יום חמישי, 22 בנובמבר 2018

לא מזהה אף אחד



הכול התחיל בשיחת טלפון מפתיעה ומרגשת. "שלום קנקן, אני בתיה מהכיתה שלך בתיכון". היא עשתה מאמצים כבירים לאתר אותי. כי מאז החלפתי מדינות וערים וגם מספרי טלפונים...

הסיבה - כנס מחזור כ"א. יובל מאז שנכנסנו לתיכון שלנו. התיכון העירוני היחיד דאז. כיום שמו 'תיכון הראשונים', כי קמו  כמה נוספים אחריו. שוחחנו, התעדכנו אחד לגבי השני מאז שנפרדנו בסיום הלימודים. כשציינתי לשאלתה שעיסוקי האקדמי הוא בתחום הביו-רפואי - היא הופתעה שהנה יש אחד מהמגמה הביולוגית בתיכון שהמשיך בתחום. אמרתי שלמיטב ידיעתי יש אחד נוסף, שהוא עורך אתר רציני למדע פופולארי. מאוחר יותר התקשרה אלי מ' ועידכנה אותי שיש גם חוקר במכון וולקאני, ופיזיתרפיסטית, ורוקחת, ועוד ועוד. 

סיימנו את השיחה בכך שמצרפים אותי לקבוצת הווטסאפ 'מפגש תיכון'. ישלחו אלי הזמנה למפגש ושאלון סטטיסטי אינטראקטיבי בשם מי אנחנו היום. ההזמנה נשלחה וגם השאלון מולא ונשלח.



 כמובן שהסקרנות הייתה רבה לדפדף ברשימת החברים שבקבוצה. מתוך שש כיתות מגמות הלימוד השונות  - קבוצת הווטסאפ שהוקמה כשנה לפני ההתכנסות - מונה נכון לכתיבת שורות אלו 127 מבני המחזור. השאר, עדיין לא אותרו, או שכבר אינם בין החיים. ומבין רשימת המאותרים - תשעה חיים בארה"ב ועוד כמה באירופה. שאר המאותרים חיים בערים שונות בישראל. חלק מהחברים בקבוצה צירפו גם תמונה לצד מספר הטלפון שלהם. בהתרגשות עברתי אחת אחת על התמונות של האנשים בקבוצת הוואטסאפ - כפי שהם נראים כיום. ואיזה דיכאון - מתוך תמונות אלו לא זיהיתי אף אחד. אלא אם מצויין השם ושם המשפחה (שם נעורים). אף לא אחת מהדמויות בתמונת המחזור, כפי שנראות היום.



וזו גם התמונה שהייתה השראה לשיר.

נרקיס / קנקן

בִּתְמוּנַת מַחְזוֹר מֵהַתִּיכוֹן
בְּשָׁחֹר-לָבָן נִשְׁכָּח
מִתְבּוֹנֵן בִּפְלִיאָה
מִתְאַהֵב בִּצְעִירוּתִי
הַנִּבֶּטֶת

עֲלֵי כּוֹתֶרֶת רַעֲנַנִּים
נוֹשְׁרִים מְקֻמָּטִים
בַּיְּקִיצָה


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן