(מהדורה ראשונה התפרסמה ב- 18.8.2012 בישראבלוג)
את הפוסט הזה אני מקדיש לאדם שהיה רבי ומורי וביום שישי האחרון (18 באוגוסט 2023) מלאו כ"ט שנים למותו. אדם שהכרתי באופן אישי כתלמידו, איש שיחו, וכאדם חכם ויוצא דופן - פרופסור לביוכימיה ופילוסופיה - ישעיהו ליבוביץ'.
כיצד הכרתי את ישעיהו?
במסגרת לימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה, השתתפתי בכמה קורסי רשות בחוגים במדעי הרוח והחברה. אמנם לקורסים האלה כמו "התנהגות בעלי חיים" (בחסות החוג לפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות) ו"הפילוסופיה של המדע" (בחסות הפקולטה למדעי הרוח) הייתה זיקה ללימודי מדעי הטבע, אך בחרתי בהם מתוך עניין אישי להרחבת עולמי.
ישעיהו היה מרצה הקורס "פילוסופיה של המדע". הוא היה אז כבר פרופסור אמריטוס (בגמלאות) - מבוגר ממני בכמה עשרות שנים טובות. הקורס הזה היה כאמור בחסות החוג לפילוסופיה שבפקולטה למדעי הרוח, אך כמאתיים תלמידיו נחלקו בין סטודנטים לפילוסופיה לבין סטודנטים למדעים.
הקורס הזה כלל מפגשים שבועיים של הרצאות בנות שלוש שעות רצופות. ישעיהו הרצה לרוב שלוש שעות ללא הפסקה (כי בדרך כלל הוא שכח לתת הפסקות) ואלו היו הרצאות מרתקות ומאלפות, שבהם לא חשתי בזמן החולף. שלוש שעות נדמו לי בקושי כרבע שעה.
הוא נראה אז זקן נרגן שצורת דיבורו מזכירה במעט את דוד בן גוריון. אך משפתח את פיו לדבר, הוא הפך לאדם המקרין עצמה פנימית. אדם הבונה את דבריו בהגיון קר, צעד אחר צעד, אבל בהתלהבות שלא היתה מביישת אדם צעיר. באולם, אף הגה, כולם יושבים מרותקים. מדי פעם הרצאתו נקטעת רק על ידי שאלה של אחד התלמידים.
ישעיהו ענה לכל שאלות התלמידים, אך ניתן היה להבחין בקוצר רוחו כשהשיב לשאלות מסוימות. הוא לא אהב שאלות "לא אינטליגנטיות" לטעמו. כשהעזתי לשאול אותו ביראה מספר שאלות, אורו עיניו והוא דווקא ענה בהרחבה. מאופן תשובותיו קיבלתי ביטחון לא לפחד לשאול.
בהרצאות ישעיהו הרצה על נושאים מגוונים בפילוסופיה של המדע. יום אחד הוא דיבר על הסבירות שדברים יקרו. הוא הביא דוגמה: "שתי מכוניות, אלף ובית, מתנגשות זו בזו בשנייה מסוימת. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי שאדם אחד יצא מביתו בשעה מסוימת ויכנס לרכב א' בשניה מסוימת, ייסע במהירות מסוימת, יעצור בפקקים מסוימים וברמזורים אדומים ויתנגש במכונית ב' שבאה לעברו - שהנהג בה יצא מביתו בשעה המתאימה, יכנס לרכבו בשניה המתאימה המסוימת, ייסע במהירות המתאימה, יעצור לזמן המתאים ברמזורים ובפקקים, ויגיע בשניה המתאימה כדי להתנגש מול מכונית א'?
הסיכוי שואף לאפס. ובכל זאת (ישעיהו הרים את קולו) זה קורה (פסק זמן קצר ודממה באולם)".
מישהו שאל אם הוא מתכוון לכך שזה קורה בגלל השגחה עליונה. הוא ענה שאין הוא עוסק בדת ואמונה בהרצאותיו בקורס זה, ושהוא מדבר בהקשר של התרחשות דברים אקראיים בטבע, שהסיכוי שיקרו קלוש ביותר, ובכל זאת הם קורים.
בהקשר לכך, הוא האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם, אלא כדברי קהלת: "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם, כּמוֹת זה כן מוֹת זה". לדעתו, שיא האמונה, היא אותה הכרה שעל אף שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.
ישעיהו הגיע להרצאות שלנו גלוי ראש. זה סימל את ההפרדה שלו בין מדע ופילוסופיה, לבין דת. מאוד הערכתי אותו בשל כך: היכולת של אדם מאמין לנתק עצמו מאמונה דתית ולנתח דברים בצורה רציונלית, מדעית. כמה יודעים לעשות זאת?
הגיע יום המבחן בכתב. ניתנו לנו שתי שאלות פילוסופיות וזמן של שעה וחצי לענות עליהן. אני זוכר שבזבזתי שעה במחשבה מה לכתוב ומחקתי קטע אחר קטע - לא הייתי מרוצה משום דבר שכתבתי. בחצי השעה האחרונה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לכתוב באמוק את מה שכתבתי. כעמוד וחצי דפי פוליו לכל שאלה. סיימתי ממש בדקה האחרונה. לא היה לי אפילו זמן לבדוק את הניסוח.
חלפו שבועיים והתפרסמו ציוניי הקורס על לוח המודעות. עמדתי מול הרשימה שכוללת רק מספרי תעודות זהות ומולם הציונים. כמחצית מהתלמידים בקורס קיבלו ציון 70 והשאר 60 ו-40. ירדתי ברשימת הציונים על הלוח למספר תעודת הזהות שלי, וראיתי לתדהמתי ציון 100. המאה היחיד ברשימה. לא האמנתי למראה עיניי, הייתי בטוח שטעיתי. הוצאתי סרגל והצמדתי אותו בקו ישר מתחת למספר הזהות שלי. המספר המתאים מולו נשאר 100. שפשפתי את עיניי ובדקתי שוב - 100. יש. קיבלתי אצל ישעיהו 100. הזקן אהב את שכתבתי.
לאחר יומיים ישעיהו שלח אליי שליח לומר לי שהוא מבקש לראותני. חששתי שמא הוא הבחין בטעות בציון ורצה לבשר לי על כך. אך לא. הוא רצה לשוחח איתי. הוא המשיך לנתח ולפתח את הדברים שכתבתי בבחינה והתחיל להתפלמס איתי על דברים אחדים. הוא הסתכל על חלק מהדברים בצורה אחרת, אך ציין שהוא מעריך את האופן שבו אני מנתח את הדברים ומהלוגיקה שבה אני בונה את טיעוניי ומסקנותיי.
זו הייתה התחלה של פגישות דיונים פילוסופיים בינינו. באחת מהן הוא הציע לי שלכשאסיים את התואר בעוד מספר חודשים, לעשות תחת הדרכתו תזה במסלול הישיר לתואר שלישי בפילוסופיה של המדעים. עניתי לו שאני מאוד מעריך את הצעתו, אך אני אדחה אותה בינתיים לטובת המשך לימודים בביוכימיה - כפי שהוא עשה לפני שפנה לפילוסופיה. הזכרתי לו את המשפט שאמר באחת ההרצאות: "...ביוכימאים, ורק ביוכימאים, הם אנשים אינטליגנטים מאוד שראויים מאוד לעסוק בפילוסופיה ..." כן, היו לו לפעמים יציאות מוזרות כאלה.
המשכנו להיפגש ולדון בנושאים שונים. שבהם למדתי ממנו הרבה, ואומר בענווה שאולי גם למד ממני מספר דברים. כאמור, לא תמיד הסכמנו לדברי זה של זה, אך השיחות אתגרו את שנינו. לזכותו יאמר שלעתים, לאחר מחשבה של שבוע או יותר על שיחתנו האחרונה, הוא שינה מעט את דעתו (כלומר, הגיע לאיזושהי וריאציה שהתייחסה להערה שלי). אף פעם לא דיברנו ישירות על דת או פוליטיקה, רק על נושאים פילוסופיים טהורים.
עם הזמן הלכו התמעטו הפגישות. אני בשל מטלות המחקר וההוראה (ואחר כך עקב שהותי במשך 4 שנים בפוסט דוקטורט, במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאיים ליד וושינגטון הבירה) והוא בשל מצב בריאותו. אך תמיד תישאר אצלי פינה חמה אליו בלב.
***
פרופסור ישעיהו ליבוביץ נחשב כאוטוריטה עולמית בפילוסופיה של המדע ואחד הנחשבים בעולם בפילוסופיה כללית.
"בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו. עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה".
כיצד הכרתי את ישעיהו?
במסגרת לימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה, השתתפתי בכמה קורסי רשות בחוגים במדעי הרוח והחברה. אמנם לקורסים האלה כמו "התנהגות בעלי חיים" (בחסות החוג לפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות) ו"הפילוסופיה של המדע" (בחסות הפקולטה למדעי הרוח) הייתה זיקה ללימודי מדעי הטבע, אך בחרתי בהם מתוך עניין אישי להרחבת עולמי.
ישעיהו היה מרצה הקורס "פילוסופיה של המדע". הוא היה אז כבר פרופסור אמריטוס (בגמלאות) - מבוגר ממני בכמה עשרות שנים טובות. הקורס הזה היה כאמור בחסות החוג לפילוסופיה שבפקולטה למדעי הרוח, אך כמאתיים תלמידיו נחלקו בין סטודנטים לפילוסופיה לבין סטודנטים למדעים.
הקורס הזה כלל מפגשים שבועיים של הרצאות בנות שלוש שעות רצופות. ישעיהו הרצה לרוב שלוש שעות ללא הפסקה (כי בדרך כלל הוא שכח לתת הפסקות) ואלו היו הרצאות מרתקות ומאלפות, שבהם לא חשתי בזמן החולף. שלוש שעות נדמו לי בקושי כרבע שעה.
הוא נראה אז זקן נרגן שצורת דיבורו מזכירה במעט את דוד בן גוריון. אך משפתח את פיו לדבר, הוא הפך לאדם המקרין עצמה פנימית. אדם הבונה את דבריו בהגיון קר, צעד אחר צעד, אבל בהתלהבות שלא היתה מביישת אדם צעיר. באולם, אף הגה, כולם יושבים מרותקים. מדי פעם הרצאתו נקטעת רק על ידי שאלה של אחד התלמידים.
ישעיהו ענה לכל שאלות התלמידים, אך ניתן היה להבחין בקוצר רוחו כשהשיב לשאלות מסוימות. הוא לא אהב שאלות "לא אינטליגנטיות" לטעמו. כשהעזתי לשאול אותו ביראה מספר שאלות, אורו עיניו והוא דווקא ענה בהרחבה. מאופן תשובותיו קיבלתי ביטחון לא לפחד לשאול.
בהרצאות ישעיהו הרצה על נושאים מגוונים בפילוסופיה של המדע. יום אחד הוא דיבר על הסבירות שדברים יקרו. הוא הביא דוגמה: "שתי מכוניות, אלף ובית, מתנגשות זו בזו בשנייה מסוימת. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי שאדם אחד יצא מביתו בשעה מסוימת ויכנס לרכב א' בשניה מסוימת, ייסע במהירות מסוימת, יעצור בפקקים מסוימים וברמזורים אדומים ויתנגש במכונית ב' שבאה לעברו - שהנהג בה יצא מביתו בשעה המתאימה, יכנס לרכבו בשניה המתאימה המסוימת, ייסע במהירות המתאימה, יעצור לזמן המתאים ברמזורים ובפקקים, ויגיע בשניה המתאימה כדי להתנגש מול מכונית א'?
הסיכוי שואף לאפס. ובכל זאת (ישעיהו הרים את קולו) זה קורה (פסק זמן קצר ודממה באולם)".
מישהו שאל אם הוא מתכוון לכך שזה קורה בגלל השגחה עליונה. הוא ענה שאין הוא עוסק בדת ואמונה בהרצאותיו בקורס זה, ושהוא מדבר בהקשר של התרחשות דברים אקראיים בטבע, שהסיכוי שיקרו קלוש ביותר, ובכל זאת הם קורים.
בהקשר לכך, הוא האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם, אלא כדברי קהלת: "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם, כּמוֹת זה כן מוֹת זה". לדעתו, שיא האמונה, היא אותה הכרה שעל אף שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.
ישעיהו הגיע להרצאות שלנו גלוי ראש. זה סימל את ההפרדה שלו בין מדע ופילוסופיה, לבין דת. מאוד הערכתי אותו בשל כך: היכולת של אדם מאמין לנתק עצמו מאמונה דתית ולנתח דברים בצורה רציונלית, מדעית. כמה יודעים לעשות זאת?
הגיע יום המבחן בכתב. ניתנו לנו שתי שאלות פילוסופיות וזמן של שעה וחצי לענות עליהן. אני זוכר שבזבזתי שעה במחשבה מה לכתוב ומחקתי קטע אחר קטע - לא הייתי מרוצה משום דבר שכתבתי. בחצי השעה האחרונה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לכתוב באמוק את מה שכתבתי. כעמוד וחצי דפי פוליו לכל שאלה. סיימתי ממש בדקה האחרונה. לא היה לי אפילו זמן לבדוק את הניסוח.
חלפו שבועיים והתפרסמו ציוניי הקורס על לוח המודעות. עמדתי מול הרשימה שכוללת רק מספרי תעודות זהות ומולם הציונים. כמחצית מהתלמידים בקורס קיבלו ציון 70 והשאר 60 ו-40. ירדתי ברשימת הציונים על הלוח למספר תעודת הזהות שלי, וראיתי לתדהמתי ציון 100. המאה היחיד ברשימה. לא האמנתי למראה עיניי, הייתי בטוח שטעיתי. הוצאתי סרגל והצמדתי אותו בקו ישר מתחת למספר הזהות שלי. המספר המתאים מולו נשאר 100. שפשפתי את עיניי ובדקתי שוב - 100. יש. קיבלתי אצל ישעיהו 100. הזקן אהב את שכתבתי.
לאחר יומיים ישעיהו שלח אליי שליח לומר לי שהוא מבקש לראותני. חששתי שמא הוא הבחין בטעות בציון ורצה לבשר לי על כך. אך לא. הוא רצה לשוחח איתי. הוא המשיך לנתח ולפתח את הדברים שכתבתי בבחינה והתחיל להתפלמס איתי על דברים אחדים. הוא הסתכל על חלק מהדברים בצורה אחרת, אך ציין שהוא מעריך את האופן שבו אני מנתח את הדברים ומהלוגיקה שבה אני בונה את טיעוניי ומסקנותיי.
זו הייתה התחלה של פגישות דיונים פילוסופיים בינינו. באחת מהן הוא הציע לי שלכשאסיים את התואר בעוד מספר חודשים, לעשות תחת הדרכתו תזה במסלול הישיר לתואר שלישי בפילוסופיה של המדעים. עניתי לו שאני מאוד מעריך את הצעתו, אך אני אדחה אותה בינתיים לטובת המשך לימודים בביוכימיה - כפי שהוא עשה לפני שפנה לפילוסופיה. הזכרתי לו את המשפט שאמר באחת ההרצאות: "...ביוכימאים, ורק ביוכימאים, הם אנשים אינטליגנטים מאוד שראויים מאוד לעסוק בפילוסופיה ..." כן, היו לו לפעמים יציאות מוזרות כאלה.
המשכנו להיפגש ולדון בנושאים שונים. שבהם למדתי ממנו הרבה, ואומר בענווה שאולי גם למד ממני מספר דברים. כאמור, לא תמיד הסכמנו לדברי זה של זה, אך השיחות אתגרו את שנינו. לזכותו יאמר שלעתים, לאחר מחשבה של שבוע או יותר על שיחתנו האחרונה, הוא שינה מעט את דעתו (כלומר, הגיע לאיזושהי וריאציה שהתייחסה להערה שלי). אף פעם לא דיברנו ישירות על דת או פוליטיקה, רק על נושאים פילוסופיים טהורים.
עם הזמן הלכו התמעטו הפגישות. אני בשל מטלות המחקר וההוראה (ואחר כך עקב שהותי במשך 4 שנים בפוסט דוקטורט, במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאיים ליד וושינגטון הבירה) והוא בשל מצב בריאותו. אך תמיד תישאר אצלי פינה חמה אליו בלב.
***
פרופסור ישעיהו ליבוביץ נחשב כאוטוריטה עולמית בפילוסופיה של המדע ואחד הנחשבים בעולם בפילוסופיה כללית.
על פרופסור ישעיהו ליבוביץ האיש ופועלו תוכלו לקרוא בויקיפדיה ובמבחר כתביו וספריו, שעדיין לא נס ליחם והם נמכרים גם היום ברשתות הספרים הגדולות. אסכם כאן בקצרה רק כמה ציטוטים מדבריו, שאין כמותם רלבנטים למתרחש בימים אלה.
לאור המתרחש לאחרונה במדינתנו, קשה להתעלם מהתגשמות נבואותיו (ולכן אני ואחרים מכנים אותו ישעיהו ב'):
חזון ארבעת התקופות עד לחורבן בית שלישי:
לאחר מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל תכנס על פי נבואתו לארבע תקופות. התקופה הראשונה היא "תקופת האופוריה" שלאחר מלחמת ששת הימים. לאחריה תגיע התקופה השניה - "תקופת המשיחיות". התקופה השלישית (שנראה שבה אנחנו כבר נמצאים) היא "תקופת ההתבהמות". התקופה הרביעית על פי ישעיהו היא "ראשית חורבן הבית השלישי".
היו לו גם דעות מוצקות לגבי דמוקרטיה ודיקטטורה ולגבי מלחמת אזרחים, שלטענתו עשתה טוב לעמים שעברו אותה. הוא דגל גם בהפרדה מלאה בין דת ומדינה, ככורח להמשך קיומה (הן לטובת החילוניים והן לטובת הדתיים).
לגבי הדמוקרטיה אמר:
"הדמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלת מדינתו.
מאחר שרוב בני האדם הם טיפשים ורשעים, הרי שגם שלטון הרוב הוא שלטון הטיפשים והרשעים, וזאת אנחנו הרי רואים ממש בכל העולם כולו".
"בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו. עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה".
"אין סילוף גדול יותר של מושג הדמוקרטיה מאשר ההנחה שהרוב מוסמך להחליט על ערכים. מה ההבדל בין דיקטטור המחליט מה טוב ומה רע לבין המון בני אדם, שמחליטים על הדבר הזה? אנחנו אומרים שהדיקטטור הוא רשע או מטופש, אבל כל אדם יכול להיות רשע ומטופש. זאת אומרת, גם הרוב של בני האדם יכול להיות רוב של מטופשים ומרושעים, ולכן המהות הפנימית של הדמוקרטיה אינה בשלטון רוב, אלא במשטר שבו הסמכויות של השלטון מוגבלות, ללא תלות בכך אם זה שלטון של יחיד או שלטון של הרוב."
לגבי הפרדת דת ממדינה אמר:
לגבי מלחמת אזרחים אמר:
"בכל ההיסטוריה האנושית, בתולדותיהם של כל העמים, של כל החברות ושל כל התרבויות, לא נמצא דבר בעל ערך (בכל המובנים שבהם משמש המושג ערך) שהושג הודות ל'אחדות לאומית'; כל דבר בעל ערך לא הושג אלא ע"י פילוגים ומאבקים פנימיים עד כדי מלחמות-אזרחים עקובות מדם".
"אינני מפחד ממלחמת אחים, וייתכן שהכרחית מלחמה כזאת".
"אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם?
אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, כשאחד רואה בערך מסוים דבר שלמענו יש להקריב את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם האחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי?
אלא אם כן אני אומר: העם זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, וזה מהות התפיסה הפאשיסטית".
"אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם?
אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, כשאחד רואה בערך מסוים דבר שלמענו יש להקריב את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם האחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי?
אלא אם כן אני אומר: העם זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, וזה מהות התפיסה הפאשיסטית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן