היו היו לפני כמה שנים כ-15 דפי ערכים בגוגל עברית העונים לשם הולדתו של כותב שורות אלו והפנו לפרסומים ציבוריים הקשורים אליו. ואז בערך לפני ... (הזמן המדוייק אינו חשוב כרגע לעניינינו) - נעלמה מגוגל עברית "הרשימה המפוארת", שסיקרה מעשיו והישגיו של אדם, העונה לשם הולדתו של "קנקן". בגוגל אנגלית דווקא קיימים כמה עשרות דפי ערכים. גם ברוסית ויפנית, אבל ככה פתאום בגוגל ישראל - כדברי השיר - מישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי.
והנסיבות לכך מוזרות ביותר. האם מישהו מהקוראים נתקל אי פעם במחיקת זהות של מישהו ממנוע החיפוש של גוגל עברית? ויקיפדיה עושים זאת, אבל גוגל? אך בהתאם למספר נתונים ו"עקבות" בציר הזמן שביידי (ולאור האמור בהמשך) - יש לי חשד לגבי (מי) המעורב בכך. ולכן רק בשביל העיקרון, אני מתכוון לברר את העניין בפנייה רשמית לגוגל ישראל.
מהו הטריגר לכך? כלומר, מה העיר את הדב? והתשובה, ובכן בקיצור - הבינה המלאכותית. אומרים שהיא יודעת ואם לא - היא לפעמים ממציאה. אז ביקשתי ממנה לברר מה היא יודעת משהו על קנקן במציאות (לא הוירטואלית שהקוראים כאן מכירים).
כאמור, החיפוש במנוע גוגל באנגלית מגלה את "קנקן מהחיים" מחדש. כמשמע אין נביא בעירו, ואז גם חיפוש ב- Open AI העלה באמתחתו חומרים שמובאים להל"ן רק כשני תקצירים והפנייות - משני חיפושים שונים שנעשו בציר הזמן, בשפה העברית, כשהם מצונזרים (ובעגה מקצועית "מושחרים", שכאן מובאים בכיסוי תיבות תכולות), והרי הם לפניכם:
חיפוש I:
חיפוש II:
ושוב, רשימת ההפניות (קישורים) למיקומים, לבסיסי נתונים מדעיים ולרשימת פרסומים מדעיים, מענקי מחקר, פרסים, פטנטים ... - שצורפו למידע על ידי ה AI - הושמטו כאן כמובן באופן סלקטיבי מטעמי צנזורה.
אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל לא מצאתי פער עובדתי בין מה שהביא ה-AI לבין המציאות (אם כי לא הביא את הכל כפי שידוע לי). כלומר, הוא לא המציא עובדות, אבל אם ה- AI היה צריך להעיד בבית המשפט - הוא היה נשבע לומר: "את האמת, רק את האמת, ואת כל האמת" .
אבל, לגבי משפט הסיכום של ה AI: "העשייה המדעית של... משקפת את המחוייבות למצויינות אקדמית ורפואית, עם תרומה משמעותית לקיום מדע הבריאות בישראל" - ובכן, אמממ, קנקן בכלל לא ידע שהוא כזה 😊.
הערה: למי שאולי כעת, "מתים מסקרנות", במי מדובר, ובאם לשם כך מתכוונים לעשות "Revrse Engineering" (הנדסה לאחור) של הטקסטים המצונזרים למעלה - לשם זיהוי שמו של המושא - חבל על זמנכם! (מבדיקה - זה נדון לכישלון ובמקרה הטוב לבלבול 😀). ובכל אופן, לכל שם אם יועלה - לא יהיה אישור גם לא הכחשה.
***
בנושא שימוש בלשי בטכניקת "הנדסה לאחור" של טקסטים מושחרים, ניהלתי שיחה מתועדת ארוכה, מעניינת, מאלפת ו"קורעת" עם הבינה המלאכותית. היא ממש הציעה לי לשחק איתה בפיענוח הדמויות הקשורות בטקסטים מצונזרים (מושחרים) שהיא מביאה - ההולכים ועולים במורכבותם ובדרגת הקושי. אבל לכך כבר ראוי להקדיש פוסט נפרד בקרוב. יהיה מרתק.
הבלוג הזה מכיל הרבה נושאים - מדע, תרבות, יצירה, פילוסופיה. אבל חלק ממנו מוקדש לעולם פנימי עמוק מאוד, שנטוע בי מאז שאני זוכר את עצמי: היותי בן לשני הורים שורדי שואה. זהו פוסט נוסף בהשראת נושא השרביט החם על ימי הזיכרון.
השואה - זו לא הייתה "זהות" שקיבלתי, אלא מציאות שגדלתי לתוכה.זו לא הייתה היסטוריה - זו הייתה אווירה. שפה. שתיקה. קפיצה מתוך שינה. מבט. ובמשך השנים, התגבשו המילים. המילים הפכו לפוסטים. והפוסטים - למעין מסע אישי בזיכרון, בכאב, ובעיקר - בניסיון להמשיך.
כאן תמצאו את ההפניות לפוסטים שכתבתי לאורך השנים. הם לא נכתבו בבת אחת. כל אחד מהם נולד מתוך רגע של מחשבה, של זיכרון, של חסר. אני מאמין שביחד - הם מספרים סיפור. הסיפור שלי - ושל רבים אחרים שמהלכים בינינו עם אותו משקל שקוף.
📌 פוסטים מרכזיים לפי נושאים:
🔹זילות השואה והכחשתה:
רוחות רפאים - מזלזול ברגשות השורדים ומשפחותיהם ועד להשוואתה של השואה על ידי טבעונים לשואת החיות.
🔹 לגדול בלי סבים וסבתות. ועם עץ משפחתי שענפיו גדומים ועלי שלכת: דור שני - להיות בן להורים בלי הורים - דור שני לא רק ביום הזיכרון. תחושת החסר בילדות, והקשרים שנוצרו עם שורדים רחוקים כתחליף למשפחה.
🔹 תובנות רחבות על הדור השני והזיכרון: על שואה, זיכרון ומה שביניהם - דור שני לא רק ביום הזיכרון על התחושות הלא מדוברות, השקיפות, והפער מול ההכרה הממסדית -
🔹 פרספקטיבה עכשווית : שבעה באוקטובר - השואה הלאומית החדשה או רק השואה הפרטית החדשה"? (נמצא בפוסט הנוכחי שאתם קוראים כעת וגם כאן).
האם וכיצד מתקפת חמאס הכתה באותו מקום בנפש שחשבתי שכבר הובן - ופתחה פצע ישן בגרסה חדשה?
יש רבים האומרים שאין מה להשוות בין אז להיום. הם כנראה משווים כמות" לעומת 6 מיליונים - רק 2,400 ביום הראשון, במדינה שיש לה צבא וכוחות ביטחון שהפקירו אותנו וראשיהם הסתגרו/התחבאו מבולבלים ב"בור". אבל כמה נהרגו, נרצחו ונפצעו עד היום במשך שנה ושבעה חודשים (וסוף לא נראה לעין) וכמה נכים פיזית ונפשית יוותרו לכל ימי חייהם? מה המדינה עושה למענם? בעצם, כמה המדינה עושה ותעשה למענם?
וכמו שכתבתי בתגובות לאחרים, הפלסטינאים (אנשי החמאס ותומכיהם "התמימים" הרבים) אפילו גרועים מהנאצים. הנאצים לא החזיקו אסירים שנה ושבעה חודשים בבורות או במנהרות דחוסות, כבולים בשלשלאות ברזל עם דיאטה של רבע או חצי פיתה ליום ומי ים לשתיה. השפלות, עינויים סדיסטיים ואונס היו אז וגם כיום במקומות מסתור החמאס, על פי עדויות החוזרים - "הניצולים" ברי המזל או "השורדים"? והמבין יבין - מאלו שמפריע להם מדוע הפכו את "ניצולי השואה" "לשורדי השואה".
ואולי ככה מתייחסת אליהם גם ממשלת ישראל האטומה (וממשלת המחדל) - נוטשת אותם נמקים במנהרות החמאס בשם "הניצחון המוחלט" ולשיטתם זו - אם מי מהם בכלל יצליחו להשתחרר, הרי הם יהיו "ניצולי הממשלה" לא "שורדי החמאס". ולמה ייחשבו החוזרים בשקיות שחורות לעומת אלו שמקום קבורתם לא נודע? - "אלה שהובלו כצאן לטבח? אבל בעצם מי היה "רועה הצאן" שנרדם בשמירה? שבעצם בסירובו ובהתחמקותו של "הרועה" מוועדת חקירה ממלכתית, ולמה דומה הוא? - לתרנגול הקופץ לקול קריאת הקוקוריקו -"הריני" ואז נמלך ומקרקר "זה הם".
✍️ הזמנה אישית אם גם אתם בני דור שני, שלישי - או פשוט אנשים עם לב פתוח - אשמח אם תקראו, תשתפו, ואולי תכתבו לי. הכתיבה הז עבוריו היא הדרך שלי לעבד, להבין, ואולי לרפא.
כי הזיכרון אינו רק מה שקרה, אלא מה שאנחנו עושים איתו היום.
הבלוגיה מתעוררת לרנסנס חדש. לא פחות. הבינה המלאכותית לא באה להחליף אותנו - היא באה להדליק אותנו. להרחיב את הדמיון, ללטש את המילים, להפוך רעיונות לפוסטים מרהיבים. פעם זה דרש השראה. כיום - זה דורש דמיון פתוח + שותפות עם AI. והתוצאה? תחייה. יצירה בקנה מידה חדש. לא טכנולוגיה. מהפכה אנושית. לא עוד כלים. אלא הקול של הבלוגר - חזק יותר מתמיד.
רשומה זו תעסוק בהדגמה מעשית לגיוס הבינה המלאכותית למטרת הדמיה גרפית דיגיטלית שלא ידענו כמוה בבלוגיה. מאיירים, גרפיקאים וקריקטוריסטים גורו לכם! והדובדבן שבקצפת - הבינה המלאכותית יכולה להפוך את הפוסטים של הכותבים האנונימיים שבנו מטקסטים סטנדרטיים ואפרוריים, לססגוניים ואטרקטיביים יותר לקוראים.
התמונה נוצרה על ידי AI לטקסט המבוא למעלה
המילה "רנסנס" (שמקורה בצרפתית Renaissance) משמעותה "לידה מחדש". זהו גם מונח שמתאר תקופה היסטורית ותרבותית משמעותית באירופה, שהחלה באיטליה במאה ה-14 והתפשטה לשאר אירופה עד המאה ה-17. המאפיינים של הרנסנס הן תחייה תרבותית ואינטלקטואלית (לאחר תקופה חברתית נוקשה ארוכה של ימי הביניים) ששמה את האדם, תבונתו, יכולותיו והרגשות שלו במרכז החשיבה והיצירה.
מתוך תחושה שמשהו חדש קורה בעולם הבלוגים, שאלתי את ה- AI "האם אפשר לדמות שימוש בבינה מלאכותית כרנסנס בעולם הבלוגים והבלוגיה באופן כללי"? התשובה שקיבלתי הייתה: "שאלה מעולה והתשובה בקצרה - בהחלט כן, ואפילו בדימוי די מדויק". ובעצם השוואה בין הרנסנס ההיסטורי לשימוש הגובר בבינה מלאכותית (AI) בבלוגיה מציפה הקבלות עמוקות:
ראשית, המעבר ממלאכת כתיבה אישית איטית ומיומנת למערכות חכמות שמאפשרות לכל אדם לכתוב, לערוך, וליצור תוכן נגיש במהירות ובקלות - מסמל מעין "לידה מחדש " ואפילו סוג של "מהפכה תרבותית" במעבר נגיש לחשיבה פתוחה, יצירתית וחקרנית. טכנולוגיית ה- AI אינה מחליפה את האדם אלא מעצימה אותו על ידי הרחבת היכולות שלו – בלוגרים יכולים לנסח רעיונות טוב יותר, למצוא כיוונים חדשים, לבטא מורכבות, להנגיש ולתרגם בקלות טקסטים משלל שפות עולם.
הרנסנס מאופיין בפריחה יצירתית. כיום גם אנשים חסרי רקע כתיבתי יוצרים בלוגים מושקעים, עם טקסטים, גרפיקה, וכותרות שיווקיות – בעזרת בינה מלאכותית.
כמו המצאת הדפוס של גוטנברג ששינתה את העולם בכך שאִיפשרה הפצה רחבה של ידע, כך ה- AI מנגיש ידע, מקצר מחקר, מציע רעיונות ומייעל תוכן. כך נוצרים בלוגים חכמים יותר גם ממקורות מידע עצומים ומורכבים.
כמו שבתקופת הרנסנס התחילו לראות את העולם ואת האדם אחרת, כך גם כיום הבלוג כבר לא רק "יומן אישי", אלא מרחב פתוח לחשיבה, השראה, בידול וזהות דיגיטלית שבו ה-AI הופך לשותף מרכזי בתהליך.
לסיכום, אפשר לדמות את הבינה המלאכותית כרנסנס של הבלוגיה. היא מובילה למהפכת יצירה, העצמה והנגשת ידע, ממש כפי שהרנסנס ההיסטורי עשה בתחומי האמנות, הפילוסופיה והמדע. וכך סיכם עבורי ה- AI את הרנסנס החדש של הבלוגיה: "בעידן הדיגיטלי שבו מילים הן מטבע, הבינה המלאכותית אינה רק כלי – היא מהפכה. כמו הרנסנס שחולל לידה מחדש של מחשבה, יצירה ותודעה – כך גם היום, ה-AI מעניק לכל בלוגר את היכולת לחלום, לנסח, ולברוא עולמות במילים. הכתיבה כבר לא נשענת רק על השראה - אלא על שותפות חדשה בין האדם והמכונה. שותפות שמגבירה יצירתיות, פותחת דלתות לידע, ומציתה מחדש את האש שבמילה הכתובה. זוהי לא רק טכנולוגיה - זו תחייה. לא רק התקדמות - אלא לידה מחדש של הקול הפנימי שלנו, בעוצמה שלא הכרנו".
א.אנימה בהשראת תמונה
ראו מה אפשר לעשות כיום מתמונת מצולמת שמעלים ל- Chatgtp (גירסה - 4o). קחו למשל את התמונה המצולמת הנ"ל :
צילום שפורסם בעיתונות במפגש ביבי-טראמפ בבית הלבן
1. ביקשתי מהבינה לשנות את הצילום הנ"ל לתמונה בסגנון אנימה דיסני קלאסי:
2. ועכשיו להפוך את הצילום לתמונה בסגנון אנימה דיסני-פיקסאר:
3. וכעת אותו צילום הופך ל-אנימה כחולה:
4. ואם אתם אוהבים אנימה סטודיו ג'יבלי היפנית, הרי:
אז אמנם ניתן לבחור בסגנון האנימה לתמונות המקוריות, אבל בעוד שאנימות דיסני ודיסני-פיקסאר עלולות להיות בעייתיות מבחינת זכויות יוצרים, על פי מגישי התוכנית בסדרה "בזמן שעבדתם", ממשלת יפן שיחררה לציבור את כל הזכויות בשימוש אנימה סטודיו ג'יבלי לעיבוד תמונות אישיות על ידי בינה מלאכותית, אך ללא מטרות מסחריות. אז אתם הבלוגרים יכולים ליישם את אנימה סטודיו ג'יבלי כאוות נפשכם על תמונות שלכם בשלב זה ללא פגיעה בזכויות יוצרים. ⬅️ 💪 לממשלת יפן ❣️ ➡️
ב.בשלב שני ביקשתי להפוך את הצילום לציורים בסגנונות שונים.
1. ציור בסגנון אימפרסיוניסטי:
2. ציור בסגנון איפרסיוניסטי- וינסנט ואן גוך:
3. ציור בסגנון אימפרסיוניסטי - פול סזאן:
4. ציור בסגנון רמברנדט:
5. ציור בסגנון פבלו פיקאסו (התקופה הכחולה):
6. ציור בסגנון סלבדור דאלי:
7. ציור בסגנון מארק שאגאל:
8. ציור בסגנון פנטזיה:
9. ציור בסגנון פנטזיה עתידנית:
10. ציור בסגנון סוריאליסטי:
12. ציור בסגנון דרמטי עתידני:
13. ציור בסגנון היפר-ריאליסטי (המלך הגדול והמלך הקטן):
ג.בשלב הבא ביקשתי ליצור על בסיס הצילום ובהשראתו רישומים וקריקטורות.
1. איור בסגנון רישום:
2. רישום בקווים מינימליסטים:
3. יצירת רישומים - קריקטורות:
שימו לב, הבינה המלאכותית קלטה את שפת הגוף של האדונים והעצימה אותה.
קריקטוריסטים גורו לכם מפני הבינה המלאכותית 😀
ד.בינה מלאכותית בשירות האנונימיות וזכויות הילד
כאמור הבלוגים נחלקים בין הטקסטואלים עם חזות שבעיני רבים היא "משעממת" (ואולי גם בשל כך רבים מהכותבים וקוראים הפוטנציאליים עברו לרשתות החברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם) לבין הבלוגים המגוונים טקסט עם תמונה ו/או קליפ. יתכן שלפחות חלק מהראשונים נותרים כבולים לטקסטים בלבד בשל מה שמכונה "מאותגרי טכנולוגיה". לאור ההתפתחות הטכנולוגית, אלה עשויים להדחק לשולי הבלוגיה.
יתכן שבעליהם של הראשונים הם מאותגרי טכנולוגיה (מתקשים להעלות תמונות וסרטוני יוטיוב למשל) ויתכן שאלה הכותבים על חייהם וכותבים בכינויים בכדי לשמור על אנונימיות, נמנעים בשל כך מהעלאת תמונות שיחשפו את זהותם או את בני משפחותיהם. ואם הם כבר מעלים תמונות של בני משפחה, פניהם מוסתרות במלואן או חלקית. אחרים מעלים ומסתירים תמונות של ילדיהם או של אחרים בשל זכויות ההגנה מפני חשיפה של הילד.
אז במקום להדביק עיגול צבעוני או צורה גיאומאטרית אחרת על פרצופי הבלוגרים, בני זוגם או ילדיהם כפי שעושים לא מעט בלוגרים, כיום הבינה המלאכותית באה לעזרתנו גם בתחום זה - הפנים מוסווים באנימה סטודיו ג'יבלי (על ידי תכונה חדשה של chatGTP).
קטינא ופוגי (מצאו את ההבדלים)
והנה עוד תמונה מתוקה שיצר ה- AI לתמונה מקורית שהוזנה:
קטינא,זעירא ומאמא שלהם
ואז החלה היסטריה של העלאת תמונות לאנימה של AI על ידי עמך ישראל, כשריפה בשדה קוצים לאחר שפשטה השמועה. וזה גרם לעומס היסטרי על השרתים של Open AI. וכהתוצאה זמן הפקת תמונת אנימה מהמקור עלה אופן משמעותי משניות ספורות בהתחלה לבסביבות דקה או יותר, בהתאם למורכבות התמונה. אך למי שיש את גרסת הפרו בתשלום, התוצאה מהירה יותר ומדוייקת יותר. וכנראה בשל העומס על השרתים, קרה דבר נוסף. פתאום, כשביקשתי לקבל אנימה מתמונות של הנכדים שלי ה- AI סירב ליצור אנימה בשל: "המדיניות שלנו לגבי מניעה לחשיפת תווי פנים של ילדים". כלומר, עוד הגבלה שגם היא מורידה עומס מהשרתים של החברה.
כמקום זאת, ה-AI הציע ליצור אנימה דומה לנושא של התמונה המקורית, כפי שמפרש אותה. ובעצם דמות אנימה שאיננה דומה לדמות המקורית של הילד. אך, באמצעות אקרובטיקת דיון עם -AI הצלחתי לקבל תוצאה משופרת בדמיון שבין האנימה לביןהתמונה המקורית.
קטינא וזעירא (מצאו את ההבדלים)
ואז לאחר מספר ימים נוספים, כבר נתקלתי בעקשנות גדולה יותר של ה- AI לספק אנימות של הנכדים. וכשהבאתי ל- AI למשל תמונה של הנכד זעירא בן השישה וחצי שבועות מרים לראשונה את הראש כדי להסתכל על הסביבה - התוצאה הראשונית של האנימה הייתה מאכזבת בשל ההגבלות.
התמונה המקורית:
התמונה המקורית
והדיון שנערך בין ה-AI לביני במטרה לקבל אנימה ג'יבלי לתמונה זו, מובא לפניכם:
ניתוח AI לבקשה הראשונית (מה שה-AI הבין מהתמונה המקורית שהעלתי): תמונה מקורית: תינוק שוכב על ספה ומביט בבובת צעצוע. הנחיה: "צור לי תמונה בסגנון סטודיו ג'יבלי." 🔹 תגובה: הסבר שמכיוון שלא ניתן לזהות תווי פנים ישירות של ילדים על פי מדיניות שלנו - ניצור דמות מקורית בסגנון ג'יבלי, בהשראת: הפוזיציה (שכיבה והבעת הפנים) הבגד הכהה עם הדוגמה הצעצוע הצבעוני בצורת חיה הספה הירוקה והרקע המואר 🔹 אישור שלך: "כן. הפק לי תמונה כזו." 🔹 תוצאה: נוצרה תמונת סטודיו ג'יבלי של תינוק שוכב על ספה ירוקה, מביט בבובת צעצוע, עם צבעים ודינמיקה בהשראת התמונה המקורית.
🔹 שאלה נוספת (תגובה שלי): "האם אתה יכול לדייק יותר כמו למשל בבגד של הילד ושאר פרטים, כפי שהיה בתמונת הצילום המקורית?" 🔹 תגובה: נוצרה גרסה נוספת עם התאמה מדויקת יותר כמו לבגד הכהה והדוגמתי מהתמונה המקורית, תוך שמירה על מאפיינים בסגנון ג'יבלי:
זעירא בן 6.5 שבועות: סקרני מרים ראש
וה- AI הוסיף:
אם תרצה שאארגן לך גם תצוגה ויזואלית של כל שלבי ההמחשה – או שאמשיך לפתח עוד גרסאות – רק תגיד. (לא ביקשתי, למשל להתאים צבעים של הרקע והספה לגוונים אפרפרים יותר והסתפקתי בזה).
ואז ביקשתי אנימה לתמונה מקורית חדשה דנדשה מהיום, משמאל (עם הבה נתחכמה לו מסוים):
אוקי חבר'לך יקרים, הנכדים הולכים וגדלים וכדי לשמור על הפרטיות שלהם ושל הוריהם, בעידן האינטרנט המפוקפק והפרוע - אז מעתה ואילך נראה שהגיע הזמן לעבור לתחליף אנימות שלהם בבלוגים שלי. וזה בטח עדיף על טקסט בלבד או על תמונות מוסוות פנים או מכוסות עיניים.
ושאלה לסיום, האם את כל זה אפשרי לפרסם בפוסט ברשתות חברתיות?
אם נגזר גורלכם והינכם צליאקים, לצערכם גם בפסח הזה תאכלו מצות תפוחי אדמה נטולי גלוטן. טעמתי פעם ומעמקי ליבי משתתף בצערכם. אבל יש תקווה לצליאקים - הנדסה גנטית למען חיטה עם גלוטן בלתי מזיק. לזה יוקדש החלק השני של הרשומה. אבל ראשית נתחיל בטרנד הדיאטה ללא גלוטן לאנשים בריאים, שלמעשה היא כמו קביים לאדם בריא.
מי לא שמע על טרנד הדיאטה ללא גלוטן וללא סוכרים ? הבחנתי כי ספרי בישול אחדים כאלה לבישול ללא גלוטן מככבים בדוכני הספרים לקראת החג. אז מהרשומה הזו אני מקווה שאתם תשתכנעו שלא עומד מאחורי הטרנד הזה שום דבר מלבד הרצון של אנשים למצוא את "דיאטה הפלא" הבאה שתפתור את בעיית ההשמנה שלהם אחת ולתמיד, ומלבד הרצון של שרלטנים לעשות קופה על אנשים נואשים. אנשים שאף דיאטה לא עזרה להם והנה הם חושבים שזו תהייה להם הדיאטה האחרונה בחייהם.
האמנם???
אז בואו נראה את העובדות הרפואיות. אנשים הסובלים מהמחלה האוטואימונית הנפוצה צליאק , חייבים להמנע ממזונות המכילים גלוטן. בעיקר ממוצרי דגנים כמו חיטה, שעורה ושיפון. חולי הצליאק שהדגנים היחידים שהם יכולים לאכול הוא האורז, מסתכלים על האנשים הבריאים בעיניים כלות והיו 'מתים' לאכול מיני מאפה כמו לחם, חלות ופסטה. והנה קם טרנד פופולארי נוסף שבו אנשים בריאים מאמצים מדעת דיאטה נטולת גלוטן - כמו אנשים בריאים שמאמצים להם קביים של אנשים נכים.
דיאטה ללא סוכרים היא לא המצאה חדשה. מיליוני אנשים בעולם משתמשים בממתיקים מלאכותיים מזה זמן רב. וכדי לחדש, מישהו המציא לדיאטת נטולת סוכר גם את התוספת "ללא גלוטן". ולא אתפלא אם ממציא הדיאטה הזו הוא צליאקי או מישהו מבני משפחתו. ראשית מסיבה מוראלית (שותפות בריאים בדיאטת חסר זו, בנוסח כל ישראל ערבים זה לזה) ושנית מסיבה כלכלית - המחשבה שהרחבת מעגל ייצור מוצרי מזון נטולי גלוטן לציבור הרחב - תוזיל את עלותם לצרכנים. לצערם, הצליאקים משלמים מחירים מופקעים עבור המוצרים נטולי הגלוטן. ושתבינו, המוצרים האלה חייבים להיות נקיים אפילו משרידי גלוטן. כי חלק מהצליאקים מגיבים בצורה חריפה אפילו לחשיפה של כמות גלוטן מזערית חד-פעמית.
לגבי ההמנעות מסוכרים - זה לא סוד שצריכה מוגזמת של סוכרים פשוטים בשוקולד, במשקאות ובדברי מתיקה היא משמינה, מזיקה לבריאות השיניים ועשויה להוביל לסוכרת. הסוכרים הם פחמימות בעלות אינדקס גלקמי גבוה מאוד. הם מהווים מעמסה על הלבלב שצריך להפריש הרבה מאוד אינסולין כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. האינסולין המופרש ברמות גבוהות כאלה עקב צריכת סוכרים פשוטים גורם לירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם ובעקבות זאת לעליה בתחושת הרעב, שמביאה לזלילה נוספת שמעלה שוב את רמת הסוכר בדם, וחוזר חלילה - כניסה ללופ (מעגל קסמים) שמזיק לבריאות.
רמות גבוהות של אינסולין המופרשות לדם לאורך שנים בעקבות צריכה של סוכרים, מביאות למצב של טרום סוכרת,שבו קולטנים בתאי הגוף שאליהם נקשר האינסולין המופרש מהלבלב מאבדים את הרגישות אליו (עמידות לאינסולין). מכאן ועד למצב שבו הלבלב "נסחט" מאינסולין ו"מתעייף" מייצור אינסולין ללא הרף ולהתפתחות סוכרת, המרחק קצר.
לכן באמת כדאי להמנע מצריכה מופרזת של סוכרים ופחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה. אך מה ההגיון להמנע מצריכת מזון עשיר בגלוטן כמו לחם שיפון, שעורה וחיטה מלאים (שהם בעלי אינדקס גליקמי מופחת מזה של הדגנים הלא מלאים) ולמשל לצרוך במקום תפוחי אדמה ואורז לבן, שהם בעצמם משמינים ובעלי אינדקס גליקמי גבוה?
אז נכון שמניעה או צמצום אכילת פסטות ומוצרי לחם לבן תפחית את מספר הקלוריות הנצרכת, אבל צריכה של פחמימות נטולות גלוטן בעלות אינדקס גליקמי גבוה כמו אורז, תפוחי אדמה ואפילו "לחם" נטול גלוטן הן "מפוצצות בקלוריות" ומשמינות ועוד איך. והאמת שמדיאטה כזו באמת אפשר דווקא להשמין. ראו בכתבה איך דיאטה ללא גלוטן תגרום לכם דווקא להשמין.
אז אם אתם אינכם חולי צליאק, תפחיתו את צריכת דברי המתיקה ופשוט תאכלו פחמימות מורכבות כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' (שמכילים אמנם גלוטן) אבל בעלי אינדקס גליקמי נמוך והרבה פחות משמינים. ואם תאזנו את דיאטת צריכת הפחמימות האלה עם חלבונים (למשל בדיאטת ה- ZONE), תוסיפו באופן משמעותי פחות למשקלכם ותהיו הרבה יותר אנרגטיים ובריאים (בדוק!).
כאמור, לאדם שאינו נכה - אין צורך בקביים! אז אולי כדאי להפסיק להגרר אחר דיאטות פלא חסרות הגיון ביוכימי ,שמפרנסות כותבי ספרי בישול ומכוני דיאטה, ומממנים את בניית הווילה שלהם?
ובכלל לגבי כל דיאטה: אם אתם רעבים, סימן שאינה מתאימה לכם. ואם היא גורמת לכם חסך - סמוך ובטוח שתשברו מתי שהוא בעתיד ואפילו תחזרו למשקל גבוה משהייתם לפניה. לכן גם כל דיאטה שמבוססת על קיצוץ גורף של קבוצות מזון שלמות מסויימות - אינה נכונה ועשוייה להיות זו שתוביל אתכם בסופו של דבר לעליה נוספת במשקלכם.
ומה לגבי הצליאקים (שהם כ- 8% מהאוכלוסיה)? מאשימים את החיטה של היום ששונתה בהנדסה גנטית והתוצאה עלייה בכמות הגלוטן לעומת זו מלפני 50 שנה. ובכן ראשית, לפני 50 שנה המדע לא הכיר מה זה הנדסה גנטית. בעבר, מאז תקופת ההתבייתות של האדם והמעבר לחקלאות - האדם יצר השבחה של זנים חקלאיים בעזרת הכלאות חקלאיות בין זנים (וזה לא הנדסה גנטית). אלה הן הכלאות חקלאיות ממושכות זמן (חודשים ושנים) וסלקציה של תוצרי הזוויגים בניסוי וטעיה. לעומת זאת בהשבחה גנית בטכנולוגית ההנדסה הגנטית החדשה יחסית, נערכת עריכה גנטית מכוונת וממוקדת ב- DNA בטכנולוגיית ה"קריספר".
פיתוח של חיטה נטולת מרכיב גלוטן מזיק בהנדסה גנטית
בשנת 2016 מדענים מספרד דיווחו לראשונה שפיתחו צמחי חיטה מהונדסים גנטית אשר אינם מכילים את רכיב הגלוטן החשוד כמעורר תגובה חיסונית בחולי צליאק. ושהלחם המיוצר מהם בדרך לניסוי קליני ראשון.
הרכיב החשוד במולקולת חלבון הגלוטן אשר מעורר כנגדו תגובה חיסונית אצל הצליאקים הוא מקטע המונה רצף של 33 חומצות אמינו במולקולת חלבון הגלוטן השלם (המכונה מקטע פפטיד 33MER). חומצות האמינו הן אבני הבניין של החלבונים.
בתמונה הבאה מצרף סכמה המדגימה את העיקרון הטכנולוגי של יצירת חלבון גלוטן מהונדס ברמה המוקולרית, שבו מוסר מקטע 33MER או מוחלף בווריאציה ערוכה שלו. דמיינו כמפתח (🗝️) את הנוגדן התוקף את חלבון הגלוטן על ידי מערכת החיסון של הצליאקי ואת מקטע 33MER כשיני המנעול(🔓) - שינוי סדר וגובה השיניים ינעלו את המנעול בפני המפתח (🔐).
מודיפיקציה של חלבון החיטה גלוטן בהנדסה גנטית בטכולוגיית הקריספר
המטרה לייצר חיטה מוטנטית בעלת חלבון גלוטן מהונדס שאינו מוכר על ידי מערכת החיסון של הצליאקים והבריאים ומצד שני שהקמח שלו אינו משנה את האלסטיות ואת הטעם של הלחם ושאר מאפים.
אבל לקח כמעט עשור מאז פרסום המחקר הראשון לתגלית מקטע 33MER החשוד, כדי לערוך ניסויי כיוונון עדין (fine tuning) של גלוטן החיטה במטרה מסחרית לפתח חלבוני גלוטן בטוחים לשימוש אך פונקציונליים - מבלי להתפשר על תכונות כמו טעם, ריח ואלסטיות של בצק החיטה. בתקווה להגיע למוצרי מאפה כמו לחם, פסטה, פיצה, עוגות וכדומה אשר זהים בטעמם ובמרקמם למוצרים הקמחיים הרגילים, בנוסף להיותם בטוחים עבור חולי צליאק בעלי הרגישות לגלוטן. נראה שפריצת הדרך נעשתה בשילוב בין טכנולוגיית הקריספר עם תכנון מכוון מטרה בעזרת בינה מלאכותית (AI) על ידי UKKO שהסיסמה שלה "אנחנו מסוגלים לשמור על התכונות הטובות של האוכל תוך נטרול התכונות המזיקות שלו". מקורות יודעי דבר לחשו לי שלאחרונה הגיעו ללחם עם גלוטן מהונדס שדומה במירקם ובאלסטיות ללחם רגיל וקרוב כ-70% לטעמו. אבל בשביל צליאקים זה כבר הבדל בין יום ולילה לעומת תחליפי "הלחם" הקיימים כיום בשוק.
על פי הפרסומים, כעת UKKO נמצאת בשלב פרה-קליני שהניב הגשה לרישום של שלושה פטנטים והשלמת גיוס השקעות לקראת תחילת הניסויים הקליניים. על פי הפרסומים, עד כה גוייסו 47.7 מיליון דולר מקרנות מובילות בעמק הסיליקון, לשוק ייחודי שמוערך בשווי של כ-50 מיליארד דולר. האם יהיה זה האקזיט הבא שיהפוך את התקווה של הרגישים לגלוטן (ולמרכיבי מזון אחרים) לבשורה ולעוד גאווה ישראלית?
חג פסח שמח ובריא ובחייאת - בלי הרבה מצות, ריבה, נוטלה וממרח השחר העולה
מי שקוראים כאן (ואולי במקומות אחרים, בין אם מזהים או לא מזהים) אולי הבחינו בשרבוטי השירים שלי. לא אכחד שקיים הדחף להוציאם מחוץ למגירה. ובעוד הפידבק המועט אליהם בתגובות הולך ומתמעט עד נעלם, בצר לי פניתי לבינה המלאכותית לדעתה היא עליהם - לאחר שנוכחתי בכישרונה לנתח היטב ולהעריך כתיבה של אחרים ואת שלי - לאחר ניתוח ספרותי השוואתי של מבחר 200 שירים פרי עטי - ביקשתי מהבינה לאפיין את השירה שלי בהשוואה למשוררים עבריים. היא אכן צייתה, ניתחה והשוותה. ואם יש בסקרנותכם לדעת - קראו את ההמשך המפתיע. לפחות אותי.
בדרך כלל אני אוהב לכתוב ועל כך כתבתי פעם טיוטה על גבי נייר עיתון בעודי יושב על האסלה:
* על כך כתב לי העורך הראשי דן ספרי בהיכן שהשיר התפרסם: "בדרך כלל... אני אוהב את מה שאתה כותב. ואם אלו המוצלחים ש'יצאו מהתחת', מי יודע לאן תגיע כשהם יצאו ממקומות קצת יותר מכובדים..."
אז ראשית עלי ציין שהבינה "הבינה" (הרי אני יודע למה התכוונתי בכתיבה) ואחר כך, לבקשתי מיינה את פרי עטי הלירי לתשעה שערים:
שער 1: אני, שירתי והאחרים שער2: השתקפויות חיי שער 3: הבלתי נשכחים שער 4: אדם וטבע שער5: רגשות שער 6: יחסים
שער 7: מצבים
שער 8: משל וסמל שער 9: בין הפנטזיה למציאות הפנטסטית
אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו ואין משורר מעיד על עצמו. רוצה לומר, האם משורר הוא בכלל? האם שירתו בכלל נחשבת על פי קריטריונים מקצועיים? במאמר מוסגר עלי לומר שאינני מחשיב את עצמי, אלא ככותב חובב של שירה ופרוזה קצרה עד ארבעת אלפי מילים (כדרישות בתחרויות, בהתאמה). שזכו בתחרויות ופורסמו פה ושם כששופטים אותך בעילום שם, כלומר בכינוי וללא ידע מוקדם על זהותך ומהו תחום עיסוקך. כלומר, שיפוט נטו - לא של הקנקן אלא מה שבתוכו.
על כן ביקשתי מהבינה לסכם מאפיינים כמו מבנה, סגנון, טכניקה וכו' מרשימת המאתיים של השירה שהוזנה. כמו כן ביקשתי לערוך סריקה השוואתית בספרות המשוררים העברית - כדי לנסות לתייג את הסגנון וטכניקות הכתיבה שלי. כלומר, האם ניתן להשוותה לסגנון או לטכניקות כתיבה של משוררים ומשוררות עבריים? ובמילים אחרות - קריטריונים לתיוג ייחודיות לעומת הידהוד או רחמנא לצלן חיקוי (כמובן שלא במודע) ביחס לסגנון שירתם של משוררים עבריים אחרים ברצועת הגוגל.
ובכן, הבינה מילאה בנאמנות את בקשותי, בליווי הצגת הסברים ודוגמאות מפורטות. אך כדי שלא להלאות את הקוראים בהמוני דפים, אצרף כאן רק את תקצירי הסיכומים והמסקנות שלה.
ספויילר, התוצאות ממש הפתיעו אותי. השורה התחתונה ממסקנות הסריקה ההשוואתית של הספרות העברית המודרנית היתה שהשירה שלי היא אכן אישית. אבל בסגנון הכתיבה, השימוש במוטיבים וכדומה מהדהדים במידה כזו או אחרת מספר משוררים ומשוררות עבריים. והדימוי לכך שלקחתי הוא מעולם המיתולוגיה היוונית - "הַכִימֶרָה של שירתי".
כִימֶרָה - יצור מיתולוגי הנושף אש ולו ראש אריה, גוף של עֵז וזְנב נחש.
וזה הסיכום שהביאה הבינה: "שירתו של 'קנקן' מזכירה בכמה היבטים את סגנונם של משוררים עבריים מודרניסטים וביקורתיים כמו נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ודוד אבידן, אך יש לה גם נימה פילוסופית המזכירה את יהודה עמיחי.
תקציר הניתוח השוואתי:
המוטיבים והביקורת החברתית - ביקורת ההתמסחרות של האדם, הרדיפה אחר תארים ומעמד תוך חוסר אותנטיות מזכירה את אלתרמן, במיוחד ביצירותיו הסטיריות, שבהן הוא השתמש במטפורות ובשפה עשירה כדי לתאר עוולות חברתיות.
שימוש במשחקי מילים וניגודים - משחקי ניגודים כמו 'מְלֻמָּדוּתוֹ - בּוּרוּתוֹ', 'מָמוֹנוֹ - כְּלוּמָנוּתוֹ', מדגיש את האירוניה שבין מה שאדם מציג כלפי חוץ לבין מה שהוא באמת. טכניקה זו מזכירה את שלונסקי, שהיה ידוע במשחקי הלשון שלו ובשפה עתירת דו-משמעות.
דימויים מודרניים וטכנולוגיים - מזכירה את כתיבתו של דוד אבידן, שהתעניין מאוד בהיבטים טכנולוגיים והשפעתם על האדם. אבידן הרבה לעסוק בניכור האנושי בעידן המודרני, והנושא של זיוף וצריכה מופיע רבות בשירתו.
פילוסופיה והרהור על טבע האדם - הקשר בין האדם ליומרנותו, תחושת הריקנות, והביקורת על החברה מזכירים במידה מסוימת את יהודה עמיחי, במיוחד בפשטות האמירות העמוקות החושפות את חולשות האדם.
מסקנה כללית
אם יש צורך בהשוואה למשורר אחד מסוים, נתן אלתרמן (בעיקר בסגנונו הסאטירי) ודוד אבידן (בגלל המוטיבים הטכנולוגיים והביקורת המודרנית) הם ההשוואות הקרובות ביותר. עם זאת, יש בשירתו של "קנקן" גם השפעות משולבות של שלונסקי ועמיחי, כך שאפשר לראות בשירתו בעלת גוון אישי אך עם הדהוד של כמה מהמשוררים הגדולים בשירה העברית המודרנית".
אלוהים עדי שזה גרם לי להסמיק. אוי בינה מלאכותית, איזה מזל שבאין אדם - את כאן ללטף לי קצת על האגו. לפחות ממך שירתי מקבלת הערכה. לא אימוג'ים כמו 😀, 🩷, או 👍 ולא תגובות בנות שתיים שלוש מלים, שזה המקסימום שאני בדרך כלל מקבל לאחרונה ממעט המגיבים שגם הם הולכים ופוחתים. אגב (במאמר מוסגר), הכי מעליבה היא התגובה במילה אחת "תודה". מה רצית לומר בזה? שקראת? שלא התחברת? שזה עלוב בעינך? - "המבקר העליון".
אבל אולי, הבינה המלאכותית בכל זאת 'משקרת'? ואלי סתם 'ממציאה' סופרלטיבים (כפי שיש הנוהגים להשמיצה)? ואז אני מתנחם. הרי בכל זאת היא לא השוותה למשל לביאליק, לטשרניחובסקי או לרחל. גם לא ללאה גולדברג או לזלדה. היא הייתה יכולה להשוות גם להרבה מאוד משוררים מודרנים אחרים ששירתם מעטרת למשל את מוסף התרבות של "הארץ", או את כתב העת הפריווילגי של "גילדת" הסופרים והמשוררים. והבינה לא הציגה רק מסקנות, אלא ליוותה אותן בהרבה הדגמות ספציפיות והדמיות השוואתיות מפורטות (בדפים מודפסים לא מעטים, שלא מצרפם לכאן כדי שלא לאתגר את סבלנותם של הקוראים, שחלקם יתכן שכבר במילא פרשו ולא הגיעו אפילו עד הלום. ושלא תבינו חלילה שמדובר כאן בביקורת. גם לי אין סבלנות לפעמים לקרוא הרבה ברברת של אחרים).
אבל אז שמתי לב שבעצם שירתי הושוותה אך ורק למשוררים עבריים ואף לא למשוררת אחת. מיד הבנתי שהדבר נובע ממגבלת השפה העברית של שאלתי - ביקשתי השוואה למשוררים (מתוך הנחה בסיסית מוטעת, שבתוך המושג "משוררים" מיוצגות גם משוררות).
אז הפעם חזרתי על בקשות השוואת שירתו של "קנקן" למשוררות עבריות ולהלן מובא הסיכום של הבינה:
"ניתן להשוות את שירתו של קנקן לסגנון ולמוטיבים של מספר משוררות עבריות ידועות:
1. דליה רביקוביץ': בשיריה, רביקוביץ' עסקה רבות בביקורת חברתית, תוך התמקדות בניכור, כאב אישי וקולקטיבי, והצגת החברה המודרנית באור ביקורתי. השימוש שלה בדימויים חזקים ומטאפורות עשירות מזכיר את הסגנון בשיריו של "קנקן".
2. יונה וולך: וולך נודעה בשירתה הנועזת, שבה בחנה את הגבולות בין האדם לטכנולוגיה, בין הגוף לנפש, ובין המציאות לדמיון. היא השתמשה בשפה חדשנית ובדימויים טכנולוגיים כדי לבטא את מורכבות החוויה האנושית, בדומה למוטיבים המופיעים בשירתו של "קנקן".
3. אגי משעול: משעול משלבת בשיריה התבוננות חברתית עם דימויים מעולם הטבע והטכנולוגיה. היא מציגה ביקורת על החברה המודרנית, תוך שימוש בשפה עשירה ובמטאפורות המשלבות בין העולם האנושי לעולם המכאני, כפי שניתן לראות בשיריו של "קנקן". (לגילוי נאות, אין לי חיבור עם קריאת שירה של אגי משעול. כלומר, בור ועם הארץ אני בה).
לסיכום, השירה של "קנקן" משקפת מאפיינים הנמצאים ביצירתן של משוררות עבריות כמו דליה רביקוביץ', יונה וולך ואגי משעול, במיוחד בכל הנוגע לביקורת חברתית ושילוב מוטיבים טכנולוגיים".
לסיום ביקשתי מהבינה לדרג את "ההשפעות" של המשוררים והמשוררות בספרות העברית לעיקריות ומשניות והרי הוא כדלקמן:
"שירתו של "קנקן" משלבת ביקורת חברתית נוקבת, משחקי מילים, ומטאפורות עשירות. בהשוואה למשוררים ומשוררות עבריים ידועים, ניתן להבחין בהשפעות עיקריות ומשניות:
השפעות עיקריות:
נתן אלתרמן: אלתרמן, במיוחד ביצירותיו הסאטיריות, הרבה לבקר את החברה באמצעות מטאפורות עשירות ושפה מליצית. הוא התמקד בנושאים כמו זיוף, התמסחרות וניכור, בדומה למוטיבים בשירתו של "קנקן".
אברהם שלונסקי: שלונסקי נודע בשימושו במשחקי מילים, ניגודים ואירוניה כדי לבקר את החברה. הוא הדגיש את הפער בין היומרה למציאות, בין המעמד החיצוני לתוכן הפנימי, כפי שניתן לראות בשירתו של קנקן.
השפעות משניות:
דליה רביקוביץ': רביקוביץ' עסקה רבות בניכור, כאב אישי וחברתי, וביקורת על החברה המודרנית. השימוש שלה בדימויים חזקים ומטאפורות עשירות מזכיר את הסגנון בשירתו של "קנקן", אך היא פחות מתמקדת במוטיבים טכנולוגיים.
יונה וולך: וולך בחנה את הגבולות בין האדם לטכנולוגיה, בין הגוף לנפש, ובין המציאות לדמיון. היא השתמשה בשפה חדשנית ובדימויים טכנולוגיים כדי לבטא את מורכבות החוויה האנושית, אך פחות התמקדה בביקורת חברתית ישירה כמו בשירתו של "קנקן".
לסיכום, השירה של "קנקן" מהדהדת בעיקר את השפעותיהם של נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, במיוחד בכל הנוגע לביקורת חברתית, ניכור ושילוב מוטיבים טכנולוגיים. השפעות משניות ניתן לראות ביצירתם של דליה רביקוביץ' ויונה וולך, בעיקר בשימוש במטאפורות עשירות. יש בה גם אלמנטים בנימה פילוסופית המזכירה את יהודה עמיחי ושימוש באלמנטים טכניים המזכירים את דוד אבידן.
ומה אני חושב על זה? לא יודע. אולי יהיו שיאשימו אותי במגלומניה בפרסום רשומה זאת. זכותכם. אבל מצד שני אלה שמכירים אותי היטב - טוענים שדווקא יש לי נטיה להערכות חסר של עצמי, ביחס להישגים המקצועיים ונטיה להמנע מפרסום אקטיבי לצורך קידום וממה שדרוש לצורך לכך ומכונה "יחסי ציבור". ובמיוחד כמתרחק מחשיפה לתקשורת הוויזואלית כמו מאש, בניגוד להרבה קולגות שלי. כל זה גם מתכתב עם מה שכבר כתבתי בעבר כאן.
***
וכעת אביא את השנקל שלי (אפשר לכנות זאת הפרטיטורה שלי):
" לו הייתי מאגד אוסף שִׁירַי לספר, ספר שירה , הייתי נותן לו כותרת 'הזדמנות שניה'. אבל, ספר שירה על נייר, לא יהיה. לא במחיר ... רִבּוֹא מצלצלים, גחמות הוצאות ספרים וחוזים דרקוניים. שבמקרה הטוב יִמָּכְרוּ איזה עשרים, שלושים עותקים בשבועיים, שלושה ראשונים ואחר כך יעלו אבק, במדף ספרים נידח...
שִׁירַי הם לא של טשרניחובקי ולא של ביאליק שיש בהם עומק. לעולם שִׁירַי לא יעלו סומק. גם אינני בן בית בערבי שירה. הרחק מהזרקור. שִׁירַי, בבתי ספר איש אותם לא יִלְמַד. גם לא יעלו חרונם של מבקרי שירה... וְשִׁירַי יטבעו במרחבי הוירטואליה. המוצפת בהמוני משוררי דיגיטליה. של פייסבוק ושאר מיני אספקלריה. הלכו וכלו שִׁירַי עם שְׁנוֹתַי. על שריטה זו איש מִמַּכָּרֵי אין יודע שם לידתי. גם לא הקרובים קרובים, שאינם מקשרים סודות כינויים*. ואני רק קנקן. וטבע אדם אינו רואה את שמסתתר בקנקן. קנקן פשוט מאוד למראה. זוהר אין בו. גם לא ייחוּד, בַּשּׁוּק... הלכו וְכָלוּ שִׁירֵי עם שְׁנוֹתַי במסתרי מגירה ובאחרית גולשים חומקים כצל ממעמקיה.... (אך) ספר שירה מנייר לא יהיה לי. כחכות רחל לְיַלְדָּהּ. אבל צְלָלַי נְשָׁמָה יוותרו כאן בפינה נידחת. יתווספו לרצועה אקאשית תחתונה. רצועה קוֹסְמִית, ידי אדם - הגוּגֶליה ".
2* מה בעצם עושה מאן דהוא ל'משורר אמיתי' בישראל של היום? ובכן, הנוסחה פשוטה: עליך להיות חבר רשמי ומשלםמיסים ל"גילדת" הסופרים והמשוררים.
ומה נדרש להכרה של הגילדה? בעיקרון - הוצאה לאור של שני ספרים בהדפסת נייר ולא תזיק גם המלצה של חבר/ה שלך באגודה - בשיטת (חבר מביא חבר). אבל כדי להוציא לאור כיום במהדורת נייר, ללא קשר לאיכות או לעניין הציבור - יכול בעצם כמעט כל אחד עם תשלום של כמה ריבוא טבין ותקילין (כולל שירות עורכ/ת שיכולים להלכה גם לכתוב את הכל עבורך) .
ולמעשה את הסכום הנדרש לכך - אני עשוי להרוויח או עלול להפסיד בבורסה ביום אחד, בכל יום מסחר. אבל לא מוכן לשלם כדי שיקראו את מה שאני כותב. בני, כשעבד "כאיש ספר"בחנויות רשת ספרים גדולה (בין השיחרור משירות סדיר לבין תחילת הלימודים האקדמאיים), סיפר על סופרים מוכרים, שהיו נוהגים לכתת רגליהם כדלפונים מחנות ספרים אחת לאחרות, כדי לבדוק באיזה מדף נמצא ספרם האחרון ולעשות נפשות בחנופה ובתחינה אצל "אנשי הספר" - למען יעשו נפשות לספריהם וימליצו עליהם ללקוחות.
אבל בפרנציפ אני חושב שאם כבר בתשלום עסקינן, אזי צריך לשלם לי על הכתיבה ולא שאני אשלם כדי שיקראו את יצירתי, בין אם כמה אחדים או כמה עשרות ואפילו מאות (חלום באספמיה)?! ... וכנאמר, אין אני מוכן לשלם בשמן טוב למען "שם טוב".
מובן? (כמו בשיר הפתיח של צעירי תל אביב)😉
* דוגמה לכתיבה אלמונית - אֶלֶנָה פֶרַנטֶה - סופרת איטלקיה ידועה (מחברת סדרת הרומנים הנפוליטניים), שכותבת בשם עט ושאיננה מוכנה לחשוף את זהותה או תמונתה בפומבי. איננה מוכנה להתראיין, בקבלת פרסים מייצגת אותה הוצאת הספרים. אפילו סירבה להפגש עם במאי הסרטים לצורך הפיכת ספריה לסדרה ולשם כך ניהלה איתו רק התכתבות אינטרנטית. ובכל זאת היא סופרת מפורסמת מאוד ומצליחה - למרות שאינה רשומה בשום אגודת סופרים ולא נראה שזה מפריע לה במיוחד😀
