שלא עברו בכיתה ח' את מבחן הסקר או את המבחן הפסיכוטכני - בכלל לא היה להם עתיד בתיכון עיוני. הם נאלצו ללמוד במגמת פקידות, חשמל או מסגרות, בבית הספר המקצועי עמל.

ובית ספר התיכון העיוני 'הראשונים', שבזמנו עוד לא היה לו שם אלא הכינוי תיכון עירוני הרצליה - היה התיכון העיוני האחד ויחיד לעיר בת כחמישים אלפים תושבים. ובתיכון הזה היה שגור בפי המורים הפתגם: "שמונה לתלמיד הטוב, תשע למורה ועשר לאלוהים”. כן, הציונים בתעודות השליש ובתעודת הבגרות ניתנו אז במספרים שלמים, חד סיפרתיים, מלבד מספר דו סיפרתי - "לאלוהים” כמובן. אז כפי שאפשר להבין, תלמיד עם ממוצע ציונים 8 בבגרות היה נחשב לתלמיד טוב, וזה גם הספיק ברוב המקצועות להתקבל לאוניברסיטה, בלי פסיכומטרי.

האם השיטה הזו של הקימוץ בציונים בבית הספר שלי נבעה מהרצון לדרבן למצויינות? אולי, אינני בטוח. כי כשקיבלתי בארבעה מבחנים רצופים במתמטיקה ציונים בין 95 ל-100 וכן 100 בעוד ארבעה בחנים - קיבלתי בתעודת השליש רק את הציון 8. ורק לאחר שאזרתי עוז לגשת למורה, רעיה גלוברמן, עם קובץ הבחינות ולשאול מדוע - היא חטפה את התעודה והעלתה אותי למחרת לדרגת 'מורה'. כלומר , שינתה את הציון בתעודה ל-9. נו, בכל זאת הייתי אז קצת מורה - כשהיא נהגה להזמין אותי ללוח לפתור בעיות מתמטיות בפני הכיתה. בדרך כלל כשלא היה מישהו אחר שידע לעשות זאת.

כך היה גם בביולוגיה. אני חושב שהייתי מהתלמידים היותר טובים בכיתה במקצוע. והמורה לוי עובדיה העניק לי בבחינות ציונים שנעו ברובם משמונה פלוס לתשע מינוס. ובתעודה - רק 8 כמובן. אבל כציון המגן העניק לי בסתר את הציון תשע (כך גיליתי בדיעבד). ובבחינות הבגרות עצמן במתמטיקה ובביולוגיה (שהיו שווי ערך ויותר ברמתם לחמש יחידות כיום) - קיבלתי את הציון הסופי 10 בקלי קלות. איזה שאלונים קלים היו השאלונים של משרד החינוך לעומת אלה שבלימודי התיכון עצמם. אפילו בחלק מהקורסי המבוא שלמדתי אחר כך באוניברסיטה, למשל בבוטניקה, זואולוגיה וכימיה כללית (כל הכבוד והערכה למורה לכימיה טובה פרנקל על לימודי הכימיה) - רמתם לא עלתה על רמת הלימודים בבית ספר התיכון שלי. זו אמת לאמיתה. יכולתי לישון או להעדר מההרצאות. המחברות שלי מהתיכון הספיקו להצלחה בבחינות הקורסים האלה באוניברסיטה.

ומאז אני עדיין מפנטז להפגש עם מספר מורים שלי מהתיכון. מורים שאני מאוד מעריך. למשל עם לוי עובדיה, שכאמור בסיום התיכון רשם לי במגן בביולוגיה תשע - שלפי נרטיב בית הספר - זהו ציון המשתווה לרמת מורה. ובפנטזיה שלי  היה לנפנף לנגד עיניו את תעודת הבגרות שלי, שנראתה בזמנו כמו תלוש (קראו לזה לוֹקש -איטריה ביידיש). לנפנף לו בניצחון, שבציון הסופי בבגרות בביולוגיה הגעתי לדרגת "אלוהים". והאם הוא בכלל יודע שסיימתי דוקטורט בגנטיקה וביוכימיה? שהתמחתי במשך ארבע שנים במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים? שפרסמתי עשרות מאמרים וספרים מדעיים, ושהוענקו לי פרסים מכובדים ויוקרתיים, כמו למשל פרס בתר דוקטורים למדעים מקרן וולף? שאני איש סגל אקדמי בפקולטה לרפואה ובמדעי התרופה? שהדרכתי מאות סטודנטים לתואר ראשון ולתואר שני? שהעמדתי דור המשך של דוקטורים ואנשי סגל? שרשמתי פטנטים בתחומים ריפוי הסרטן, הנדסה גנטית, תאי גזע ורפואה שיקומית של רקמות ואיברים?

והמאמרים והספרים שכתבתי בשפה האנגלית נכתבו על ידי וללא צורך לשלם אלפי דולרים בכל פעם לעורך לשוני - כפי שזקוקים רבים מהקולגות, כדי שעבודות שלהם תתקבלנה לפרסום. ובמסגרת הפנטזיות, הייתי רוצה להיפגש גם עם המורה שלי לאנגלית, אסתר לוקאס. זו שיש לה תואר שני בספרות אנגלית וכתבה סוללה של ספרי לימוד ארציים באנגלית לתיכון. ואני זוכר שלאחר מספר מבחנים שהיו מלאים בתיקונים באדום, היא מסרה לי מבחן ואמרה:
Now that your writing has improved - you can afford longer answers than few lines”.

היא התכוונה שלשקספיר מגיע יותר ממספר משפטים לניתוח דמות מיצירתו. הייתי רוצה מאוד להפגש איתה ולשמוע ממנה איך האנגלית שלי בכתיבה היום. ואיך האנגלית שלי בדיבור בהרצאות בכנסים, בפני קהל של מאות עד אלפי מדענים ברחבי העולם. ואיך האנגלית שלי בפני סטודנטים לרפואה אמריקאיים, כפרופסור לווין של אוניברסיטת בוסטון.

והמורה המוערצת הנוספת שהייתי שמח מאוד להיפגש איתה היום היא המורה לספרות שרה זיו. לא שהייתי משהו בספרות, הציונים שלי בבחינות נעו סביב ה- 8. ובעברית בבגרות רק הציון 10 בחיבור (הבעה בכתב) העלה לי את הממוצע. אבל הרגשתי אז שהייתה בינה לביני כימיה. איזושהי כימיה הדדית, וכל כך אהבתי ללמוד ממנה ביאליק, טשרניחובסקי ורחל... והיום אני מפנטז מה היא הייתה אומרת לו נפגשנו והייתי שואל לדעתה על השירים והסיפורים שלי. האם היא בכלל קוראת ומזהה אותי בכינויים? אולי אולי קוראת, אבל סביר שלא מזהה.

את שמם של בית ספר התיכון ושמם של ארבעת המורים שהזכרתי כאן - ציינתי ברשימת התוויות. אולי בעקבות כך הם יגלו את שמם בגוגל. ויצרו קשר איתי (דרך תיבת המסרים בשוליים הימניים בבלוג). כמה אשמח. כי אינני יודע מה עלה בגורלם.

***

ביום רביעי האחרון, אזרתי עוז והגשתי שלושה שירים שלי לשיפוט פרסום בכתב העת הספרותי האינטרנטי - במה חדשה. כמדען יש לי הערכה עצמית לעבודתי המדעית, אבל הערכה עצמית על הרצפה ליצירות הספרותיות שלי. על הרקע לכך כבר כתבתי ברשומה הטראומטית איך זה התחיל. אז לאחר שכתבתי כאן את הרשומה הזו לרגל שנתיים לאתר בלוג זה, ועל השאיפה שלי לפרסם ספר דיגיטלי משיריי, אמרתי - ננסה ונראה. מקסימום ידחו.

אז לאחר שנרשמתי והעלתי את שלושת השירים, התקבלה לאחר יום הודעה במייל, שחברותי כיוצר אושרה ובהתאם נפתח לי דף יוצר. וכי כרגע ממתינות 85 יצירות לשיפוט במערכת. ומתוכן אלו שתהיינה ראויות - זמן הפרסום נע בין שבוע לחודשיים.

אבל,מספר שעות לאחר מכן קיבלתי מייל מהעורך דן ספרי (שהוא גם העורך הראשי של כתב העת הספרותי 'נתיבים'), שהיצירה 'אף פעם' פורסמה בבמה חדשה. 

כיוון שבהרשמה כינוי המשתמש הרגיל שלי כבר היה תפוס, אז אמרתי - יהי כינויי בבמה דור ירושלמי. כי ירושלמי אני כבר למעלה מארבעים שנה.

ולמחרת התקבל מייל שני מהעורך, שגם היצירה 'מטמורפוזה' פורסמה:

וחוות הדעת של העורכים לשיר הינה:

ולקורא כאן אין מושג כמה התרגשתי לראות את יצירותיי מתנוססות בעמוד הראשי של במה חדשה, ומדורגות בראש רשימת היצירות האהודות. 

ומרגש לדעת שבכתב העת הזה מפרסמים ענקים כמו אתגר קרת ויורם קניוק ז"ל, שהיה גם עורך של במה חדשה בעבר.

אז גם אם לא מעמד 'משורר', לפחות עליית מדרגה - 'יוצר'. וגם אם חטפתי במקומות שונים לא פעם קיטונות ביקורת (בהחלט מוצדקות לעיתים), לרגע הברווז מרגיש קצת ברבור. 

טבלת הצבעת הקוראים:

עריכה

התפרסם בבמה גם השיר השלישי 'מעבר':

בדף היוצר שלי ניתן למצוא לקט נבחר של שירים  וסיפורים. חלקם נבחרו כמומלצי המערכת וציבור הקוראים. שני סיפורים זכו גם בפרס ראשון בתחרויות שיפוט על ידי הסופר גל אמיר - בז'אנר סיפורי מתח, ועל ידי עורכי הוצאת אופוס - בז'אנר פנטזיה ומדע בדיוני. מרבית השירים והסיפורים מתפרסמים גם באתר חשיבה חופשית פלוס במדור שירים שלי ובמדור סיפורים שלי. וכן בפורומים לכתיבה יוצרת, שבה משתתפים משוררים, סופרים ואנשי ספרות.

מלאכה מוצלחת אני זוקף לזכותה של המורה היקרה שרה זיו, על שחינכה אותי.