אובדן - התמודדות פעוטות עם מוות במשפחה

  21 לפברואר 2022. צ'יף המיוחד והיקר שלנו איננו. לפני חודש מלאו לו 14 שנה.  אך בשל מצבו הרפואי ידענו שהוא חי על זמן שאול. 

צ'יף בימיו האחרונים 

הוא ליווה אותה מהולדתה. שמר עליה, אהב אותה וגונן עליה והיא התייחסה אליו באהבה כחבר וכאח הגדול.

ושניהם בימיו האחרונים:

הוא כבר היה חולה ודעך. וסיפרה לכולם שאבא עושה לו "אבא בום בום לאלי". שבשפתה: אבא מזריק לו כמו שהיא מזריקה ללאלי השועל מערכת הרופאה שלה.

ובעיקבות הזרקת סטרואידים ואנטיביוטיקה הוא התאושש וחזר למיטבו לכאורה.

שלושה ימים לפני מותו עדיין נהנה לאכול מהפיצה האחרונה: 

ועוד סרטונים מימיו האחרונים:

ואז לאחר פריחה זמנית, גם הסטרואידים הפסיקו לעבוד ומצבו הדרדר במהירות. היא הבינה לגמרי. שהוא מאוד חולה. "מאמא. צ'יף קקי" היא קראה לאימא, כשהוא לא שלט על צרכיו ושלשל במטבח. הוא התנשף קשות בגלל דלקת ריאות קשה. הוא גם הפסיק לאכול. היה ברור שזה הזמן להרדים אותו ולגאול אותו מיסוריו. למחרת הגיעה הווטרינרית לביתם להרדים אותו. מדהים איך הקטנה בת השנה ושבעה חודשים הבינה שהוא מאוד חולה והולך להיות עם "מוסטנג" שמת לפני שנתיים. היא קישרה את צ'יף עם מוסטנג, כי יש תמונה של שניהם על הקיר. 

אימא אמרה לה שירדו עכשיו לפארק, כדי שלא להפריע לצ'יף במסעו אל מוסטנג. ואז הקטנה נפרדה ממנו - חיבקה ונישקה אותו. 

הנשיקה האחרונה

כמובן שרצו לחסוך ממנה לצפות בהרדמה  ולראות את אבא שלה מוציא אותו לקבורה. קבורה על ראש גבעה הסמוכה לביתם, בצמוד למוסטנג ו"לונה" אחותו התאומה של צ'יף, שגם היא מתה לפני כשנתיים.

מוסטנג (מוס)

מוס (מוסטנג) וצ'יף

למחרת דיברתי עם הקטנה בוואטסאפ. כשאימא שלה שאלה אותה איפוא צ'יף - היא טפחה על ליבה וניגשה לטפוח על ליבה של אימא. לומר, שהוא בלב שלהן. ואז הוסיפה (הלך להיות עם) "מוס" (מוסטנג) ועם "לולה", "לולה","לולה" - הכלבה שלנו שמתה כשהיא הייתה בת 11 חודשים ולהפתעתנו היא עדיין זוכרת אותה. היזלנו דמעה. היא מבינה הכל כל כך בגילה הרך.

לולה

על "לולה" ו"בובה" הכלבות האהובות שלנו כתבתי כאן.

וכעת שתיהן, מוסטנג וצ'יף ואחותו לונה -  בגן עדן של הכלבים.

יהי זכרם ברוך.

עדכון מהיום

מדהים שהקטנה נזכרת הרבה בצ'יף במשך היום. מזכירה למשל את האוכל שהיא הייתה נותנת לו משלה. ואומרת "צ'יף אוכל עוף ואורז". היא אוכלת פיצה והחלק הקשה שלה שנשאר, מבקשת שנשלח לצ'יף. זה החלק שהכי אהב לאכול תמיד, כי הוא קראנצ'י והיא זוכרת את זה ולא שוכחת אותו😭💔
מתגעגעת אליו ממש. "שחררה" מאהבתה אליו, אבל מתגעגעת באופן הנוגע ללב.

חוד התער

מָה לִי וּלְכָל הָרַעַשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה? 
מִשְׁתַּבְּלֵל כְּחִלָּזוֹן חֵרֵשׁ 
זוֹחֵל בְּרִיר עַל חֹד תַּעַר וְשׂוֹרֵד. 

ביקום מקביל

בְּחִינָם, לְגַמְרֵי בְּחִינָם
קַבְּלוּ אֶת הַסֵּפֶר הַוִּירְטוּאָלִי
עִם שִׁבְעָה וְשִׁשִּׁים כּוֹתָרִים
נִבְחָרִים
וּשְׁלוֹשִׁים רִבּוֹא קוֹרְאִים

מְאֻמָּתִים.

וּשְׁלוֹשִׁים רִבּוֹא הַקּוֹרְאִים
בִּיקוּם מַקְבִּיל
הַאִם הָיוּ קוֹנִים?
עֹתֶק נְיָר עִם כְּרִיכָה
וּבוֹנוּס - אִיּוּר צִבְעוֹנִי

(רַק) בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים.

סטטיסטיקת הקורונה הצליחה להכניע גם אותי

 כל כך נשמרתי, הקפדתי על שמירת ריחוק חברתי, עטיית מסכה, אלכוג'ל נשפך כמים, חיסון ראשון ושני, בוסטר שלישי ובוסטר רביעי - אך כאן, במוסד שיקומי פרטי(!), הצוות הרפואי הדביק שליש מהמאושפזים במחלקה שלי בקורונה ואני ביניהם.

רק ביום ראשון בשבוע זה. חזרו תשובות ה- PCR לבדיקות שנערכו לכל הצוות הטיפולי וכל המטופלים במוסד השיקומי היוקרתי הפרטי. היו אלה תשובות לבדיקות שנלקחו ביום רביעי בשבוע שלפני כן (תשובות לאחר יותר מ-96 שעות במקום עד 24 שעות כפי שהיה עד כה). בזמן זה נבדקו הצוות בכל יום בבדיקות אנטיגן מהירות. ביקור מבקרים נאסר בכלל, למעט יוצאים מהכלל שעברו בדיקת אנטיגן מהירה לפני הכניסה למחלקה. מסתבר שבסוף השבוע נתגלו חיוביים שני אנשי צוות שנשלחו הבייתה ושלושה מטופלים במחלקה שלי שהוכנסו לבידוד. 

ביום ראשון בדיקת ה-PCR שלי מיום רביעי שעבר חזרה שלילית. ביום זה יצאתי לביקורת שר"פ אצל המומחה לכף רגל בהדסה (כי בשירות הציבורי נקבע לי תור רק לעוד חודש אחרי). ובבית החולים הסתובבו שם לא מעט חסרי אחריות עם "מסכות סנטר" ואפילו היו שנכנסו למעליות משתעלים וזבי חוטם, ללא מסכות בכלל. לא הסרתי מסכה אפילו לשנייה. למחרת, יום שני, בדיקת ה- PCR שנלקחה ביום ראשון חזרה שלילית. אבל באותו יום בערב החלו תסמינים מדאיגים, כאב גרון, התעטשויות וצרידות. במחלקה כבר אובחנו שני אנשי צוות ושלושה מטופלים כחולי קורונה.

למחרת, יום שלישי, כבר הרגשתי ממש רע, כאב גרון, כאב ראש ושרירים, חולשה, וגם חום כמו בשפעת. לשואלים, התחסנתי השנה גם כנגד שפעת. בדיקת האנטיגן שלי חזרה חיובית והצטרפתי לעשרה כמוני במחלקה.

אבל לא אלמן ישראל אנוכי. למרות שחוסנתי בבוסטר רביעי שאמור למנוע מחלה קשה ב-95% מהמחוסנים. היה ברור לי שאני לא מתכוון לסמוך על המזל (שלא אכלל ב-5% הנותרים) ולנצל את מה שהובטח על ידי הממשלה וקופות החולים - נטילת התרופה של פייזר למניעת מחלה קשה בחלון זמנים קצר לאחר הופעת הסימפטומים.

אז האם חושבים אתם שקל לקבל את התרופה בזמן (בחלון זמנים של עד 5 ימים מאז הופעת התסמינים) ? אז טועים אתם. מסתבר שמדינת ישראל הזמינה תרופות נגד קורונה משתי חברות. האחת תוצרת MERK, יעילה רק ב- 30-50% למניעת מחלה קשה אבל ב- 85% למניעת מוות. התרופה השניה, היא "פקסלוביד" תוצרת פייזר, יעילה ב-89% למניעת מחלה קשה, ובתנאי שנוטלים אותה בחלון זמנים של 3-5 ימים מהופעת התסמינים. מסתבר שמהתרופה של פייזר הוזמנו בינתיים מספר מוגבל של מנות, כנראה רק כמה אלפים. עלותה לחולה היא למעלה מ-500 דולר.

המזל הוא שיש קורלציה בין הטמטום של מסרבי החיסונים לבין סרובם להשתמש גם בתרופות החדשות נגד קורונה - אלה הם החולים הקשים, המונשמים והמתים בבתי החולים. מזלי גם שישנם רבים שאינם מודעים לאפשרות ולצורך בלקיחת התרופה ולמניעת מחלה קשה. והרי האומיקרון בעינייהם הוא "שפעת ממש קלילה"... כך שיותר מנות תרופה זמינות לבעלי ההיגיון. ואף על פי כן, לא פשוט לקבל את התרופה בזמן. יש ביורוקרטיה. זה גם תלוי באיזה קופת חולים מבוטחים. וצריך המלצה מנומקת של רופא המשפחה אל הרופא המחוזי, שמנקד את מידת התעדוף של המבוטח לקבלת התרופה. בהפעלת עקשנות ולחץ, חזר אלי בטלפון רופא מהצט"ם שבמשרד הבריאות, שלאחר מספר שאלות הודיע שהוא מורה לרוקח המחוזי לפתוח בהליכי בדיקת התאמה לקבלת התרופה (האסורה למשל לחולים כרוניים של הכליות או הכבד), אבל שאוכל לקבל אותה רק לאחר קבלת תשובת PCR חיובית רשמית- שהגיעה רק ביום רביעי בערב, מבדיקה שנערכה ביום שלישי. נדרשו עוד כמה שיחות ביום חמישי עם הרוקח שפירט מהן תופעות הלוואי ומאיזה תרופות או תוספי תזונה חייבים להמנע בעת לקיחת התרופה (במשך 5 ימים) ובמשך חמישה ימים אחרי גמר הטיפול. למשל, חייבים להפסיק נטילת סטטינים ורצוי עוד ביום שלפני ההתחלה. ורק בערב יום חמישי הגיע המשלוח של התרופה עם שליח מטומטם שהתקשר חמש פעמים איך להגיע למקום. בערב יום חמישי. בחלון זמנים של כמעט 4 ימים מתחילת התסמינים, נטלתי בשעה טובה את המנה הראשונה.

פקסלוביד - התרופה מונעת מחלה קשה של פייזר

שתי מנות, בבוקר ובערב, למשך 5 ימים. כל מנה מכילה 2 טבליות ורודות וטבליה אחת לבנה.  

שתי מנות יומיות

בעת כתיבת שורות אלו אני בחצי הדרך. כמו שמובטח, לאחר יומיים נטילה יש כבר הקלה משמעותית לעומת מה שהיה. תופעות לוואי - שלשולים (בקטנה), טעם מר בפה שחולף בסיום נטילת התרופה (לא נורא, מתרגלים). יתר לחץ דם - עד כה אין. אבל לאור התוצאות (ההקלה המהירה והמשמעותית בתסמינים) זה שווה. ודאי יהיו כאלה שיטענו שהייתי מרגיש היום באופן דומה גם ללא נטילת התרופה. אבל אני מאלה שאפילו צינון רגיל מנגיפי חורף עשוי להמשך אצלי מספר שבועות, כששרירי הבטן מכווצים וכואבים עם כל שיעול. השיעול פסק כליל לאחר יומיים של נטילת התרופה. מבלי להגיע לאישפוז במחלקת קורונה, בלי הצורך בהנשמה ואקמו וחלילה להכלל ב- 8,500 המתים עד כה. משחק ברולטה רוסית אינו מתאים לי. לקנה מידה - מלחמת יום הכיפורים גבתה 2,800 חללים מתים. אז זהו המחיר האמיתי של "להמשיך לחיות לצד הקורונה" - לחיות בצל החרב המתהפכת (ודאי של סרבני החיסונים שהאחריות למותם תהייה כולה שלהם ורק שלהם). ועדיין לא נתקלנו בווריאנטים הבאים. וחיסון עדר? כנראה לא של אלה שנדבקו בזן אלפא, בזן דלתא, וכעת בזן אומיקרון.

למיטב ידיעתי, אני היחיד במחלקה שדרש וקיבל את התרופה. השאר כנראה אינם מודעים לקיומה. (תגידו, אנשים מקשיבים בכלל לתשדירי ההסברה של משרד הבריאות וקופות החולים? כנראה שיותר מקשיבים  לפייק ניוז וחרושת הכזבים המתנהלים ברשתות החברתיות).

היום עוד מטפל ועוד אחות שבאו במגע איתי ואחרים - חלו בקורונה. הנותרים בצוות הרפואי והשיקומי עושים שעות נוספות (שתי משמרות רצופות). וזה בהחלט מורגש בירידה בטיב ואיכות הטיפול. 

דבר אחד רוצה לומר לקוראי - האומיקרון אינו שפעת קלילה! למרות החיסונים, הרגיש לי כמו שפעת בכלל לא קלה, מנסיוני בשפעות. אבל נטילת התרופה של פייזר עשתה את שלה. מקווה להיות נקי מקורונה בעוד יומיים וחצי כשאסיים את הטיפול התרופתי.

זוגתי והבן שליליים לקורונה בשלוש בדיקות אנטיגן. משפחת הבת לא ביקרה בסופ"ש זה בביתנו (למרות שאני עדיין לא שם), משום שחוששים מהדבקת הנכדה, שממנה אנחנו נהנים בינתיים דרך הווטסאפ.

יש לה מעריץ

הרופאה מזריקה ל"לאלי" השועל

ומטפלת גם בוויני הפו

וחוזרת למדוד ללאלי חום

ומאכילה את "קיקי" (מיקי) הבן של "דנה" הבובה

והכלב שלהם:

וכי כלב קוטב לא יהנה משלג ירושלמי?

ורק בריאות לכולכם!