הכותרת היא ציטוט של ס. יזהר. הוסיף ואמר עמוס עוז, "מי שמנסה להגשים את חלומותיו, כדאי שידע שמחיר ההגשמה הוא פשרה". ברירת המחדל שלי היא השירה, שבה אני מקלף את התמצית מקליפותיה. אבל כתיבת שירה, טובה ככל שתהייה, אינה הופכת את כותבה למשורר.
אף פעםאף פעם לא קראו לו משורר
כי אולי מן הסתם
שרבט רק מדע של מילים מנוקדות
כמו שירת חיים שנוצרה על ידי קוד גנטי
לא פרוזה, גם לא ציור
רק קווי מתאר, כמו במפה.
ואולי פשוט
עוד לא הִפְנִים מן הסתם
שמדענים היו משוררים ופילוסופים
ביוון העתיקה
והמשוררים הם משוררים
בעת החדשה.
זהו שיר שפורסם כאן בבלוג והיה גם הראשון שפורסם בכתב העט האינטרנטי "במה חדשה". שם הוא זכה להמלצת העורכים ולאחד משיאי ההתעניינות שהתבטא במספר הקוראים (כשלושה אלפים במספר). אבל הכותב לא זכה על שיריו בהכרה כמשורר. כי אף לא אחד משיריו פורסם אי פעם על נייר - לא בכתב עט גם לא בספר. וכידוע אין משורר זוכה להערכה כמשורר, אם לא השקיע בפרסום ספר שירה מודפס ואם אין לו חברים מבין חבורת המשוררים מובילי הדעה .
אז הוא לא השקיע בהפקת ספר שירה וגם לא בהפקת חברים. גם לא זכה באף לא אחת ממעט תחרויות השירה שניגש ושאותן ניתן למנות באצבעות יד אחת.
גם במעט הפרוזה שהוא כתב, לא זכה לפרסום בנייר. אמנם שני סיפורים זכו בתחרויות כתיבה אינטרנטיות, ושניים זכו להימנות בין אלפיון (או משהו כזה) של המלצות עורכי "במה חדשה", מבין יצירות המלל הנבחרות לפרסום. היו אלה בז'אנר מדע בדיוני ופנטזיה. אך גם בתחום הפרוזה, להכרה כ"סופר" נדרש לפחות פרסום ספר נייר וכמובן לא יזיק גם להשתכשך "מעט" במימי הברנז'ה.
אז הוא כתב והגיש פרוזה - סיפור קצר בעילום שם, לתחרות שערכה הוצאת ספרים. לא היו הרבה יומרות או תקוות לזכייה, אבל קסם לו שהשיפוט יהיה שם בעילום שם, לאור טראומת חיים שעבר בנעוריו.
ואז,
כנאמר בכותרת, "סיפור הוא הליכה לאורך דרך, שסופה רחוק מנקודת ההתחלה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן