ושוב הפסיכוביולוגיה ניצחה את מדעי המדינה והסטטיסטיקה

'דונלד דאק' נשיא !

והוא יהיה נשיא ארה"ב, בניגוד לתחזיות המלומדות של מומחי מדעי המדינה והסטטיסטיקאים. והם טעו כפי שטעו ברבות מתחזיות תוצאות בחירות אחרות. 
ומדוע הם טועים כל כך הרבה?
כי חסרה להם הבנה בביולוגיה. בעצם בתחומים ספציפיים בביולוגיה, הריהם הפסיכוביולוגיה והסוציוביולוגיה.

לפסיכוביולוגיה של הבחירות אקדיש רשומה זו. 
אל יאוש, כמות המדע המוצגת כאן מוגבלת מאוד ובשפת עמך. בהחלט יהיה שווה לסיים קריאת פוסט זה, להבנת ההחלטות והבחירות של עצמך וכלל המין האנושי.

שבוע לפני הבחירות כתבתי כאן את שהבעתי בפני מלומדים במהלך כל מערכת הבחירות ההזויה הזו. את ספקותיי לגבי החלטיותם בתחזית תוצאות הבחירות - שהבחירה של הילרי קלינטון לנשיאה סגורה, בטוחה ומוחלטת. ובפוסט ההוא כתבתי:

"נראה שידידיי המומחים במדעי המדינה מיהרו לקבוע שאין סיכוי שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב הבא, כפי שקבעו שאין סיכוי שהוא יבחר למועמד הרפובליקני לנשיאות. כחסיד האמרה למי נתנה הנבואה, אני אומר - שום דבר לא גמור עד שהוא נגמר". 
והם טעו בשל שלוש הנחות יסוד שהסתברו כמוטעות:

א. שקלינטון תיבחר בשל שיטת ה- all or non של האלקטורים (למעט שתי מדינות המחלקות את האלקטורים שלהן) והמדינות 'הכחולות' המובטחות. המדינות הכחולות שמספקות ב- flying colors את 270 האלקטורים הדרושים לבחירתה, ללא צורך בהכרעה של המדינות הצהובות המתנדנדות. הביטחון שבלעדי שלושת המדינות הקובעות שהם "בכיס" של הילרי קלינטון, בלתי אפשרי שטראמפ ינצח. 

ב. שהמיעוטים יכריעו לטובת קלינטון במדינות שהם לשון מאזניים. לא מאהבת יעקב אלא מפחד המן.

ג. שבניגוד לישראלים, האמריקאים חכמים יותר ולא מצביעים מהבטן. שלמרבית האמריקאים שאט נפש בפני מה שמייצג טראמפ. בשל חוסר היציבות שבהצהרותיו. בשל חוסר ניסיונו המדיני. בשל הגזענות ושנאת המיעוטים. בשל פשיטות הרגל בקריירת העסקים שלו...

אבל כל המומחים טעו. שוב הוכח (לא להיבהל מהמונחים הביולוגיים, הסבר יבוא בהמשך) עד כמה האמיגדלה במוח שולטת בהמוני מצביעים בזמן שהם מאחורי הפרגוד, וזאת למרות שההיפוקמפוס במוח שלהם מספק נתונים בשפע על כך שהם מצביעים פחות מהיגיון והרבה מתוך רגשות פרימיטיביים חייתיים החבויים באמיגדלה. מה שנקרא בלשון העם - מצביעים מהבטן. הצבעה רגשית של מספר שניות בקלפי מבלי להבין שיישאו בתוצאות שישפעו על חייהם למשך ארבע שנים, ללא אפשרות לחרטה.

גם מלומדים ו'ההגיוניים' מושפעים מהאמיגדלה - מרכז עצבי במוח האדם כמו במוחות שאר החיות - מרכז הפחד והשנאה. 

ופוליטיקאים בזויים כמו דונלד טראמפ (וכידוע יש גם אחד ישראלי שמצטיין בזה) מיטיבים להזין את האמיגדלות של ההמונים בדלק הפחד והשנאה . ואת הפחדים והשנאות האלה לא ניתן למחוק בהיגיון, כשם שכמעט בלתי אפשרי למחוק את הפחדים מטיסות, פוביות מפני ג'וקים, או להיפטר מהרגלי OCD בלתי הגיוניים בעליל.

בנוסף, לכל מפלגה יש את מה שמכונה hard core של מצביעים מקובעים, שימשיכו להצביע עבורה ויהי מה. אפילו אם יעמוד בראשה דונלד דאק הברווז. כי בשבילם תמיכה במפלגה זה כמו תמיכה בקבוצת כדורגל. כידוע, הגרעין הקשה של האוהדים בקבוצת כדורגל לא נוטשים אותה גם כשהיא מפסידה, אפילו מפסידה קשות.

לכך צריך להוסיף שרבים מקובעים בהצבעתם למפלגה שלא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן ששורשיה עשויים להיות חינוך מבית ההורים, או זיכרונות שכבר לא רלוונטים מזה עשרות שנים!

לפיכך נשאלת השאלה לגבי שיקולי ההצבעה - עד כמה הם נובעים מחשיבה שכלתנית ועד כמה מהרגש? ועכשיו אתרגם ברשותכם את השאלה לביולוגיה - האם שיקולי ההצבעה נגזרים מההיפוקמפוס או מהאמיגדלה במוח?

ולפני שאפרט ואסביר, ראשית אשאל אתכם שתי שאלות: 

הראשונה - כמה אחוזים מהמוח אנחנו מפעילים לדעתכם?

והשנייה - כמה ממה שאנחנו עושים נעשה בצורה מודעת?

בציבור קיים מיתוס (ולא באשמתו) שאנחנו מנצלים רק 5% (ויש החושבים 10%) מנפח המוח שלנו. כיום אנחנו יודעים שזה לא מדויק, יש המנצלים יותר. לעומתם בהחלט יש כאלו שמנצלים אפילו פחות מ- 5%. אני מניח שאתם לא נופלים מהכסא למקרא הדברים האלה.

ולגבי השאלה  עד כמה מפעולותינו נעשה בצורה מודעת: התשובה היא כ-10% בלבד. כלומר, 90% אנחנו עושים אם כך בצורה לא מודעת. למה הכוונה?

ראשית חלק נכבד מהפעילות שלנו אנחנו עושים בצורה אוטומטית. אנחנו לא חושבים על כל צעד שאנחנו עושים, גם לא על תנועות השחייה או הרכיבה באופניים (לאחר שרכשנו מיומנויות אלו). ואפילו רבים מאיתנו נוסעים יום יום בדרך לעבודה או לבית במצב דמוי 'טייס אוטומטי'. אבל יש עוד דברים רבים שאנחנו עושים בצורה לא מודעת. למעשה אנחנו לא מודעים לרוב הנתונים הנקלטים על ידי החושים שלנו - כי המוח שלנו מסנן. כתבתי על כך בעבר סידרת כתבות. לפיכך, בעצם אף לא אחד מאיתנו חי לגמרי במציאות. האמת שקיים חלק לא מבוטל של אנשים שהמוח שלהם מסנן בצורה קשה את המציאות. בהתאם לכך גם ההחלטות שלהם רחוקות מלהיות אובייקטיביות.

בתקופת בחירות, הפוליטיקאים של המפלגות למיניהן עושים למוחנו הרבה שטיפות מוח. יודעים מדוע הם מצליחים? 

כי לרבים יש בעיות זיכרון קשות - בזיכרון לטווח רחוק. 

בגדול יש לנו שני סוגי זיכרון עיקריים - זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח רחוק. מדוע אנחנו לא זוכרים דבר מהיותנו תינוקות? הסיבה לכך היא שעד גיל שלוש פועל במוחנו הזיכרון לטווח קצר בלבד, אשר ממוקם בקליפת המוח. הזיכרון לטווח ארוך מתפתח לאחר גיל שלוש והוא ממוקם במרכזים עצביים במעמקי המוח.

מידע וחוויות מועברים באופן סלקטיבי למרכז הזיכרון לטווח רחוק. הלמידה מבוססת על הזיכרון לטווח רחוק. הלמידה מאפשרת לנו את שליפת המידע שנאגר במרכז הזיכרון לטווח רחוק - פעולה המכונה 'אחזור מידע'.

באנשים בעלי קשיי למידה יש קשיים במעבר המידע אל הזיכרון לטווח רחוק או קשיים לשלוף אותו. קל להוליך שולל אנשים כאלה על ידי פוליטיקאים, כי לרבים יש קשיים בשליפת זיכרון ישן. עליהם קל במיוחד לעשות שטיפות מוח. הם לא זוכרים את העובדות. אפילו לא את הסתירות מאתמול להיום מפיו של מועמד.

אם לדייק, למעשה יש לנו שלושה סוגי זיכרונות לטווח רחוק שנאגרים במוח. אחד מהם שאינו רלוונטי לדיון זה הוא הזיכרון שאחראי לפעולות האוטומטיות (הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים וכדומה). אבל להחלטות היומיומיות שלנו אחראים שני מרכזי זיכרון נוספים - האחד הוא הזיכרון הרגשי, הכולל זיכרונות של פחד, שנאה, קינאה, ואהבה. מרכז הזיכרון הרגשי הזה שלנו אינו מפותח בהרבה מאשר אצל חיות ולכן מרכז זה נחשב מבחינה אבולוציונית כמרכז עצבי פרימיטיבי קדום. על כן אנחנו גם חולקים עם החיות אותן הרגשות (לידיעת כל אלו שפוגעים בחיות). 

באדם כמו בעוד מספר חיות תבוניות אחרות, התפתח מרכז זיכרון ארוך נוסף - זהו מרכז זיכרון העובדות המפורשות, שבו אגורים הידע והעובדות. זהו המרכז החיוני לנו לשם למידה, והתפתחותו היא שהביאה להתפתחות התרבות האנושית. אבל בל נטעה, התרבות שלנו אינה נקייה מהשפעת מרכז הזיכרון הרגשי החייתי שבנו.

אז היכן למעשה נאגרים כל הזיכרונות האלו במוח? מוקד הזיכרון הקצר הוא כאמור בקליפת המוח. הזיכרון העובדתי הארוך נאגר במרכז פנימי במוח שמכונה היפוקמפוס. השימוש בזיכרון זה מחייב כאמור אחזור המידע והעברתו חזרה לקליפת המוח כדי שנוכל לנצל אותו וליישמו בהחלטות שלנו.

הזיכרון הרגשי שלנו נאגר במרכז פנימי אחר במוח - הרי הוא האמיגדלה. האמיגדלה אחראית להחלטות הרגשיות שלנו וכן גם לכל סוגי הפוביות שלנו. פוביה למעשה היא מצב קיצוני של פחד שבו הזיכרון הרגשי גובר על הזיכרון והחשיבה העובדתית.

אך למעשה כמעט כל החלטה שלנו נעשית בהשפעה משולבת של שני המרכזים האלו - המרכז העובדתי והמרכז הרגשי. אך ההשפעה היחסית של כל אחד משני המרכזים משתנה בהתאם לנסיבות ובאופן אינדיבידואלי באנשים שונים. באחד שולט יותר המרכז העובדתי, ההגיוני ובאחר דומיננטי המרכז הרגשי. 

בפעמים רבות נוצר קונפליקט בין שני המרכזים האלו ולכן רבים המקרים שבהם האמיגדלה משתלטת על ההחלטות שלנו גם אם הן לרוב הגיוניות. אלו הן ההחלטות שבלשון ספרותית מכונות החלטות שנעשות מהבטן. 

יש אנשים רבים שיש להם בעיית זיכרון של עובדות ולפיכך הם מרבים יותר לפעול מהבטן, כלומר מהאמיגדלה. אבל הבעיה של אנשים רבים היא שהאמיגדלה שולטת על מעשיהם, גם ללא קשר ליכולתם להפעיל את ההיפוקמפוס - מרכז העובדות.

לקבוצה זו משתייכים כל המצביעים בבחירות, שאינם מסוגלים להצביע אף פעם עבור מפלגה אחרת. כל אלו שבדקה התשעים רועדת להם היד בקלפי ולמרות ההחלטה המחשבתית עובדתית שעשו, הם לא יכולים להפנים וממשיכים להצביע למפלגה או מועמד מסוימים על רקע רגשי, הקשור בדחייה או שנאה על רקע אתני, עדתי, דתי וכדומה - מצביעים על כן מהאמיגדלה. 

אבל בניגוד להיפוקמפוס, שבו מתעדכן המידע העובדתי הדרוש להחלטות אסטרטגיות, הזיכרון הרגשי באמיגדלה מקובע וקשה מאוד לבטל או לנטרל אותו.

הפוסט מתחיל להיות ארוך ומייגע. לפיכך אתאר ברשומה נפרדת מחקרים סוציוביולוגיים המצביעים על דמיון לא מחמיא בין הכוחות המניעים את החלטות הבחירה שלנו לבין אלה של ברווזים וג'וקים. תופתעו עד כמה דומים כוחות הבחירה שלנו לאלה של ג'וקים' בבחירת 'המנהיג' שלהם.

בהחלט לא בדיוק דמיון מחמיא לאדם.