מוסריות ואמפתיה - תכונה אנושית או חייתית?

לזעירא שלנו מלאו היום חודש ימים. כיצד קטינא שלנו הגיבה לאחיה הבוכה?
נצמדה אליו, הביטה בעיניו וליטפה אותו עד שנרדם בשלווה. בתמונה, לפני מימין ואחרי משמאל:

תקראו לזה אמפתיה או אלטרואיזם אנושי, אך קרוב לוודאי תאמרו משהו כמו "נו, זה לא נחשב ומובן מאליו בין פרטים מאותה משפחה גרעינית". אך, אולי כן ואולי לא. כי האם זה כך בין כל האחים או האחיות?

אימא של זוגתי סיפרה שיום אחד חשה בשקט חשוד ומיהרה לבדוק מה קורה בחדר הילדים. לתדהמתה גילתה שבנה בן ה-5 הוציא בחשאי את אחותו התינוקת ממיטתה, הניח אותה על הרצפה וכיסה אותה בכסת (כר גדול) שתחנק. במשך כל ילדותה הציק לה בכל הזדמנות.

חברים שלנו שיש להם שני בנים בפער של כשנתיים וחצי סיפרו שיום אד כשעמדו לנסוע, הבן הגדול הציע ברצינות להוציא את אחיו התינוק מהמושב, להניחו מתחת למושב האחורי ברכב ולבעוט אותו מחוץ לרכב בעת הנסיעה.

ברור שאלה מיקרים קיצוניים, אבל יחסי אמפתיה ואלטרואיזם בין אחים איננה מובנת מאליה ומתקיים ככלל. אבל, האם גם בעלי חיים מגלים אמפתיה אלטרואיסטית?

כן, זה פוג'י הכלב בא להרגיע את זעירא. מלקק את ידו בעדינות ומטלטל בעדינות את הטרמפולינה עד שנרגע. וזה היה צ'יף עליו השלום שהיה מנדנד את הטרמפולינה של קטינא התינוקת:

האין זו הפגנת התנהגות אנושית  על ידי בעל חיים? מדובר כאן באמפתיה בין פרטים משני מינים שונים. אם עדיין לא השתכנעתם, הרי עוד משהו שקרה לפני ימים אחדים. פוג'י הוא כלב מגזע אקיטה שנהנה מהקור החורפי הירושלמי וכדי להתקרר מרבה לשהות במרפסת הבית. והנה הוא שומע מדירה תחתונה בבניין תינוק בוכה. הוא נכנס לכזו חרדה שחטפו את התינוק בן משפחתו/להקתו ולא נרגע עד שנוכח שזעירא נמצא במיטתו.

אוקיי, תאמרו שזה מובן מאליו כי פוג'י מחשיב את זעירא כבן להקתו ולכן מגן עליו. אני חובב צפייה בנשיונל גאוגרפיק בתוכניות על חיים והתנהגות של בעלי חיים שונים בטבע. באחת מהן צפיתי בהתנהגות מדהימה בין שני בעלי חיים ממינים שונים.

דובים וזאבים הם אוייבים מרים בטבע. והנה תועד בנשיונל גיאוגפיק מקרה של זאבה פצועה שמדדה לאיטה באופן שבגלל פציעתה אין היא יכולה לצוד מזון ודינה למעשה מוות. והנה היא רואה לפניה דובה ומחליטה לעקוב אחריה תוך שמירת מרחק ביטחון של 10-20 מטרים. לאחר זמן מה הדובה נתקלת באנטילופה וצדה אותה, כשהזאבה צופה בהם במבט רעב. והנה, הדובה תולשת גפה מהאנטילופה, נושאת אותה בפיה לעבר הזאבה ומניחה אותה לפניה. אני אומר לכם שדמעתי כשראיתי את זה.

בנשיונל גיאוגרפיק  הראו גם שיתוף פעולה בין תנינה לבין זוג עופות (שכחתי את שם המין שלהם) שקיימת ביו שני המינים סינכרוניזציה בזמן הדגירה. שיתף הפעולה הוא בשמרטפות הדדית, זו על הביצים של אלה ואלה על הביצים שלה. כשמי מהם שעוזב את הקן כדי להשיג אוכל, התנינה מגרשת את כל מי שמעז להתקרב לביצי העופות ולהיפך.  גם לאחר הבקיעה נמשכת שמרטפות בין מינית זו על הגוזלים והבקועים. ממש מדהים, לא?  

בלהקת אריות הלביאות מסתירות את שגרי הגורים שלהם מספר שבועות במקום מסתור הרחק מהלהקה עד שהם גדלים ורק אז מובילות אותם כדי להציגם בפני הלהקה. בנשיונל גיאוגפיק תועד מקרה שבו הלביאה האם יצאה כדי לצוד עבור שלוש הגורות שלה ונפצעה למוות על ידי בעל קרניים. דינן של הגורות במקרה כזה הוא מוות מרעב. אבל באופן מפתיע, האריה הזכר, ראש הארמון והאבא שלה, היה מתגנב לעבר המסתור של הגורות ומביא להן שאריות מזון מהציד של הלהקה. אחת מהלביאות של הלהקה עקבה אחריו יום אחד וכשהתקרבה לעבר מסתור הגורות, האריה זינק לעברה כמסמן לה עד כאן. אל תתקרבי לגורות הבנות שלי. האריה דאג לכל מחסורן של בנותיו הגורות עד לבגרותן וצרפן ללהקה כדי ללמוד את מה שלביאות צריכות לדעת כדי לשרוד בלהקה.

מקרה דומה הוקרן בנשיונל גיאוגרפיק על אבא שועל שהופיע כמשום מקום לטפל בגוריו יומיים לאחר שאימם לא חזרה מהציד כדי להביא להם מזון. הוא דאג לכל מחסורם וחינך אותם עד להשגת עצמאות להתקיים בעצמם.

עוד סצנה מרגשת מנשיונל גיאוגרפיק היא של לביאה זקנה שאיבדה את מרבית שיניה ואת היכולת לקרוע בשיניה את חלקה מהציד המשותף של הלהקה. והנה לביאה אחת מהלהקה קרעה עבורה נתח בשר והניחה אותו לפניה לעוס למחצה.

ידוע שגם פילים וגם אריות מתאבלים במה שנראה כטקס פרידה מבן/בת להקה שמתים.

מחקרי התנהגות מדעיים שנערכו חיות מעבדה הראו דפוסי התנהגות מדהימים של אמפתיה ואלטרואיזם בעכברים וחולדות ואפילו בציפורים ודגים. אלה מתוארים ברשומה באתר אנימלס : עכברים מבצעים החייאה?! ומה זה אומר? למה הם עושים את זה? ואיך גילו את זה? והאם זה רומז שיש לנו "דחף חייתי" לעזור לזולת?

הכתבה המרתקת (שאני ממליץ בחום לקרוא את כולה) מסכמת מה זה אומר לגבינו?:

"התגליות על אלטרואיזם של מכרסמים עוזרות להבין שאמפתיה לא נולדה איתנו, ההומו ספיאנסים. ירשנו אותה אולי כבר מאבותינו הדגים הקדומים. התגליות חושפות שאפילו חלק ממעגלי המוח והכימיה העצבית שמניעים חמלה ועזרה לאחר משותפים לרבים מהמינים ואולי לכל בעלי החיים - כולל עכברים, פילים ובני אדם. במחקר נוירולוגי שנערך באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מיפו החוקרים את דפוסי הפעילות במוחן של חולדות במהלך ניסוי החילוץ, ומצאו "רשת אמפתיה" הכוללת אזורים כמו קליפת האינסולה והמוח הקדם-מצחי המופעלת כאשר חולדה רואה חולדה אחרת במצוקה - רשת המקבילה לרשת אמפתיה ידועה במוח האנושי"​.

הכתבה היא מעין אסקפיזם משפחתי למתרחש במדינה בימים קשים אלה. ואולי בימים אלה כדאי גם לנו ללמוד מבעלי החיים מוסר וערבות הדדית אנושית מהן ?!

 

האם מוסר ומצפון קשורים למדע?

נפטר בפריז המדען הישראלי הבכיר והמרגל מרקוס קלינברג, שבמשך שנים העביר למשטר הסובייטי ברוסיה את הסודות הכמוסים ביותר של הלוחמה הביולוגית של מדינת ישראל. דיון במוסר של מקס קלינברג ומדענים אחרים מסוגו, הוא נושא פוסט זה (שפורסם בעבר בישראבלוג ובשל חשיבותו נערך ועודכן, ומפורסם כאן).

הפיזיקאי פרידריך דירנמאט כבר אמר: " תוכנה של הפיזיקה הוא עסקם של הפיזיקאים בלבד. תוצאותיה - של האנושות כולה."

לפני ארבע שנים עלה לכותרות שמו של המדען הסובייטי ויצ'סלב דנילנקו, כמי שסייע באופן משמעותי לפיתוח תכנית הגרעין המלחמתית של איראן. לטענת הוושינגטון פוסט, דנילנקו שעבד חמש שנים באיראן בשנות ה-90, סייע לתכנית הגרעין שלה, בתחום החשוב ביותר לשלב האחרון בהרכבת הפצצה. דנילנקו עצמו הכחיש את ההאשמות נגדו וטען שהוא אינו מדען גרעין ואינו המייסד של תכנית הגרעין האיראנית.
בראש פצצה גרעינית יש חומר נפץ קונבנציונלי ומנגנון נפצים שדוחס באופן אחיד את גלי הפיצוץ שלו, כדי שתתחיל שרשרת הביקוע הגרעיני בליבת ראש הנפץ.

דנילנקו פיתח סיב אופטי מיוחד, המאפשר מדידת מעבר אחיד של גל הדף על פני אלפי נקודות שונות בשטח מסוים. דנילנקו טוען שפיתח את הסיב שלו במיוחד למנגנון הנועד לפיצוץ יהלומים לרסיסים. דנילנקו אכן נחשב למומחה בתהליכים שבהם נעשה שימוש בחומרי נפץ כדי ליצור ביקוע של יהלומים זעירים למטרות תעשייתיות. אולם, העיתון הרוסי קומרסנט מגלה כי בראשית שנות החמישים ועד לפרישתו, דנילנקו עבד באחד מהמרכזים הסודיים של ברית המועצות לפיתוח נשק גרעיני. נשאלת השאלה מה עשה המדען הזה באיראן במשך 5 שנים?

לאיראנים תעשיית היהלומים חשובה כקליפת השום. אולם מנגנון הפיצוץ שפיתח דנילנקו הוא בדיוק מה שהם צריכים לפיצוץ ליבת האורניום בפצצה גרעינית. למעשה, לסיבים של דנילנקו אין כמעט שימוש, למעט בפיתוח ראשי נפץ גרעיניים. בדו"ח שפורסם לאחרונה ע"י הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מצוין שאיראן מפתחת נשק גרעיני וכי נעזרו בידע של מומחים זרים. אז האם דנילנקו שהה באיראן מספר שנים כדי לפוצץ יהלומים? לשיפוטכם.

מחמוד אחמדיניג'אד

פרנסואה ראבלה אמר: "מדע בלי מצפון הוא מותה של הנפש". האם דנילנקו הוא מדען ללא מצפון? האם הוא דוגמה למדענים שמוכנים לעשות כמעט הכול בשל בצע כסף ? אולי בשל אידיאולוגיה? ובכן, אולי אחדים מכם אינם זוכרים, אבל גם לנו בישראל היה מדען, לא סתם מדען אלא מדען בכיר מאד, שעשה מה שעשה, לטענתו בשל אידיאולוגיה. המדען הזה הוא ד"ר מרקוס קלינברג, מי שהיה בין מייסדי המכון הביולוגי בנס ציונה, שעסק בפיתוח נשק כימי וביולוגי ושימש סגן מנהל המכון. ב-1983 הוא נעצר באשמה שפעל במשך 18 שנה כמרגל מטעם ברית המועצות והעביר לסובייטים כמות עצומה של מידע על הפעילות במכון, בתחומי הלוחמה הכימית והביולוגית. למעשה, בשל פעילות הריגול שלו, הסודות של ישראל בתחומים אלו נחשפו לחלוטין בפני ברית המועצות. קלינגברג הורשע, ונידון לעשרים שנות מאסר בפועל.

ד"ר מרקוס קלינברג

קלינגברג טען כי הוא לא הסכים לקבל כסף מן הסובייטים ופעילותו הייתה מוּנעת ממטרות אידיאולוגיות בלבד. הוא טען שמעשיו היו מתוך הכרת תודה לברית המועצות שנלחמה בפשיזם ובאופן אישי הצילה אותו מידי הנאצים. הוא הוסיף והסביר כי ריגל בשל רצון לשמור על האיזון בין הגושים במלחמה הקרה. הוא משוכנע שהוא לא בגד במדינת ישראל, ולטענתו הקפיד שלא לחשוף סודות שהיו יכולים לפגוע בישראל. הגרסה שרווחה בשב"כ, הייתה שקלינברג נסחט על כך שלא סיים את לימודי הרפואה שלו. חסרה לו שנה אחת להשלמת התואר והוא פחד שעובדה זו תתגלה ותגרום לסילוקו מהמכון. אותי מזעזעת העובדה שקלינגברג מעולם לא הביע חרטה על מעשיו. יותר מכך, הוא טען כי הוא מתבייש בכך שנשבר והודה במעשיו ביום הרביעי לחקירתו.

יש גם שתגליות והמצאות של מדענים, שנעשו בתום לב , מנוצלות ע"י אחרים למטרות רעות. כך למשל במקרה של אלברט איינשטיין. לגביו פאבלו פיקאסו אמר: "גאוניותו של איינשטיין היא שהביאה להירושימה". אלברט איינשטיין עצמו אמר: "אילו הייתי יודע שזו [פצצת האטום] תהיה התוצאה, הייתי נעשה שען". אבל אין זה מדויק, אולי לא רבים יודעים כי איינשטיין עצמו ישב בוועדה מצומצמת של מדענים, שמונתה ע"י ממשלת ארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה, במטרה לנצח את הגרמנים במירוץ לפיתוח פצצת אטום.

את התוצאות המרות של הטלת פצצות אטום על הירושימה ועל נגסאקי כולנו יודעים. את הוויכוח אם להטלת הפצצות היה גם היבט חיובי, בכך שהן גרמו לסיום המלחמה המרה בין יפן לבין ארה"ב ומנעו המשך הרג מסיבי של בני אדם משני הצדדים – נשאיר להיסטוריונים. ואולי לא, כי אלה שאלות שצריכות להטריד את כולנו וכפי שאמרה מארי קירי: "המדע ביסודו של דבר בינלאומי. רק העדר חוש להיסטוריה הביא לידי כך שמייחסים לו תכונות לאומיות".

יש תחומים נוספים רבים במדע שהביאו אותנו לאחרונה לקפיצת מדרגה, שאין כמוה בהיסטוריה האנושית. למשל פיתוח ההנדסה הגנטית והתאית למטרות רפואה שיקומית. בשקט יחסי, הטכנולוגיה בתחום זה מתקדמת בצעדי ענק לעבר מימוש נבואות של ספרות המדע הבדיוני, לטוב ובתקווה שלא לרע. הטכנולוגיה הזו שתוכל ליצור איברים באיונים, תוכל גם לשבט (לשכפל) בני אדם. היא תוכל לסייע לריפוי מחלות גנטיות וסרטן - מחד, אך יכולה גם להביא להשמדת הגזע האנושי – מאידך. למעשה, היא יכולה להיות מסוכנת לא פחות משואה גרעינית. על הדרך לשיבוט בני אדם ועל הדרך הקצרה של מדענים שיכולים להיות מגויסים לארגונים ומדינות ובחצר האחורית לעסוק בשיטות גנטיות מתקדמות ליצירה של חיילים מהונדסים עזי נפש ועורפי ראשים. על הנדסה גנטית יתרונותיה וסכנותיה אדון בפעם אחרת.

תאומים משובטים מביצית מופרית אחת

אז מה אנחנו צריכים לקחת מכאן, לתשומת ליבנו?

ראשית המדע אינו מפלצת. המדע תרם ויתרום רבות לאנושות ולחברה. המדענים עצמם אינם שונים מכלל האדם. יש גם מדענים רעים. כשאני אומר 'רעים', איני מתכוון ליכולתם המדעית, אלא למניעים שלהם. ככל האדם גם למדענים עשויים להיות מצוקות (כמו קשיים למצוא מקום תעסוקה) וכן הרבה יצרים ואגו. אך, הרבה יותר מסוכנים הם אלה שמממנים את פעילותם המדעית למטרות לא רצויות ואפילו מסוכנות לחברה. הגרוע מכל הוא שהם מנוצלים ע"י מדינות ומדינאים למטרות מלחמתיות זדוניות. מדוע יש מדענים שמוכנים להיגרר לכך? זוהי כבר שאלה שצריך להפנות לפסיכולוגים.