גם בשיר יש סיפור - חלק ראשון

בהמשך לרשומה הקודמת הגעתי בעזרת קוראים לתובנה שמה שמעניין את מרבית הקוראים הם סיפורי חיים, וכי למה לי לשעמם אותם בשירים שקשה לראות או להבין בהם את הסיפור? ואז חשבתי שבעצם גם בשירים יש סיפור. ויש שמקשיבים לסיפור ועפים עליו כשמלחינים את הסיפור שבשיר. ופתאום הם גם שרים בעצמם את הסיפור הזה ואפילו מדביקים את קליפ היוטיוב שלו בסיום כתיבת הסיפור שלהם. אבל, היות והשירים שאני כותב אינם מולחנים - התחלתי להרהר האם במילים בלי מנגינה שאני מביא לכאן יש בכל זאת סיפור. אז הרי אני מביא לכם כמה מהם לשיפוטכם - האם יש כאן סיפור?

והרי סיפורי החיים שלי ללא הקדמות, מובאים לעיונכם

אז הרי סיפרתי לכם כאן 5 סיפורים אישיים בתמונה ושיר. 

חלק שני יבוא.

תוספת עריכה:

הקוראים הוותיקים אולי שמו לב כאן בתחתית תמונות השירים ללשונית הזכויות ואיסור פרסום, עיבוד או תרגום ללא אישור. הסיבה לכך היא גילוי פרסום שירים שלי באתר בינלאומי בשם: the Translation Israel Project כמו גם תיוג שירים שלי בדף הפייסבוק שלהם. המכתב הבא בעניין נשלח לכתובת המייל שלהם - 
bruck@translation.org.il ולמנהל דף הפייסבוק שלהם, כדלקמן:

שלום,
שמתי לב שלאחרונה אתם משתפים באופן קבוע רבים משיריי מתוך קבוצת "שירה פוגשת מקרא”. אני מעריך את העניין ביצירתי, אך מבקש להבהיר כי השיתוף בפייסבוק אינו מהווה הרשאה לתרגם, לעבד, ללקט, להעתיק, לפרסם מחדש או לכלול את שיריי בכל קובץ, ספר, אתר או פרסום אחר, מסחרי או שאינו מסחרי.

בכבוד רב

קנקן

פרסום תמונת שיר שלי באתר the Translation Israel Project

ובדוגמא הנ"ל-  מדובר בשיר הזה שפרסמתי בכמה קבוצות שירה בפייסבוק ובדף שלי:

על תפוח בדבש - מאת חכמי ילדי גן חובה

 כמעט חודשיים חלפו כאן ללא מילה. האמת, הטיוטות השמורות יודעות שזה לא מדוייק. פוסט אחר פוסט נכתבו ולא הושלמו. לא הושלמו ונגנזו בטיוטות. שאגלה לכם כמה טיוטות מעלות אבק בבלוג הזה? נו טוב, אז אגלה - 110 במספר. האם זה נובע מעייפות החומר? בשל אובדן חדוות הכתיבה? ואולי בשל תחושת אובדן העניין הציבורי? אך כידוע יש תחושות ויש עובדות, כמו הביצה והתרנגולת. אבל בואו נניח לזה ונעבור למשהו מעניין יותר.

השנה נכדתי עברה לגן חדש - גן חובה. לגן עם גננת חדשה וילדים שכולם חדשים עבורה - קבוצת ילדים מגובשת שעברו כשכבה מטרום חובה. עד כה לא הכרתי גננות איכפתיות, מסורות ומשקיעניות כמו הגננת החדשה הזו. גננת שבסיום כל יום שולחת להורים בקבוצת הווטסאפ - דיווח מפורט בליווי צילומים על אירועי היום והנושאים הלימודיים.

באחד הדיווחים הגננת תיארה את הדיון שנערך עם הילדים על מנהג אכילת תפוח בדבש. וכך דיווחה הגננת:

"במפגש שוחחנו על סמלי החג והתמקדנו בתפוח עם הדבש. שאלתי את הילדים: 
למה דווקא אוכלים תפוח בדבש ולא למשל אבטיח עם דבש"?

תשובות הילדים:

"תפוח בדבש זה יותר חגיגי"

"תפוח זה יותר בריא מאבטיח"

"תפוח יש כל השנה, אבטיח רק בקיץ, אז תפוח יותר מתאים..."

וכך ממשיכה הגננת  בדיווח: 
"וואו, הייתה לנו שיחה דינמית במפגש והילדים כל כך חכמים וסקרנים, פשוט תענוג לפתוח איתם שיח.

שאלתי, מדוע טובלים תפוח בדבש ולא תפוח עם סוכר למשל..." ?

תשובות הילדים:

"סוכר פחות בריא, דבש יותר בריא"

"דבש נדבק יותר טוב על התפוח, סוכר לא..."

בקיצור, המשיכה הגננת, "היה שיח פורה ומוצלח.
בנוסף ערכנו סקר ובדקנו איזה תפוח אהוב יותר על ילדי הגן? אדום, צהוב או ירוק.
וכך סיימה: תשאלו את הילדים מה היו תוצאות הסקר".

אז שאלתי את הנכדה והתשובה: "כל הילדים הכי אוהבים תפוח ירוק"!

האם גם בזה הילדים מושפעים משיקולי בריאות? האם גם בהם נטועה האמונה המקובלת בציבור שבתפוח אדום יש יותר סוכר מאשר בירוק? (ולכן הירוק מכיל לכאורה פחות סוכר)?

אבל האמת היא שבתפוח ירוק אותה תכולת סוכר כמו באדום. אמנם מטעה שהתפוח הירוק חמצמץ יותר ולכן יש תחושה בפקעיות הטעם שבלשון שהוא פחות מתוק. מה שמקנה את מידת החמיצות של התפוח הוא למעשה הכמות היחסית של החומצה הפומרית שבתפוחים.

ועל כך ושאר אמונות מזון למיניהן כתבתי ברשומה "שני תפוחים ואמונות טפלות". 

הביצוע המוכר של השיר הזה הוא של הזמר צביקה פיק, אבל לא כולם מכירים את הביצוע הנדיר של השיר על יד הפזמונאי כותב מילות השיר הידוע - אהוד מנור- יחד עם אישתו הזמרת עפרה פוקס:

 

נגיעות שנה חדשה

נגיעות שנה חדשה / קנקן 

יֵשׁ שֶׁאֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְבַשְּׂרִים

הַסְּלִיחוֹת וַעֲצֵי פְּרִי רִמּוֹנִים
וַיֵשׁ
שֶׁאֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְבַשְּׂרוֹת
נְגִיעוֹת מִכְחוֹל רִאשׁוֹנוֹת
שֶׁל שַׁלֶּכֶת הָרַי יְהוּדָה
נַחְלִיאֵלִי מְהַדֵּס
וְחָצָב
אִם שָׁנָה שְׁחוּנָה אוֹ גְּשׁוּמָה תִּהְיֶה
שַׁאֲלוּ אֶת הֶחָצָב.

צִ'יפ אִינְדְּיָאנִי הָיִיתִי פַּעַם בַּסְּתָו
מְחֻבָּר לְצִבְעֵי פְּרִיחַת הָאָמָרִילִיס
הַלְּבָנָה - מְבַשֶּׂרֶת שָׁנָה גְּשׁוּמָה
בַּכְּתֻמָּה - פּוֹנִים לְחַסְדֵי שָׁמַיִם
כְּפִי שֶׁלִפְנֵי לְמַעְלָה מִמֵּאָה
אֲנַחְנוּ אִכָּרִי עֵמֶק הַחוּלָה
הָיִינוּ מְחוּגָה
לַמַּדָּד פְּרִיחַת חָצָב מְשַׂרְטְטִים
מַעְגָּל עֲתִירָה
לַגֶּשֶׁם.

ולכל באי הבלוג

שנה טובה