‏הצגת רשומות עם תוויות 'מדינאים ללא תחליף'. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות 'מדינאים ללא תחליף'. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 16 בינואר 2018

אמריטוס - לכל אחד יש תחליף!


פרופסור י' היה המרצה שלי בקורס לפרמקולוגיה בתואר ראשון. הוא היה מהמרצים הטובים שידעתי. וגם  ממכשילי הבחינות הגדולים שידעתי. הציון שלי בקורס  היה 65 -  הציון הנמוך ביותר שלי בתואר שסיימתי בהצטיינות (טוב, היה עוד אחד - הקורס תרמודינמיקה בכימיה פיזיקלית).

בזמנים של טרום מקרן הברקו, פרופסור י' אפילו לא השתמש בסליידים ובמקרן שקופיות כמו רבים מהמרצים האחרים. אני זוכר אותו באולם, מעתיק ללוח בגירים צבעוניים עקומות ממאמרים מדעיים בסבלנות רבה . היה בזה כמובן גם יתרון, כי כך היה בידינו הזמן להעתיק למחברות. לא כפי שכיום מיותר, כי כל המצגות זמינות לסטודנטים בפורטל הקורס. גם לא אשכח את הלעיסה העדינה הנצחית של  מסטיק, שהניעה את לסתותיו כפרפטום מובילה ומסננות את המילים.

פרופסור י' שלט גם ביד רמה על סגל המחלקה והחוג לפרמקולוגיה, כי היה גם מנהל המחלקה וגם יו"ר החוג המיתולוגי (כיום שני התפקידים מופרדים). זה היה בתקופה שמינויים היו לכל החיים (ולא כפי שכיום - קדנציה של 4 שנים לאחר בחירות). כשהגיע מועד הפרישה הרשמי  של הפרופסור כולם  היו בחרדה: מי ילמד במקומו? מי ינהל במקומו? הרי אין כמוהו ואין תחליף שיוכל להכנס לנעליו. בוודאי המחלקה והחוג יתפרקו בלעדיו, כך חשבו כולם.
   
פרופסור י' פרש ומאז אף אחד לא ראה יותר את פניו (גם לא בטקסים ואירועים חגיגיים), ומאז הכל בכל זאת מתנהל בלעדיו ושום דבר לא מתמוטט. בכל הקורסים שלימד מסתדרים בלעדיו - פשוט בכל קורס שלימד לבד, היום מלמדים במקומו  8-10 מרצים - כל אחד מלמד כמה שעות בחלק מהקורס ולא בהכרח משום שאינו יכול להעביר בעצמו קורס שלם. מצד אחד זה תורם לגיוון ולפלורליזם (גם במדע יש כזה בדרך ההוראה) אבל מצד שני המרצים מרוצים מאוד, כי כך הם משלימים את מכסת ההוראה בקלי קלות - לכל אחד נרשמות השעות כאילו העביר כל אחד את הקורס בשלמותו בעצמו. שחיתות באקדמיה? אוי, לא כולם אבל יש הרבה. לא אפתח כאן תיבת פנדורה. 

אבל יש אמריטוסים שלא מסוגלים לעזוב ונדבקים שכוחי אל לכיסא במשרד מעופש ללא השפעה, ויש שיודעים מתי צריכים לפרוש. יש אמריטוסים שממשיכים להגיע יומיום למשרד ואומרים זאת בעצמם - כדי לא לריב עם בת/בן זוגם בבית. ויש הטוענים שישיבה בבית תביא אותם לבקר כל יום בקופת חולים. כמה פתטי שאין להם דבר אחר בעולמם למלא את זמנם.

במדעי הטבע והרפואה האמריטוסים בעצם 'מסורסים' לאחר הפרישה. ראשית אם אין להם תקציבים קשים שהשיגו לפני הפרישה, אין הם יכולים להמשיך ולתחזק מעבדה - הנמסרת פעמים רבות על ידי ראש המחלקה לצעירים מפאת חוסר בשטחים. הם גם לא יכולים להגיש לבדם בקשות למענקי מחקר - כלומר לא יכולים להמשיך ולגייס כספים כדי להמשיך במחקר. הם גם לא יכולים להמשיך להדריך מסטרנטים ודוקטורנטים לבדם. טכנאים בתקן מחלקתי נלקחים מהם. לרובם לא נותנים אפילו ללמד בהתנדבות - בשל התנגדות נחרצת של הצעירים (אוי להם, כי גם הם יזדקנו יום אחד). אבל דווקא המכה הגדולה  לרבים מהם היא בכך שהם מודרים מכל פעילות פוליטית, שהייתה נתח נכבד אצל רבים מהם לפני הפרישה. כי אין לאמריטוסים יותר זכות הצבעה בוועדות ובסנט. הם גם לא יכולים לשאת יותר תפקידים ניהוליים (יו"ר חוג, מנהל מחלקה, מנהל בית ספר, דיקן וכדומה). אז תגידו, מה הטעם להמשיך בכאילו ולא לפרוש בשיא הקריירה ולפנות לעיסוקים אחרים?

ולסיום, מכירים את משל הדלי והאצבע? כל מי שחושב שאין לו תחליף, שיכניס אצבעו לדלי מלא במים ויתבונן מהו השינוי שנוצר בגובה פני המים כשיוציא את אצבעו - שנוי זניח ובלתי מורגש. כדאי שכל אחד מאיתנו יזכור  זאת.

חשבתי שלפוסט הזה יש משמעות מיוחדת בימים אלו שכבר לא מדברים על דרך, אלא  מכושפים במנטרה של פוליטיקאים שאין להם תחליף. נכון נסיון נחשב, אבל גם אתם בוודאי לא תפנו לרופא מנתח דגול בעל נסיון ושידיו כבר רועדות.


אין באמת אחד שאין לו תחליף!!!



יום חמישי, 7 באפריל 2016

בלוז הפאשיזם היהודי


נכון, גזרתי על עצמי. גזרתי על עצמי שתיקה. גזרתי על עצמי שתיקה פוליטית. אבל, כאשר דברים נוראים יוצאים מהמסגרת הפוליטית והופכים לסכנה חברתית, שתיקה היא כבר פשע. אני לא מוכן להיות שותף למדינת אפרטהייד. לכן, לא יכולתי לשתוק לדברי חבר כנסת, שנכון לעכשיו, ההבדל בינו לבין אנשים מעם אחר הוא בכך שהוא עדיין לא שלח אף אחד למחנות ריכוז ולתאי גזים. והנורא מכל הוא שיש יהודים (קהל חסידים לא מבוטל שמצביעים עבורו ועבור מפלגתו) שמאזינים לו ומסכימים לדבריו. 

ואותו חבר כנסת יהודי, ממפלגת הבית היהודי (ששמו אינו ראוי שיעלה בידי בכתובים כאן ושדבריו אינם ראויים לבייש בלוג זה), טוען שאמר את מה שאמר משום ש"טבעי שאישתי לא תרצה לשכב ליד מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלה עוד עשרים שנה".

"זה הכי טבעי ונורמלי בעולם" הוא מציין בהמשך. ואני שואל - אם תהיה הפרדת יולדות כזו, האם ההפרדה הזו תמנע מתינוקה של היולדת ההיפותטית (שתועבר לחדר אחר) לרצוח את תינוקו של הח"כ המודאג. נראה שאותו ח"כ קצת התבלבל, משום שהוא האחרון שרוצה שתי מדינות לשני העמים.

לפני כשנתיים כשתקף אותי חיידק טורף, הציל את חיי רחמנא לצלן רופא כירורג ערבי. ורופא הבית שטיפל בי לאחר הניתוח היה ערבי שהוסמך בירדן. ושעות ספורות לאחר הניתוח, רחצה אותי במיטה אחות ערביה בלבוש מוסלמי שהסתיר את גופה ומחצית פניה. אף אחות יהודיה לא רחצה לי בקפדנות ובעדינות כזו את קפלי אחורי האוזניים. אפילו גם לא הבת שלי. 

ולשיטתו, אותו חבר כנסת היה מסרב במקומי להיות מנותח ניתוח חירום כזה על ידי רופא שבנו אולי ירצה לרצוח את בנו בעוד עשרים שנה. ואותו חבר כנסת היה וודאי מעדיף שהנמק יתקדם בגופו, עד שיגיע תור משמרתו של  מנתח יהודי. או שמא, הח"כ היה מוותר על המנתח הבכיר הערבי מלטפל בו והיה מניח למנתח הזוטר היהודי המתמחה שלצידו לנתח בלעדיו. ואותו חבר כנסת היה מסרב שיטפלו בו במחלקה במשך ארבעה ימים, כי לרופאים ולאחיות היהודים לא התחשק לעבוד בראש השנה והשבת הצמודה לה.

את החומוס והפלאפל שלהם הוא במילא אינו אוכל מטעמי כשרות. אבל ברעיון 'מדינה אחת לשני העמים' הוא מאמץ כנראה את האסכולה התנ"כית שמייעדת ל'שכאלה' את התואר "חוטבי עצים ושואבי מים".

לכן באופן טבעי נשאלת השאלה - לאחר הפרדת היולדות, האם בהשראה התנ"כית, הגזענים שאותם מייצג חבר הכנסת יתקדמו ליישום השלב "וכל הבן הילוד היאורה השלכוהו"? 

אמנם עד ליְאור כנראה לא יגיעו, אבל האם בדברי הימים ירשם "וכל הבן הילוד - הירקונה השליכוהו, פן ישכים להרוג ילדך"?
וכי מדוע לא?
"אכלנו את פרעה, נאכל גם את זה".

בכנסת טורחים להעביר בימים אלה את חוק הדחת חברי כנסת. אני מציע שחבר הכנסת הנכבד הזה יהיה הראשון ליישומו של החוק.


***

וכשקמה הצעקה על אותו חבר הכנסת גם מהימין השפוי, הוא ריכך את סיבת האפרטהייד: "אחרי לידה, אישתי רוצה לנוח,לא את החאפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות". סיבה כבדת משקל מאוד ונזכרתי באשפוז השיקום שלי.

התמזל מזלי וחלקתי את חדרי עם עוד שני מאושפזים בלבד ולא עם עוד ארבעה לחדר. המאושפז לימיני היה ערבי. בחלק צנוע משעות היום ביקרה וישבה  אישתו לצד מיטתו, או אחד משני בניו.  הם תאמו את שעות הביקור שלהם כך שאף פעם לא ינחתו ביחד. כל אחד מהם דיבר בלחש. בקושי נוכחותם הייתה מורגשת מעבר לוילון המוסט.

לעומת זאת לשכן ממולי לא פסקה מלהגיע חמולה יהודית. חמולה שכל כך דאגה שירעיבו אותו ולכן הגיעו עם סירים של קוסקוס וחריימה. וכשגרשו אותם בלילה, הם תמיד שכחו לפנות את הכסאות והכורסאות שהכניסו לחדר. נראה להם שפינוי הכורסאות הוא חלק מהפיזיותרפיה שלי. וכשהלכו, אישתו 'ציוותה' עלי ברוב חוצפתה להשגיח שימלאו את רצונות בעלה בלילה. שאצלצל עבורו בפעמון לאחות, כי הוא מתקשה או אינו זוכר היכן הוא נמצא. ואם האחות לא תגיע מיד, מה היא ציפתה? שאקום ואקפץ ברגל אחת בהליכון לקרוא לאחות?  ובכן היא כנראה ידעה עם מי יש לה עסק. שני שכניי לא ממש יכלו לישון בלילה, אבל אחמד סבל בשקט והתהפך על משכבו ללא אומר. לעומת זאת השכן היהודי, לא סתם את פיו. כל חצי שעה או שעה העיר אותי בצעקות כדי שאקרא לאחות. וכשצלצלתי בפעמון עבורו והאחות לא הגיעה תוך דקה, הוא התחיל לצעוק בקולי קולות - כפי שהיה רגיל לצעוק על העובדים שניהל ברשת של רמי לוי. מה הוא חשב לו, שאני עובד אצלו?

ואם זה עדיין לא מספיק לחבר הכנסת שרוצה להרחיק חמולות ערביות, אז דווקא החמולות היהודיות היו תופסות שולחנות בחדר האוכל, וחולים שלא מצאו מקום נאלצו לבקש מהאחיות שיביאו את המגש שלהם לחדר. וכשהמגש היה מגיע קר, חצי מהאוכל היה חסר כי נגנב על ידי החמולות היהודיות הרעבות. התנהגות נפוצה כזו לא ראיתי ולו אף פעם אחת ממשפחות ערביות במשך חודש האישפוז שלי שם. 


חככתי בדעתי באיזה בלוז לסיים, הבלוז הזה או הזה. לבסוף בחרתי בבלוז הזה:



שלושה בלוזים עם מוזיקה נפלאה, אבל המילים - הקשיבו למילים.


***

ואם כבר, אז כבר. עוד ספיח קטן. בפוסט שהעלה ידיד טוב שלי, חלקתי על דעתו לגבי התכנות תחליף או חוסר תחליף למדינאים.

ואני הצעתי שכל אחד שחושב שאין לו תחליף - שיטבול את אצבעו בדלי מים גדול וכשיוציא אותה - שיתבונן מלמעלה על שינוי גובה המים וידע מידת זניחותו לאחר לכתו.

וללא שום רמז נסתר (כי אני מאמין בהחלפת הבלתי ראויים עוד בחייהם), נזכרתי בעוד בלוז יפה שמבצעת חוה אלברשטיין, זמרת ללא תחליף: