יום שישי, השעה שתיים ומחצית אחר הצהריים. בשקט אופייני שלפני כניסת שבת ירושלמית, אני רכון על המחשב, כאשר נשמעת דפיקה על דלת הכניסה לדירה. ועוד אחת... מי זה דופק בשעה כזו? מה פתאום, התמוטט העולם? בהצצה דרך עיינית הדלת, אף לא אחד ניצב מול הדלת. פתחנו. ומי צועדת פנימה? אדם מיניאטורי. קטינא שלנו.
 |
| knock knock the door |
אימא שלה שאותה היא מכנה "מא-מא" נכנסת אחריה. היא תמיד מודיעה בוואטסאפ על בואה לביקור. אבל הפעם ההודעה הגיעה באיחור של 4 שעות. הייתה זו הסנונית שבישרה על נפילת הרשתות החברתיות של צוקרברג.
בכל מקרה, הפתעה משמחת. וקטינא נכנסת לבית בפעם הראשונה שלא בעגלה או על הידיים. חיבוקים ונשיקות עם "תא-תא" (סבתא) ואז פונה אל "בא-בא" (סבא). יש לה כבר אוצר מכובד של מילים בנות שתי הברות. אבל היא מכפילה את ההברה האחרונה. לבא-בא היא מושיטה את צרור מפתחות הצעצוע. היא יודעת שעם מפתחות פותחים דלתות ומחזיק המפתחות שלה משוכלל. יש בו 3 כפתורים. היא מדגימה - האחד משמיע צלצול פעמון כניסה לבית, בשני נשלף מפתח חבוי לכניסה לבית. היא לא מדגימה את תפקיד הכפתור השלישי שמשמש לפתיחת דלת המכונית בשלט רחוק. הרי היא נכנסת כעת לבית ולא ל"או-טו". ואז הגברת הקטנה מוליכה את בא-בא לעבר הסלון, נעצרת ליד השולחן. מתחילה לעשות תנועות ריקוד ומצביעה על השלט-רחוק. כן, היא מבקשת מבא-בא להשמיע מוזיקת רקע. בסופ"שים אצל תא-תא ובא-בא - היא אוהבת לשמוע את השירים המושמעים בכאן 88. השירים של פעם בתוכנית 60-90-60. מדי פעם, כשמתנגן שיר שהיא אוהבת, היא מתחילה לרקוד ושרה לה-לה-לה. עם תחילת צלילי המוזיקה, היא מצביעה לעבר המנורה שבתקרה. כך היא מבקשת שנדליק את כל התאורה. היא אוהבת אור ואיתה הבית מתמלא אור. "אוררר".
היא כבר מכירה היכן נמצאים כל הדברים "המעניינים" בבית שלנו. הבובות, הפאזלים. הקוביות, הכדור, הקטר. משקפי השמש האהובים איתם עושים קו-קו לתא-תא ובא-בא. והספרים. מאוד אוהבת ספרים. אבל הכי אוהבת שתא-תא מקריאה לה את הסיפור מהספר "הלו הלו אבא". היא מעריצה מושבעת של א-בא.
היא מצטרפת בחדווה לתא-תא, לטיול עם האו-האו בפארק הצמוד לביתנו. מקנחת בנדנדה
ולא שוכחת לקטוף ולהביא מתנה ריחנית
 |
| גרניום לימוני לתה של בא-בא |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן