יום אחד הגעתי לשיעור והמורה לא היה בביתו, בשל איזשהו אירוע לא צפוי. באותם הימים כאשר קווי טלפונים הותקנו על ידי רשות הדואר, אנשים המתינו אפילו עשר שנים לקו הטלפון המיוחל. מכיוון שגם לנו לא היה עדיין טלפון בבית וכך גם לא למורה למוסיקה - לא התאפשר להודיע על ביטול השיעור. לפיכך הבת של המורה (אז כבת 14-15) התבקשה על ידי אביה להעביר את השיעור במקומו. לאחר כעשר דקות, כשראתה שלמדתי כהלכה את היצירה שתכננה ללמד שיעור שלם, היא אחזה בידי והובילה אותי לחדרה. התחילה לגפף ולנשק אותי (אתם יודעים, לא סתם על הלחי). היא הייתה נערה בלונדינית כל כך יפה, הדיפה ריח משגע, ואני בן שבע נמשכתי אליה. אתם בוודאי מזועזעים ממעשיה, אך היא עשתה לי דברים נעימים. ואני שיתפתי פעולה. בגיל הזה הייתי תמים כמו כל הילדים אז, ולא ידעתי מה זה יחסי מין. כמובן לא היו שם יחסי מין מלאים (בכל זאת הייתי רק בן שבע), אך זה היה משהו שהכי קרוב לכך. אני זוכר שהיה לנו מאוד נעים.
***
מהמנחה שלי לדוקטורט למדתי לא רק מדע, אלא גם על עובדות החיים באקדמיה. הוא נהג לבחון סטודנטים בעל פה במועד ב', ולא פעם ביקש ממני להצטרף אליו לבחינה. בפעם הראשונה התנצל והסביר את סיבת הבקשה. זמן מה לפני כן הוא בחן בעל פה סטודנטית במשרדו. הסטודנטית לא התכוננה מספיק לבחינה וכשהיה ברור לה שהיא עומדת להכשל בה, התפשטה במהירות (את זה דווקא ידעה לעשות טוב ומהר) ואיימה על המנחה שלי - אם לא יעביר אותה בציון טוב היא תתפרץ מהמשרד ערום ועריה. וכך אכן עשתה - התפרצה אל חוץ המשרד בזעקות אימים שהפרופסור 'אנס' אותה בשעת המבחן.
אפשר לתאר איזו מהומה נוצרה כשמכל המשרדים במסדרון יצאו קולגות המומים. המנחה שלי היה רחוק מלהיות כזה. כבן חמישים, מסור למשפחה. נשוי באושר לזוגתו וגאה בילדיו. כל מי שהכיר אותו ידע שהאשמת אונס לגביו רחוקה ממנו והלאה, מצוצה מהאצבע. אבל הייתה חקירה, באוניברסיטה ריכלו וריננו, זה הגיע כמובן גם לידיעת המשפחה. מילה שלה מול מילה שלו, נכון? אבל גם לא נמצאו כל עדויות לאונס בתחתוניו ודווקא נמצאו ראיות תומכות לכך שהסטודנטית בדתה אונס מתוך סחיטה ואיומים. בחקירה משטרתית נשברה והודתה.
אמנם כנגד הפרופסור לא ננקטו כמובן אמצעי ענישה, אבל מה לגבי השיימינג והרינונים עליו? איזו התמודדות היה צריך לעבור עם משפחתו והסביבה? כיום בשל כך מרצים מושהים אוטומטית מעבודתם עד לסיום החקירה. מצד שני העונש היחידי לסטודנטית היה ציון נכשל. גם כיום לאחר שנחקק חוק ההטרדה המינית הדרקוני, (שמגן בצדק על מוטרדות מינית) – יש כשל רציני. מתוך החשש שהנפגעות יחששו להתלונן - אין מעלילות השוא מואשמות בדין ומורשעות.
חלפו מספר שנים, סיימתי את עבודת הדוקטורט ואת ארבע שנות התמחותי במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים והנה גם אני בוחן סטודנטים בעל פה. את הלקח של המנחה שלי אני זוכר היטב ולכן לעולם לא בחנתי לבד בעל פה. הקפדתי תמיד לגייס בוחן נוסף שיהיה נוכח בבחינה. ויותר מכך, על פי רוב גייסתי בוחנת (את אחת מהדוקטורנטיות במחלקה שהיו פנויות באותו עת ולא מישהי מהמעבדה שלי) – בשביל ה'למהדרין'.
***
אני מדריך צעיר לביוכימיה – במשרה אוניברסיטאית משתלמת מאוד לדוקטורנט באותם ימים. מדריך תלמידי שנה ב' לתואר ראשון, בשני שיעורי מעבדה לשבוע, שש שעות רשמיות בכל פעם (ובאופן בלתי רשמי 8 שעות, בשל סטודנטים איטיים). בנוסף גם מלמד שעתיים שבועיות סדנא (תרגיל).
יום אחד בדרכי הבייתה אורבת לי אחת הסטודנטיות שלי. במרחק הזמן כבר אינני זוכר את שמה אפילו לא כדי לכנות אותה כאן באות הראשונה של שמה. אבל אני זוכר שהיו לה עיניי 'שקדים' ושיער חלק שחור פזור. השיער הכי ארוך שנתקלתי בחיי. ואותה סטודנטית מספרת שהיא מתקשה מאוד בחומר הלימודים ולכן מבקשת שאלמד אותה בארבע עיניים בביתה. האמת שקל היה להתפתות ובמיוחד שנתנה לי את ההרגשה שלימוד הביוכימיה אינו העיקר. אבל הסברתי לה שאינני יכול ללמד אותה באופן פרטי כל עוד אני המורה שלה בקורס. למרות שבאותם ימים לא היה תקנון רשמי כזה, נקטתי באמצעי זהירות ביחסים עם סטודנטיות. למדתי מהלקח של המנחה שלי.
שנים מספר לאחר מכן כשאני כבר מרצה, ככה מבלי להתבייש, שולחת אלי סטודנטית מייל מכתובת אנונימית - הצעה להעניק לי 'שירותי מין' (כך כתבה לא פחות ולא יותר) - אם בתמורה אעביר לה מראש את שאלון הבחינה. שמעתי סיפורים דומים גם מקולגות שלי.
קולגות שלי העירו לי לא פעם (ספק בקריצת עין, ספק בקינאה) שכל הסטודנטיות שאני מנחה ועובדות אצלי במעבדה הן נשים יפות. האמת שיצא כך ולא בצורה מודעת הן אצלי בשל יופין, אלא בשל חוכמתן וכישוריהן. אבל בניגוד לקולגות שלי, אף פעם לא הסכמתי להנחות סטודנטיות (ולא חסר כאלו) שמגיעות לראיון קבלה כשחבילות שופעות לראווה מחולצתן. או כאלו שמגיעות לעבודה בבגדים חושפניים, כמעט ביקיני. אז מה אם יש להן גוף יפה? בשביל זה צריך להסתובב במעבדה כמו רקדנית בטן? כאלו, גם אם הן חכמות, מצידי שילכו לעבוד במקום אחר. אבל הן כנראה לא מספיק חכמות כדי ללכת לעבוד כך במועדון חשפנות במקום במעבדת מחקר אקדמית.
אני רחוק מלהיות פוריטני, אבל נראה לכם תקין? בישיבת חוג, שבה יצא שהנוכחים רובם ככולם היו גברים, יושבת במרכז שולחן ישיבות פרופסור פ' (אגב ללא קשר, אישה נאה למראה) ובעוד כולם דנים בענייני החוג, יושבת הפרופסור ותופרת לה בנחת כפתור בחולצתה הפרומה מתחת לשדיה... וכי מה צריכים לעשות הנוכחים? להפנות מבטם ולהביט לתקרה? ואם מישהו היה אומר איזו הלצה בעניין, היה חלילה עשוי להסתבך בהטרדה מינית?
ובכלל יש לי להוסיף ולומר דעתי על תופעות החשפנות האלו בפורומים שכאלה, אבל חפץ חיים אני וחושש פן עדת פמיניסטיות קיצוניות תתנפלנה עלי. על הראש הגברי ועוד מנטרות שכאלה.
***
ר' נקלטה באחת מהמחלקות הביולוגיות כמרצה וחוקרת צעירה. כינו אותה 'הנסיכה' וכולם הרימו גבה על כך שהיא נקלטה בתנאים מופלגים. מעל ומעבר למקובל ובהשוואה לשאר אלו שנקלטו יחד איתה. דמי הקליטה השמנים שקיבלה היו פי עשרים לערך ממה שקיבלו האחרים. ובנוסף הובטחו לה מהשלטונות הכנסה קבועה למחקר, בסכום של חמישים אלף דולר לשנה. אף אחד אחר לא קיבל דבר כזה. מה הן הסיבות ואל מי הייתה מקורבת, אינני יודע עד עצם היום הזה. אבל הסיבה שאני כותב עליה היא אחרת. מספר שנים אחר כך, לאחר שמעמדה הפוליטי התחזק, היה לה מאהב – מרצה צעיר שנקלט באחת מהמחלקות לכימיה. ואותו המרצה שהייתה לו אישה וילדים קטנים, החליט לסוף לשוב למוטב, לטובת בני משפחתו.
לאחר שהפסיק את היחסים איתה, פרופסור ר' נטרה ונקמה בו באובססיביות. עשתה ככל יכולתה כדי למנוע ממנו קבלת קביעות, ובשל כך הוא פוטר מהאוניברסיטה. כולם ידעו שמדובר ביחסים מתוך ניצול מרות, אבל למזלו הרע מדובר בגבר, וכידוע שלטונות החוק מתייחסות למין מתוך ניצול מרות באופן חד סיטרי - כאילו תופעת ניצול מיני מתוך מרות היא תופעה גברית בלבד.
***
פרופסור מ' חולשת על ניהול תחום. בן זוגה פסיכיאטר באחד מבתי חולי הנפש. אבל הוא לטענתה היה 'סוציומט עם קבלות'. לכן כנראה הייתה זקוקה להשלים חסכי אהבה במקומות אחרים. ב' שהשתחר מהכלא בשל עבירת צווארון לבן, התקשה למצוא מקום עבודה. כשהציע להתחיל לעבוד בחינם לתקופת ניסיון, מ' קלטה אותו ובמהרה התקדם בתפקידו כמנהל לוגיסטיקה. כולם ידעו שהיא מנהלת איתו יחסים מחוץ לנישואים ויתכן שהדבר היה נמשך עד עצם היום הזה אם היה ממשיך בתפקיד המאהב. אבל לאחר שנים מספר - משהו קרה. וכשסר חינה בעיניו ונדדה למחוזות אחרים – הוא התפוטר ונעלם יום בהיר אחד כלא היה. למעשה מ' המשיכה במעללי ניצול מרות עם אחרים, עד שבן זוגה הפסיכיאטר בעט בה לכל הרוחות והותיר אותה כדבריה 'מסכנה וגלמודה' ללא רחמים.
לא נולדנו היום - הטרדות או יחסי מין מתוך ניצול מרות בהחלט אינה תופעה גברית בלבד. הנשים מהעמותה לנפגעות מין טוענות שניצול מיני על ידי נשים הוא מיעוט שבמיעוט. לטענתן גם מספר המקרים שבהן נשים מעלילות לשוא על גברים הוא רק כשני אחוזים. אני לא בטוח 'באחוז נמוך' זה כלל וכלל. כי תגידו, כיצד יתייחסו במשטרה לגבר שיתלונן על אונס או על יחסי מין מתוך ניצול מרות? הרי המצ'ואיזם הישראלי מעורר גיחוך כלפי גבר שיתלונן כי נאנס או נוצל מינית על ידי אישה. ניצול מיני של אישה אינו נחשב בחברתנו ככזה - לא רק מבחינה תרבותית, אלא גם מבחינה אובייקטיבית. למשל משום שבתחתוני גברים לא ימצא אף פעם 'זרע נשי' מרשיע על ידי המז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי), כפי שמפליל זרע גברי בתחתוני נאנסות. ומה לעשות, בגבר גם לא ימצאו אף פעם סימני חדירה פיזיים כל שהם ואם אין חדירה, החברה והחוק שהינו כידוע כפני החברה - מתייחסים לעניין בסלחנות, אם בכלל.
אבל מה לגבי הפגיעה הנפשית? בהטרדה מינית כלפי גבר מתוך יחסי מרות אין פגיעה נפשית? זכור לכולנו כיצד שר מצליח הפסיד את הקריירה הפוליטית שלו בשל נשיקה אחת בפה (לאחת שהמשטרה הפעילה שכנועים רבים כדי שתתלונן. לכאורה, כי היו כאלה שלא רצו שימשיך לכהן בראש משרד המשפטים). אבל ראיתם פעם אישה שהקריירה הפוליטית שלה נפגעה בשל נשיקה ללא הסכמה?או אישה שהגיעה לועדת משמעת בשל משפט בעל קונוטציה מינית אל מועסק שלה?
שלא תבינו אותי לא נכון. לאור ריבוי מקרי הניצול וההטרדה המינית על ידי גברים – אני שמח ששלטונות החוק מחמירים לאחרונה עם העבריינים. ומצר על כך שלמרות החוק, עדיין רבות הנשים הנפגעות שחוששות להתלונן. אבל מצד שני קיימת בעיה גדולה בחד - סיטריות של יד החוק. מדוע לא שמענו חגיגה תקשורתית על נשים בעמדות כוח שמואשמות ומורשעות בניצול או הטרדה מינית? מדוע הפרקליטות גם אינה מעמידה למשפט נשים שמעלילות לשוא על גברים, שעולמם נופל עליהם? שחיי המשפחה והקריירה שלהם נהרסים? מדוע הוצאת דיבה ולשון הרע אינן חלות עליהן כמו בכל תחום אחר בחיים? מדוע יד החוק אינה שווה?
בימים אלה מתקימת חגיגה תקשורתית כנגד השחקן משה איבגי. אינני מכיר את העובדות ואינני שופט. יתכן והתלונות נגדו מוצדקות ויתכן שלא. אבל מאוד מרגיזה אותי הקלות שבה הציבור בניצוחה של התקשורת - כבר מאשים, שופט ומוציא לפועל. לפני שבכלל הוגש כתב אישום ובוודאי לפני שנערך משפט. בלתי נסבלת הקלות בה נדרש אדם לשלם בשמו הטוב ובקריירה שלו כשלא עוול בכפו. הטיעון שהדבר נובע מהסטטיסטיקה הקובעת שרק כשני אחוזים מהמתלוננות משקרות , גם הוא אינו נכון עובדתית. מדובר בהרבה יותר. כי כפי שיש נשים רבות שחוששות להתלונן, יש לא מעט גברים שמתביישים להתלונן שהוטרדו מינית על ידי נשים. או אולי משום שיודעים הם שאצל שלטונות החוק לא קיימת חיה כזו הנקראת הטרדה וניצול מיני מתוך מרות על ידי נשים.
חומר למחשבה
אני מסכים עם מה שכתבת. ברור לך, שזה הופך אותך ל"שובניסט", "מיזוגן", ושאר מחמאות. כי אסור להתנגד לפמיניזם הדורסני החדש. הפמיניזם ה"נאור". פחחחחח.
השבמחקלגבי שאלתך "מדוע הפרקליטות גם אינה מעמידה למשפט נשים שמעלילות לשוא על גברים, שעולמם נופל עליהם?" - התשובה פשוטה: הקש בגוגל "הנחיה 2.5 של הפרקליטות". בהנחיית עדנה ארבל, המערכת המשפטית צוותה להניח לנשים שברור שהן מעלילות עלילות שווא. והחרא הזה נדבק, ועד שלא יגיע פרקליט מדינה חדש שיסכים לקרצף את הזוהמה הזו מהחוק - ככה זה ישאר.
הקטע הוא, שכבר לא צריך להגיע לעלילות שווא במשטרה. מספיק פוסט בפייסבוק. איך התחיל מחול השדים סביב ינון מגל? בפוסט בפייסבוק, שבו טענה עובדת שלו לשעבר, שבמסיבת הפרידה שלו - כשכבר לא חלים ביניהם יחסי מרות - העז לומר שהוא דלוק על התחת והציצי שלה. לא דחף ידיים, לא אנס, לא עשה דבר. רק אמר שהוא דלוק על האיברים שלה. ומה קרה? הוא נאלץ להתפטר מהכנסת. בלי תלונה במשטרה, בלי כתב אישום, בלי גזר דין. בלי כלום. רק פוסט בפייסבוק.
ובאמת, חלק מהאנשים האלה משלמים מחיר מאד כבד. עמנואל רוזן פשוט נמוג ונעלם. בלי כתב אישום, בלי גזר דין.
"הטרדה מינית" הפכה לשיטת החיסול הכי פשוטה לגבי נושאי משרות ציבוריות ופוליטיקאים. כי לא צריך להוכיח כלום - רק לסמן סימן מטרה על גב הקורבן הנבחר. להגיד לך, שאני חושב שכל הגברים האלה חפים מפשע? - לא יכול. אני חושב שעמדת הכוח באמת מעלה להם את השתן לראש. אבל, מצד שני, הטרדות מיניות זקוקות להוכחות כמו כל עבירה. מישהי שמוטרדת מינית שתלך ותתלונן. עכשיו. לא אחרי שנים. לא, כשלא ניתן לחקור, כשאין דרך להשיג ראיות. כמו שאומרים בטקס נישואים נוצרי, "מי שיש לו התנגדות לנישואים שידבר עכשיו - או שישתוק לעד". מי שרוצה להתלונן - שתתלונן עכשיו. לא לאחר עשר שנים. צריך גם לזכור, שהסטנדרטים עצמם משתנים. מה שלא עובר היום - עבר בקלות לפני עשר או עשרים שנים. ואי אפשר להחיל את הסטנדרטים רטרואקטיבית.
אינני חושב שאני שוביניסט. בסך הכל אני דוגל בשיוויון בין המינים. הלוא זה גם מה שדוגלות הפמיניסטיות, לא? אמנם נכון שרבים המקרים של ניצול מיני מתוך מרות על ידי גברים מאשר על ידי נשים. אך זה נובע בעצם מהמספר הגבוה יותר של גברים בעמדות מפתח בכירות. אבל כעת כשמתרבה מספר הנשים הנשים בעמדות מפתח במשק, צפויה עליה בהתנהגות נלוזה זו גם אצל המין היפה. מקומם אותי כמוך על כך שתלונות שוא (ללא הוכחות וללא משפט) הפכו לשיטת חיסול חשבונות, להרוס קריירות וחיי משפחה. אם כי אני יכול להבין גם את המניעים הפסיכולוגיים האובייקטיביים הגורמים לנפגעות תקיפה מינית להתלונן זמן רב לאחר האירוע. אבל אפס כמוך מוזר בעיניי שמתלוננת נזכרת לעשות זאת לאחר שנים רבות כאשר מדובר בקידומים פוליטיים או ציבוריים. ועוד יותר מרגיז כאשר יריבים פוליטיים כולל במשטרה ובפרקליטות מנסים לשכנע נשים להעיד. היכולת לתלונות שקר חד צדדיות ללא ענישה פלילית, אינה מקובלת עלי. אני בעד ענישה של עברייני מין, אבל לא ענישה ציבורית ללא משפט. אוי גם לחברה שלנו מאפליות מתקנות על בסיס מגדרי מסוג זה.
מחקקראתי ואני מסכים עם כל מה שאתה וקוץ כתבתם, אין לי מה להוסיף לדיון. מנהג איפה ואיפה מקומם בעיניי. אישה שמתחילה עם גבר ומנסה לפתות אותו היא שוסית שיודעת להשתמש במה שטבע העניק לה (וחלקן מאוד מטרידות על גבול חוסר נוחות ופחד מנקמה אם תסרב), אבל גבר שמתחיל עם אישה באותן הדרכים הוא מטרידן סדרתי שמסתכן במשפט שדה ע"ג עיתונות ושות'.
מחקקנקן, חלק מהכניסות המוזרות הללו הן שלי. אני עובד על סרברים משתנים. מוזר שאין לך טוקיו ברשימה, כי החודש עבדתי המון על סרבר של טוקיו. בכל מקרה, אני לוקח על עצמי את האשמה החלקית.
כפי שכתבתי לכמו מניפה למטה, אני חושב שחוסר השיוויון במקרה זה נובע מבאג תרבותי.
מחקרשימת הסטטיסטיקה העולמית מתחלפת ואכן היו לפני ימים אחדים כניסות מיפן. תגיד, הסרברים המתחלפים שלך אחראיים גם לדיווח כניסות מאיחוד הנסיכויות הערביות? ואני כבר חשבתי שהבלוג שלי אולי במעקב של האיראנים :)
כן בהחלט, אני מתחבר המון דרך סרברים של מדינות ערב. כי אני קורא באתרים שלהם ומתרגם והם לא מאפשרים כניסה מסרברים ישראלים. אני לא אומר שכל זה אני, יכול להיות בהחלט שקיבלת כמה מבקרים גם משם. אולי עקבו אחרי אחת התמונות שפרסמת, למשל, או השתמשו בפונקציה "הבלוג הבא" בבלוגגר. לא יודע למה אצלך אין את הפונקציה הזאת, כנראה ביטלת את הסרגל העליון. אבל למי שיש סרגל אופקי עליון, יש אצלו פונקציה "הבלוג הבא" בעזרתה ניתן לדפדף בבלוגים אקראיים.
מחקאוקיי, עכשיו אתפלא פחות על 'קוראים מארצות ערב'.
מחקבאמת לא הכנסתי את הסרגל והפונקציה הזו. אני לא זוכר מה, אבל משהו הפריע לי בסרגל הזה.
דווקא עדנה ארבל היא העומדת מאחורי החוק האבסורדי הזה?
מחקאני אספר פה משהו אישי אבל כבר הרבה פחות כואב כי עברו הרבה מאוד שנים. כשהייתי קטינה נאנסתי אונס קבוצתי. הם כמובן היו בני טובים, אני כמובן הייתי צריכה להוכיח שלא פיתיתי אותם. התובעת במשפט הייתה עדנה ארבל. אחרי איסוף ראיות היא סגרה את התיק מחוסר עניין ציבורי. עיתונאים ומרכז לנפגעות תקיפה מינית התערבו והתיק נפתח שוב. עם פתיחת התיק המחודשת החליפו את התובעת. את המדינה ייצגה יהודית אמסטרדם. אחרי שנתיים של משפט, במהלכן עמדתי על דוכן עדים ונחקרתי על ידי ארבעה עו"ד (אחת מהם הייתה נירה לידסקי המנוחה שקרעה אותי לגזרים, עו"ד ליטמן ששלף באמצע העדות שלי אביזר זהה לאביזר עמו התעללו בי ועורר אצלי תגובה פסיכוטית שהסתיימה בעילפון) הם השתחררו מחמת הספק. היה קשה להתלונן, היה קשה מאוד לעמוד בחקירות של כל כך הרבה עורכי דין, ולמחרת היום אחרי שנודע לי שהם חופשיים ללכת, חתכתי את הוורידים. חיי ניצלו ברגע האחרון. עד היום מקשטת את פרק ידי צלקת נאה עם 11 תפרים ואין לי תחושה באזור הזה כי חתכתי גם את הגידים.
ועם כל הסיפור העצוב הזה, אני חושבת שאסור להגן על תלונות שווא. גם אדם שמתלונן על גנבה או על אלימות עומד בפני האפשרות שאם תביעתו לא תוכח הוא יהיה חשוף לתביעה בגין הנזקים שנגרמו לנתבע, אך אנשים ממשיכים להיעזר במערכת המשפט כי הם בטוחים בצדקתם. נכון שנשים נאנסות ונפגעות הטרדה מינית צריכות לעבור מחסומים אדירים, אם משפטיים ואם אישיים, כדי להתלונן, והחשש מפני תביעה נגדית עלול להיות חלק מהשיקולים שלא להתלונן. מי כמוני יודעת. אבל עוול שנגרם לאחד אינו מכשיר גרימת עוול לאחר. ועוד בחסות החוק. מדובר באפליה מקוממת ובלתי מוצדקת. ואני מאוד מקווה שבקרוב מישהו יתפכח במעלה מערכת המשפטית ויבטל את החוק הזה. בנוסף אני חושבת שזה צריך להיות האינטרס של הנאנסות עצמן. מה שקרה לנו ומה שעברנו הוא לא נשק, ומי שמשתמשת באונס לשם נקמה פוגעת גם בי ולא רק בנשוא נקמתה. כי היא מוזילה את האסון שלי מנכסת אותו לשימושה ופותחת פתח לחוסר אימון שמופנה גם כלפיי.
הסיפור שלך מזעזע. גם הבת שלי סיפרה לי על אונס קבוצתי שעברה בת כיתתה בחטיבת ביניים. את האנסים הרחיקו לשלושה ימים מבית הספר (משרד החינוך לא מסכים ליותר) ואותה העבירו לכיתה אחרת, לא אותם (עונש כפול!). במקרה זה בית הספר עשה הכל להשתיק את העניין באמצעי התקשורת. גם כאן הפרקליטות סגרה את התיק בגלל חוסר עניין לציבור ואני שואל, מה אם כך הוא כן ענין לציבור? עוד המצאה מעוולות הפרקליטות כדי לסגור תיקים פליליים. הסיפור שלך מזכיר לי תיק של אונס קבוצתי על ידי בני קיבוץ (שכחתי את שמו).
מחקמסכים שחייבים לבטל את החסינות של מתלוננות השקר. זו עוד עוולה של הפרקליטות. אפליה 'מתקנת' מהסוג המאוס ביותר.
תודה על השיתוף!!!
אין בעד מה, קנקן. אתה מתכוון לאונס בקיבוץ שומרת. אני כמובן עוקבת אחרי מקרי אונס בגלל עברי הלא משמח, יש לי רגישות מיוחדת לנושא ולכן חשבתי שדווקא התגובה שלי הכרחית לדיון. לכן בחרתי לספר למרות שמדובר במשהו מאוד אישי ולא משמח להיזכר בו.
מחקמכיוון שלא ניתן לתקן תגובות, אעיר כאן שעו"ד שהפתיע אותי עם האביזר במהלך העדות היה לא עו"ד ליטמן, אלא עו"ד וגמן. אורי וגמן. התבלבלתי ביניהם לא סתם, יש סיבה לכך, אבל אני אשאיר אותה אצלי.
פט, אני מאוד שמח לקרוא את התגובה שלך. אני חושב שמאוד חשוב לשמוע את קולן של הנפגעות כדי להבין אם אכן החוק הזה משרת את האינטרסים שלהן או שרק את האינטרסים של העברייניות המעלילות.
מחקרק רציתי להוסיף ולציין שההנחייה הכֹה מקסימה של עדנה ארבל לא משמשת רק למטרות של תלונות על תקיפה והטרדה מינית. גם, אבל לא רק.
מחקבקטע של תלונות על רקע מיני אציין רק את הקטינוֹת שהתלוננו נגד אייל גולן. חקירת המשטרה מצאה שהן שיקרו. אבל אף אחד לא יעשה להן כלום. וזה בלי שום קשר לעובדה שאינני חושד לרגע באייל גולן בכך שהוא נמנה על צדיקי הדור.
ההנחיה הזו משמשת גם עורכי דין חסרי מצפון. נגיד, כאשר בני זוג מסוכסכים נמצאים בעיצומו של משפט גירושים. הם מייעצים לאישה ללכת ולהגיש תלונה במשטרה נגד הבעל על אלימות (או על אלימות מינית, גם הולך...). תלונה שקרית ומצוצה מהאצבע. לאישה המהססת הם מסבירים, שבכל מקרה לא יעשו לה כלום - ההנחיה של עדנה ארבל מגינה עליה. והאישה אכן מתלוננת במשטרה, עוצרים את הגבר ומוציאים נגדו צו הרחקה. באופן אוטומטי. כי הוא, הרי, מסוכן. הוא לא יכול להיכנס לביתו שלו, לא יכול לפגוש את ילדיו. בָּסוף החקירה אכן תגלה, שמדובר בעלילה זדונית. אבל הנזק כבר נעשה - ולאישה לא יעשו כלום. ממש כלום. זו מדינת ישראל של 2016.
משום מה אין 'השב' מתחת לכל התגובות.. ואני רוצה להגיב כאן לפט.
מחקזעזע אותי לקרוא את הסיפור, את זה שהם יצאו בלי עונש, וחלפו לי מחשבות מחרידות של מה הייתי להם עושה לו הייתי אמך, אם כך החוק היה מאכזב כל כך. אולי פעם מישהו ייקח את החוק לידיים ואז הם ילמדו לפחד, והמחוקקים יתקנו את החוק..
וחוץ מזה רציתי להוסיף שהתגובה שלך אמיתית ואמינה ומודה לך על ששיתפת. כמו שאליפל כתב לך, זה היה חשוב. את צודקת וזה מזכיר לי את האלן-ג'ימסיות מ"העולם על פי גארפ". תלונה שקרית מוזילה וגורמת נזק אדיר לאלה שנפגעו באמת.
אוהבתך :)
אוהו קוץ, אתה מתפרץ לדלת פתוחה.
מחקהתלונות של נשים על אלימות הן המקום הכאוב שלי. הראשונה שלי עשתה לי את זה. אז קודם כל מיד שמו אותי במעצר ל 24 שעות. בלי שאלות. גם אחרי שהיא ביטלה את התלונה, סירבו לשחרר אותי. אחרי שהשתחררתי החקירה המשיכה (לא ברור לי למה ממשיכים לחקור אם המתלוננת ביטלה את תלונתה). טרטרו אותי כהוגן. בעבודה כמובן נרשמה לי אזהרה על תנאי בתיק האישי שרק אחרי מאמצים אדירים ולוחמה מול פקידים במדים הצלחתי לבטל אותה.
אבל זה לא נגמר שם. למרות שהיא ביטלה את התלונה, במהלך דיונים בנושא משמורת על הילדים היא העלתה אותה לדיון וביקשה לא לאפשר לי להיפגש עם הילדים (שימו לב כרגע מתנהלת נגדו חקירה על אלימות במשפחה) ובית המשפט אשכרה התחשב בבקשתה. המפגשים אמנם לא בוטלו, אבל הם התנהלו בהשתתפותה של יועצת/עובדת סוציאלית. לי, בתי מנישואי הראשונים, הפסיקה לדבר אתי והייתה מגיעה למפגשים אילמת. לך תסביר לילדה קטנה שהגברת ששומרת על אבא כדי שאבא לא ירביץ לה אינה מוכיחה שאביה אלים. בן, בני מנישואי הראשונים הפסיק לדבר עם לי. הוא כעס עליה בגלל היחס שלה כלפי ובסופו של דבר עבר משבר מאוד קשה (שכבר הרבה מאחורינו) כשבשיאו הוא ברח מהבית והוא בן 6 בלבד. אני יכול להמשיך לפרט את הנזקים שנגרמו למשפחה, אבל נדמה לי שהבהרתי את הנקודה.
והנה ממש לפני מספר חודשים, קולגה סיפר לי שהוא רב עם בתו המתבגרת. הנערה התחצפה אליו והוא השיב לה: חכי ותראי מה אני אעשה לך. היא כתבה בפייסבוק שאבא מאיים עליה. תוך מספר שעות נחתו אצלו בבית שוטרים והובילו אותו אזוק לתחנת משטרה. ואיך אפשר בלי הפאנץ' ליין: ההמלצה שהוא קיבל שם הייתה שעדיף לו להודות במעשים שמיוחסים לו ולחיות עם הכתם (גם בתיק האישי), מאשר להלחם נגד. כי אם ילחם כדי לטהר את שמו כל העניין יהפוך לסחבת, במהלכה הוא יושעה מעבודתו, הקידום שלו יעצור, הוא יצטרך לשלם לעורכי דין ורק אללה יודע אם יוכל לשוב לתפקידו אי פעם.
את הסיפורים האלה כבר קראתי אצלך, קנקן, במיוחד אני זוכרת את ההיא שתופרת לה כפתור בחולצה בישיבה. אני לא אפתח פה ויכוח, ורק אומר לך שבשבוע שעבר שמעתי על 3 מקרים שונים (חדשים) של הטרדה מינית באקדמיה. במקרה אחד מדובר על אונס. אף אחת לא מוכנה להתלונן. בין היתר בגלל אמירות כמו זו כאן, ש'מה היא שתקה עד עכשיו', וחשש אמיתי שזה יהיה הסוף של המתלוננת מבחינה אקדמית, היא תהיה 'זו שנאנסה' ותו לא. אני לא מזלזלת באותם מקרים של האשמה בהטרדה, אבל כשמישהו כמו איבגי מטריד באופן עקבי שנים, מנשק בכוח, מנצל את מעמדו ומישהי אמיצה אחת פורצת את המחסום מסתבר שהאיש גרם נזק בלתי יתואר לעשרות נשים. אני רואה את הנשים האלה, הן פונות אלי, אני רואה את הכאב, את הנזק. חלקן עוזבות את האוניברסיטה ועוברות לאחרת, חלקן את התחום. חלקן בטיפולים. עד היום הפוסט החם בישרא היה של אישה שנאנסה לפני שנה. לא, היא לא התלוננה. כן, אונס והטרדה זה לא כמו כל פשע אחר. וצריך לחשוב איך משפרים את המצב, ואיך הבת שלך לא תצטרך לעבור משהו דומה. תשאל אותה פעם, אגב, אם הטרידו אותה, העירו לה על הגוף, על המיניות, אמרו לה בדיחה גסה בסיטואציה מטרידה. הסטטיסטיקה אחת מתוך אחת לא משקרת.
השבמחקאכן חלק ניכר מהדברים קראת בתגובות שהשארתי אצלך בבלוג שלך כשדנת בנושאים קרובים. אף אחד אינו מכחיש שלא נעשים דברים כאלה על ידי גברים. אני רק מוחה שמעשים דומים על ידי נשים בעמדות כוח אינם נחשבים בעיני שלטונות החוק והתקשורת. איזו הצדקה יש להעדר הענשה לנשים שמעלילות שקר על גברים? על חוסר השוויון אני מוחה. על איפה ואיפה. גם אצלנו שני בכירים מאוד באוניברסיטה הושעו לאחרונה עד לתום הליכי החקירה. באותה מידה אני מצפה שינהגו בבכירות בעמדות כוח שנוהגות באותו אופן . מדוע הן יכולות להטריד, מדוע נשיקה שלהן בכוח אינה נחשבת כהטרדה. מדוע אישה יכולה "לומר בדיחה גסה בסיטואציה מטרידה"? מדוע כשאישה עושה זאת לגבר זו אינה בעיה ומתייחסים לזה בסלחנות? אני חושב שזה נובע ראשית כל מבאג תרבותי. אני גם מסרב לקבל מדיניות איפה ואיפה בשל סטטיסטיקה.
מחקלגבי משה איבגי למשל, אני ממש לא יודע. אם יש דברים בגו, הםיתבררו בבית משפט. אינני מוכן לקבל חריצת דין על ידי התקשורת ונהציבור. מנין יודעת את בוודאות שבשל עדות של אחת הוא כבר עבריין סידרתי? כאמור, יתכן שהוא באמת אכן כזה, ומה אם יתברר שמדובר כסגירת חשבונות ועלילת שקר? כבר היו דברים מעולם ואף שקרנית כזו לא שילמה על כך.
מניפה, את אומרת בכזה בטחון מלא שאיבגי הטריד ואף שנים. כמדומני עדיין לא היה פסק דין בעניינו. את לא חושבת שכדאי להיזהר עם האשמות כאלה טרם הוכחו?
מחקועוד: קנקן לא אומר שאין הטרדות, הוא אומר שזה לא הוגן שמתייחסים רק להטרדות של מגדר אחד ומתעלמים לגמרי מהטרדות של המגדר האחר. מה לדעתך יקרה אם אפנה עכשיו למשטרה ואתלונן על אישה שלפני יומיים אמרה לי שאני נורא חתיך וללא רשותי משכה את ידה כדי ללטף את שרירי החזה שלי? את חושב שיפתו נגדה תיק?
ומה היה קורה אילו אני הייתי מלטף את שרירי החזה שלה ללא רשותה?
לזה בדיוק אני מתכוון אליפל.
מחקלגמרי במקרה שמעתי היום ברדיו ראיון עם שרית וינו-אלעד שהעידה שהיא אישית שמעה מעוד 3 נשים שאיבגי הטריד אותן.פנו אליה רק כי התבטאה בפומבי בעד המתלוננות. אף אחת מהן לא הגישה תלונה כי יש לזה השלכות מרחיקות לכת מבחינתן, אבל סיפרו לה. צא ולמד, אם נשים רבות מספרות סיפור דומה לא מדובר בעלילה. כך היה גם עם קצב, ואפילו אני שמעתי ממישהי שהוא הטריד אותה (ואותה אחת סיפרה לי על חברה שלה שקצב אנס. ולא, גם המקרים האלה לא הגיעו לבית המשפט). בתחום הזה רוב הפושעים והפשעים לא מגיעים לבית המשפט. שמועות על מה שצפוי למתלוננת (מה לבשת? למה הלכת איתו לבית המלון בלילה? עסקת בזנות!) לא עוזרות.
מחקברור שאני לא חושבת שאישה שמטרידה צריכה להיות פטורה מעונש, בעניין זה לא צריכה להיות הבחנה: מטריד או מטרידה שמנצלים את מעמדם צריכים לקבל אותו יחס עצמו.
והדוגמה שלך אליפל על ההיא ששלחה יד לחזה שלך: חזה גברי הוא לא כמו חזה נשי. עובדה: אין בעיה לחשוף אותו. בכל מקרה, אם זה לא היה לרצונך זה פסול. בחוקי ההטרדה המינית יש עניין של הבעת עמדה: אם נניח גבר מתחיל עם אישה (ולא מדובר ביחסי מרות. אז זה אסור בכל מקרה) ואומר לה משהו על כך שהיא יפה וזה עושה לו את זה. אם היא אומרת לו מפורשות שזה לא לרצונה שידבר אליה כך והוא ממשיך - זו הטרדה. הפעם הראשונה איננה הטרדה. אני לא יודעת לגבי נגיעה בחזה של גבר. אם היתה שולחת יד למבושיך - איך לי שום ספק. אבל נניח שגבר פוגש בי ושם יד על הכתף: אני אצטרך להחליט בכל פעם אם זה רצוי לי או לא. אם הוא יגע לי בתחת (קרה לי. לא התלוננתי) או בחזה - זה מעשה מגונה. כל זה, אגב, מוגדר בחוק. אתה צריך להגיד לה שזה לא מקובל עליך. ואם יקרה שוב, אז זו אכן הטרדה.
אני לא מסכים אתך שחזה של גבר וחזה של אישה הם לא אותו החזה. העובדה שאני חושף אותו ביתר קלות והיא רק בחוף הים כשבא לה לקבל שיזוף אחיד אינה משנה כאן. אני גבר נשוי, נאמן ובעל מקצוע רגיש מאוד בתפקיד רגיש מאוד. אני לא יכול להרשות לעצמי להיות מלוטף ע"י נשים זרות, זה יכול לפגוע במוניטין שלי, בפרנסה שלי ולמעלה מכך - זה לא נעים לי כי אני אוהב את אשתי.
מחקאבל אם מחר אגש לתחנת משטרה להתלונן עליה, יצחקו לי בפנים ואולי אפילו יכנו אותי "פראייר", לא ייפתח שום תיק והיא לא תואשם בדבר.
לגבי איבגי, אני חושב שזאת טעות לשפוט לפי שמועות מפיו של צד אחד. לא לשווא נאמר שכל אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. הלינצ'ים הציבוריים הם לינצ'ים ולא הוכחה.
ואת כל מה שאמרת כאן (אני גבר נשוי וכו') אתה צריך לומר למלטפת. אני מסכימה שבמשטרה יעיפו בך מבט אחד ויצחקקו. כך עשו גם עם המתלוננות על דמויי-איבגי, שהרי הוא סלב, ודאי כל אחת רוצה שאיבגי יטריד אותה וינשק אותה. צריך לשנות את הנורמה. צריך שבמשטרה ישבו אנשים שמבינים מה זה הטרדה, ולא שוטרים מהזן שאחד כותב ואחד קורא. זו עוד סיבה שהתרבות המטרידה שלנו לא תשתנה אם לא יקומו אנשים אמיצים ויעשו מעשה. אולי אם תגיש תלונה ותפנה לעיתונות יתחילו לשנות פה נורמות התנהגות. אנשים צריכים לכבד את הגוף של אחרים, גבר או אישה.
מחקאני מסכימה איתך שגם גברים מוטרדים, גם ילדים ונערים נאנסים, וגם להם קשה להתלונן.. אני חושבת שעל עלילת שווא מוכחת צריכים להטיל עונש, כך שמי שתרצה (או ירצה) לעשות זאת יחשוב יותר מפעמיים לפני שיעשה משהו כזה.
השבמחקלגבי דחייה של תלונה לכמה שנים אז כאן אני לא מסכימה איתך, כי לעתים מדובר במישהי שצריכה הייתה לעבור תהליך ארוך לפני שתעז להתלונן. שמעתי על לא מעט מקרים של ילדות או נערות שעברו התעללות ממושכת מצד בן משפחה, ורק בבגרותן הבינו שהן יכולות וצריכות להתלונן. מדובר גם בתהליך קשה מאוד (הגשת התלונה, החשיפה של דברים טראומטיים ועוד). דווקא במקרה הזה אני חושבת שחשוב שיהיה ניתן להתלונן גם אחרי כמה שנים.
ולגבי עלילות שווא מוכחות אני חושבת שפשוט אין מספיק הרתעה. שאם מוכיחים עלילת שווא - המעליל/ה צריכים לשלם על ההכפשה ועוגמת הנפש שנגרמה לקורבן. אבל צריכים להיות זהירים עם זה ורק במקרים בהם יש הוכחה לכך כמו באלה שהדגמת בפוסט שלך.
לרוב, כאשר הנאשם משתחרר, מכיוון שמדובר בתביעה פלילית ובתביעה של המדינה ובהרכב של שלושה שופטים, הוא לא משתחרר כזכאי, אלא "מחמת הספק". כלומר, לא כל השופטים השתכנעו, כי לא היו די ראיות. כיוון שלרוב מדובר במילה שלו נגד המילה שלה, קשה להוכיח ב- 100% שאכן היה אונס. עכשיו, הבעיה היא שברגע שהוא משתחרר מחמת הספק ולא מקבל זיכוי מלא, היא חופשית מתביעה הפוכה גם אם למעשה העלילה עליו.
מחקלא אני באתי בטענות על דחיית תלונות נשים שעברו תקיפה מינית. נהפוך הוא, כתבתי בתגובה שאני יכול להבין את החסמים הפסיכולוגיים.
מחקאני מסכים איתך שצריך להרתיע בענישה עדות שקר. רק אינני מבין ממדוע רשויות החוק פוטרות נשים בנושא זה. מדוע הן חסינות מפני תביעה נגדית על הוצאת דיבה ולשון הרע?
אליפל. המצב גרוע יותר. למשל במקרה של אייל גולן, הצעירות שהעידו שקר לא הגיעו בכלל לבית המשפט והודו בשקר במשטרה. מדוע צעירה כזו אינה נענשת, אם לא על הוצאת דיבה אז לפחות על בזבוז משאבי הציבור בחקירות משטרתיות מיותרות?
מחקכן, אני לגמרי לא מבין את זה גם. אולי מניפה תשיב בהמשך על השאלה הזאת, כי היא הרי עובדת עם זה. אמא שלי מתנדבת במרכז לנפגעות תקיפה מינית ומטפלת רק במגזר הדתי חרדי. המצב במגזר החרדי הרבה יותר מורכב מהמצב במגזר החילוני. כי השאיפה שם לסגור את הדברים בפנים ולטפל בהם (ולרוב לא לטפל) בבית. נשים חרדיות שמתלוננות מיד מואשמות ומנודות ע"י הקהילה. אולי אם היה ניצב מעל ראשן איום שאם לא יצליחו להוכיח את האונס אף ייתבעו על לשון הרע, הן היו בכלל נמנעות מלהתלונן. יכול להיות שזאת הגישה שקובעת את המגמה. מצד שני, זה הופך את יחסי הכוחות ללא הוגנים ואת התלונה על הטרדה מינית לנשק של ממש. וכאן נשאלת השאלה למה בבחירה בין השניים, נבחרה דווקא האופציה שמפלה גברים.
מחקאני זוכר סיפור לא קשור, אבל קשור, מהיסטוריה של הבכור שלי. בן רב בכיתה עם ילד בשם שי. שי פנה למורה וטען שבן הכה אותו, בן טען ששי וליאור הכו אותו, בזמן שליאור מחזיק ושי מרביץ. המורה האמינה לשי ולא לבן. אחרי שיחה עמוקה עם בן, הבנתי שהוא לא משקר ופניתי למורה. המורה ענתה לי: אתה מבקש ממני שאאשים שת שי? ומה אם בן משקר? זה יגרום לשי טראומה!
וזה שזה גורם טראומה לבן להיות זה שלא מאמינים לו, זה בסדר גמור (בסוף אכן הסתבר ששי שיקר, אבל כדי להוכיח את זה נאלצנו להגיע עד המנהלת ולבזבז יומיים).
כנ"ל כאן. כדי להקל על הנאנסות והמוטרדות להתלונן מפלים את הגברים ומאלצים אותם לחיות תחת איום מתמיד מבלי שיוכלו להתגונן.
מי חי תחת איום מתמיד, אליפל? כמה מקרים של אישום שווא אתה מכיר? ברצינות? ולעומת זאת, כמה נשים פגועות אתה מכיר? אולי אתה לא, אבל אמא שלך. אני. אני מכירה עשרות. למעשה הרבה יותר, רק רובן לא מדברות על זה. אני יכולה להגיד לך שאין אישה שאין לה סיפור כזה. האם אפשר לומר אותו דבר על הגברים? כמה מהם מסתירים כל החיים שלהם פגיעה מינית? 'חיים תחת איום מתמיד מבלי שיוכלו להתגונן': כמה תלונות שווא כאלה יש? סיפורים כמו של הקנקן על העמית והסטודנטית העירומה הם בגדר קוריוז (לא מזלזלת. אכן לא בסדר, והיה צריך בהחלט להעניש אותה). כמה סיפורים על פגיעה מינית יש שלא מגיעים לשום מקום בגלל שאף אחד לא מאמין להן? כל פעם שסטודנטית מגיעה אלי עם סיפור כזה אני מתכווצת עוד קצת. הן לא מתלוננות. הן רוצות לעצור את הפושע בלי לשלם מחיר, ולא מאפשרים להן. והן הרי כבר שילמו את המחיר הגבוה ביותר. אני לא יודעת איך לבטא את המצוקה שלי בתחום. תדבר עם אמא שלך. תראה אם ה'איום מתמיד' של הגברים המסכנים זה בכלל אישיו. והאינדיקציה שלי פשוטה מאוד: אם מדובר בכמה מתלוננות שאין ביניהן קשר, הרי שאין לי ספק שמדובר בסדרתי. לפי הדברים שיוצאים עכשיו החוצה איבגי כזה ועוד איך. כמו כמה פרופסורים שאני מכירה היטב.
מחקאכן שמעתי שכך הדבר בחברה החרדית. הייתה על כך גם כתבה בטלוויזיה.
מחקתודה על הדוגמאות שהבאת, אני כמובן מסכים לדעתך.
מעניין מאוד - סיפורים של קנקן הם קוריוז, אבל גבר שאומר לאישה שבא לו על התחת ועל הציצי שלה הוא מטרידן שצריך לאבד את הקריירה, לעבור לינץ' ציבורי ולחיות עד סוף ימיו תחת סיווג "אנס בפוטנציה".
מחקבדיוק הגישה הזאת, היא הגישה שנגדה מתקומם קנקן בפוסט שלו. ובואי נתערב שהפעמים שנשלחו לי ציצים (מבלי שאבקש) ואיברים אחרים במייל, פעמים שנזרקו אלי מילים עם נופך מיני, ליטופים לא רצויים והערות לא במקום לא בהרבה פחותים מהמקרים בהם זכתה אשתי ליחס דומה מגברים. והיא אישה מאוד מאוד יפה. נכון שלא ניתן לאנוס אותי בגלל יתרונות פיזיים, אבל חדירה למרחב הפרטי שלי אני חווה המון מהמין הנשי. לרוב מגיב בהסמקה. במצב הפוך הן היו רצות להתלונן.
ועוד: אם זה קורה לעתים רחוקות אז זה בסדר, מניפה? אם רק גבר אחד מתוך חמש מאות זוכה בכבוד המפוקפק להיות מואשם ללא עוול בכפו, לעבור סיוט, לאבד את הקריירה ולהעביר את המשפחה שלו את הטירוף הזה, אז זה לא נורא?
כמו מניפה - אינני טוען שלא קיימת תופעת נרחבת של ניצול מיני גברי. לא על זה הויכוח. מצד שני הסיפורים שסיפרתי אינם קוריוז. זה נפוץ הרבה יותר מאשר את חושבת. האמיני לי שסיפרתי בפוסט רק על קצה המזלג. ולגבי משה יבגי אני מציע שלא להקדים ולחרוץ דין על סמך שמועות תקשורתיות, ולהניח לעניין להתברר בבית משפט. באין שום גורם הרתעה על עדות שקר בעניין, כבר היו דברים מעולם שפשוט תפרו לאנשים תיק.
מחקאני חוזרת ואומרת: אני נגד הטרדה מכל מין וכלפי כל אחד. או אחת. אני חוזרת ומסבירה גם את מה שהחוק מגדיר כהטרדה: אם גבר אומר לאישה שבא לו על התחת והציצי שלה ואין ביניהם יחסי מרות (עניין קריטי. הוא לא מעסיק שלה, לא יכול לפטר אותה, לתת לה ציון נמוך, להשפיע על העסקתה וכו'. הכל נכון גם לגבי אישה) זו עדיין לא הטרדה. אגב, זו כן הטרדה אם זה משפיל: אם הוא מעיר למשל על נטייה מינית, או עדה. הפעם הראשונה יכולה לעבור כי הוא שולח בלון ניסוי. זה רק אם היא (או הוא. הכל נכון לשני המינים) העירו שלא נעים להם לשמוע הערות כאלה והוא ממשיך במעשים - מדובר בהטרדה. לא אנס בפוטנציה. מטריד. הטרדה מינית - מושג שלא היה קיים בצעירותי, אבל המעשים היו קיימים ועוד איך. אז אני חוזרת ואומרת: אם מישהי אומרת לך משהו שאיננו לרצונך ואתה מבהיר לה שזה לא לרצונך, ואתה לא כפוף שלה או נתון למרותה והיא לא מרצה שלך, או מעסיקה - והיא חוזרת על המעשה - זו הטרדה לכל דבר ועניין.
מחקעכשיו שהצהרתי על כך, אני אומר שאני אישית פשוט לא נתקלתי במקרים הנדירים האלה, של הטרדת גבר. אולי כי אני אישה, ומטבע הדברים לא פונים אלי גברים. אולי כי גברים בכלל יתקשו יותר להתלונן על הטרדה. זו בעיה שצריך לטפל בה, ללא ספק.
וזו סוגיה אחרת לגמרי מהסוגיה של האשמת שווא. האשמת שווא אני מגנה בכל לב. מה אתה רוצה שאומר: הוציאוה להורג! כירתו את ראשה! אני לא מכירה אף אחת שהאשימה מישהו לשווא. לעומת זאת אני מכירה עשרות נשים שהוטרדו ולא האשימו איש. אז ודאי שאני חושבת שפוסט שעוסק בנשים שמאשימות לשווא גברים שמתלבש על גל ההאשמות האחרון הוא בעייתי. הוא בדיוק הסיבה שהנשים הפגועות לא יתלוננו. ואנחנו כאן כדי לתקן את החברה ולעשות אותה מקום טוב יותר, לא רע יותר.
מניפה, תחזרי אלינו, אני רואה שהסתכלת את הסרטון האחרון של דאעש והוא השפיע עליך. לא מבקשים ממך לכרות ראשים, יש אנשים שיודעים לעשות את זה טוב ממך, תשאירי את זה להם.
מחקהשאלה שנשאלה כאן היא מדוע קיים חוק שלא מאפשר לתבוע את המתלוננת-שווא על הוצאת דיבה לאחר שהוכח שזאת הייתה תלונת שווא.
קנקן, אתה נקטת באמצעי זהירות. באוניברסיטה אני מכירה הרבה מרצים שלא נשארים לבד בחדר סגור עם סטודנטיות. כן, הגענו לזה. כשמישהו מטריד, הוא בדרך כלל סידרתי. זה לא 'היא אמרה, הוא אמר', אלא 'היא אמרה', ו'היא אמרה' ו'היא אמרה' עוד פעם ועוד פעם. אני קשורה לאירגון שאוסף עדויות על הטרדות ואונס, גם בלי פרטים והגשת תלונה. הם עושים הצלבות בין עדויות שונות שמגיעות אליהם, וכשיש מסה קריטית הם מגישים תלונה גם אם אין עדויות עם שם. התחום הזה שונה מכל תחום אחר של פגיעה. הנפגעים לא מתלוננים במרבית המקרים.
מחקאני מצטערת על כל עוול וכל אי צדק, ומקרים של האשמות שווא הם אכן אי צדק. אבל קל מאוד לעמוד על האשמות שווא במקרים כאלה, כי הם באמת יחידים. קשה הרבה יותר לדבר על האשמות שווא כשמדובר בהצלבה של עדויות שונות ועצמאיות. וזה המצב עם איבגי, ולכן לא אכפת לי לחזור על ההאשמות האלה גם אם בית משפט לא הרשיע אותו, ואולי גם לא ירשיע. הנשים הללו לא ילכו למשטרה כי זה אומר שהן לא יוכלו אף פעם להיות שחקניות, כי מי הן לעומת איבגי הכל יכול. אבל מהכרות עם רשתות כאלה אין לי ספק שהעדות של שרית וינו-אלעד מרשיעה אותו. כל כך הרבה נשים שמספרות אותו סיפור בפערים של שנים לא יכולות לשקר.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקאז את מבינה שעם חוק כזה, כל גבר נמצא תחת איום להיתבע כי התובעת חסינה מפני תביעה הפוכה (במקרה ומסתבר שמדובר בתלונת שווא). ונעזוב עכשיו את השאלה האם המקרים האלה הם אחד למאה, אחד למיליון או אחד לאחד. זה לא רלוונטי. יש כאן אפליה. את טוענת שהיא מוצדקת. אני טוען שהיא לא. כן, אני טוען את זה למרות מה שכתבתי לקנקן (הציטוט שציטטת). העובדה שאני יודע מדוע נחקק החוק, אין בה להוכיח שאני מסכים אתו.
מחקמכיוון שברוב המקרים הנתבע משתחרר (אם הוא משתחרר) מחמת הספק, אני חושב שמקרים בהם מוכח ללא עוררין שהוא זכאי, אמורים להיות חשופים לתביעה נגדית. לאנשים נהרסים החיים, מניפה. אני שמח לשמוע שבמקרה שלכם דבר לא נהרס, אבל מקרים רבים של עלילות שווא מעבירות את קורבן העלילה את כל שבעת מדורי הגיהינום. לא יכול להיות שהעבריינית תהיה מוגנת ע"י החוק מפני עונש.
הנה, הגענו להבנה: יש בינינו אי הסכמה. אני גם כן כועסת שלאנשים חפים מפשע נהרסים החיים. רק שמבחינתי חוק כזה יגרום לכך שהרבה פחות נשים תהיינה מוכנות להתלונן (וגם עכשיו המצב רע מבחינה זו) והרבה יותר מטרידים ואנסים ימשיכו לעשות את מעשיהם בלי לשלם מחיר. התוצאה תהיה עוד יותר הרס חיים. כך שבשיקול הסופי אני אומרת שהרע במיעוטו זה האחוזים הבודדים של האשמות השווא (שברוב המקרים מתגלים), לעומת האפשרות שנשים לא תתלוננה בגלל זה, ואנסים ימשיכו לרצוח נפשות. אני מכירה אחד כזה. רוצח. ולא יכולה לעשות כלום. אם היית יודע כמה זה קשה.
מחקאליפל, ענית בעצמך. "נשים חרדיות שמתלוננות מיד מואשמות ומנודות ע"י הקהילה. אולי אם היה ניצב מעל ראשן איום שאם לא יצליחו להוכיח את האונס אף ייתבעו על לשון הרע, הן היו בכלל נמנעות מלהתלונן." זה נכון גם בחברה הלא חרדית, אם כי בצורה קצת אחרת. אם היית יודע כמה נשים לא מתלוננות, בדיוק בגלל החשש שיהפכו את דבריהן על פיהם. זו הסיבה. אם הייתי יכולה לדעת בוודאות מי משקרת (גם במקרים של היא אמרה הוא אמר ובלי עדויות נוספות) הייתי בעד הענשה מסיבית של נשים שתופרות תיקים. כרגע אני לא יכולה.
השבמחקטוב, את מקפיצה לי פה תגובות, מוחקת אותן ומנסחת מחדש (זכותך). אני הגבתי לתגובה הקודמת שנמחקה. מיד תהתיה.
מחקכן. חסרה לי פה הפונקציה של עריכה. זה או מחיקה או כלום. אז מחקתי. וכתבתי מחדש.
מחקגם לי, מאוד. אני מתגעגע לדיסקוס.
מחקניסיתי, אבל דיסקוס מסרב להכנס לכאן.
מחקזה נורא מוזר. כי כולם הצליחו בלי בעיה. לאחרונה ריבר הוסיף דיסקוס בבלוג שלו והכל עבד לו מעולה. אני ממש לא יודע מה להגיד.
מחקנכון.ויש עוד דברים מוזרים. ראשית קיים איזה חשבון נוסף (כביכול שלי) לא פעיל בבלוגר. אינני יודע איך להכנס אליו ולמחוק אותו.
מחקשנית כשאני נכנס לחשבון שלי בדיסקוס מצוין הלינק לחשבון הלא פעיל.
ועוד דבר מעצבן. אינני מבין מדוע לאחרונה כמעט כל תגובה שלי למגיבים מתפרסמת פעמיים ולפעמים שלוש. לא מייד עם תגובה המקורית. העתקים מופיעים אחר כך (בין כמה דקות לכמה שעות). אינני מבין איך זה קורה. זה מרגיז אותי כי: א. אני צריך למחוק את העותקים. ב. מגיבה התלוננה שהיא מקבלת פעמיים עדכונים למייל וזה מעצבן אותה. ג. זה מזכיר לי באג מעצבן מימי ישראבלוג.
יש לך מושג מה קורה כאן?
לגבי דיסקוס, מופיעים בו כל הבלוגים שלך. יש שם חץ שמאפשר לך לדפדף ביניהם. ניתן למחוק בלוג לא רצוי. אתה צריך לבקש שחזור סיסמא, להכנס אליו ולמחוק אותו מבלוגגר. ואז הוא יעלם גם בדיסקוס.
מחקהכפולות תלויות דווקא בסרבר שלך. אם הסרבר שלך (ניתן להוכיח את זה בדרך אחת פשוטה - רק התגובות שלך מכפילות את עצמן) אטי, הלחיצה על כפתור "שלח" מתקבלת כלחיצה כפולה. ואז אתה מופיע פעמיים.
המגיבה שהתלוננה שקיבלה כפולות, קיבלה כפולות כי היא הגיבה פעמיים באותו פוסט, בכל פעם בניק אחר אך עם אותו המייל. לכן אני אוהב את דיסקוס, כי הוא מחבר את המגיב דרך הג'ימייל. ואז המגיב לא צריך להסתבך עם ססמאות והתחברויות למיניהן. בלי דיסקוס, זה עובד על אותו העקרון של ישרא. מערכת התגובות מתייחסת לכינוי ולא למייל של האדם.
תודה אליפל על העצות.
השבמחקכיוון שהתייאשתי מדיסקוס, מזה זמן לא נכנסתי לחשבון. אני מקווה שאמצא את פרטי הכניסה לחשבון. לפי הזכור לי אז הופיע בדיסקוס רק החשבון הלא פעיל. האם זה נובע שכתובת האינטרנט של שניהם kankan111.blogspot ?
בכל אופן אנסה לעשות כדבריך.
לגבי הכפילות - גם אני חשבתי כמוך, אבל ראיתי שהתגובה הכפולה מופיעה לפעמים אחרי הרבה שעות ולפעמים גם למחרת היום.
כן, כי בלוגגר שייך לגוגל וגוגל בודק את כל הכפולות. למשל, אם תפרסם את הפוסט שלך בשני מקומות שונים דרך גוגל (למשל גם בדף הקהילה שלנו וגם בדף קהילה אחרת) הפרסום השני יקח זמן ואולי אפילו יחסם מחשד לספאם. אני כמנהל בקהילה משחרר הרבה מאוד פוסטים מהספאם מהסיבה הזאת בדיוק כי יש אנשים שמפרסמים את הפוסטים שלהם בהרבה מאוד קהילות. בבלוגגר הוא פשוט "מעכל" את הפולה ומשחרר אותה בעצמו. זה גם טוב וגם רע. למה רע אתה יודע, ולמה טוב? כי אם מחר יגיע לבלוג שלך ספאמר כלשהו, הוא ייחסם ע"י בלוגגר. גם בדיסקוס קיימת מערכת לזיהוי ספאמרים. אני האמת לא הדלקתי אותה אבל טוב שהיא שם.
מחקאתה נכנס דרך חשבון הגוגל שלך. אותו החשבון שדרכו פתחת את הבלוג שלך.
https://disqus.com/