ביקום מקביל

בְּחִינָם, לְגַמְרֵי בְּחִינָם
קַבְּלוּ אֶת הַסֵּפֶר הַוִּירְטוּאָלִי
עִם שִׁבְעָה וְשִׁשִּׁים כּוֹתָרִים
נִבְחָרִים
וּשְׁלוֹשִׁים רִבּוֹא קוֹרְאִים

מְאֻמָּתִים.

וּשְׁלוֹשִׁים רִבּוֹא הַקּוֹרְאִים
בִּיקוּם מַקְבִּיל
הַאִם הָיוּ קוֹנִים?
עֹתֶק נְיָר עִם כְּרִיכָה
וּבוֹנוּס - אִיּוּר צִבְעוֹנִי

(רַק) בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים.

אכזבה

כשאומרים לי שלושה אנשים שאני משוגע
אני כבר מתחיל לבחון ברצינות אם זה נכון.
כששלוש פעמים אני מקבל דחייה בתחרות
אני יודע שלא אגש אליה יותר לעולם.
כמה מאכזב שלא הבנתי את זה כבר
בפעם הראשונה.

by Myra Evans

בחג אני מתכנן לקרוא ספר חדש בשם "ילדים בסדר גמור" שנכתב על ידי ההיסטוריונית פרופסור חנה יבלונקה מאוניברסיטת בן גוריון.

מדובר בדור הצברים ילידי המדינה, הישראלים הראשונים, שמונים 300 אלף במספר. אני נמנה על השנתון האחרון שנולד לדור זה לפי הגדרתה של ההיסטוריונית. כותבת המחברת בספר על דור הישראלים הראשונים:

"נולדנו להורים בני הדורות המיתולוגיים, דור השואה ומלחמת העולם ודור תש"ח, כשאנו מגלמים יהודים מזן חדש לגמרי, כזה שבסיס קיומו מאופיין בשגרה, בנורמליות, ומעל לכול, בביטחון קיומי בסיסי. היינו דור שלא הבין כלל מהי ההוויה של מיעוט בחברת רוב.

היינו ילדים מתוקים, צרובי שמש - הראשונים שנולדו לישראל העוּבדה ולא החלום. התבגרנו לתוך מדינה תחומה, קטנה ואינטימית, שגבולותיה ברורים והיא ליבת זהותנו ומרכז עולמנו.

כאן הלכנו לגן, לבית הספר, לתנועה, לחברה הסלונית, לצבא. שיחקנו בשכונה, אהבנו, נישאנו, קראנו, שרנו וניגנו והלכנו לקולנוע. לוח השנה שלנו היה הלוח היהודי, אבל אנחנו היינו קודם כול ישראלים.

בבוא נערותנו, כשהגבולות הלכו וטושטשו ושגרת חיינו טולטלה בעוצמה הנוראה של ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, לא מרדנו. מחאתנו בסך הכול ביקשה להשיב על כנו את השקט שהיה בימי החול והתום של ילדותנו, בגבולות בטוחים. כדי שנוכל להמשיך להיות, מה שתמיד היה לנו חשוב להיות, ילדים בסדר גמור".

אני מצפה לקרוא את הספר בשקיקה, כי אני ממש ממש מתגעגע לימי התום האלה שלנו ושל המדינה.

ואסיים בהמלצה קטנה. תברכו את החג בדבש אמיתי ולא בדבש דל סוכר (דבש קל). ראשית האחרון אינו טעים ושנית לא יקרה שום דבר אם תטבלו פלחי תפוח עץ דקים אחדים במעט דבש אמיתי. גם לסוכרתיים אפשר!

שנה טובה ומתוקה וחג שמח לכל קוראי הבלוג.

יש לך כפפות? - שיר במבצע קיץ 7

יש לך כפפות? / קנקן

כֶּסֶף זֶה דָּבָר מְלֻכְלָךְ
כָּךְ לִמְּדוּ אוֹתִי
מִילְיַארְד חַיְדַּקִּים
טִנֹּפֶת עַל הַיָּדַיִם
סִימַן מַיִם

עריכה (הערה שלא מן המנין ולזכר הימים הטובים של דע-א-קטואליה)

* ואם לא מזומנים, 
וכרטיסי אשראי מגהצים
גם שם טינופת חיידקים 
מהידיים
ואם וירטואלי, איך נדע?
פשוט מאוד, אין כול בעיה - 
כשהבנקים עושים תספורת,
הטייקון בורח לחו"ל
והמדינה נותנת לו הלוואה, 
מהפנסיה שלך
וכשמשלמים דמי ניהול שמנים למנהל קרן
והוא עושה לך הפסדים מתחת לקרן
וכשנגד מישהו מוגש כתב אישום
ואחר נשאר ללא קורת גג, 
ובלי שום כלום
ובבית המנהיג מעבירים רהיטים לקיסריה,
מעשנים סיגרים על אדי שמפניה.

שיר ליום ראשון - בדרך כלל

בדרך כלל / קנקן

בְּדֶרֶךְ כְּלָל
מִתְעַרְבְּלִים
עוֹלָמוֹת קַבָּלָה וּנְתִינָה
עוֹלָמוֹת שֶׁל מַעְלָה
עוֹלָמוֹת שֶׁל מַטָּה
וְתַחְתּוֹנִים
מַעֲשֵׂי קֻנְדָּס אֱלֹהִיִּים
עַמְּךָ.


בְּדֶרֶךְ כְּלָל
אֲנִי אוֹהֵב
אֶת מָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב
מֵעֶלְיוֹנִים
וּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב
אוֹ
מֵהַבֶּטֶן.


בְּדֶרֶךְ כְּלָל
אֲנִי פְּלִיאָה
מֵהַכְּתוּבִים
שֶׁהֲכִי מֻצְלָחִים
הֵם
אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מֵהַתַּחַת.

A Refinaria

וגם כאן והתגובות שם למטה.

הזדמנות שניה

ציור Kai Savelsberg

לו הייתי מאגד אוסף שִׁירַי לספר, ספר שירה , הייתי נותן לו כותרת 'הזדמנות שניה'.

אבל, ספר שירה על נייר, לא יהיה. לא במחיר עשרים, שלושים רִבּוֹא מצלצלים. גחמות הוצאות ספרים וחוזים דרקוניים. שבמקרה הטוב יִמָּכְרוּ איזה עשרים, שלושים עותקים בשבועיים, שלושה ראשונים ואחר כך יעלו אבק, במדף ספרים נידח.

אף פעם לא פרסמו שִׁירַי בכתב עת או עיתון. האמת - אף פעם אפילו לא החזירו תשובה. כנראה שהם לא מי יודע מה. הם לא של טשרניחובקי ולא של ביאליק שיש בהם עומק. לעולם שִׁירַי לא יעלו סומק. גם אינני בן בית בערבי שירה. הרחק מהזרקור.

שִׁירַי בבתי ספר איש אותם לא יִלְמַד. גם לא יעלו חרונם של מבקרי שירה. האמת - רק שיר אחד נותח אי פעם. על ידי מבקר מוערך מאוד בעיניי - איש ספרות. וזה מזכיר לי צייר קטוע אוזן שבמשך כל חייו בקושי מכר תמונה אחת - לאח. סליחה על ההשוואה, כי קָטֹנְתִּי מאד מפניו. 
וְשִׁירַי יטבעו במרחבי הוירטואליה. המוצפת בהמוני משוררי דיגיטליה. של פייסבוק ושאר מיני אספקלריה.

הלכו וכלו שִׁירַי עם שְׁנוֹתַי. על שריטה זו איש אין יודע מִמַּכָּרֵי שם לידתי. גם לא הקרובים קרובים, שאינם מקשרים סודות כינויים. ואני רק קנקן. וטבע אדם אינו רואה את שמסתתר בקנקן. קנקן פשוט מאוד למראה. זוהר אין בו. גם לא ייחוּד, בַּשּׁוּק.

הלכו וְכָלוּ שִׁירֵי עם שְׁנוֹתַי במסתרי מגירה. ובאחרית גולשים חומקים כצל ממעמקיה. הזדמנות שניה. פן יאבדו לעד. כמו הארורים שנכתבו במכשיר ההשבתה המתוכננת, שמו כמטוס. נשפכו ממנו ואינם עוד, כמתוך חורי מסננת.

ספר שירה מנייר לא יהיה לי. כחכות רחל לְיַלְדָּהּ. אבל צְלָלַי נְשָׁמָה. יוותרו כאן בפינה נידחת. יתווספו לרצועה אקאשית תחתונה. רצועת קוֹסְמִית, ידי אדם. הגוּגֶליה.

ולתרומתי לקוסמוס אין הגבלה ואין מהדורה. אליה הולכים ומתווספים דפים. הדפים של יום ראשון. כי בראשית ברא את השמים והארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו, ורוח משורר מרחפת על פני המים. אלוהי שִׁירַי.

Pablo Saborio Art

שיר ליום ראשון - מִימֶזִיס

מִימֶזִיס * / קנקן


הַיּוֹשְׁבִים

לִפְנֵיהֶם עֲרֵמַת פִּצּוּחִים

כַּאֲוִיר בְּאֵדֵי בִּירָה רְווּיִים

צוֹפִים וְצוֹפִים וְצוֹפִים

בְּאַחַד עָשָׂר מְיֻזָּעִים

שֶׁרָצִים וְרָצִים וְרָצִים

אַחַר כַּדּוּר עָגֹל

כּוֹבְשִׁים

           גּוֹל, גּוֹל, גּוֹל.



הַמְּצַטְּטִים

לְהַרְשִׁים בְּפָּתוֹס שִׁירָה

בְּרֹךְ, בְּחֵן וְעֶדְנָה

לוֹחֲשִׁים לַבַּחוּרָה

כּוֹבְשִׁים

            עִם הָאֶחָד  

שֶׁכָּתַב אוֹתָהּ בִּכְאֵב

בָּדָד.

ציור מאת Darwin Leon

מימזיס (מיוונית mimesis) - ספרות ואומנות חיקוי (או ייצוג נאמן) של הטבע או של ההתנהגות האנושית. מושג שנתבע עוד בזמנו של אפלטון.