אוכל מקולקל ממלח

עוד מסדרת הרגלי והפרעות אכילה

מכירים את התופעה בין בני זוג, שלאחד חם ורוצה לפתוח את החלון ולשנייה קר והיא רוצה לסגור? בתקופה מסוימת, במעבדת המחקר שלי היה רוב נשי. לי היה חם וכמובן הפעלתי את המזגן על 24 מעלות. רק הייתי יוצא לרגע, כשחזרתי הייתי מוצא שהעלו את הטמפרטורה ל- 27 מעלות או שבכלל כיבו את המזגן. פ' אמרה שגם בבית המזגן שלה מכוון ל- 27 מעלות. הייתי אומר לבנות שאם כל כך קר להן, מדוע שלא ילבשו סוודר. אני לא יכול להתפשט יותר. אגב במעבדת מחקר אי אפשר לפתוח חלונות, מפאת חדירת חלקיקי אבק מזהמים  . ל- א' תמיד היה קר עם מזגן בקיץ, ואז פתאום כשהיא הייתה בהריון (3 הריונות היו לה בתקופת הדוקטורט שלה) נורא היה חם לה וכיוונה את המזגן לטמפרטורה שהקפיאה גם אותי. וזה קצת הזכיר לי ש - י' מהמעבדה תמיד אמרה שלנו הגברים יש מזל, כי אין כאבים חזקים יותר מאשר בלידה. ואז לאחר שנעדרה מהעבודה למשך שבועיים, לאחר שנותחה בשל אבנים בכיס המרה - היא הצהירה בפני כולם שהכאבים שסבלה חזקים יותר מאלו שבלידה. 

ואני צהלתי באהה גדול - "הנה היזמת את הטענה הנצחית של הנשים, שאין כמו כאבי הלידה ואתן אומרות את זה כי אנחנו הגברים אף פעם לא ילדנו, ולכן אנחנו לא יכולים להתווכח על כך. והנה יצא מרצע מהשק, ומסתבר שכאבים של אבני מרה (שסובלים מהם שני המינים) - בעצם חזקים מאלה שבלידה. ואני בטוח שיש גם כאבים חזקים אפילו מכאבי אבנים במרה.

לאחר שגילינו שאחד מהמדריכים התעלל בילדים שפחדו לספר להורים - הוצאנו את שלנו מהצהרון ושכרנו את שירותיה של שרה. שרה הייתה כבת 60. סידור העבודה שלה היה כזה: היא הייתה מגיעה בשעה 11 בבוקר, מבשלת לילדים מקפלת בגדי כביסה, ועורכת ניקיונות קלים. את הבן הייתה מוציאה מהגן באחת ואת הבת מבית הספר בשעה שתיים או בשתיים וחצי. היא הייתה נשארת עם הילדים עד חמש אחה"צ, עד שאני או זוגתי היינו חוזרים מהעבודה. היא הייתה מבשלת לא רע בסגנון מטבח פרסי. נתנו לה גם מספר מתכונים של מאכלים שהילדים אוהבים. אלא מה, מסורתית הייתה שרה זו, וחלילה לה לטעום אפילו את מעשי ידיה, בשל חשש בענייני כשרות. כשטעמתי את תבשיליה התפלצתי כמה מלוחים הם. לטעמי זה אוכל ממש מקולקל. כדי שלא לפגוע, הערתי לה בעדינות שאני יודע שהיא לא יכולה לטעום, אבל שתוריד לפחות מחצית מכמות המלח. זה לא בריא לצרוך כל כך הרבה מלח.

וגם כשהורידה מכמות המלח, בשבילי זה היה עדיין מאוד מלוח. זוגתי הגיעה מבית עם מטבח פולני, ולאחר שהרופאים איימו על אימא שלה שהלב שלה ישבוק חיים אם תמשיך להשתולל עם המלח - היא הורידה מעט מכמות המלח ואמרה : “אם אי אפשר לאכול מלח, אז מוטב כבר למות". אצלנו בבית המליחו באופן מינימלי. תבלינים ועשבי תיבול תפסו את מקומם של המלח והסוכר. ובכלל הורגלתי לאיזון בטעמים. אוכל עם טעמים מודגשים ביתר בתבלין כמו שום, בצל חי זועק, כמון, או במרבית התבלינים האחרים כשמגזימים בכמותם - הוא אוכל מקולקל בשבילי. יש שחושבים שזה שיגעון פרטי שלי, ולהם אני אומר "במסעדות טובות אף פעם לא נתקלתי בהגזמה בכמות המלח או בתבלין זה או אחר". אף פעם לא הבנתי את אלה שלפני שטועמים מהאוכל, כבר בוזקים על המנה מטר ארוך של מלח מהמלחייה. או שמקלקלים את האוכל עם מלוא החופן קצ'אפ, שזה בעיקרון 50% סוכר נקי עם מעט רסק עגבניות ועוד הרבה איכס תעשייתי. גם חריף אני אוכל במידה - חריפות מעודנת. חריף זה לא ממש טעם כמו שאר הטעמים. החריף הוא בעצם הצריבה של הלשון - ממש כוויה, מבחינה ביולוגית. אנשים הנהנים לאכול חריף אש, לא יחושו במזון מקולקל. לכן במעדניות ובמסעדות זולות נותנים לנו לא פעם לאכול מזון על גבול הקלקול , שלא ראוי למאכל אדם - שוטפים בשר פג תוקף היטב בזרם מים כדי למהול את טעמי הקלקול, ממליחים ומתבלים בחריף כהוגן. שוב כדי, להסוות את טעמי וריחות הקלקול.

בפולקלור העמים קיימת אמונה שזוגות נאהבים נוטים להמלחת יתר של המזון. מחקרים מדעיים לאחרונה הוכיחו שיש דברים בגו. רק על המנגנונים שבין ההמלחה והקשר להפרשת הורמונים מסוימים - אפשר להקדיש רשומה עצמאית בפני עצמה. אולי אם יהיה לי כוח לסכם את המחקר בנושא, אעשה זאת בעתיד. 

שמעתי גם מרבים אחרים שככל שהם מתקדמים בגילם, הם זקוקים לקפה חזק יותר. לפחות אני יכול להעיד על עצמי שאכן העליתי עם השנים את כמות הקפה בספל, ובקפסולות אני משתמש בחזקים ביותר. קפה עלית מאבקה שגדלתי עליו כילד - אין אני מבין איך הכנסתי את זה פעם לפה - כזה קפה דלוח וחמצמץ. פשוט נורא. ואנחנו עוד מחזיקים אריזה קטנה של הקפה המגעיל הזה בבית, כי לעתים מגיעים אורחים ששותים רק קפה כזה. מה הם מבינים? :)

זוגתי מבשלת אוכל מאוד טעים, אבל אבחנתי לאחרונה שהיא מוסיפה לעתים,יותר מדי מלח לטעמי. וכאמור בשבילי אם מזון מומלח או מתובל באופן מוגזם, הרי הוא אוכל מקולקל. והיא לא מבינה על איזה עודף מלח אני מדבר. “תוסיפי רק מחצית מכמות המלח" - אני מפציר בה כפי שאמרתי לשרה המטפלת של הילדים. כשלילדים היה האוכל מלוח מדי, הם היו מבקשים ממנה לחזור על המשפט "שרה שרה שיר שמח". והיא הייתה מתבלבלת נורא לקול צחוקם של הילדים, שבהזדמנות זו נצלו את חוסר תשומת הלב שלה - כדי לזרוק את האוכל המומלח ביתר.

ועכשיו גם אני נאלץ לפעמים לומר לבת זוג שתמיד אפשר להוסיף עוד מלח. אבל עודף אי אפשר לסלק. ואני מרגיש שהיא נפגעת מעט מההערות העדינות שלי, שאני מעיר כשזה ממש ממש מלוח. השבת היא בישלה סיר אורז שהרגיש לי מלוח כאילו התבשל במי ים המלח. בשבילי האורז הזה היה מקולקל. 

האם היא מאוהבת?