כל אחד נתקל לפעמים בחייו בשרשרת גיהוקים תכופים. לעיתים הם מופיעים כאילו משום מקום ולעיתים לאחר בליעה מהירה של מזון יבש - למשל ביצה קשה, גבינות קשות דלות שומן, ומאפים כמו המכונים לעיתים 'עוגות חנק'. אז אם זה קורה, שתיית מים מיידית בדרך כלל תעזור, אבל נא לשתות בלגימות קטנות עם הפסקה של כמה שניות בין אחת לשניה. שתיית כמות גדולה ברצף עשויה להחמיר את הגיהוקים.
הגיהוקים נגרמים גם במקרים רבים כתגובה של המוח לחוסר בחמצן. אז אם טכניקת השתייה אינה עוזרת, אתן לכם טיפ שיפסיק את הגיהוקים העקשניים האלה בלמעלה מ- 95% מהמקרים ( בתנאי שתבצעו את זה מוקדם ככל האפשר - אפילו אם זה קורה בציבור או אפילו בהליכה ברחוב). כדי להפסיק את הגיהוקים העקשניים מבצעים שאיפת אויר מהירה (למילוי מקסימאלי של הריאות באוויר), עוצרים לשניות אחדות את הנשימה ונושפים את האוויר החוצה מהריאות באיטיות. חוזרים על הנשימות האלה מספר פעמים לפי הצורך. בדרך כלל הגיהוקים יפסקו לאחר עד 2-3 דקות. בתנאי שתתמידו בטכניקת הנשימה הזו כהלכה.
אזהרה: בשום פנים ואופן לא לשאוף ולנשוף מהר. הדבר עשוי לגרום לתופעה המכונה היפר ונטילציה - האדם נכנס כתוצאה מעודף חמצן בדם למצב היסטריה וכתוצאה מכך לעליה נוספת בקצב הנשימה, עד לאובדן הכרה. אם זה קורה ליקיריכם ההיסטריים - כיסוי ראשם בשקית ניילון תגרום תוך כחצי דקה, דקה לרגיעה, עקב ירידת ריכוז החמצן שבשקית. ככה מטפלים בזה גם אנשי מקצוע.
אבל אם גם השתייה וגם הנשימות אינן עוזרות, והגיהוקים המציקים ממשיכים ללא הרף, על המגהק לפנות לרופא. הרופא עשוי לרשום למגהק אחת משתי קבוצות התרופות, בהתאם לסיבת הגיהוק.
אם הגיהוק נגרם כתוצאה מתופעה המכונה ריפלאקס (החזר) של הקיבה (מצב העשוי לגרום גם לצרבות) - יש תרופות מצוינות כמו לוֹסֶק או אומפראדקס.
וכשאין סיבה לגיהוק מאלו שהזכרתי, גיהוק בלתי נפסק נובע כנראה מבעיה נפשית והוא יפסק במתן תרופה נגד פסיכוזה. במקרה כזה הרופא עשוי לרשום למגהק את התרופה לָרְגָקְטיל. למעשה לרגקטיל היא תרופה אנטי-פסיכוטית (נוגדת פסיכוזות) הפועלת על המערכת העצבית במוח. למרות שזו תרופה פסיכיאטרית לשמה (וכמו לכל תרופה פסיכיאטרית יש לה תופעות לוואי), בארץ יכול לרשום אותה גם רופא משפחה. ובמאמר מוסגר, לפי תקנות משרד הבריאות, באופן תמוה, יכול רופא משפחה לרשום תרופות פסיכיאטריות (למרות שרחוק מלהתמחות בפסיכיאטריה). אגב, ממליץ על זהירות (כבדהו וחשדהו) כשרופא משפחה (ולא מומחה בפסיכיאטריה) רושם תרופה פסיכיאטרית לשימוש ממושך. כן, גם נוגדי דיכאון שרופאי משפחה ממהרים כיום לרשום. הנזקים עשויים להיות בלתי הפיכים ובכיה לכל החיים!
אז לידיעת הנתקפים בגיהוקים בלתי נשלטים ללא הרף - עשויים לטפל בזה כמו בהתקף פסיכוטי. אם זה מטופל כפסיכוזה, אז אפשר להגדיר התקף גיהוק ממושך כסוג של פסיכוזה? רבים יטענו ואולי בצדק. אם משהו נראה כברווז, צולע כברווז, ומגעגע כברווז - מן הסתם זה ברווז. ואולי מגהק כמו ברווז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן