בגיל שלוש ורבע, כשנולד אחיה של הבת שלי - היא לקחה את זה מאוד קשה. למרות שהכנו אותה לכך. כחצי שנה לפני לידת אחיה, העברנו אותה ממיטת תינוקות למיטת ילדים, שלא תחשוב שלקחנו ממנה את המיטה לטובת אחיה. עד הלידה איחסנו את המיטה ואת הלול במחסן. כשנולד, התעלמה מקיומו בביקור אצל אימא שלה בבית החולים לאחר הלידה. וכשהגיע אחיה לבית היא החלה פתאום להרטיב במיטה (לאחר שנגמלה בגיל שנה וחצי). כמובן לא עשינו מכך סיפור, ותוך מספר ימים הפסיקה להרטיב. אבל היא גם ביקשה לעצמה מוצץ כמו לאחיה. אז נקטתי בשיטה מספר חינוך רוסי של אבא שלי. לקחתי מוצץ שמרחתי אותו קודם בשום (לאחר שטיפת שאריות השום כמובן) ונתתי לה. היא כמובן הוציאה אותו מיד מפיה. "מה יש, לא רצית מוצץ"? שאלתי אותה. "לא אני לא רוצה עכשיו, בפעם אחרת". יותר לא רצתה מוצץ כמובן. זמן מה לאחר כן - כשנתנו לה לאכול משהו שהיה מתובל בשום, היא ציינה שלאוכל יש טעם של מוצץ. זה לא הפריע לה לאכול יותר מאוחר מאכלים מתובלים בשום כאשר שכחה מהעניין.
לאחר כשלושה שבועות שהתעלמה מאחיה, החלה להתעניין ולדאוג לו ובכל ילדותם היו ממש חברים.
גם את הנכדה "קטינא" הכינו לפני הלידה. לאחר שבישרו לה בגיל ארבע על לידתו הצפויה של אחיה, אני זוכר שכשהגיעו לבקר אותנו, קטינא היתה מאוד נרגשת ובישרה לנו "לאימא יש תינוק בבטן". אנחנו שכבר ידענו, רכשנו עבורה והענקנו לה את הספר:
זה היה כל כך משעשע, היא עברה אחד אחד מזוגתי (הסבתא), לאימא שלה, לאבא שלה, אלי ואל הבן (הדוד שלה שהיא מאוד אוהבת) וביקשה מכל אחד לקרוא לה את הסיפור ולאחר הקריאה חזרה וסיפרה לכל אחד בסגנון חופשי כשהיא מדפדפת בין דפי הספר. הספר מתאר מה לצפות עד ללידה וכשהתינוק יהיה מוכן להיוולד, סבתא תבוא לשמור עליה. לאחר מכן מה לצפות כשהאח הקטן יחזור הביתה עם ההורים. שבהתחלה הוא יבכה הרבה, כי הוא עוד לא יודע לדבר ולהסביר מה הוא צריך או רוצה. ושהוא יינק מאימא, כי החלב של אימא זה האוכל היחיד שהוא אוכל בהתחלה. וכדומה.
וכחודשייפ לפני תאריך הלידה הצפוי, ההורים של קטינא הפיקו לה ספר אישי:
ספר אישי מותאם לקטינא שהופק באמצעות AI בדמותה ובהתאם לאופייה. ספר שמתאר בפרוטרוט את ההכנה ללידה והשינויים אצל אימא כולל עייפות, שבבוא היום או הלילה יקחו אותה לבית של סבתא וסבא שישמרו עליה וידאגו לכל מחסורה. מה יקרה עם אימא ואבא שיתלווה אליה לבית החולים. שלאחר הלידה יקחו אותה לבקר את אימא והאח החדש. על החזרה הביתה למציאות חדשה. למה לצפות בימים הראשונים ובהמשך אבני דרך בהתפתחותו של התינוק. במה היא תוכל לעזור? איך תוכל לשחק וללמד אותו בכל שלב בהמשך, וכדומה ... (ספר הכנה מצויין שבו היא קטינא מככבת כגיבורה הראשית). אגב, קטינא אמרה "הלוואי שזה יקרה בלילה, כי אז תבוא לישון אצלנו וביום זה לא שווה, כי היא תהייה בגן. אגב, עד לפני הלידה, קטינא אף פעם לא הסכימה לישון מחוץ לבית שלה.
בלילה שבין חמישי לשישי בשבוע שעבר, העיר אותנו צלצול טלפון בשעה 4 לפנות בוקר: " הגיע הזמן, בדרך אליכם עם קטינא". ב-4:20 אבא שלה העלה אותה אלינו עם תיק שהוכן מראש לכל מה שהיא צריכה והמשיכו בדרך לבית החולים. סבתא לקחה את קטינא למיטתנו כדי להתכרבל ליד סבתא ולהמשיך לישון. אך קטינא מאוד התרגשה ולא הצליחה להרדם. סבתא חזרה והקריאה לה מהספר "נולד לי אח", לפי בקשתה. בסביבות 6 בבוקר אמרה שהיא רעבה וביקשה לאכול את ארוחת הבוקר בנטו שאימא הספיקה להכין (כמדי בוקר לגן).
אחרי שאכלה לא רצתה לישון וביקשה דפי ציור וצבעים
לאחרונה קטינא בת הארבע וחצי מלווה את ציוריה בכתיבת אותיות ומילים. כמו שאופייני אצל ילדים בראשית כתיבה, כיוון הכתיבה שלה משמאל לימין ואותיות בתמונת ראי.
בינתיים בחדר הלידה, במצב הצירים המתקדם היה מאוחר מדי כדי לקבל אפידורל לטשטוש הכאבים. בבוקר יום שישי בשעה 7:50 נולד הנסיך הקטן.
כשבישרנו על כך לקטינא החלה לצייר את הציור הזה
והשלימה אותו עם תינוק שיצא מהבטן של אימא ועומד בפני עצמו (בתחתית הציור במרכז, מתחת לכתר).
ולזה הוסיפה והכינה "כרטיס ברכת מזל טוב" לאימא בכתב הראי שלה
הזמן התקדם. כדי שתנוח, סבתא הציעה לצפות איתה במיטה בתוכנית ילדים בטלוויה. בשעה 11 בבוקר בערך, נרדמה סופסוף. כעבור שעתיים וחצי התעוררה, אכלה בתיאבון רב ארוחת צהריים. שאלנו אותה אם היא רוצה לבקר את אימא ותינוקי בבית החולים. היא התעלמה מהשאלה והמשיכה בעיסוקיה. הו, הו חשבנו, הנה זה הגיע - החששות שלה מהעתיד החדש... הבנו והנחנו לה. אחר הצהריים הגיע אלינו לביקור גם הבן מרחובות. קטינא מאוד אוהבת את נוכחותו. הוא ואנחנו שיחקנו איתה במשחקים שונים עד לארוחת ערב יום שישי. אבא שלה התקשר להודיע שיבוא מאוחר יותר לאסוף אותה כדי שתישן בבית. כי כאשר הגיע קודם באותו יום כדי להוציא את פוג'י הכלב לטיול צרכים, הכלב היה מאוד חסר שקט מהעלמותם הפתאומית של קטינא ואימא שלה. הוא לא ידע את נפשו אם הלילה גם קטינא תעלם לו.
אבא של קטינא הגיע לאסוף אותה. זה היה כבר אחרי 9 בערב. קטינא כבר הייתה "שיכורה" מעייפות - במצב של פצצת אנרגיה מצחקקת.
בבוקר יום שבת, אבא של קטינא הכין ארוחת בוקר חגיגית של שבת כשקטינא עוזרת לו. אבא של קטינא אחראי להכנת ארוחת הבוקר בכל שבת. הזדמנות לאימא של קטינא לקום יום אחד בשבוע קצת יותר מאוחר. הוא הביא אותה אלינו בסביבות 10 בבוקר בדרכו לבית החולים. העברנו בנעימים עם קטינא בפעילויות שונות עד לארוחת צהריים. אחרי הארוחה קטינא הראתה סימני עייפות וסבתא הציעה לה לנוח. אבל כמובן לא הצליחה להירדם. אז סבתא הקריאה לה מספר חדש שקניתי לה (ביום המשפחה בגן סיפרה שסבתא קונה לה בגדים וסבא קונה לה ספרים). מהספר "לא מושלם - מושלם".
מה זה לא מושלם מושלם?
זה פרח שצומח מתוך סדק במדרכה,
זה זכרון מתוק שחרוט בקמט של חיוך.
זה לקחת משהו שבור, לתקן אותו באהבה וליצר משהו חדש.
משהו מיוחד. משהו יפהפה. מושלם לא מושלם.
אחרי שסבתא סיימה לקרוא לקטינא, היה להן דיון עמוק על הסיפור. ואז קטינא הגיעה אלי ושאלה : "סבא, אני מושלמת"? כדי לוודא אמיתות דברים, קטינא נוהגת לשאול באופן נפרד שני מבוגרים, כדי לאמת אם היא מקבלת אותה תשובה משניהם.
אמרתי לה שהיא מאוד מוכשרת, אבל אין אף אחד שהוא מושלם בכל דבר. וכי יש גם יופי בדברים לא מושלמים. ואם חשוב לה לעשות משהו שהיא מאוד רוצה לעשות ולא כל כך מצליח לה בהתחלה, לא צריך להתרגז ולהתייאש ושווה לנסות עוד עד שמצליח. לקטינא יש נטייה לפרפקציוניזם. כדי למנן את זה או תכונות אחרות בזמן, לפני שהן מתקבעות ואז כבר עלולים להדרש טיפולים קוגנטיביים - אני מוצא סיפור מתאים. כדרכה קטינא מבקשת לקרוא לה אותו מספר פעמים ובכל פעם מדפדפת בדפי הספר וחוזרת ומספרת את הסיפור למקריא בסגנון חופשי. בדיוק כמו שקרה עם הספר שהכין אותה ללידת אח חדש.
קטינא עדיין התעלמה מהשאלה אם היא רוצה לבקר ולראות את האח חדש, אבל נתרצתה כשנשאלה אם היא רוצה לבקר את אימא. בסביבות ארבע אחה"צ, אבא של קטינא הגיע כדי לקחת אותה לביקור אצל אימא ואצל תינוקי. הבת בחרה במסלול שהייה של התינוק 24 שעות בחדרה של האם בצמוד למיטתה. בהמשך שוגרה אלינו התמונה הבאה:
ביום ראשון השבוע, הבת חזרה לביתה עם התינוק בצהריים. אבא של קטינא הביא אותה בבוקר לגן, אבל החזיר אותה באופן חד פעמי עם סיום הגן ולפני תחילת הצהרון.
וכך כותבת הבת: "קטינא ממש כזו מותק. רוצה לקחת אותו אליה, מנשקת ומלטפת אותו. שרה לו ומראה לו צעצועים. אחות גדולה מושלמת"!
והבוקר כך נפרדה קטינא מאחיה לפני שיצאה לגן:
משמח שנוצרה ביניהם כימיה מההתחלה. אימא של קטינא התעלמה לגמרי מאחיה הקטן בשלושת השבועות הראשונים. אחיה הגדול של זוגתי, בגיל 5 כשהיא בת כשנה, הוציא אותה בחשאי ממיטתה, השכיבה על הרצפה והצמיד כסת על גופה. מזל שהאימא הרגישה בשקט חשוד והשיבה אותה למיטה לפני שנחנקה. בילדותה הוא המשיך להציק לה לא מעט.
מאז שתינוקי הגיע לבית, פוג'י המתוק לא מש ממנו ושומר עליו, כמו שומר ראשו. למרות שמימדיו כמו דוב קטן, הוא בעצמו גור בגיל 9 חודשים. אז גור הכלבים מוצא לנכון לדאוג לשלומו של גור האדם החדש.
וחוצמזה תינוקי מתפתח יפה, אתמול היה בטיפת חלב הראשונה ומשקלו של הבריון הקטו עלה בשבוע הראשון ב- 270 גרם. הוא מאוד מתעניין בציורים שבדפי ספר הבד הראשון שלו. הוא מפעיל בהתרגשות את המובייל מעל ראשו ועוקב אחר יצורי הפלא. הוא שונא שמפשיטים אותו אבל מתענג באמבטיה החמימה.
והיום הקטנצ'יק יעבור מילה ויבכה נורא. וקטינא מסבירה "שלבנים עושים ברית ולבנות עושים מסיבה".
אז כמו היום:
והיום בתוספת...
אגב, צירוף מקרים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן