על חלום בהקיץ וקללת חלום

זוהי רשומה חדשה בסדרת החלום ופשרו, בעקבות בקשה שקיבלתי לחדש אותה.

זה אירע בעת שהייתי מאושפז במחלקת שיקום לפני כשבע שנים. בין לבין אימוני פיזיותרפיה נהגתי להעביר את הזמן בספריה (שאגב אף פעם לא נתקלתי בה במבקרים אחרים). מצאתי בה אוצרות לא מעטים - ספרים נשכחים שאזלו מזמן ממדפי הספרים.

בחיפושי אחר חומר קריאה באותו יום, נתקלתי בספרון נודף ריח של יושן. כשפתחתי אותו היה כתוב בתחילתו "המסיים לקרוא את הספר - תרבץ עליו קללה נוראה". 

האם הקוראים הייתם ממשיכים לקרוא בספר?

לא יודע למה, למרות הסקרנות הרבה, החלטתי מיד להחזיר את הספר למקומו. כשהנפתי אותו להחזירו, צנח מבין דפיו פתק מצהיב

שכתובות עליו אותיות רוניות (כתב ויקינגי עתיק).

מקור התמונה

עם נפילת הפתק, ישוב על כיסא גלגלים, נפלה עלי תרדמה. ומה שראיתי כתבתי בזמנו בצורה לירית (כי טוב שיר קטן מאלף מילים). כך:

בשחור על מצהיב - הקללה

תָּמִים לְמַרְאֶה, נִפְתַּח הַסֵּפֶר
בְּשָׁחֹר עַל מַצְהִיב הִתְנוֹסֵס -
"זֶה הַמְּסַיֵּם הַסֵּפֶר לִקְרֹא
תִּרְבַּץ עָלָיו הַקְּלָלָה".
צְמַרְמֹרֶת
נִסְגַּר הַסֵּפֶר
בַּדֶּרֶךְ לַמַּדָּף, פֶּתֶק נָשַׁר מִבֵּין דַּפָּיו
שׁוּרוֹת מְשֻׁרְבָּטוֹת בְּשָׁחֹר עַל צְהַבְהַב
מִתְעַרְפְּלוֹת,
צוֹלְלוֹת בְּחֶשְׁכַת חֲלוֹם.

כְּשֶׁהֵקַצְתִּי בְּזֵכֶר חַי שֶׁל מִפְגָּשׁ אַחֲרוֹן -
עִם אָדָם זִקִּית-נָחָשׁ,
כִימֶרָה בּוֹגְדָנִית שֶׁהֵטִילָה
בֵּיצֵי קוּקִיָּה בְּקֵן שֶׁבָּנִיתִי עַד
שֶׁהִתְפּוֹרֵר וְנִסְתַּלְּקָה לָהּ -
שָׁמַעְתִּי אֶת לִטּוּפָהּ שֶׁל פַּנְדּוֹרָה בַּאֲחוֹרַי הָרְדוּמִים
טַעַם הַבַּרְזֶל בְּפִי
וּבְפֶתֶק שָׁחֹר עַל מַצְהִיב בְּיָדָהּ,
רָעַם נִיצוֹץ קַדְמוֹן בְּרֵיחַ
שִׁירַת פּוּלְסָא דְנוּרָא שֶׁל
שֵׁדוֹנִים מִשְׁתַּחְרְרִים
בְּמַשָּׁק כְּנָפַיִם
וְצִוְחַת קוּקִיָּה
נָפַל הַפּוּר.

  

האם זה צירוף מקרים ואולי לא?

באותו זמן היו לי רגשות שליליים ביותר כלפי קולגה שהתנהגותו כלפי מתאימה לדימוי 

"אָדָם זִקִּית-נָחָשׁ,

כִימֶרָה בּוֹגְדָנִית שֶׁהֵטִילָה
בֵּיצֵי קוּקִיָּה בְּקֵן שֶׁבָּנִיתִי עַד
שֶׁהִתְפּוֹרֵר וְנִסְתַּלְּקָה לָהּ"

אינני יודע אם זה מקרי או לא, אבל לאנשים שעוררו בי רגשות שליליים חזקים כאלה בחיי, קרו להם או למשפחתם דברים איומים ונוראים בתוך זמן קצר. גם כאן הרגיש לי בהתעוררות שנפל הפור. האם? אינני יודע, 

מאנשים כאלה אני מתנתק ומסלק מחיי. לא מתעניין יותר בקורותיהם.

בכל מקרה, בפרסמי לראשונה את השיר. צירפתי הקדמה כדלקמן:

לאחר יום או יומיים נשברתי וחזרתי לחפש את הספר בספרייה, הסקרנות גברה הפעם. את הספר כבר לא מצאתי. אך יודע אני בוודאות - הבית הראשון שבשיר היה מציאות גמורה ולא חלום.