בחול המועד מתגלה ישראל בגודל הצפיפות נפש-תשתיות ובמיוחד תשתיות תחבורה. אז מה אם שר התחבורה משיב על כך בעצבנות ובאצבעות רוטטות, "שלפני עשר שנים כשנכנס לתפקידו כשר התחבורה - לא היו כאן שום תשתיות, ורק הוא בנה כבישים וגשרים ומחלפים ומסילות רכבת". אז מה אם ראש הממשלה רואה "מחלפים וגשרים" ואנחנו את הפקקים?
אז אני ממרום גילי מעיד כאן קבל עם ועדה, שלפני עשר שנים היו גם היו כבישים, וגם מחלפים ומסילות רכבת (בלי נהגים חולים). ולפני עשר שנים נהגנו לנסוע בכבישי ישראל לאורכה ולרוחבה בחול המועד (סוכות ופסח) עם ילדינו, לביקורי משפחה, טיולים ונופשים. אך אף פעם לא נתקלנו בקטסטרופה תחבורתית נוראית כמו בחול המועד הזה.
בחול המועד הזה, היה זה ביום שלישי פעמיים כי טוב, שבו יצאתי מירושלים בירת ישראל המאוחדת אל פעמי רעננה, לביקור של בן את אביו. יצאתי לפני הצהריים, לא מוקדם מדי, כדי להשתחרר מפקקי בוקר. והדרך לרעננה הייתה במרביתה זורמת בצורה נסבלת. הוויז התעקש שנסיעה דרך כביש 433 עדיפה על כביש מספר 1.
אישית אני לא ממש מתלהב לנסוע דרך 443. אולי זה משום שקטע נרחב מרגיש כמו נסיעה על חומת סין. אולי זה משום שבכביש הזה יש שתי תחנות ביקורת צבאיות, שמרגישות כמו מעברי גבולות בין מדינות. ואולי זה משום שבכביש הזה חטפתי קלע אבן למרות הקומנדקר הצבאי שצפה מראש הרכס. חייב לציין שהקלע הזה ממש מיומן בקליעה בול ברכב שנוסע במהירות 90 קמ"ש. אבל וויז אמר והבן טוען שצריך להאמין לו. ואכן במרבית הדרך הנסיעה הייתה סבירה, למעט קטע שדיווח על תאונה. אבל כשחלפתי על פני הנקודה המדווחת - נעלמה כל עדות לקיומה של תאונה שהאטה את התנועה. ורק כאשר חשבתי, שהנה אגיע ליעדי בשעה אחת כרגיל - הוויז פתח את פיו ודרש שאפנה לכביש 6, ומשם הוביל אותי דרך מספר רחובות מרומזרים ובלתי מוכרים בעיר רעננה - כדי להגיע אל היעד בשעה וחצי.
יצאנו חזרה לירושלים בשעה 5:15 אחר הצהריים. הוויז תכנן כך, ולאחר מספר דקות מודיע על שינוי למסלול מהיר יותר - "חסכון ב- 7 דקות". וויז אומר, אז אני עושה. והנה עוד שינוי "לקיצור דרך ב-3 דקות". ולאחר שבחר את המסלול הכי משונה בעולם, הוא החליט שצריך לשנות מסלול ולהיכנס לכביש 6, שהוא בתשלום כידוע. ולאחר הכניסה הוויז שוב משנה מסלול ומוציא מכביש 6, במסלול משונה ואז מתחרט ושוב לכביש 6 לחיבור עם 433. ואז שוב משנה מסלול לכביש 444 פעמי רמלה, ואז מוביל לסיור מודרך ברחובות המרומזרים שבמודיעין. וכך הלאה והלאה. בתכנון היה לאסוף את הבת זוג מהעבודה. אך במציאות נאלצה לנסוע במונית והמתינה לנו בבית. ואנחנו הגענו בסביבות 8:30 בערב, סחוטים ועייפים.
אמרתי לבן שזו הפעם האחרונה שאני מקשיב לוויז ביום המועד לפקקים. אני בטוח שהיינו מגיעים קודם אם הייתי בוחר לנסוע בעקביות בכביש 1. ולאחר שהוויז הכניס והוציא 3 פעמים לקטעים בתשלום בכביש 6, כבר התחלתי לחשוב שאין הדבר מיקרי. שיש איזו ברית כלכלית בין וויז למנהלת כביש 6. דעותיי הקונספירטיביות האלה זכו להסכמה בקרב יודעי דבר לכאורה. בפעם הבאה אסע ללא וויז ואני בטוח שנסיעתי לא תארך יותר מהפעם. בפעם הבאה - אשאר בבית בחול המועד, עד שממשלת ישראל תסיים את בניית המחלפים והמסילות או עד שתמצא דרך לדילול הנוסעים בכבישים. תשאלו את השר כץ וראש הממשלה שבונים מחלפים מתי.
והיום ויתרתי על חבישת תרבוש וזלילת מופלטות. הרעלת סוכר ושדים מתרבות המגרב לא מדברים אליי. וכיוון שאינני פוליטיקאי, אינני צריך להעמיד פנים ולהתרפס בפני סממני תרבות זרה לי. טעימות לי שבעתיים העוגות הווינאיות שהוגשו בשולחננו. ואף פעם לא הבנתי הכיצד מצליחים מארחים שחלקם מנשקי מזוזות (ואין בכוונתי להתנצל או להיכנס לארון על השימוש בהגדרה הזו) - לאפות חמץ למאות אנשים? לאפות ולבשל כל כך הרבה חמץ מצאת הפסח או השבת.
ועוד אספר שכחילוניים בהכרה מלאה, חגגנו השנה שוב את הפסח בארוחה כיד המלך, אבל ללא קריאה בהגדה. ללא הצורך לסבול קריאת ההגדה על ידי אנשים שאינם מבינים מה הם קוראים, גם כשהמילים מנוקדות. בהעדר ילדים קטנים בין המסבים לשולחן - חשנו את חג החירות האמיתי. וילקקו כל המסובים את שפתותיהם.
ואברך היום, ברוך שפטרנו מסבלות הפסח ונספחיו.
***
האם קוראי הנאמנים הבחינו בשינוי שם הבלוג? הוא גם אינפורמטיבי יותר בעיניי וגם העלה את דרוג SEO יחד עם דברים נוספים שעשיתי (פרטים בקרוב). והדרוג כבר עלה ב- 22%. האם בנוסף לכותרת שמתם לשינוי נוסף בבלוג?
אוהב חידושים אני וטוב לעשותם אט אט ובמחשבה תחילה.
ציור על ידי Ignacio'Lazaro
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן