האם השף אייל שני יהיה מאוהב בעגבניה כזו?

 השף אייל שני ידוע באהבתו הבלתי מתפשרת לעגבניה, עד שזו הפכה כמעט לסמלו המסחרי. למי ששכח, הרי תזכורת בקליפ הקצר:

ואם היו מביאים לאייל שני עגבנייה יפיפיה, טעימה ועסיסית כזו שיוצרה בעזרת הנדסה גנטית, עגבניה שלא "נוזלת" ועוד כהנה וכהנה תכונות משובחות לרוב - האם היה מתאהב בה?

את השאלה הזו תפנו לאייל שני עצמו, אך האם אתם הייתם מוכנים לאכול אותה? האם אתם בכלל יודעים שמה שאתם אוכלים עשוי להיות מוצר שהונדס גנטית? האם השימוש במוצרים כאלה בטוח? ואם אתם מאלה שרק המחשבה לאכול עגבניה מהונדסת גורמת לכם חלחלה, האם הייתם מוכנים לשנות את דעתכם ולקבלה בשקל לקילו, כאשר מחיר עגבניה מסורתית אצלנו היה כ-10 שקלים לקילו?

בשנת 1994 החלו לשווק לצרכנים בארה"ב זן עגבניות חדש בשם המסחרי Flavr-Savr . למעשה היה זה המוצר החקלאי הראשון שהונדס גנטית ואשר הגיע אל הצרכנים. לעגבניה הזו הקנו תכונות עמידות לריקבון ובהתאם להארכת חיי המדף שלה. 

העגבניה המהונדסת הראשונה: Flavr-Savr

למרות שהעגבניה הזו נמצאה בטוחה לשימוש ע"י רשות המזון והתרופות האמריקאי (FDA) שהיא הסטנדרט העולמי לאישור מזון ותרופות - לא אושר שימושה בגרמניה. גידול הזן הזה הופסק 3 שנים מאוחר יותר, בגלל קשיים כלכליים של החברה החקלאית ששיווקה אותו. 

המהפכה הביוטכנולוגית שמאפשרת לשנות באופן מלאכותי את המטען הגנטי של תאים חיים למיניהם (מהצומח ומהחי) החלה למעשה בשנות השבעים של המאה הקודמת. לפני כן, במשך אלפי שנים, האמצעי היחיד שהיה לאנושות לקבל צמחים ובעלי חיים בעלי תכונות רצויות היה עשיית הכלאות וברירת הצאצאים בעלי התכונות הרצויות. אולם, שיטת ההשבחה הקלאסית הזו להשבחת מינים מוגבלת בהיותה מבוססת על מאגר תכונות גנטיות נתון שמצוי בין הפרטים שניתן להכליא במין המסוים. בשיטת ההכלאות החקלאית הקלאסית לא ניתן ליצור תכונות יש מאין וגם לא ניתן לדעת מראש מה תהיינה התוצאות הסופיות. לעומת זאת, בעזרת ההנדסה הגנטית, ניתן "לשתול" גנים של מינים אחרים (מין = פרטים שיכולים להזדווג ביניהם ולהעמיד צאצאים פוריים) והתוצאה יכולה להיות כזאת:

עגבניה בחוץ קיווי בפנים

באמצעות ההנדסה הגנטית ניתן לשפר מיני צמחים (וגם בעלי חיים) על ידי עיצובם לפי דרישות השוק. להנדסה הגנטית יש פוטנציאל עצום בתחום המזון, החקלאות והסביבה. בעזרתה ניתן לייצר מזון טוב יותר, טעים יותר ובריא יותר.

לא פחות חשובה היא היכולת להקנות לצמח יכולת עמידות בפני מחלות.

בתמונה למעלה, ניתן לראות עלים של בוטן רגיל, מול עלי הצמח המהונדס גנטית לעמידות לזחל מזיק (למטה). שניהם לאחר תקיפת הזחלים.

בעזרת ההנדסה הגנטית ניתן להאריך את חיי המדף של המוצר החקלאי. ניתן גם להקטין את צריכת המים לצורך הגידול על ידי פיתוח זנים עמידים ליובש. לכל האפשרויות האלה שציינתי להשבחת המינים יש חשיבות כלכלית בפני עצמה, אך זה עדיין לא הכול. בעזרת ההנדסה הגנטית ניתן גם לקבל צמחים שמשמשים מפעל לייצור תרופות. כן, יש היום צמחים מהונדסים שמייצרים אינסולין לחולי סוכרת. יש גם צמחים שמייצרים נוגדנים אנושיים למטרות חיסון. יש צמחים שמייצרים הורמונים אנושיים ועוד כהנה וכהנה.

למוצרים החקלאיים המפותחים היום בהנדסה גנטית יש ערך שוק עצום של עשרות מיליארדי דולרים וצפוי שבשנים הבאות ישופרו או יוחלפו מאות מוצרים בשוק החקלאי בתוצרי הנדסה גנטית, שיתחרו בשווקים עם המוצרים החקלאיים המיוצרים כיום בדרכים המסורתיות.

מגוון עגבניות מהונדסות

להנדסה הגנטית יש גם תרומה כלכלית-חברתית: למשל, בשוק מגדלי הטבק בארה"ב - רבות המשפחות של מגדלי הטבק שנפגעו עקב הקמפיין נגד עישון, עליית המיסוי והירידה הדרסטית במספר המעשנים. עקב כך, ממשלת ארה"ב יצאה בתוכנית "הסבה מקצועית" אשר בה עודדו את מגדלי הטבק להמיר את גידול צמחי הטבק המסורתיים, בצמחי טבק שהונדסו גנטית לייצור תרופות וחיסונים אנושיים.

צמחים מהונדסים המייצרים תוצרים אנושיים (נוגדנים) לצרכים רפואיים

גם בישראל עוסקים מדענים בהנדסה גנטית במסגרת מחקר ופיתוח ביוטכנולוגי מאז תחילת שנות השמונים במאה הקודמת. בשנים האחרונות מגדלים בארץ
במסגרות מחקר שונות צמחים מהונדסים שהוחדרו להם גנים שונים הן למטרות חקלאיות והן למטרות רפואיות.

תות ישראלי מהונדס - יצירתיות בצלחת

מדוע הינכם ממעטים עדיין לראות את המוצרים המהונדסים במרכולים?

בתמונה הבאה עגבניות ישראליות מהונדסות:

אלה מבחר עגבניות מקיבוץ בערבה (ששמו הושמט מטעמים מובנים). לא תראו אותן כנראה אצלנו במרכולים. ניתן להשיג אותן רק באירופה או אצל השף אייל שני.
מדוע? כי פשוט הם מוכנים לשלם עליהן הרבה יותר.

רשומה זו שייכת לסדרת הרשומות האבודות, ערוכות והמעודכנות, שהתפרסמו לראשונה בישראבלוג.

ברשומה נוספת בנושא ההנדסה הגנטית בחקלאות בצמחים:

נדון קצת בטכנולוגיה הלכה למעשה. נדון מדוע יש אנשים שמפחדים לאכול צמחים מהונדסים. נדון האם יש סיכון ביצירת צמחים כאלה, או האם יש בכלל הצדקה לפחדים האלה.

***

בשעה שפוסט זה תוזמן לפרסום התבשרנו בשמחה על לידת נכדנו ואח לקטינא... ולא בהנדסה גנטית.

מיומנו של מהנדס גנטי

הקדמה -

על הפורום "זה מה ש" מבית "בלה בלה" כבר כתבתי ברשומה "היכן אם לא כאן". אז לפני ימים אחדים ראיתי הודעה שגם הפורום הזה נסגר ויעלם מהרשת בסוף השנה 2020. דפדפתי מעט וראיתי נוסטלגיה מפוארת של יוצרים ומבקרים, שרשורי דיונים סוערים על יצירות התורמים, גם הצעות עריכה זה ליצירה של זה. ועלה החשש שיש יצירות שלי שראו אור רק שם והן תעלמנה לעד. לכן מן הסתם יש להצילן ולהביאן לכאן. אך אבוי, יום לאחר הודעת הסגירה, כבר נמחקו דפי השנתיים אחרונות ואז נעלם בכלל ושוב חזר לקצת. ומבצע ההצלה החל - גיליתי "אוצרות" שאביא לכאן, ככל שאספיק.

והפעם מובא משם לכאן שיר חדש נושן, בגרסה ששוכתבה מחדש, לאור הצעת עריכה של ידידי אריק בנדק חביב.

מיומנו של מהנדס גנטי

תכנית הצלת האנושות מרעב - פרק ראשון

גָּזַרְתִּי מָאתַיִם גֶּנִים יְרֻקִּים
שֶׁל צְמָחִים יְרֻקִּים
סִדַּרְתִּי יָפֶה בְּאַלְבּוֹם הַמַּבְחֵנוֹת
לְבֵיצִיּוֹת מֻפְרוֹת
שֶׁל עַכְבָּר -

אִימָּא עַכְבָּרָה יַלְדָּה
עַכְבָּרִים יְרֻקִּים
כְּבָר לֹא יוֹנְקִים
אֶפְשָׁר לְשַׁחְרֵר לַחָפְשִׁי
שֶׁיִּשְׁתַּזְּפוּ בַּשֶּׁמֶשׁ
יִשְׁתּוּ מַיִם מִינֵרָלִים
וְיִנְשְׁמוּ פוֹטוֹסִינְתֵּזָה.

כְּבָר לֹא יֹאכְלוּ גְּבִינָה צְהֻבָּה עִם
חֹורִים
וְיִזְדַּוְּגוּ
וְיִתְרַבּוּ
כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם
עַד שֶׁיִּבְּלוּ אוֹ
יִטְרְפוּ אוֹתָם פָּרוֹת וְעִזִּים
וַחֲמוֹרִים
וּמָה יַעֲשׂוּ בַּלֵּילוֹת
הָאַיָּילוֹת?

הִזְרַקְתִּי אֶחָד, אֶחָד
וְהִדְבַּקְתִּי
וְהִשְׁתַּלְתִּי

מקווה להספיק להביא לכאן עוד ניצולים.

פילוסופיה של חלום

רשומה נוספת (מהדורה שניה ערוכה) בסדרה החלום ופשרו.

לעיתים אני מפרש את חלומותי כאותות למעשים או אפילו כמנבאים אירועים עתידיים. תאמינו או לא, לפעמים חלומות מסוימים הביאו לכתיבת רשומה זו או אחרת בבלוג. אמנם בחלומות האלה החולם הוא בעצם המחבר והחווה וגם המוציא לפועל, ולכן ניתן לומר שבחלומות אין כל אותות חיצוניים. הם נובעים מתוך פנימיותו של החולם עצמו. אבל, כאשר בחלום החולם מקבל פתרון לבעיה בלתי פתירה כביכול, או כאשר החולם מקבל בחלום אות או רמז לבאות (והדברים אכן מתגשמים, ולפעמים אחד לאחד) - נוצרת ההרגשה שזו עזרה חיצונית. לגבי נכונות המשפט האחרון, קיים ויכוח בין אלה שמחשיבים עצמם לרציונאלים לבין אלה שנחשבים לא רציונאלים בעיני הראשונים.

לפני כשבע שנים חלמתי חלום מוגדר וברור. את החלום והמחשבות שהחלום עורר אתאר כעת. לחלום הזה עצמו לא היה תוכן 'נבואי'. אבל כאשר חשבתי מהו באמת המסר בחלום הזה, המחשבה הראשונה שעלתה אז במוחי היתה אחת ופשוטה בתכלית - זה היה אות לכתיבת רשומה זו, כדי לשתף את קוראי בדילמות מקצועיות שהעסיקו את התת-מודע שלי. 

והרי החלום פרוס לפניכם: 

אני ניצב באולם גדול (לא אחד מהמוכרים לי מחיי יומיום) ונושא הרצאה בפני סטודנטים. נושא ההרצאה הוא הנדסה גנטית בחיות. במציאות הייתה זו כבר השנה ה- 14 שאני מרצה בנושא זה, במסגרת קורס בהנדסה גנטית שאני מעביר. מדובר בקורס רשות מעורר עניין ומבוקש למדי. 

בעודי עומד ונושא את ההרצאה בחלום,  לפתע קמה מבין הקהל פרופסורית בגמלאות מהחוג שלי. מבקשת סליחה ומציינת שהיא חייבת להפריע לרגע למהלך השיעור. יש לה דבר חשוב להגיד. מבלי להמתין לקבלת רשותי, פנתה אל קהל הסטודנטים ונשאה במשך כדקה ביקורת כנגד שימוש בהנדסה גנטית בחיות. לאחר מכן עזבה את האולם בהפגנתיות וללא אומר.

לפני שאני מספיק להתאושש מתדהמתי ולהוציא הגה, מתחילים לקום התלמידים ועוזבים בזה אחר זה  את האולם. אני זוכר את תחושת ההלם והזעם על הפרופסורית בדימוס שהתערבה בשיעור שלי ללא רשות, מעשה לא יעשה, וכן על אפקט הדומינו שהיא יצרה בקרב הסטודנטים, שראו ברובם סיבה למסיבה ותו לא. 

כשנשארתי לבדי באולם ללא תלמידים, יצאתי גם אני מהאולם. והנה אני רואה קבוצה קטנה מתלמידי מתגודדת במדשאה - שמחה וצוהלת על החופשה הבלתי צפויה שקיבלו, או בעצם נטלו לעצמם מהשיעור. כשעברתי לידם סיננתי: "חומר ההרצאה של היום יכלל בבחינה ויהיה עליכם להשלים אותו בעצמכם". שמתי לב שחיוכו של אחד התלמידים נמחק ועזבתי את המקום ביודעי שהידיעה תועבר במהירות לכולם.

כשהתעוררתי, התחלתי להרהר במשמעות החלום. ראשית תהיתי בליבי מדוע דווקא אותה פרופסורית התערבה בהרצאה? הרי המחקר שלה עצמה נערך על מאות ארנבות במשך עשרות שנים, ואפילו הניב תרופה חדשה המיוצרת על ידי חברת תרופות. אז איזו זכות מוסרית יש לה בכלל להתערב בשיעור שלי - העוסק בחיות מהונדסות כמודלים למחלות באדם ולפיתוח תרופות מצילות חיים? רשמתי לעצמי את המילה צביעות.

היא עצמה גורמת בחיות למחלה באמצעים כירורגים או כימיים, לעומת זאת בהנדסה הגנטית, נולדות חיות עם פגם גנטי אנושי כמו אצלנו - לא גורמים לחיה ייסורים על ידי אמצעים מכניים או כימיים, אלא חיקוי מחלה כמו באדם, שמאפשר עבודה במערכת מחקרית מודרנית וממוקדת יותר. אז רשמתי לעצמי את המילה קינאה.

ואז חשבתי מדוע חלמתי על אותה פרופסורית מבין כל הנפשות הפועלות בחוג?

הרי רבים הפרסונות בחוג, שכאותה פרופסורית נחמדה מאוד כלפי חוץ מאחורי הגב - מלאים באגו ובתככים. היא לא פחות נחמדה מהאחרים. אז מדוע דווקא היא? הורדתי מהרשימה את אלו שאינם עורכים ניסויים בבעלי חיים ונשארתי עם רשימה מצומצמת יותר. אבל, לא הגעתי להסבר ודאי. אולי משום שהיא כבר פרופסור אמריטוס (בגימלאות) ולכן כבר אינה יכולה להשתתף יותר בוועדות קובעות מדיניות? רשמתי לעצמי את המילה תסכול.

אז מה יש לנו כאן בינתיים? צביעות, קינאה, תסכול ותככים. אבל כל התכונות האלה קיימות אצל רבים אחרים, אפילו בקנה מידה גלובלי מחוץ לאוניברסיטה. אמנם אצלה קיים פער גדול במיוחד בין הנחמדות לתככנות, אבל חייבת להיות סיבה עמוקה יותר לחלום.

בוודאי הקוראים חושבים שעל הטריוויאלי ביותר איני חושב. כי וודאי יש לי יסוריי מצפון על מחקרים בחיות. אני זוכר שאחד מתלמידי סיפר שחלם פעם על מותו ושהוא נשלח לגיהנום - לגן העדן של עכברי וחולדות הניסויים. שם החיות עשו לו גיהנום. אך, אומר לקוראים קבל עם ועדה - אין לי כל יסורי מצפון על ניסויים הכרחיים אלו לטובת האנושות. 

במחקריי נעשה המינימום הדרוש למטרות הצלת חיי אדם, ובאמצעים המבוקרים ומפוקחים על ידי ועדה ציבורית מקצועית. כל אחד הנוטל אנטיביוטיקה או אופטלגין או כל תרופה אחרת - לא היה יכול להשתמש בהן אם לא נוסו קודם בבעלי חיים. הסיבה שבגללה חלק מהציבור מתנגד לניסוי בחיות, היא חוסר ידע ודמוניזציה שעושות אגודות שאינן בוחלות להפיץ גם שקרים וכזבים. כפי שהפיצו על היהודים ששותים יין מדם ילדי הנוצרים. בשל חשיבותו, נושא זה ראוי שיידון ברשומה נפרדת.

אם כך גם זו אינה הסיבה בעיניי לחלום.

נשארתי עם סוף החלום שבו הודעתי לסטודנטים שעתה יצטרכו להשלים את חומר הלימוד בעצמם וכי הוא יכלל בבחינה. בקורס הספציפי שאני מעביר, בדיוק החלפתי בשנה זו את מתכונת הערכה על הקורס. במקום עבודה, בשנה בה נחלם החלום - התלמידים נבחנו לראשונה בכתב במועד א' וכיוון שציוני הבחינה היו נמוכים יחסית, חלקם ניגשו לבחינה בעל פה במועד ב'.

אם במציאות התלמידים היו עוזבים את השיעור במחאה כמו בחלום, לא היה לכך מחיר משמעותי בשיטה של כתיבת עבודות, ואילו כאשר הם צריכים להבחן בבחינה על כל החומר הנלמד, לפעולת מחאה יש מחיר כבד - לימוד עצמי של החומר. בסופו של דבר אני חושב שהחלום העלה אצלי בעצם את השאלה עד כמה הסטודנטים צריכים להיות מעורבים בחומר הנלמד? והמסקנה היא שמלבד קורסי החובה, לתלמידים יש זכות בחירה של קורסי רשות כמו הקורס שלי, אבל אין להם זכות לקבוע למרצה מה ילמד או לא ילמד בקורס. גם לאף אחד מהמרצים האחרים בחוג - אין זכות להתערב בחומר הלימוד זה של משנהו.

לאחר פשפוש נוסף וטיול בין תת-ההכרה לענייני אקטואליה באותה עת, נפל לי האסימון. לאחרונה התנהל דיון ציבורי על סגירת חוגי לימוד מסויימים באוניברסיטאות. חוגים שאינם נראים בעיניי חלק מהציבור (ובעיקר הפוליטיקאים) כראויים להמשך קיום. לטענתם בגלל פוליטיזציה של חומר הלימודים. וחשבתי עד כמה צבועים כל הקולות דאז, שקראו לסגירת חוגים (החוג לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון והחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב), וזאת כאשר אוניברסיטאות בר-אילן ואריאל יכולות לעשות פוליטיזציה הפוכה בכל תחומי הלימוד, מאז ימים ימימה. ולגביהם אין קול ואין מצפצף. ונזכרתי במילים שנרשמו אצלי בחלום: צביעות, קינאה, תסכול, תככים.

החלום הזה נחלם למעשה בצל הדיון בנושא על ידי המועצה להשכלה גבוהה, בלחץ של ציבור מסוים. המחלקה בבן גוריון לא נסגרה וטוב שכך. באקדמיה חייבים לשמור על פלורליזם, ועל זכות חופש הדיבור והלימוד. אין לאף גוף הזכות לבקר תכני לימוד אקדמאיים ולפגוע בסוברניות של המוסדות האקדמאיים. ובתנאי שאלה נלמדים ברמה ובשיטות אקדמיות נאותות.

בניגוד לבתי הספר שבהם נכפית תוכנית לימודים על ידי משרד החינוך, אין מקום לכך באוניברסיטאות שהינן אוטונומיות במדינות דמוקרטיות. לסטודנט בניגוד לתלמיד תיכון יש את זכות הבחירה. באוניברסיטת בר אילן למשל, הלומד לימודי כימיה חייב להבחן גם במכסת קורסים בנושאי דת ויהדות. מדוע מחייבים אותו בכך, הרי בא ללמוד כימיה? התשובה לכך היא שבר אילן שהיא אוניברסיטה דתית - החליטה שזו המדיניות. לכן גם אם הוא חילוני, על התלמיד הנרשם לאוניבסיטה זו -  לקבל את הדין או לבחור באוניברסיטה אחרת. כנ"ל לגבי בחירת חוגי הלימוד והקורסים בכל אוניברסיטה.

כך פירשתי את החלום שחלמתי אני.יתכן והוא היה מתפרש אחרת לו נחלם על ידי מישהו אחר. אבל כאשר אני חולם חלום סדור וברור - אני משקיע מחשבה בהבנת הנמשל. אם כי לא תמיד מצליח לי, כפי שאשתף ברשומות הבאות.

 

דוקטור מֶנגֶלֶה בישראל?

בעקבות תגובות לרשומה הקודמת, אקדיש את הרשומה הזו למוסר ולאתיקה בעולם המחקר.

בקורס שעוסק בעיקרו בהנדסה גנטית, הקדשתי מספר שעות לחרדות של הציבור מחד ולאתיקה מאידך. במסגרת הזו ספרתי לסטודנטים על הצעתו של סטודנט לתואר שני, שנאמרה במסגרת הקורס הזה לפני שנים אחדות.

הדבר קרה כאשר הסברתי לסטודנטים את העבודה הסזיפית הדרושה לאנליזות של חיות שהונדסו גנטית - כדי לאתר ולבודד את אותן החיות שבהן הצליחה החדרה של גן זר, מתוך מרבית החיות שבהן לא היתה הצלחה.

בפשטות אסביר כאן שכדי לאתר את החיות המהונדסות יש צורך לבצע בדיקות גנטיות של הדנ"א שמתקבל מדגימת דם של כל חיה, כדי לבחון אם היא נושאת ומבטאת את הגן 'המושתל' הרצוי.

הסטודנט שראה כמה מורכבות הבדיקות ושהן גוזלות זמן רב, הציע הצעה "גאונית" בשיא הרצינות. הוא שאל מדוע לא לצרף לגן שאותו אנחנו רוצים לבטא בחיה גם גן עמידות לגז עצבים.

נתעלם מכך שאין גן עמידות לגז עצבים במציאות, אבל הרעיון של אותו סטודנט היה שכל חיה שבה תצליח המניפולציה הגנטית - יתבטא לא רק הגן הרצוי, אלא יחד איתו החיה תהייה עמידה גם לגז עצבים. ולכן ניתן יהיה לעשות לדברי הסטודנט סלקציה. כלומר לחשוף את כל החיות לגז עצבים בחדר אטום. אז נניח שבניסוי נולדו 50 חיות ורק 5 מהן הונדסו בהצלחה - התלמיד הציע לשחרר לחדר החיות גז עצבים ואז לאחר סלקציה כזו, 45 חיות תמותנה וישארו רק 5 החיות הרצויות שהונדסו בהצלחה. מזכיר לקורא משהו מהעבר של עמנו?

בכל קנה מידה הצעתו של הסטודנט שנאמרה בשיא הרצינות נשמעת מזעזעת. אבל לא את אותו התלמיד, שמאז הספיק לסיים את לימודי תואר שני ותואר שלישי וכן השתלמות פוסט-דוקטורט בארה"ב.

האיש הזה אמנם לא יוכל לבצע ניסויים כאלה על חיות בגלל פיקוח קפדני בכל המוסדות האקדמאים בארץ. אבל עם ראש כזה מי ישורנו? מסתבר שדוקטור מֶנגֶלֶה יכול לצמוח גם אצלנו. בוודאי במוסדות מחקר פרטיים לא מבוקרים.

סלקציות - ניסויים מפלצתיים בנוסח דוקטור מנגלה

מסתבר שלא רק חיי חיות מוקרבים למען המדע והרפואה. גם ממשלות וצבאות ביצעו ניסויים מתועבים בבני אדם ללא ידיעתם והסכמתם. על קצה המזלג, ניסויים כאלה שבוצעו בארה"ב, חלקם על ידי ה-CIA ועל ידי היפנים מתוארים כאן. זעזוע הקורא מובטח. למרות שממשלת סין לא הודתה בכך לעולם, יש שמועות בחוגי המדע שהסינים עורכים ניסויים על אסירים שלהם ללא הסכמתם.

אבל מדוע ללכת רחוק? האם חיל הרפואה הישראלי לא ביצע על חיילים ניסויים בפקודה וללא ידיעתם של החיילים? 

עד 2015 נערכו בצה"ל במסגרת 81 מחקרים רפואיים ניסויים על כ-20 אלף חיילים. הידוע שבהם הם ניסויי הלוחמה הביולוגית עם חיידק האנתרקס.

חייבים לצפות בתחקיר הזה של 'עובדה':

בחירה קשה

 פעם חשבתי שאין לכתוב שעטנז. שאין לערבב בין מדע לרוח, ובכלל שאין לערבב עולמות. סברתי כי כתיבה יוצרת, ענייני אקטואליה ושאר ירקות - מקומם כל אחד במקום הראוי לו. כך הכתיבה פוזרה בין כתבי עת מדעיים מקצועיים מחד ומאידך כל השאר פוזר בבלוגים שונים, או בפורמים או בדף פייסבוק. 

אבל כעת אני חש שהגעתי כאן אל המנוחה והנחלה, בבלוג זה. וכי מדוע שאמשיך לפזר הכתיבה במקומות שונים? מדוע לא לרכז אותם במקום אחד. - כאן בבלוג. הרי במילא כל פוסט כאן אינו מדעי נטו - הפוסטים השונים מאגדים מדע, חברה ורוח במינונים וביחסים שונים.

אז החלטתי ליבא לבלוג זה גם סיפורת ושירה פרי עטי. בהצעת מגיבים אפרסם במשך הימים הבאים ארבעה סיפורים קצרים שיצטרפו לקטגורית סיפורים שלי. 
אלה  ארבעה סיפורים קצרים שלקטתי מהמבחר שכתבתי ופרסמתי פה ושם, חלקם זכו בפרסים בתחרויות כתיבה. הסיפורים הינם בגבול האפור שבין המדע למדע הבדיוני. בין המציאות לדמיון. הסיפורים כאמור יתפרסמו ברצף במהלך הימים הבאים. והרי הסיפור הראשון פרוס לפניכם.

בחירה קשה / קנקן


בני התקשר אלי. "מירי ואני החלטנו להביא ילד לעולם. בוא בבקשה למכון הגנטי בהדסה, אנחנו מחכים לך שם". עולמי חשך עלי. האם יש להם בעיה גנטית? "שיהיה במזל טוב, אבל מדוע אתם זקוקים שאגיע בדחיפות"? שאלתי. " אנא בוא בבקשה, נסביר לך שם", נשמע קולו מעבר לקו. אמרתי לו שאני כבר יוצא ולבי פועם בטרוף. 

הגעתי למכון הגנטי. בני הכניס אותי לחדר מעבדה עם קירות חרסינה ירוקה. מירי כבר ישבה שם על כסא. "מה קורה שאלתי בחרדה"? ובני משיב "לא, אל תדאג, לא קרה דבר. מירי ואני החלטנו שאנחנו רוצים ילד או ילדה, אבל לא רוצים להשאיר זאת בידי הגורל. החלטנו ללכת על הפריה חוץ גופית לאחר סלקציה באבחון טרום השרשה". אני מדען, לא הייתי צריך הסבר נוסף. הם רוצים להפרות ביציות במבחנה ולאבחן גנטית עוברים בני שמונה תאים, כדי לבחור את המתאים להם ביותר. הם רוצים את העובר המושלם, הנקי מפגמים גנטיים, ובעל התכונות הטובות ביותר.

"לשם מה הכנסתם אותי לזה? אתם רוצים שאני אבחר לכם את הנכד שלי"? בני לא ענה והוציא מהאינקובאטור שמונה צלחות מעבדה ממוספרות, הניח אותן מתחת למערכת המיקרוסקופ ואמר: "בכל צלחת יש עובר אחד זעיר מהביציות שהוצאנו ממירי ושהופרו במבחנה בתאי הזרע שלי. עכשיו רק צריך לבחור איזה מהם הרופא יחדיר לרחם של מירי, כדי שתלד את התינוק שאנחנו הכי רוצים".

לא הספקתי להביע את הסתייגותי החריפה מהעניין, והנה הבן מקיש על מקלדת המחשב ומערכת לייזר הקרינה הולוגרמות תלת-מימדיות של שבעה תינוקות בני יומם במרכז החדר. הם נראו כל כך מתוקים ואמיתיים. לא יכולתי שלא להתרגש. "אתה רואה, כבר אנחנו יודעים שעובר אחד לא ישרוד את ההיריון. הוא חלש מדי וכנראה בעל פגם גנטי" – אמר הבן. היה זה עובר מספר B2. התבוננתי בשבעת התינוקות בחרדה ואמרתי " האם אתם מצפים שאני אבחר אחד מבין התינוקות החמודים האלה ונמית את השאר"?

בני לא השיב והקיש פעם נוספת על מקלדת המחשב. B2 הושמד ובמרכז החדר הופיעו שישה ילדים בני חמש. אחד לא שרד, היה זה עובר B7. פגם גנטי גרם לו ללקות בסרטן הדם והוא נפטר טרם הגיע לגיל חמש. ילד חמוד אחד מבין השישה פנה אלי בחיוך שובה לב " סבא, אני אוהב אותך". זה היה הילד מעובר B5. הוא כבש את לבי. זינקתי אליו לחבקו, אך חיבקתי את האוויר באכזבה. זו הייתה רק הולוגרמה.

בני הקיש שוב על המקלדת ושישה נערים ונערות בני חמש עשרה ניצבו במרכז החדר. חלקם עם חצ'קונים על הפנים. אחת ג'ינג'ית עטורה בפירסינגים בגבה, באוזן, בלשון ובטבור. היה לה נזם באף וכמה קעקועים גדולים פזורים בגופה. הייתה זו עובר B3. "אותה אנחנו לא רוצים, נכון מירי"? והבן מחק את קיומה מהמחשב ומהמציאות. "נו, כבר שללנו שלושה עוברים. איזה מזל שאנחנו לא צריכים לעבור את זה באמת" – אמרה מירי.

ישבתי, כולי מזועזע ממה שקורה כאן. רציתי לקום ולברוח, אבל הסקרנות לא נתנה לי. בני הקיש פעם נוספת על המקלדת. שתי בחורות ושני בחורים נאים ניצבו בחדר. הם אחרי שחרור מצה"ל. עובר B8 כבר לא היה ביניהם. המחשב ציין שהוא היה טיפוס של גיבור מתנדב ללא תקנה בסיטואציות שאף אחד אינו מעז. "שמע", אומר הבן "איזה מזל, כיצד היינו עומדים בפני השכול"? והקיש משהו על המקלדת שהשמידה אותו.

הבן הקיש שנית על המקלדת. חמש שנים נוספות חלפו. חמש הולוגרמות הופיעו בחדר. הן כללו את עובר B5 כשהוא מחובק עם בן זוגו. היה זה הקטן שכבש את ליבי בגיל חמש. "אנחנו לא רוצים אותו, נכון מירי? אנחנו רוצים נכדים, דור המשך". כמעט לחץ על מקש ההשמדה ואני צעקתי " אל תשמידו אותו. חכו ונראה מה יקרה לאחרים שנותרו".

הקשה נוספת על המקלדת ועובר B1 שוכבת על ערש דווי, כולה עור ועצמות, פניה חיוורות, מחוברת לשקית אינפוזיה עם כימותרפיה. עובר B4 מאושפזת בשלוותה בפעם החמישית לאחר ניסיונות התאבדות קודמים. עובר B6 מרותק למיטתו משותק בכל גופו, מחובר למכשיר הנשמה. הוא חלה במחלת ניוון שרירים. "חייבים לחסוך להם ולנו את הסבל", אמרה מירי. שלוש הקשות של בני על המקלדת הביאו לקיצם של שלושה עוברים.

נותר רק עובר B5, שהוריו לא רצו בו אך הצלתי אותו מהשמדה. עכשיו אני לחצתי על מקש במקלדת. חמש שנים חלפו, B5 ובן זוגו אוחזים מאושרים בתינוק חמוד שהם אימצו.

קמתי מכיסאי תשוש ורועד ואמרתי לבני וזוגתו "הבחירה נעשתה, הלא כן? אין אתם זקוקים לי עוד" וכשהתבוננתי לעברם נדהמתי. עמד לפני זוג בגיל העמידה. מיהרתי והבטתי המום ובתדהמה במראה שממול. לעיניי השתקף ישיש שפוף אוחז ברעד במקל הליכה. זו לא הייתה הולוגרמה, זה הייתי אני.

הסיפור זכה בפרס ראשון התחרות הסיפור הקצר שנערכה בשנת 2013, בז'אנר מדע בדיוני ופנטזיה.

שופטים בתחרות, אייל גורן וצפריר גרוסמן - עורכי סדרות הפנטזיה והמד"ב של הוצאת אופוס.

מדברי השופטים: במקום הראשון זכה הסיפור "בחירה קשה" מאת קנקן התה
הסיפור מעלה מספר דילמות מוסריות בטווח קצר של מילים וכל אחת מהן משאירה את הבחירה בידי הקורא. כתיבה הדוקה ודיאלוגים מעולים. לא הייתה בחירה קשה בכלל לבחור בסיפור הזה כאחד המצטיינים.

הטכנולוגיות שבסיפור כבר כמעט כאן. מה דעתך?

האם מוסר ומצפון קשורים למדע?

נפטר בפריז המדען הישראלי הבכיר והמרגל מרקוס קלינברג, שבמשך שנים העביר למשטר הסובייטי ברוסיה את הסודות הכמוסים ביותר של הלוחמה הביולוגית של מדינת ישראל. דיון במוסר של מקס קלינברג ומדענים אחרים מסוגו, הוא נושא פוסט זה (שפורסם בעבר בישראבלוג ובשל חשיבותו נערך ועודכן, ומפורסם כאן).

הפיזיקאי פרידריך דירנמאט כבר אמר: " תוכנה של הפיזיקה הוא עסקם של הפיזיקאים בלבד. תוצאותיה - של האנושות כולה."

לפני ארבע שנים עלה לכותרות שמו של המדען הסובייטי ויצ'סלב דנילנקו, כמי שסייע באופן משמעותי לפיתוח תכנית הגרעין המלחמתית של איראן. לטענת הוושינגטון פוסט, דנילנקו שעבד חמש שנים באיראן בשנות ה-90, סייע לתכנית הגרעין שלה, בתחום החשוב ביותר לשלב האחרון בהרכבת הפצצה. דנילנקו עצמו הכחיש את ההאשמות נגדו וטען שהוא אינו מדען גרעין ואינו המייסד של תכנית הגרעין האיראנית.
בראש פצצה גרעינית יש חומר נפץ קונבנציונלי ומנגנון נפצים שדוחס באופן אחיד את גלי הפיצוץ שלו, כדי שתתחיל שרשרת הביקוע הגרעיני בליבת ראש הנפץ.

דנילנקו פיתח סיב אופטי מיוחד, המאפשר מדידת מעבר אחיד של גל הדף על פני אלפי נקודות שונות בשטח מסוים. דנילנקו טוען שפיתח את הסיב שלו במיוחד למנגנון הנועד לפיצוץ יהלומים לרסיסים. דנילנקו אכן נחשב למומחה בתהליכים שבהם נעשה שימוש בחומרי נפץ כדי ליצור ביקוע של יהלומים זעירים למטרות תעשייתיות. אולם, העיתון הרוסי קומרסנט מגלה כי בראשית שנות החמישים ועד לפרישתו, דנילנקו עבד באחד מהמרכזים הסודיים של ברית המועצות לפיתוח נשק גרעיני. נשאלת השאלה מה עשה המדען הזה באיראן במשך 5 שנים?

לאיראנים תעשיית היהלומים חשובה כקליפת השום. אולם מנגנון הפיצוץ שפיתח דנילנקו הוא בדיוק מה שהם צריכים לפיצוץ ליבת האורניום בפצצה גרעינית. למעשה, לסיבים של דנילנקו אין כמעט שימוש, למעט בפיתוח ראשי נפץ גרעיניים. בדו"ח שפורסם לאחרונה ע"י הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מצוין שאיראן מפתחת נשק גרעיני וכי נעזרו בידע של מומחים זרים. אז האם דנילנקו שהה באיראן מספר שנים כדי לפוצץ יהלומים? לשיפוטכם.

מחמוד אחמדיניג'אד

פרנסואה ראבלה אמר: "מדע בלי מצפון הוא מותה של הנפש". האם דנילנקו הוא מדען ללא מצפון? האם הוא דוגמה למדענים שמוכנים לעשות כמעט הכול בשל בצע כסף ? אולי בשל אידיאולוגיה? ובכן, אולי אחדים מכם אינם זוכרים, אבל גם לנו בישראל היה מדען, לא סתם מדען אלא מדען בכיר מאד, שעשה מה שעשה, לטענתו בשל אידיאולוגיה. המדען הזה הוא ד"ר מרקוס קלינברג, מי שהיה בין מייסדי המכון הביולוגי בנס ציונה, שעסק בפיתוח נשק כימי וביולוגי ושימש סגן מנהל המכון. ב-1983 הוא נעצר באשמה שפעל במשך 18 שנה כמרגל מטעם ברית המועצות והעביר לסובייטים כמות עצומה של מידע על הפעילות במכון, בתחומי הלוחמה הכימית והביולוגית. למעשה, בשל פעילות הריגול שלו, הסודות של ישראל בתחומים אלו נחשפו לחלוטין בפני ברית המועצות. קלינגברג הורשע, ונידון לעשרים שנות מאסר בפועל.

ד"ר מרקוס קלינברג

קלינגברג טען כי הוא לא הסכים לקבל כסף מן הסובייטים ופעילותו הייתה מוּנעת ממטרות אידיאולוגיות בלבד. הוא טען שמעשיו היו מתוך הכרת תודה לברית המועצות שנלחמה בפשיזם ובאופן אישי הצילה אותו מידי הנאצים. הוא הוסיף והסביר כי ריגל בשל רצון לשמור על האיזון בין הגושים במלחמה הקרה. הוא משוכנע שהוא לא בגד במדינת ישראל, ולטענתו הקפיד שלא לחשוף סודות שהיו יכולים לפגוע בישראל. הגרסה שרווחה בשב"כ, הייתה שקלינברג נסחט על כך שלא סיים את לימודי הרפואה שלו. חסרה לו שנה אחת להשלמת התואר והוא פחד שעובדה זו תתגלה ותגרום לסילוקו מהמכון. אותי מזעזעת העובדה שקלינגברג מעולם לא הביע חרטה על מעשיו. יותר מכך, הוא טען כי הוא מתבייש בכך שנשבר והודה במעשיו ביום הרביעי לחקירתו.

יש גם שתגליות והמצאות של מדענים, שנעשו בתום לב , מנוצלות ע"י אחרים למטרות רעות. כך למשל במקרה של אלברט איינשטיין. לגביו פאבלו פיקאסו אמר: "גאוניותו של איינשטיין היא שהביאה להירושימה". אלברט איינשטיין עצמו אמר: "אילו הייתי יודע שזו [פצצת האטום] תהיה התוצאה, הייתי נעשה שען". אבל אין זה מדויק, אולי לא רבים יודעים כי איינשטיין עצמו ישב בוועדה מצומצמת של מדענים, שמונתה ע"י ממשלת ארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה, במטרה לנצח את הגרמנים במירוץ לפיתוח פצצת אטום.

את התוצאות המרות של הטלת פצצות אטום על הירושימה ועל נגסאקי כולנו יודעים. את הוויכוח אם להטלת הפצצות היה גם היבט חיובי, בכך שהן גרמו לסיום המלחמה המרה בין יפן לבין ארה"ב ומנעו המשך הרג מסיבי של בני אדם משני הצדדים – נשאיר להיסטוריונים. ואולי לא, כי אלה שאלות שצריכות להטריד את כולנו וכפי שאמרה מארי קירי: "המדע ביסודו של דבר בינלאומי. רק העדר חוש להיסטוריה הביא לידי כך שמייחסים לו תכונות לאומיות".

יש תחומים נוספים רבים במדע שהביאו אותנו לאחרונה לקפיצת מדרגה, שאין כמוה בהיסטוריה האנושית. למשל פיתוח ההנדסה הגנטית והתאית למטרות רפואה שיקומית. בשקט יחסי, הטכנולוגיה בתחום זה מתקדמת בצעדי ענק לעבר מימוש נבואות של ספרות המדע הבדיוני, לטוב ובתקווה שלא לרע. הטכנולוגיה הזו שתוכל ליצור איברים באיונים, תוכל גם לשבט (לשכפל) בני אדם. היא תוכל לסייע לריפוי מחלות גנטיות וסרטן - מחד, אך יכולה גם להביא להשמדת הגזע האנושי – מאידך. למעשה, היא יכולה להיות מסוכנת לא פחות משואה גרעינית. על הדרך לשיבוט בני אדם ועל הדרך הקצרה של מדענים שיכולים להיות מגויסים לארגונים ומדינות ובחצר האחורית לעסוק בשיטות גנטיות מתקדמות ליצירה של חיילים מהונדסים עזי נפש ועורפי ראשים. על הנדסה גנטית יתרונותיה וסכנותיה אדון בפעם אחרת.

תאומים משובטים מביצית מופרית אחת

אז מה אנחנו צריכים לקחת מכאן, לתשומת ליבנו?

ראשית המדע אינו מפלצת. המדע תרם ויתרום רבות לאנושות ולחברה. המדענים עצמם אינם שונים מכלל האדם. יש גם מדענים רעים. כשאני אומר 'רעים', איני מתכוון ליכולתם המדעית, אלא למניעים שלהם. ככל האדם גם למדענים עשויים להיות מצוקות (כמו קשיים למצוא מקום תעסוקה) וכן הרבה יצרים ואגו. אך, הרבה יותר מסוכנים הם אלה שמממנים את פעילותם המדעית למטרות לא רצויות ואפילו מסוכנות לחברה. הגרוע מכל הוא שהם מנוצלים ע"י מדינות ומדינאים למטרות מלחמתיות זדוניות. מדוע יש מדענים שמוכנים להיגרר לכך? זוהי כבר שאלה שצריך להפנות לפסיכולוגים.