לכאורה, קבלת עול התורה במעמד הר סיני היא הדבר הכי לא הגיוני ובניגוד לטבע האנושי. כי קבלת התורה היא ויתור על חופש - הן חופש הבחירה, חופש העשייה ובעיקר חופש המחשבה. גם דברי חז"ל על הייחוד שבקבלת התורה על ידי עם ישראל, בניגוד לשאר הגויים, נראים כניגוד לטבע האנושי.
לטענת חז"ל עם ישראל קיבל את התורה ולא שאר הגויים, כי עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" - קבלה ללא עוררין וללא מחשבה, לעומת התפיסה המקובלת (בינינו, גם בחיי החולין של כולנו) - קודם כל נשמע ואם נשתכנע נעשה. למעט הדת, כך למעשה אנחנו פועלים בכל תחום בחיינו - אנחנו לא קונים מוצר לפני שאנחנו שומעים על תכונותיו ושואלים לפרטים נוספים, המשפיעים על החלטתנו. נכון?
אז מדוע קבלת התורה נעשתה ללא עוררין, ללא שאלת שאלות ומחשבה? אינני מדבר על האמונה במושג אלוהים. האמונה היא דווקא כן תכונה וצורך הצרובים באופי האנושי. ועל כך כבר נאמר "גם אם אין אלוהים, האדם היה ממציא אותו". אך, על האמונה עצמה והצורך הפסיכולוגי בה, אכתוב בפעם אחרת.
ולגבי קבלת התורה עצמה, אני מדבר כאן בעצם על קבלה של מערכת חוקים וכללים מסוימת ולא אחרת. על שיעבוד אליהם, ללא מחשבה עמוקה מדוע. על קבלה של מכלול כללים וחוקים כעסקת חבילה. ובעצם כולנו נולדנו לתוך מציאות של מערכת חוקים ותקנות הקיימים בחברה שאנחנו חיים בה (חילונית כדתית), ולמעשה זה כמעט מחוסר ברירה. אנחנו חייבים לפעול על פי מערכת זאת - אם לא נענש, נוקע, או נוחרם.
לכאורה קיימות שתי אפשרויות בחירה אלטרנטיביות:
אפשרות הבחירה הראשונה היא לנסות לשנות את חוקי החברה במאבק אידיאולוגי או משפטי. אך כל עוד קיימת מערכת החוקים המסוימת, חובה על הפרט לקבלה ולנהוג לפיה. כמובן, אם אין אנחנו מוכנים להיענש. קיום חוקים שקיבלה עליה החברה היא צורך בסיסי, כדי לשמור על החברה מפני אנרכיה. אבל, פעולה של האינדיבידואל (הפרט) בניגוד לרצונו, בשל החובה לקיים את חוקי החברה, נובעת בעיקרה מפחד. הפחד מהתגובה של הסביבה.
אפשרות בחירה שנייה היא לעזוב את החברה ולהצטרף לחברה אחרת, שהיא בעלת מערכת חוקים וכללים משלה. אבל שוב, האדם שעושה זאת יוצא בעצם מעסקת חבילה אחת ומקבל עסקת חבילה אחרת - בשלמותה!
וכפי שמתואר בספר שמות, גם קבלת עול התורה במעמד הר סיני, נובעת למעשה מפחד ולא מתוך רצון חופשי! כיצד רואים זאת? ובכן בספר שמות כתוב: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק" (שמות כ', י"ד).
הכיצד רואים קולות? קולות הרי שומעים ולא רואים. למעשה יש כאן תופעה המונית של סינסתזיה - שימוש במונח של חוש אחד לתיאור חוש אחר. הדבר מעיד על בלבול חושים. בלבול חושים אופייני למשל אצל אנשים מסוממים. האם אדם מסומם יכול לקבל החלטה מושכלת? מדוע "וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק"? כלומר, תגובתם של ישראל למעמד הייתה בהלה ופחד. הם פחדו פן ימותו למשמע קולו של אלוהים. הדבר מחוזק על ידי חז"ל שמציינים כי קבלת התורה הייתה אירוע מפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד.
אם כך, נעשה ונשמע לא נבע ממשהו רציונאלי, אלא מפחד גרידא. עובדה (על פי המסופר בספר שמות), כאשר משה מנהיגם של בני ישראל נעלם כדי לקבל את התורה מידיו של אלוהים, בני ישראל חזרו בהם וסגדו לעגל הזהב. בהעדר מנהיגם - פג זמנית הפחד. גם היום המושג 'יהודי חרד(י)' מעיד על קבלת עול תורה – ביצוע מערכת של חוקים וציוויים - מתוך פחד (חרדה) גרידא.
גם בתקופה מאוחרת יותר בתולדות העם היהודי (הן במלכות ישראל והן במלכות יהודה), על פי המתואר בספרי השופטים, המלכים והנביאים - בני ישראל הרבו לחטוא בעבודה לאלוהים אחרים. אמנם הדת היהודית יכולה להתהדר בכך שהיא היא הראשונה מבין שלוש הדתות המונותאיסטיות העיקריות, אבל למשך זמן רב לאחר מעמד הר סיני, רבים מבני ישראל עבדו לאלוהים (מולטי אלילים) אחרים.
כדי להמתיק את הגלולה של מערכת החוקים והציווים הבלתי פשרנית, חוברה על ידי אנשי דת (ולא על ידי אלוהים) מערכת של אגדה ודרש, שאין בה כל קדושה. כי דברי אנשים בשר ודם - אינם יכולים להיות קדושים. גם חז"ל הם אנשים בשר ודם, אך גם חכמים אינם קדושים. מערכת זו של אגדה ודרש - תפקידה לעקוף את הסתירות שבטקסטים 'הקדושים'. סתירות שמטרידות כל אדם בר דעת. אי אפשר להתכחש לכך שמערכת זו חוברה במשך דורות רבים, וברור כשמש ש'ההלכה' בימינו רחוקה מרחק שנות אור מההלכה בימי דוד המלך.
האם כיום מקריבים קורבנות למזבח כאז?
האם בימי דוד המלך לבשו בני ישראל שטריימל וקפוטה? ברור שלא! אז מה לאופנת הלבוש של הגויים הפולנים במאה ה-16 ולדת היהודית?
ובענייני פרשנויות מעניינת אותי במיוחד הפרשנות של פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, שהיה מדען, פילוסוף, אך קודם כל יהודי דתי אורתודוקסי ירא שמים (גילוי נאות, הכרתי אותן אישית כרבי ומורי כסטודנט צעיר). אצל רבים שמו מעורר רגשות דחיה ואפילו שנאה, בתרוץ שהוא כינה חלק מחיילי צה"ל כ"יודו-נאצים"צ (ולא הכליל!) בגלל אופן התנהגותם הלא מוסרי. אבל מה לענייני פוליטיקה לענייני דת? מה לזה ולדעתו של ליבוביץ כאדם דתי על אלוהים והתורה? פרופסור ליבוביץ היה לא רק אדם דתי, אלא גם אדם חכם וחושב. ראו רשומה שלי עליו ויחסו לתורה כאן.
ישעיהו ליבוביץ לא חשש לענות על שאלות רבות ב"אינני יודע". הוא אומר שאין לו קומוניקציה עם שמים, ובכך הוא בעצם מלגלג במרומז על אלה ("הקדושים" עלי אדמות) שטוענים שלהם יש קומוניקציה כזו.
כבר ציינתי שאחת מדרכי הסביבה כנגד אדם שמורד במוסכמות, מתוך אידיאולוגיה או מחשבה מושכלת, היא חרם. אם תחשבו על זה, גם החרם נובע מפחד. הפחד מפני הפצת דעות אחרות ואימוץ נרחב שלהם על ידי החברה. הפחד מפני הפלורליזם ולכן הידבקות בציפורניים לשמרנות.
מהחרמות הידועים הוא החרם שהטילו היהודים על בשר מבשרם - ברוך שפינוזה. שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, ולאבי מדע ביקורת המקרא. משנתו השפיעה רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית המודרנית. מאז ועד היום, בווריאציות שונות. וכיום מתרבים הקולות שהעם היהודי צריך לבקש סליחה משפינוזה. ראו הרשומה של הספריה הלאומית "מבקשים סליחה משפינוזה".
שפינוזה עצמו הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית, ונחשב לעילוי תורני, על ידי רב הקהילה. מאוחר יותר, כאשר פיתח מחשבה ביקורתית וכתב כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו", נפסלה עבודתו דווקא על ידי הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים כאחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי.
למעשה, רק בשל הלחץ שהפעילו אנשי הכנסייה על הקהילה היהודית, הוטל עליו גם חרם וצו כריתות מעדת ישראל.
 |
| עיקרי כתב החרם היהודי שהוטל על שפינוזה. המקור |
תפיסתו של שפינוזה הייתה שאין אלוהים חיצוני לעולם ושבעצם אלוהים הוא הטבע. לכן שלל למעשה את כל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות. הוא סבר שהיקום שנראה כסופי ומוגבל, אינו אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט. הוא טען שמשום שאין אלוהים חיצוני לעולם, ממילא אין שום משמעות לציווי אלוהי בתחום המוסר. לדעתו העולם הזה שהוא מכלול כל היש הוא המקור היחידי לנורמות ולערכים. המוסר על פי שפינוזה נובע מ'טבע האדם'. לטענתו "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב. הוא טוב כי אנו רוצים אותו".
עוד טען שפינוזה כי העיסוק במדע וחקר העולם הוא הרצון האמיתי "לדעת את האלוהים". אלברט איינשטיין כתב במספר מקומות כי הוא נוטה להאמין באלוהים - אבל באלוהים של שפינוזה. על כן, כל האנשים הדתיים שמציינים בחדוות ניצחון שאפילו איינשטיין האמין באלוהים, בעצם מתעלמים מהעובדות. אלברט איינשטיין לא האמין באלוהים המסורתי שלהם!
בניגוד למה שאנשים דתיים חושבים בטעות (מבלי שבאמת בקיאים בהיסטוריה היהודית), שפינוזה דווקא לא רצה לבטל את הדת עבור ההמונים. למעשה הוא חשב שעבור ההמון, חיוני להאמין שיש אלוהים משגיח ומצווה, משום שההמון עלול שלא להבין מעצמו את התועלת שבקיום החוקים והדאגה לזולת. לכן שפינוזה חשב שיש מקום לדת עממית אוניברסאלית, שעיקריה יהיו אהבת הזולת ואהבת אלוהים, שתתבסס על התנ"ך לאחר "טיהורו" ממעשי ניסים ומאמונות תפלות.
 |
| שפינוזה צועד לאחר שהוטל עליו החרם. המקור |
דרמת בית משפט תיאולוגית-פילוסופית מעולה, שגיבורה שפינוזה, הומחזה למחזה מרשים שראיתי. מחזה שהועלה על ידי תאטרון החאן בירושלים - בשם 'ירושלים החדשה' - מאת דייויד אייבס. במחזה מוצג העימות בין שפינוזה לבין פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם, הנאשם בלחץ הכנסייה בכפירה. במהלך שימוע שנערך בבית הכנסת של הקהילה, מגן הפילוסוף היהודי על תורותיו הרדיקליות, השוללות את מקורם האלוהי של כתבי הקודש ודוגלות בחירות המחשבה והדיבור. לאחר מספר שעות של שימוע הוא מנודה מן הקהילה היהודית ומוטל עליו חרם בלתי הפיך (החרם הגורף ביותר שהטילה הקהילה היהודית אי פעם). רגע לפני הטלת החרם, רב הקהילה מוּרטֶרה, שאהב את שפינוזה אהבת נפש, הודה ששפינוזה צודק באבחנותיו, "אך אין הן (האבחנות) מתאימות לנו". קטע קצר מהמחזה:
עבורם יש סיבה לכל דבר ולא צריך לדעת אותה. מספיק שאלוהים יודע. צריך לקבל את כל התורה כעיסקת חבילה, ללא כל פקפוק - גם כשמציאות ועובדות סותרות חלקים ממנה. עוד הם מוסיפים: "בעוד אלף או אלפיים שנה, תיווכחו שכל הכתוב בקדושים נכון". לאלה אני משיב שאני ממש מתכוון לחיות אלפיים שנה, כדי להיווכח בכך. הם כמובן יווכחו בכך, כי הרי יקומו לתחייה עם בוא המשיח. שיבוסם לכל אלה. אני את זה לא קונה. ולא אכנס לכך שבעצם ביאת המשיח ותחיית המתים - קיימת בעיה לוגית של צפיפות בלתי אפשית, ללא שינוי במימדי היבשות על פני כדור הארץ. ניחא, אך אין לצפות להבנה מתמטית של ההמונים ובמיוחד מאלה החסרים לימודי ליבה.
אגב, כבר נאמר בספרות הפסיכיאטרית שקיום הדוק של טקסים דתיים נותן למעשה גם גושפנקא חוקית לאנשים בעלי נטיות לטקסיות אובססיבית. הפרעה המכונה בז'רגון המקצועי
obsessive compulsive disorder, או בראשי תיבות (OCD).
בהקשר לטקסים הדתיים (מה שמכונה עבודת האלוהים) מעניינת הגישה של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. שהיה איש ירא שמיים, שלמרות שהגישה שלו למדע דומה לזו של הרמב"ם (שניהם היו גם רופאים שעסקו מעשית במדע) - מדוע ליבוביץ מוקצה בעיניי המיינסטרים הדתי והרמב"ם לא? אז רק נדמה לכם, גם חלק מכתבי הרמב"ם הם "מוקצים" והממינסטרים הדתי פשוט מתעלם מהם עד מחרימם.
פרק 6: אשמדאי
אז מה הם יחסי אל הדת?
ובכן, מלבד הדיבר "שמור את יום השבת לקדשו", ובניגוד ללא מעט חובשי כיפה - אני מקיים את כל שאר הדיברות:
אין לי אלוהים אחרים, לא עוסק בעבודה זרה ולא עושה לי צלמים.
ממלא מצוות כיבוד אב ואם כהלכתה.
מקיים באדיקות את שלושת המצוות "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב".
מקפיד לקיים מצוות איסור עדות שקר. ובכלל זה הפצת שקרים ביודעין (וללא בדיקת העובדות), הוצאת דיבה ולשון הרע על אדם.
מקפיד בקיום מצוות לא לחמוד דבר השייך לאדם אחר, או ללחוץ על אדם כדי להוציא מידו דבר השייך לו. ובניגוד למנהיגים מסויימים (ובכלל לא מועטים) אינני מואשם בעבירות מירמה, הפרת אמונים ושוחד. מנהיגים (חילוניים ודתיים) שחושבים שהם "מזוכים" על ידי "חבר המושבעים" שמצביעים עבורם בקלפי.
אולי אינני מקפיד במצוות אדם למקום, אך מקפיד אני במצוות אדם לחברו - שעל פי ההלכה, הפרתן של האחרונות אינה נסלחת על ידי "תענית" צום ותפילות יום הכיפורים.
אז אני לא צם ולא מתפלל ביום הכיפורים (אבל לא נוסע, לא מרעיש ולא אוכל בפומבי, כדי לכבד את הצמים). אני לא מאלה שאינם הולכים לבית הכנסת בכל ימות השנה, למעט ביום הכיפורים. וכי מה ההיגיון בזה בפני האלוהים?
אני לא מניח תפילין ואינני מברך מזונות וחלולים חלולים, נקבים נקבים (או איך שקוראים לזה), ולא מברך סברי מרנן והבדלה. בפסח אני אוכל מצות כי אני אוהב מצות אבל לא מקפיד על איסור חמץ. אני גם לא מאלו שאוכלים כשר ונוסעים בשבת, או להיפך.
מדוע?
כי אני פשוט חילוני בהכרה מלאה!
אני משער שאם יבואו לכאן קוראים מהמגזר, הם עשויים לכנות אותי כהרגלם בקודש "כופר", או "עוכר ישראל" רחמנא לצלן. אך אני לא עוכר אף אדם, כי אדם הוא אדם באשר הוא, וכולנו "נבראנו בצלם". כך כתוב גם בתורה. אין להם שום זכות שהיא לשפוט אותי מלבד האלוהים (יהיה אשר יהיה).
אני גם לא סובל את ההתנשאות והיהירות היהודית "בחרתנו מכל העמים". כי אפילו הנביאים (נביאי ישראל) כינו אותנו "עם קשה עורף". ולא בעלמא.
והאלוהים שלי איננו נוטר נוקם וקטנוני. הוא משהו (ישות או כוח בלתי נתפס על ידי אדם). ו"הבריאה" היא בעצם התוויית מערכת חוקי טבע שבעזרתם מתנהל היקום. וכי נראה לכם הגיוני קיום השגחה עליונה על מעשי כל בני האדם ובכל רגע נתון?
ובכלל אם זה מעניין אתכם ורוצים ללמוד עוד על "האמונה שלי", קראו את הסיפור הקצר שלי - פגישה עם אלוהים - שזכה בהמלצת העורכים של "במה חדשה".
שבת שלום ידידיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן