דּוֹמֶמֶת עַל הַסַּפְסָל הַיָּחִיד
עֵינֶיהָ יוֹקְדוֹת
בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה סְבִיבָהּ
מִתְבּוֹנֶנֶת
אֵין הִיא חֵלֶק מִזֶּה
מָה יִכָּתֵב בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה?
אָסַפְתִּי אוֹתָהּ מֵהַסַּפְסָל
אֶל מְרוֹמַי אוֹתָהּ הֵבֵאתִי
בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה מִתַּחַת
מִתְבּוֹנְנִים
אֵין אָנוּ חֵלֶק מִזֶּה
מָה יִכָּתֵב בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה?
אל דאגה, אין השיר משקף חומרים של יומן רשת, שכידוע אינו ממאפייני בלוג זה. אבל הנמשל צריך בהחלט לעורר דאגה. אפילו דאגה גדולה.
הרבה זמן נמשך הנתק. לא שאינני כותב. אך הפסקתי לפרסם את זה כאן. גם כסוג של מחאה (שנראה כי אינה מעניינת איש) ובעיקר בשל מה שנגזר מהאמור בסוגריים - מין תחושה של לשם מה?
בחודשים האחרונים התפרץ בי לא פעם הרצון לכתוב על נושאים מרתקים בעיניי, שהשתלבו באקטואליה. לא אקטואליה עגומה של גזענות, הדתה, הידרדרות אושיות הדמוקרטיה בארצנו והגרוע מכול - תהליכים פאשיסטיים שמזכירים גם לי לא במעט את ערב עליית הרייך השלישי לשלטון. אני יודע שדבריי אלה מעוררים זעם אצל לא מעט אנשים, אבל לא איכפת לי לומר את זה קבל עם ועדה. אני לא צריך להתמנות לרמטכ"ל והמבין יבין את ההקשר.
גם לא איכפת לי שבעלי נטיות פשיסטיות, משתמטי השירות והג'ובניקים למיניהם יקראו לי ולבני משפחתי ששירתו ומשרתים ביחידות עילית קרביות - בוגדים.
כן, האקטואליה החברתית משקפת כיום יותר מתמיד מציאות עגומה של חברה נגועה בהידרדרות מוסרית חמורה המתבטאת בניסיון סידרתי להחלשת רשויות שמירת החוק והמשפט בשיטת הסלאמי. בחברה שבה יועצים משפטיים הססניים עד לאימה (המעוררים בי אסוציאציה כבדה לחיה ששמה צב) מטפלים בענייני חשודים שמינו אותם.
מציאות עגומה של חברה שממליכה מנהיגים אשר זורעים בעם רק פחד, שסע ופילוג. 'מנהיגים' פוליטיים המתמחים בהוצאת שדים רדומים מהבקבוקים ובלחימה בלגיטימיות שבפלורליזם. מציאות עגומה של מחוקקים מושחתים מכל מגוון הקשת הפוליטית (כן, כל אלה שמעלים לעצמם את משכורתם כל שני וחמישי בחקיקה, בעוד שרבים מהעם אפילו אינם מתקרבים לשכר המינימום - מושחתים הם בעיניי ללא תקנה). מציאות עגומה היא חברה הממליכה שוב ושוב אותם מנהיגים מושחתים עם נגיעות אנטי דמוקרטיות בעליל. כולל מנהיגים שהחוק המעוות מאפשר להם לשוב לשלטון לאחר שישבו בכלא על עוונותיהם. מנהיגים שנוהגים בעם כבעל רמת משכל של שימפנזים.
אבל מתצפיות מדעיות התברר שדווקא השימפנזים מבינים טוב יותר מאיתנו כאשר מנסים לעשות עליהם מניפולציות ומסובבים אותם בכחש. אמנם גם השימפנזים כאשר נתפסים בקלקלתם, אומרים הם בשפת הסימנים שלהם "אין כלום כי לא היה כלום" - כמו קטן או גדול העבריינים בני אנוש ועורכי דינם. אבל השימפנזים כאמור מזהים את השקרנים והעבריינים ומפליאים הם בהם את מכותיהם (פיזית ממש) ואחר כך מענישים אותם עד כדי הטלת חרמות ואפילו גירוש בל חזור מהחברה. כך יכול להיות מסולק גם הקוף המנהיג. והפלא ופלא, לכל מנהיג יש תחליף בחברות הקופים. כמו שהוכיחה כל ההיסטוריה האנושית - שלכל אדם יש תחליף! ומי שאינו מכיר בכך נגוע או בחטא היוהרה או בטמטום רגשי שאין לו בסיס במציאות. בוודאי לא לאורך כל ההיסטורית האנושית. לאדם מגיע תמיד לשאוף למשהו טוב יותר מאשר לדשדש במי מַדְמֵנוֹת. נראה שהשימפנזים מבינים זאת טוב מאיתנו.
דבריי כאן אולי נשמעים במקצת כמו תוכחת רבי ומורי ישעיהו ליבוביץ זצ"ל. שמי שיקרא כיום את דבריו ותחזיותיו דאז, יסכים כי ראוי הוא שיכנוהו הנביא ישעיהו ב'. ואין לזלזל ברמיזותיו שאנחנו עשויים להגיע למלחמת אחים. בראייה היסטורית ישעיהו כתב שלמרות שפיכות הדמים, מלחמות אחים עשו בסופו של דבר טוב לעמים. עיינו למשל ערך ההיסטוריה של ארה"ב. עיינו גם ערך הפרדות ממלכת יהודה ממלכת ישראל. בראייתי את המתרחש, לא מן הנמנע שאנחנו מתקרבים כאן באופן מפחיד לאפשרות של מלחמת אחים. אינני מתייפייף. לא אבוש לומר כי כבר כעת אינני רואה חלק מהעם כאחיי. אני מודע שדברים אלה יהיו קשים לאחדים לקריאה. ירצה מי שירצה ויטמון ראשו בחול. לאורך כל ההיסטוריה, טמינת ראש בחול (לא אצלי, יהיה בסדר...) היא תכונה מאוד יהודית.
אבל כידוע כל זה מסוג האקטואליה שאני משתדל להימנע ממנה בבלוג. למרות שלא אסתיר את עגמת הנפש השורה עלי ממנה ואשר גורמת לי להתרחק.
כאן אני מתכוון דווקא להימנעות גם מכתיבה הנוגעת לאקטואליה אחרת שנפגשת במדע מול אמונות טפלות וסטיגמות בציבור.
למשל זועק בי בימים אלה הטמטום של הורים שאינם מחסנים את ילדיהם. אלה המאמינים לבדיות של אוטיזם - אמונה חסרת שחר שאין לה שום יד ורגל במציאות. כי האמת היא שלמעשה אף אחד לא לקה באוטיזם כתוצאה מחיסון. באופן שאינו משתמע לשתי פנים - הוכח מדעית שמדובר בבדיה. כמשל מצות היהודים שנאפות בדם ילדי הגויים. הרי היו ועדיין המונים המאמינים בזה.
אבל אם ההורים האלה (שאני מכנה 'המבינים' הגדולים למיניהם ברפואת ימי הביניים) כל כך עיקשים בטמטומם, שייבוסם להם. גם אם ימותו באשמתם ילדיהם שהם מעמידים כשפני ניסוי. גם אם יישארו ילדיהם הם נכים או בלתי פוריים כתוצאה מחצבת, אבעבועות, או כתוצאה מרעין ובישין אחרים. אבל שלא יסכנו ילדים ותינוקות של אחרים. הסיבה שאצלנו בארץ לא התפרצה עדיין מגיפת חצבת עם תמותה כמו באירופה היא פשוטה - אחוז הסרבנים עדיין נמוך ומשום שלמעלה מ- 95% מאוכלוסיית ישראל עדיין מחוסנת כנגד חצבת. אבל לילדים מסורבי חיסונים אין מקום במערכת החינוך. שיישארו בביתם ולא יסכנו אחרים שמערכת החיסון שלהם עדיין אינה שלמה. ולוואי ותהייה כבר החקיקה הנדרשת בנושא. הגיע הזמן.
ולמרות שקשים דבריי ולא נעים לשמעם, אני עומד על הצורך להשמיע אותם באופן הבוטה ביותר, למרות המחאות חסרות השחר שהן עשויות לעורר. אין אני מתרגש מזעמם של אנשים רגשניים עם דעות ואמונות פרימיטיביות שהמדע שלהם הוא צירוף של אמונות טפלות וציטוטים חסרי ביסוס ביוטיוב, בסיינטיפיק YNET או אחרים שכאלה.
הנה ראו למשל את הידיעות באמצעי התקשורת אודות בריאותו הרופפת של נשיאנו שנאחל לו החלמה מהירה ומלאה. מספרים לנו באמצעי התקשורת שהוא נגוע בשפעת עקשנית (האם התחסן הוא השנה כנגד שפעת?). אבל אם הטיפול שהוא מקבל בימים אלה לפי דיווח באמצעי התקשורת הוא מתן מנות אנטיביוטיקה יומיות לתוך הווריד, אז בטוח שאין מדובר בשפעת כלל וכלל. כי שפעת נגרמת על ידי נגיף (וירוס) שאינו מגיב בכלל לאנטיביוטיקה. ולכן מדובר כנראה במשהו אחר לגמרי. משהו שמסתמן כזיהום חיידקי שאינו שפעת. אבל כבר ראיתי 'כתבים מדעיים' לא מעטים שמבלבלים לציבור את השכל. שבאותה כתבה גורם המחלה משתנה מנגיף לחיידק וחוזר חלילה. כי אבוי, אין הם מבינים את ההבדל העצום ביניהם, כפי שאפילו מבין תלמיד תיכון שלומד חמש יחידות לימוד בביולוגיה.
ובלוח העריכה של הבלוג גם גנוזות סדרות של כתבות שלא פורסמו בנושאים שונים כולל פוסטים בענייני אקטואליה אחרת. למשל זו הקשורה בפרשיית המים המינרלים של מי עדן. ואני אומר לכם שתו מי ברז, בארץ הם טובים לא פחות מהמים המינרלים בבקבוקים שהינכם משלמים עליהם הון לחברות שעושות באמצעותכם קופה של מיליארדים. ומי הברז בישראל בעלי איכות עולמית גבוהה מאוד. הם מנוטרים ובטוחים לשתייה. האמת היא שבמבחני טעם עיוורים, הנבדקים לא הבחינו בין מי ברז למים מינרלים. למעשה אנחנו שותים מים מינרלים מסחריים מבקבוקים בשל שטיפת מוח אגרסיבית של יצרני המים המינרלים. כתבה בנושא זה כבר פרסמתי בעבר כאן, ויש אליה קישור באתר הרשמי של המשרד להגנת הסביבה.
אבל מה זה משנה? השיווק האגרסיבי גורם לכם להמשיך לבזבז את כספיכם על מים מבקבוקים פלסטיק שמשחררים לתוכם חלקיקי פלסטיק זעירים ורעילים. לא לחינם פפסי רכשו את חברת סודה-סטרים בשל פטנט המשקה המוגז בקבוקים רב פעמיים הבטוחים יותר לשימוש מבחינה בריאותית.
וחשבתי גם להשקיע בכתיבת פוסט המבוסס על המחקר היוקרתי שנערך במשך 25 שנים על מדגם גדול של נבדקים ואשר פורסם על ידי כתב העת הרפואי היוקרתי LANCET. מסקנת מחקר זה היא שתוחלת החיים מתקצרת ב- 4 שנים בממוצע אצל אוכלי דיאטות דלות בפחמימות (כמו דיאטה קטוגנית, דיאטת פליאו ודיאטות עתירות חלבון אחרות). למעשה כל אלה שבדיאטה שלהם אחוז הפחמימות נמוך מ-40% מסך הערך הקלורי שהם אוכלים - הם יחיו פחות. אמנם הממוצע הוא קיצור 4 שנות חיים, אבל 4 שנים זה לא מעט וכשמדובר בממוצע זה עשוי כידוע להיות גם יותר. אפילו פי שניים בפרט זה או אחר.
ומחקר חדש אחר שנערך על ידי American College of Cardiology הראה שלא היה שינוי בתמותה כתוצאה מהתקפי לב בין נוטלי אומגה שלוש לעומת אלו שנטלו כביקורת פלצבו כמוסות שמן זית במקום. לפיכך מחקר זה מעמיד בספק רב את יעילות אומגה שלוש במניעת התקפי לב ואירועים מוחיים. אז האם תמשיכו לפרנס את חברות תוספי המזון שעושים עליכם קופה של יותר משני מיליארד בשנה על צריכת אומגה שלוש. כן אני יודע, רובכם ימשיך לצרוך אומגה 3 בשל שטיפת המוח של היצרנים. אני כבר יכול לשמוע את הטיעון הידוע של הצרכן ההדיוט - "לאיזה מחקרים להאמין"? כי הצרכן ההדיוט באמת מבולבל כי אינו יכול להבחין בין מחקרים אמיתיים למחקרים מוטים הממומנים על ידי חברות תוספי המזון. מיותר לציין שתוספי מזון אינם עומדים בסטנדרטים של בחינה קפדנית על ידי ה- FDA כפי שעומדות תרופות לבחינת יעילות מול רעילות. כבר כתבתי כאן בעבר על הסכנה בצריכת יתר תוספי מזון ומולטי-ויטמינים. כן, הם גם עשויים לקצר חיים. יש עדות מחקרית מדעית המצביעה על כך. וחמורה אפילו יותר השפעתם בנטילה יחד עם תרופות.
אבל לשם מה להקדיש כתבה גם על זה? במילא הציבור ניזון משמועות ומתעמולות מסחריות. במילא רבים בציבור פתאים לכל דבר והקלות שבה הם מעמידים את גופם כשפן ניסיונות בשל 'אמונות' פשוט אינה מובנת בעיני. אז מה התועלת לבזבז זמן ולכתוב על כך?
רואים אתם? לא חסרים נושאים אקטואליים רבים לדון בהם. אבל כאמור לשם מה? אני שואל. כאשר אני חש כדבֵּר אל העצים והאבנים,,,
אינני יודע אם או מתי אחדש כתיבתי כאן כקדם. אפסה עד מאוד חדוות הכתיבה. במילא אינני יודע כמה נותרו לקרוא אפילו את דבריי אלה או אם יסיימו את קריאת הפוסט עד סופו. אין לי אף תלונה, הרי אני עצמי גזרתי על עצמי התרחקות מהבלוגיה. ולמרות זאת לא נעלם מעיניי שכבר הצטמצמה במידת מה רשימת המנויים לבלוג, ושיש גם בלוגרים אשר מיהרו לגרוע את הבלוג הזה מרשימות הבלוגים הנקראים שלהם. רשימות אשר מוצגות בגאון בבלוגם. ניחא, אין אני מתרגש מזה. זו דרכו של עולם. ובאמת אינני יודע מה יילד יום כאן. ובינתיים נראה שאמשיך לעת עתה להשתמש מדי פעם בבלוג כמחסן לשיריי, שממשיכים להיכתב. כמו למשל זה שפתח את הפוסט הזה.
אסיים בנימה אופטימית ובברכה אליכם שתהייה שנה חדשה טובה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן