הרשומה הזו בהשראת נושא השרביט החם עם וריאציה לכותרת המקורית (שמרופררת למדור במגזין בלייזר לשעבר). האמת היא שיש לי כל כך הרבה לומר בנושא באופן שכדי לפרוס זאת בפניכם, אני יכול לכתוב ספר שלם. ובכל זאת, כשאני רוצה במצב כזה להביע את עצמי באופן תמציתי - אני מביע זאת בשירה. כמו תמונה טובה או ציור, כוחו של שיר שהוא עולה על אלף מילים.
מסתבר שברפרטואר השירים שלי שפורסמו בבלוג זה במהלך השנים, מצאתי כמה מהם שמביעים היטב תכונות של אנשים שאני לא סובל. ולכן אביא כאן הפניות אליהם:
אז מה שממש קשה לי אצל אנשים, פרוס כאן לפניכם (היכנסו לקישורים אם זה מעורר את סקרנותכם):
הקבוצה הראשונה הם אנשים בורים ומרושעים המתוארים בשיר "השילוב הקטלני". הרשתות החברתיות מלאות בכאלה ולכן אני לא נמצא שם. ואם אני נתקל בכאלה בבלוגיה או בחיים האמיתיים, "תאלצו" לקרוא את השיר האחרון בהמשך.
הקבוצה השניה הם אנשים שחוזרים שוב ושוב על אותה הדרך או פעולה ומצפים שמשהו ישתנה. אותם אני מכנה תקועים והם מתוארים בשיר "התקועים". "התקועים"עושים זאת משום שהם תקועים בקונספציות (שרובן אינן מגובות בעובדות).
קבוצה שלישית היא אנשים נרקיסיסטים בשילוב עם אטימות וצביעות והמתוארים בשיר "אספקלריה" .
קבוצה רביעית הם הקנאים המהסוג הגרוע ביותר והמתוארת בשיר "מראה, מראה שעל הקיר".
המאפיין את הקבוצה החמישית היא של אנשים שבטוחים שאין להם תחליף והיא מתוארת בשיר "ברושים".
אז מה אני עושה כשאני נתקל באנשים כאלה? מתרחק ומתנתק מהם, כפי שמתואר בשיר "לא עוד" .
