כה דיבר קנקניהו לאמור - שניים שהתכנסו לסוכות

בני הבית בבלוג וודאי מכירים שאני אוגר כאן גם קבצי שירים שלי, אליהם ניתן להיכנס בתגית 'שירים שלי' שבתגיות בסרגל שמתחת לתמונת הכותרת של הבלוג. לרבים מהם אפס תגובות או ממש כאלה בודדות שניתן לספור בפחות מאצבעות כף יד אחת. אבל לא נורא. הם נאספים במדור זה בעיקר כמחסן, ועל הדרך אני מאפשר לכל עין אדם שתחפוץ לשזוף בהם. 

אינני יודע אם הדבר נובע מחוסר עניין של קוראיי הבלוג בשירה, או מכך שהשירה כאן איומה ונוראה, או אולי סתם בשל כפי שאמרו לי לא פעם בבלוג "אין לי מה לומר" - כהתנצלות או תירוץ (בחר/י את המתאים). ו"אין לי מה לומר" נאמר גם לא פעם גם לגבי רשומות עם ניחוח קצת מדעי בבלוג. אבל דווקא במקרה שלהם, לעיתים ממהרים להגיב דווקא אלו שאינם מרוצים ממסקנות הרשומה. קרי, אולי משום שקשה לו לאדם להודות שמתנהל לא נכון בחייו.

אקדים ואומר שאין לי באמת ובתמים כל טענות. את השירה - שיקרא מי שמעניין אותו ויגיב מי שיגיב אם בכלל. באופן כללי, הבלוג הזה אינו בנוי על מערכת תגובות הדדיות ובלשון בוטה יותר (ולא politically correct) - "אגיב אצלך אם תגיב אצלי". תופעה זו נפוצה במיוחד בין בלוגים שמתנהלים כמועדון קריאה 'סגור' של מעגלי קריאה. ואין ליבי נחמץ מלראות בהם את מספר המגיבים, אלא דווקא מהסופרלטיבים הנפוצים שבתגובות - "אהבתי", "יפה מאוד", "מרגש" וכיוצא בזה. 

ומה לגבי התייחסות כלשהי לתוכן עצמו? שמתי לב שלמבנה השיר, לשפה, ושכאלה - ההתייחסות  נדירה למדי גם בבלוגיות המוגדרות ככתיבה יוצרת.

ולכן כשקיים בליבי ספק אמיתי לגבי הטיב, אני מפרסם מעת לעת את השירה גם במקומות אחרים, כמו בפורום הספרותי 'זה מה ש'. ובכתב העת 'במה חדשה', שם יש לי גם דף (ספר יצירה). ובשני אלה השירה זוכה לפעמים לתגובות חיוביות ולפעמים לביקורת בונה. ובעיקר מתייחסים שם גם לתוכן עצמו. כי לכול שיר יש תוכן, שלעיתים טוב הוא לטעמי מאלף מילים. אני נוהג לומר שפרוזה כמוה כהטלת שק כבד על הכתפיים ואילו השירה היא כהטלת חץ ללב. וכנאמר, חיים ומוות ביד הלשון. גם ביד המילה הבודדת.

בשבוע האחרון מצאתי שני שירים שפורסמו בעבר והמיוחד בהם הוא שנכתבו אולי טרם זמנם ומתכנסים דווקא לימים אלה. ואולי בעיתוי זה יבוא עליהם אתנן.


1. השיר הראשון פורסם לפני שנה. והוספתי לו כאן את הקדימון:

כה דיבר קנקניהו לאמור,

בהפצֵע חודש איתנים לשנת ה´תשע"ח (2017) לבריאת העולם: 



רוח צפוֹנית, רוח צפוּנית / קנקן


מִקֵּץ, בְּתֹם הָרֵעוּת

הִתְהַפְּכָה תְּנוּעַת הָרוּחוֹת.

מִצָּפוֹן, רוּחַ צוֹנֶנֶת נוֹשֶׁבֶת

הִתְהַפְּכוּ קְטָבִים בְּסַלְעֵי בַּזֶּלֶת.

אז תגידו, האם לא הייתה זו נבואה?


. 

2. והשיר השני פורסם לאחרונה בבלוג זה תחת הכותרת שדות. וכיוון שאני מוצא קשר בינו לבין סוכות (ימצא הקורא הנבון את ההקשר), אביא אותו כאן שנית כאשר הכותרת שונתה משדות ל'שני המינים (שדות)'. וכדי להכניס את הקורא לאווירה, גם לו הוספתי קדימון שהוא ווריאציה של שירו של יהושע סובול בביצוע להקת הברירה הטבעית:


קדימון


תביאו שנים תביאו ארבעה

תביאו שבעה מינים

מינים זה שמחה

מינים זה ברכה

"ולכם יש לב של זהב

כתוב בתורה

אולי בגמרא

לכו תשאלו את הרב"



שני המינים (שדות) / קנקן

בָּדָד עַמּוּד חַשְׁמַל חוּם

חוֹכֵךְ בָּאֲדָמָה,

נֶטַע זָר


בַּשָּׂדוֹת צוֹמְחִים מִינִים

מִינִים שְׁנַיִם -

הַמֻּחְצָנִים מְשֻׁנָּנִים עֲלֵיהֶם

כְּרַגְלֵי צִרְצָרִים מְנַסְּרִים בָּרוּחַ

וְהַמֻּפְנָמִים דּוֹמֵם קוֹלָם

דּוֹהִים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ


אֵין מָה לַעֲשׂוֹת

הֲרֵי זֶה בַּטֶּבַע שֶׁלָּהֶם

וְיִרְאוּ הַשָּׂדוֹת אֶת הַקּוֹלוֹת



ולשיר הזה נערך דיון, שאני מקשר כאן לשרשור התגובות שהתקבלו בפורום הספרותי 'זה מה ש', שמפרסמים ומגיבים בו אנשי ספרות, סופרים ומשוררים. פעם היו כותבים שם עשרות. לצערי כיום מספר חברי הפורום הקבועים פחות או יותר - הצטמצם בערך כמנין בבית הכנסת. כי רבים מהם הלכו לאיבוד בפייסבוק. אז את הדיון זה אני מביא כאן לטובת אלה ש"אין להם על מה להגיב", או כי הטקסט אינו מדבר אליהם, אולי כי איננו ברור, ואולי בשל חשש כי דרושים כישורים של הבנת הנסתר. אז הרי אני מצרף את הקישור לפרסום זה בפורום ולעץ (שרשור) התגובות אליו בתחתית.



אינני מתכוון לעשות כאן שיעור בספרות, אבל מי שיהיה מוכן לבזבז כמה דקות מזמנו ויכנס לשרשור התגובות - יווכח, ראשית שיש הערות והצעות, ושנית שגם בפורום התחככו בפרשנות או בכלל המשמעויות. וזה בסדר גמור.

וגם בבלוג כמובן שאני שמח תמיד לפידבק שכזה, אבל אמשיך לפרסם שירה בבלוג גם בלעדיו. כי כאמור המטרה המרכזית היא קודם כל היא לאגד בבית אחד את כולה. ובבית זה הממשק של הבלוג מאפשר לי גם לערוך אותה מעת לעת. וכן אולי תשמש בעתיד כתחנה מרכזית לאיסוף ולמשלוח בצורת ספר (לא בדפוס כנראה, אולי רק במהדורה מצומצמת למשפחה וחברים, ואולי כספר דיגיטלי עם תפוצה רחבה יותר). סטטיסטיקת הקריאות, התגובות והמלצות העורכים בכתב העת הדיגיטלי 'במה חדשה' רוממו את רוחי. שאולי בכל זאת הכתיבה היוצרת שלי שווה משהו למישהו. ובכל זאת אני ממעט להמשיך לפרסם שם לאחרונה. מדוע?


כי למרות שמפרסם שם גרעין של יוצרים מעולים (לדעתי), נוכחתי שם גם בלא מעט יוצרים שמפרסמים זילות אינפלציונית. אין לי ביטוי קורקטי יותר מבלי לומר את המילה זבל. כי מי שמפרסם למשל בסיטונאות עשרה שירים ליום תחת שני כינויים, אינו יכול לייצר איכות. ובכלל, האם לאנשים כאלה אין משהו אחר לעשות בחיים? מה, אין להם עבודה? אין להם משפחה? חברים? שהם משוררים יומם ולילה.


ולכן אין דעתי נוחה מסביבה שזרועה בלא מעט עשבים שוטים, שלא מוצאים לנכון לנכש. אם לא ניכוש עצמי, לפחות ניכוש על ידי המערכת, שאגב היא מאוד איכותית בפרסונות שמהן היא מורכבת. אלא מה? לא הייתה מזיקה מעט יותר סלקציה. העשבים השוטים היוו גם את אחת הסיבות שהפסקתי לכתוב בפלטפורמה של ישראבלוג, עוד מלפני הידרדרות הממשק והבריחה ההמונית משם.

בי גם שם למרות שהיה גרעין של כותבים טובים (שהלך והתמעט) - היו המון כותבים ומגיבים הזויים. שבמקרה הטוב אפשר לכנותם טרולים, ושהפסיכיאטריה מגדירה אותם כ'אישיות גבולית'. לדעתי לא מעט מהם זקוקים לאשפוז טיפולי דחוף. ובצל האנונימיות, רבים מהם השתוללו שם בישראבלוג ללא מעצורים. ברוך שפטרנו. על כך שאין אני רואה אותם כאן בבלוג. ואפילו אם ינסו, יש דרכים טכניות בממשק בלוגספוט ובמערכת התגובות דיסקוס - לנטרל אותם FOR GOOD.


אשוב אליכם לאחר החגים עם השלישי, שמתאים היה מאוד לפרסמו ביום כיפור, אבל ...

נחכה עוד קצת.


מועדים לשמחה !

 תגובות זמ"ש

22/09/2018 11:22:27
*** ***מאת .רבקה ירון.

בראשון קראתי עיבוד\שינוי מצוין לשיר של "הברירה הטבעית", של
.יהושע סובול (לא זוכרת מי הלחין). הדגש על ´מינים´ למיניהם,
.בעיקר עם בִּרְכַּת הרב - והמדיניוּת של שם-ואז עד כאן-ועתה.
.וגם מעלימים עין מכל מעשיהם.
.
.בשני קראתי אֶת הרהוריו של הדובר (בגוף שלישי) לגבֵּי מה ´צומח´
.בשדה\בארץ: שני מינים, גם בוטאנית וגם ´זואולוגית´. אחד המינים,
.המוחצן, נראה לעין, צומח מעלה וגו´. המין השני דומם (הרוב הדומם)
.ודוהה [תחת השמש\לעינֵי כל מי שרואה, אִם בכלל]. הדובר\עמוד
.החשמל החוּם\הנטע הזר אומר לעצמו: אין מה לעשות, זֶה טבעם.
.עלַי לציין שאני לא בקיאה בתנ"ך ובספרות תורנית, לכן השורה
.האחרונה אצלי נקראת כפשוטה: "ויראו השדות אֶת הקולות".
.מבחינתי: השדות כאן ועמוד החשמל שבבית הראשון ממלאים
.אותו תפקיד: רואים, יודעים (עמוד חשמל חוּם חוכך באדמה\
.חוכך בדעתו), ומבינים שאין מוצא.
.שילוב חזק. טקסט חזק. ישר לפרצוף ולמוח וללב.

22/09/2018 11:32:23
מאת .רבקה ירון.
נושא ...ושכחתי:אצל המוחצנים, המשוננים, אכן, שיני עליהם\פיהם מנַסרים ברוח\בעם. סליחה, חלק זה ברח לי קודם מהיד. 

.
.