מדי פעם אני עורך בבלוג (או בבלוגים מקבילים) ניסויים שאינני מצהיר עליהם. לפני כחודש ערכתי כאן ניסוי אחד כזה. דילגתי על סיפור החודש - שברתי מסורת הסיפור הקצר פרי עטי לשבת הראשונה של החודש. על פי תוצאות הניסוי - העדר כל תגובה ואפילו לא אחת מבין למעלה מ-9,700 קוראי הבלוג בחודש האחרון - הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שהדילוג הזה כנראה לא הורגש. ואפילו אם כן - כנראה שלא חסר לאף אחד.
ומעצם תוצאות הניסוי שמהווה בעצם תקדים לחוסר רציפות, אני למד על מיעוט חשיבות מסורת ההתמדה לקוראים . לחוסר המשמעות שבעמידה קפדנית במסורות הכתיבה שאני מנהיג כאן.
הרי לפניכם הסיפור שלא סופר בחודש שעבר ולקראת השבת הקרובה.
***
הגלויה* / קנקן
פרופסור הנרי מניח את עטו, מביט במחברת הזיכרונות וחוזר אל העבר. הוא ילד בן חמש יושב על האסלה ומחליט לערוך את הניסוי המדעי הראשון של חייו. לא בקלות ערך את הניסוי. הוא ערך אותו בחשש גדול. למרות אימת האלוהים שהטילו עליו הוריו, הוא החליט שהוא חייב לנסות ולבחון את אלוהים הנורא. באימה ורעד ניקה את ישבנו, לאחר שלא ברך "נקבים, נקבים, חלולים, חלולים". מאז חזר על הניסוי במשך כל חייו, לאחר שמסקנות הניסוי ההוא שינו את יחסו לאלוהים ולאמונה מן הקצה אל הקצה.
האם הייתה הזדמנות לאלוהיו לנקום בו במהלך כשמונים שנה מאז שפסק לומר ברכת הישיבה בשירותים? הייתה גם הייתה. אבל אלוהים הניח לו לשרוד כנער את השואה ולהגיע לגילו המופלג.
הוא ניצל מקלגסי הנאצים מספר פעמים, משום שהאיכר ההולנדי היטיב להחביאו במועד בתוך שק תפוחי אדמה. אבל מחבוא בשקי תפוח אדמה אינו מספיק אטרקטיבי כדי למלא יומן בהיקף ספר, כפי שעלה בידי אנה שכנתו, אשר לא התמזל מזלה כמוהו. פרופסור הנרי משרבט כמה שורות במחברתו ומחשבתו נודדת במנהרת הזמן אל הזיכרון המסתורי ביותר בחייו.
הנרי נזכר בידידו הקרוב פאול. בשעות הרבות שהם נהגו ללמוד יחד לבחינות באוניברסיטה. הוא לא ישכח לעולם את ערב הבחינה בביוכימיה, עת הגיע לחדרו השכור של פאול. בניגוד לרגיל, באותו ערב פאול לא היה מרוכז וממוקד, כאילו נמצא במקום אחר. כשהנרי שאל מה עובר עליו, השיב פאול במבט מצועף: “הבחינה בביוכימיה ממש לא חשובה. הלילה אני הולך לבצע את הניסוי הגדול והמשמעותי ביותר בחיי. אהיה היכן שאהיה, אודיע לך אם צלח הניסוי". הנרי עזב את חדרו של פאול ושב אל מעונו ללמוד לבחינה לבדו.
למחרת פאול לא הגיע לבחינה. המשטרה מצאה את גופתו שרועה על רצפת חדרו. בניתוח שלאחר המוות נקבע – "מוות של צעיר בשנות העשרים לחייו. סיבת המוות לא ידועה”. שבועיים בדיוק לאחר מותו של ידידו, הנרי מקבל גלויה בכתב ידו של ידידו פאול. בגלויה נרשם: "שלום ידידי הנרי. הניסוי עבר בהצלחה רבה". ובצד הכתובת והבול נכתב "דרך צלחה גם לך".
על הבול - חותמת דואר בתאריך המשלוח של אתמול.
פרופסור הנרי הניח את עטו והצמיד את הגלויה לשולי הכריכה הפנימית של מחברתו.
* הסיפור מבוסס על אירועים אמתיים. שמות ופרטים מזהים שונו.
***
בקרוב תושק בבלוג סדרה בנושא העל טבעי ומדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן