נזכרתי היום בשכן ילדות. אדון ביטר שמו, אשר לו ולזוגתו היה קיוסק במרכז העיירה. ככה כינו אז את מה שכיום מכנים פיצוציה. בגיל 64 הוא נראה בעיניי (בנות ה- 8) כזקן עם חצי רגל בקבר - כשהיה נוהג בשבתות לרדת מביתו לרחוב ולהתעלק בסיפוריו בפני הקרבן התורן. וזה היה נשמע בערך כך:
נו, אז חציתי היום את הגיל המיתולוגי הזה משירו של פול מקרטני מהביטלס. ואני כבר לא צעיר, אך בהחלט לא מרגיש וגם לא נראה (לפחות בעיניי) כמו אדון ביטר. אמנם האטתי ביוזמתי את קצב החיים המטורף. כי אני כבר יכול להרשות לעצמי. ובאמת כבר לא חשוב לי יותר שעל המצבה יצוינו כמה ספרים ומאמרים מדעיים פרסמתי, כמה אלפי סטודנטים לימדתי וכמה פטנטים רשמתי...
אז בלי להאמין, היום אני מציין בצנעה את המועד הזה שהוא גם בדיוק בלוגולדת 8. ראו איזה צירוף מספרים:
8X8=64
מאוד נהניתי לצפות היום בגרסה הזאת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן