קורונה - "משחק ילדים". מחשבות על המגפה הזו והמגפה הבאה

בשנות התשעים במאה הקודמת העסקתי את ליליה במחקר במעבדתי. היא עלתה עם משפחתה לישראל ובראיון הקבלה לעבודה ציינה שעבדה לפני כן במוסקבה - במכון לחקר  הפוליו. הפוליו הוא נגיף שגרם בארץ למגפת שכונתה "שיתוק ילדים" בשנות החמישים. זו הייתה מחלה נוראה שהתחילה כמו שפעת עם חום גבוה ובהמשך התקדמה אל מערכת העצבים המרכזית והותירה בישראל אלפי ילדים משותקי גפיים ובמקרים קשים אפילו לשיתוק שרירי הסרעפת וצורך בהנשמה מלאכותית ואף למוות. עיקר הנפגעים היו ילדים אך גם מבוגרים. בעקבות מבצע חיסון שהחל ב-1954 בארץ ובעולם עם תרכיבים של נגיף מוחלש ושל נגיף מומת (בהזרקה ובמתן בפה) - נעצרה המגפה. שנים אחר כך, לאחר מתן מספר תיסוני דחף (בוסטר) - מוגרו שניים מזני הנגיף בארץ בעולם.

בראיון העבודה שאלתי את ליליה הכיצד קיים מכון "חקר הפוליו" במוסקבה, ארבעים שנה לאחר שמוגרו נגיפי הפוליו מהעולם בעקבות מבצעי החיסון חובקי עולם? היא ענתה לי בחיוך מסתורי והבנתי מהי מטרתו של מכון מחקר זה. הלוחמה הביולוגית ופיתוחה לא מוגרו מהעולם. ואני עוד חייב לקוראי פוסט תחקיר על החשד שמקור הנגיף COVID19 הוא תוצאה מדליפת נגיף מהונדס מהמעבדה הסינית. נגיף מפרוייקט פיתוח בשיתוף פעולה עם מדען אמריקאי ובמימון ממשלתי פדראלי של ארה"ב. בפיתוח לוחמה ביולוגית (שבמחוזותינו קיימת לכאורה גם במכון הביולוגי בנס ציונה) נדרשים שני שלבים. לאחר השלב הראשון של הינדוס גורם מחלה באופן שיהפוך אותו למדבק וקטלני יותר, מתחייב שלב שני של פיתוח חיסונים כנגד אותו גורם. חיסונים שיגנו על אוכלוסיית התוקף מפני אותו נגיף. אבל מה קורה אם הנגיף דולף ממעבדת הפיתוח לפני שפותח חיסון נגדו? זוכרים את הפרשה שהושתקה במשך שנים רבות - השימוש בחיילים שלנו בניסויי פיתוח לוחמה ביולוגית לכאורה עם האנתרקס? כן כן, זה קרה בישראל שלנו וזה קורה גם במקומות אחרים.

***

סדרה בנשיונל גאוגרפיק עוסקת בתרחישים כאלה שעשויים אף להביא לקץ האנושות. אחד מהם הוא הינדוס מעבדתי של אחד מהנגיפים  הקטלניים ביותר - נגיף הכלבת הפוגע ומועבר בין מינים על ידי כל היונקים. הסדרה החלה בתרחיש על פינוי "פסולת ביולוגית" ממכון רוסי לקבורה באתר ייעודי מיוחד. אך שני המפנים שלא בא להם להמשיך להוביל את הפסולת מאות קילומטרים לתוך הלילה, עצרו וזרקו את חביות הפסולת לים. מספר שנים לאחר מכן נמצא לוויתן מת נגוע כלבת באחד מחופי ארה"ב.

אצל הנדבקים בנגיף הכלבת אין כל תסמינים במשך שבועות, עד שהוא חודר למערכת העצבים המרכזית ולפני שגורם למוות, הנדבק מראה תסמינים דמויי "זומבי". וכמו כלב או תן חולה שנושך ומדביק, כך גם אדם נגוע שהופך למעין זומבי, עשוי להדביק אחרים בנשיכה או מרסיסי ריר אופייניים שהוא מפזר על הקורבן. בשלב זה החולה אינו מודע למעשיו והקורבן המזדמן עלול להיות אחד מבני משפחתו האהובים או חבריו.

זמן קצר לאחר מציאת הלוויתן נגוע הכלבת, נמצאו שני מקרים ראשונים של אנשים נגועים במחלה מסתורית שמזכירה כלבת.

אבל כפי שקרה עם נגיף הקורונה, כשמתגלה אפילו מקרה אחד או שניים, כבר מאוחר מדי. בסבירות גבוהה מאוד המחלה כבר הופצה בציבור ויש עוד לפחות כמה מאות אם לא אלפי נושאי מחלה, שעדיין לא מראים תסמינים. בכלבת תקופת הדגירה עשוייה להיות שבועות (ואפילו 2-3 חודשים) שבהם הנדבקים מסתובבים בציבור ללא תסמינים אך מדבקים. במיוחד אם מדובר בנגיף המהונדס להיות מדבק יותר. וכמו בקורונה, הדבקות מתרחשות בטיסות. כפי שמודגם בסצנת The Walking Dead: Flight 462 :

וכך נראה המשך התרחיש של מגפת הכלבת על פי נשיונל גאוגרפיק:

כנגד כלבת הטיפוסית, יש חיסונים היכולים למנוע את התקדמות המחלה, אך ורק אם ניתנים זמן קצר לאחר ההדבקה בשלב הא-סימפטומתי. אך כאשר מופיעים סימפטומים ראשונים שמתחילים בעלית חום וחדירה של הנגיף למערכת העצבים המרכזית - מאוחר מדי למתן חיסון. ההמשך הנורא אינו ניתן יותר למניעה. אין שום טיפול או תרופה.

החיסון נגד כלבת כיום מורכב ובו ניתן שילוב של שני סוגי חיסונים: הסביל, הניתן מיד עם הנשיכה והחיסון השני, הפעיל, הניתן לאחר כ-10 ימים ושוב במרווחי זמן קבועים לאחר מכן. גם לחיסוני הכלבת יש תופעות לוואי. תופעות הלוואי של חיסוני הכלבת: 35%–45% מהמחוסנים מפתחים אדמומית וכאב לפרק זמן קצר באזור הזרקת החיסון. 5%–15% מפתחים חום, כאבי ראש או בחילות. ולמרות האפשרות להתחסן, מאות אנשים מתים בעולם בשנה כי לא התחסנו לאחר נשיכה של כלב, תן או חתול רחוב נגוע. תגידו, כמה מכם ננשכו או נשרטו בעבר על ידי כלב או חתול רחוב והביאו אותם למשרד הבריאות לבדיקת כלבת? כמה מכם פנו למשרד הבריאות בהעדר יכולת להביא לבדיקה את החיה הנגועה, ובמקרה כזה להתחסן על פי "פקודת החיסונים" - בסדרת זריקות חיסון? כמה מכם לקחו סיכון (מפחד או מהכחשה) ולא פנו למשרד הבריאות כנדרש לאחר נשיכה?

 ולכשתתפרץ מגפת כלבת מעין זו מ"הזן הרוסי", בידי רשויות הבריאות של כל אחת מהמדינות המפותחות עומד כיום מלאי מוגבל של כמה עשרות אלפי חיסוני כלבת בלבד. לכן לא תהיה יכולת מיידית לחסן את מרבית הציבור. תיווצר "מלחמת עולם" בין אנשים שאינם קרובים לצלחת כדי להשיג את החיסונים. האם גם במקרה זה יהיו מתנגדי חיסונים אידיאולוגיים? 

גם תבוא לביטוי כל ההיסטריה, הטיפשות והרוע האנושיים, כפי שמודגמים כעת "בקטן" בעידן מגפת הקורונה: מכחישי מחלה, מתנגדי חיסון ובדיקות, מפרי בידוד מאומתים וחולים, כמו ננשכים מודבקים "מסתירים" המסתובבים בציבור, ו"כשמתהפכים" לשלב ה"זומבי" - נושכים ומדביקים את הסובבים בנגיפים בריר שיורקים.  

הנגיף הרוסי ממשיך לעבור אבולוציה וכמו נגיף הקורונה הסיני - מתפתחים במהירות ווריאנטים אלימים ומדבקים יותר. וריאנטים העמידים גם כנגד חיסוני כלבת. מעבדות חברות התרופות מתקשות לפתח חיסונים מותאמים ובכמויות העצומות הנדרשות. הממשלות וכוחות הביטחון מאבדים יכולת שליטה על החולים ועל הנדבקים המסתובבים ברחובות. אין דרך אחרת מלבד לכלוא את הנדבקים עד למותם הנורא, או לחסל את הנדבקים כדי למנוע את סבלם הבלתי נמנע ואת יכולתם להפיץ את הנגיף הקטלני בקרב בני משפחתם והאחרים. 

והמגפה הולכת ומתפשטת בקצב מעריכי. יפי נפש משחררים קרובי משפחתם מבידוד כפוי וכשהם "מתהפכים", ננשכים גם הם, אלא אם יורים או דוקרים אותם למוות רגע לפני שננשכים בעצמם. רבים לא מסוגלים לעשות זאת לבני משפחתם ומודבקים בעצמם. אם ניתנת הזדמנות, מלאכה זו נעשית על ידי אחרים. עם אובדן השליטה של רשויות החוק, רבים ננשכים ומדביקים. נותרים בריאים אלה שמצליחים לשרוד. ביזה ומלחמות בין שורדים בתחרות על מקורות מזון, דלק וציוד פושטות וסכנת הדבקה מאיימת בכל יום, כאשר אוכלוסיית העולם הבריא הולכת ומצטמצמת לקראת השמדתה.

הרי דגימה להתנהגות האנושית הצפויה במקרה כזה. האמינו לי שזה לא יהיה כך רק  בסרטים, אלא כמוהם גם במציאות האנושית:

נראה לכם כ- SCIENCE FICTION? נראה לכם סתם כסדרת אימה של זומבים? אינכם מאמינים באובדן שליטה בעת מגפה ובהשמדה של האנושות ? האם זה נכון לדעתכם רק בסדרות כמו THE WALKING DEAD או THE FEAR OF THE WALKING DEAD שאתם נמנעים מלצפות? הבעיה היא שסצנות כאלו אינן מפחידות את אלה שצריכים לפחד (יש לנו לא מעט כאלה כיום בעידן הקורונה). ויש גם לא מעט עוצמי עיניים, מכחישים, או מצקצקי לשון "דמוקרטיים" - גם כשמאיימת סכנת קיום ממשית שלהם . ויש גם לא מעט שערבות הדדית היא מהם והלאה, כמרחק מזרח ממערב. ויש גם לא מעט שתמיד מאשימים את הממשלה, את שלטונות החוק, או את משרד הבריאות, מלבד את ההפקרות שבהתנהגות שלהם עצמם או של שכניהם. ויש רבים מדי שעולמם הוא שוק גם כשמגפה משתוללת  - "אכול ושתה ושמח ביין, כי מחר על הסכין"...

חומר למחשבה על פילוסופית "ללמוד להמשיך לחיות כרגיל בצד הקורונה". 

  

דף פתוח - טעות בתקשורת

הבן התקשר: “יצאתי מהעבודה ואני כבר בנסיעה בדרך לבית. תגיד אבא, זה נורא אם השארתי בעבודה דף עובד פתוח"? לא הבנתי בדיוק על איזה דף הוא מדבר. חשבתי דף עובד במחשב שהשאיר פתוח וישאר כנראה פתוח עד ליום ראשון. שאלתי, “יש משהו בדף הזה שהשארת פתוח"?
"לא, הוא ריק" ענה. 

"אם כך לא יקרה שום דבר אם ישאר פתוח עד ליום ראשון, ואולי מישהו מהמעבדה יבחין ויכבה אותו לפני כן" השבתי.

"אבל, אבא - זה יקח הרבה חשמל". לא הבנתי, כמה כבר חשמל יצרוך מחשב פתוח עד ליום ראשון. לשם כך הוא חושב לחזור לעבודה?

ואז בהמשך השיחה נפל לשנינו האסימון. הוא בכלל דיבר על מנדף (כימי) פתוח, כלומר מנדף עובד, ואני שמעתי דף פתוח/עובד. אני התייחסתי לדף הפתוח (במחשב) והוא שמע מנדף עובד פתוח.

לא נורא אמרתי לו. מנדפים כימיים נשארים עובדים במקומות רבים כי שוכחים לכבות אותם. הרי גם כשהוא התחיל לעבוד בו, למעשה הוא מצא אותו כבר עובד. כי מי שעבד בו לפניו לא כיבה אותו.

“ומה עם צריכת החשמל"? הוא שאל. השבתי לו שהאוניברסיטה תוכל לספוג את זה, עם מאות אלפי דולרים  תקורות שהאוניברסיטה מנקה לנו ראשי המעבדות, ממענקי מחקר שאנחנו מקבלים ממקורות חיצוניים (25%) ומפטנטים שאנחנו רושמים על המצאות (60%). בשביל זה אין סיבה לחזור - הרגעתי אותו.

אבל היה חשוב לי להמשיך בסיפורי מנדפים - כאשר משאירים אותם פתוחים עם כימיקלים בפנים. סיפרתי על המנדף הכימי במעבדה שעבדתי בה בפוסט דוקטורט - בהשתלמות במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים. המנדף הזה היה אמור להגן עלינו משאיפת חומרים כימיים מסוכנים בשעת העבודה. אבל ריח הדשא הגרוס מלמטה שעלה וחדר דרך המנדף והגיע לאפנו עד למעבדה בקומה הרביעית - למעשה בישר לנו שהמנדף לא עושה עבודתו כראוי. אם ריח הדשא מגיע, אז מה עם הכימיקלים הנשאפים שבמשטח העבודה במנדף?

ועוד סיפרתי שכדוקטורנט הייתה לי עוזרת מחקר - סטודנטית נחמדה לתואר שני, שהיום היא במקרה רופאת השיניים שלי. והיא עזרה לי אז בהפרדה כימית שקרויה בשפה מקצועית - כרומטוגרפיה. ובהפרדה הזו משתמשים בתערובת של מספר תמיסות כימיות. אחת מהן הייתה חומצה בוטירית. האמת היא שלחומצה בוטירית יש ריח איום ונורא, כמו ריח של קיא.

יום אחד כשהיא הייתה ממונה על הכרומטוגרפיות, המנדף הכימי כנראה לא עבד כראוי ולמחרת היא סיפרה שכשסיימה אמש את העבודה המפרכת, היא נסעה לביתה באוטובוס. ואז היא לא הבינה איך כל הנוסעים במחצית הראשונה של האוטובוס תפסו ממנה מרחק ועברו במהירות למחצית האחורית. כשהגיעה לביתה ואימא שלה כמעט התעלפה, הבינה פשר ריח הקיא שדבק בבגדיה, למרות חלוק המעבדה שכיסה עליהם.

"אז מכיוון שאתה אומר שהמנדף ריק, באמת אין לך סיבה לדאוג שהשארת אותו פתוח. כלומר עובד וללא סגירת החלון האוטם" אמרתי לבן שהצחקתי אותו עם סיפור עוזרת המחקר והחומצה הבוטירית.

אבל הוספתי ואמרתי, “כדאי שתאמץ במהלך העבודה נוהל רישום של כל הפעולות שצריך לעשות בסיום העבודה, לפני שאתה נועל את המעבדה”. וכמו שהסברתי לו כילד קטן מדוע מסוכן לקפוץ או ליפול מחלון מקומה שניה (אז גרנו בבית דירות), כך הסברתי איזה דברים נוראים כן יכולים לקרות כתוצאה משיכחה במעבדה.

לשני ילדי הפעוטים ערכתי הדגמה מה קורה למי שנופל מחלון בקומה שניה. היו סורגים, אבל ליתר ביטחון בבתים של חברים. ולצורך הדגמה מלאתי שקית ניילון במים וציירתי עליה בטוש עיניים אף ופה לאחר שקשרתי את פתחה. לאחר שהטלתי את השקית מהחלון, כל מה שנותר היה לרדת עם הילד/ילדה ולצפות בזעזוע מה היה גורל השקית. הם לא שכחו זאת לעולם.

ועוד הוספתי וסיפרתי לבן על מעבדה בת ארבעה חדרים של פרופסור במחלקה שבה עשיתי דוקטורט - שעלתה בלילה אחד באש על כל ציודה במיליונים, ללא שריד. והכל משום שמישהו שכח אמבט חימום פתוח ללילה. בלילה התאדו כל המים באמבט וגוף החימום הצית דלקה. אמנם באמבט יש ווסת שאמור לנתק זרם החשמל אם פני המים באמבט יורדים מתחת לגובה מסויים, אבל טיבם של מכשירים חשמליים להתקלקל לפעמים. 

שלא לדבר על הנזק הרב למבנה ולציוד, המעבדה הייתה מנוטרלת לכמה שבועות טובים לצורך שיפוץ והשלמת ציוד. מזל שלראש המעבדה הזו היה תקציב מחקר אישי מעל לממוצע, ושהוא היה גם ראש המכון.

והוספתי וסיפרתי לו על סטודנט מחקר במחלקה שלנו, שהתעצל לאזן מבחנות על ידי שקילה ועשה זאת לפי טביעת עין. וכשהכניס את המבחנות לתוך צנטריפוגה המסתובבת במהירות של מטוס סילון - ראש הצנטריפוגה העשוי ממתכת טיטניום כבדה פרץ בכוח דרך דלת הפלדה שנועלת את הצנטריפוגה, הגיע עד לתקרת החדר ופער בה חור. מזל שלא היה אף אחד נוכח בחדר. ואת הנזק = גם כל הכנסותיו ממלגות מחיה של תלמיד המחקר במשך כל חמש שנות המחקר שלו לא היו יכולות לכסות. אבל עונש משמעתי הוא קיבל ואזהרה לשאר תלמידי המחקר.

והמשכתי בשיחה עם הבן בסיפור אמיתי שקרה לי כפוסט דוקטורנט במעבדה במכוני הבריאות האמריקאים:
באותם הימים היינו מבודדים חומצות גרעין (DNA ו-RNA) בתהליך המכונה מיצוי פנולי. ואת הפנול המסחרי שהגיע בבקבוק זכוכית אטומה - היה צריך ולהקדים בניקויו על ידי מספר שטיפות בתמיסה מימית, כשהבקבוק נמצא באמבט מים ב- 70 מעלות למשך חצי שעה בכל פעולת שטיפה.

המשכתי בסיפור כיצד לילה אחד התעוררתי משנתי בקפיצת בהלה בשתיים בלילה. נזכרתי שהשארתי בקבוק פנול סגור באמבט 70 מעלות. נזכרתי באמבט במעבדה של הפרופסור שעלתה באש. ונחרדתי גם מהאפשרות שהבקבוק עם הכימיקל הרעיל והנדיף יתפוצץ מלחץ החימום הממושך. זינקתי כנשוך נחש, התלבשתי במהירות וטסתי בחיל ורעדה במכונית כ- 9 קילומטרים מהבית לעבודה. למזלי שום דבר מהדברים הנוראים שיכלו להתרחש לא קרה.

“מדברים כאלה אתה באמת צריך לדאוג ולחזור לעבודה אפילו מהונולולו" סיימתי את השיחה.

מנדף כימי