מַפָּצִים

מְאוּסָה דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם 
הַקּוֹנֶה תָּאֳרוֹ בְּמָמוֹן 
תֹּאַר הַשּׁוּם כְּלוּם 
שֶׁקֶר הַשֵּׁם וְהַשֶּׁמֶן 
שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת כְּשֶׁמֶן זַיִת   
וְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה בַּעֲנָנִים.

אָדָם דַּעְתָּן, יְהִירוּתוֹ נְחִיתוּתוֹ 
מִמְּבִינֵי דָּבָר, לֹא יִצְלַח לְהַסְתִּיר 
מְלֻמָּדוּתוֹ בּוּרוּתוֹ, מָמוֹנוֹ כְּלוּמָנוּתוֹ 
שֶׁקֶר שֶׁמֶן הַמְּכוֹנוֹת,  

מָסוּךְ בְּרֵיחַ הַזַּיִת 
הַמְּכוֹנָה מְזַיֶּפֶת וְרֹאשָׁהּ בַּעֲנָנִים.

וּכְשֶׁאֵלֶּה בָּאֵלֶּה נִתְקָלִים 
קֹטֶב לְקֹטֶב נִמְשָׁכִים 
וְקֶצֶר מַבְזִיק עֶרְוָתָם.

 image to text produced by AI ©️

הערה (אפשר לדלג):

לעיתים אני תוהה אם הקורא יורד לכוונת שיר זה או אחר שכתבתי. ואולי הוא מתקבל (כפי שפעם  הגיבה כאן מישהי) כ- "ח.נ."? 

אבוי, "חוכמת נסתר", האם? 

אז חשפתי את השיר לבינה מלאכותית וקיבלתי ממנה ניתוח ספרותי (פשט ודרש) מדהים של כ- 25 שורות, שהראה שלפחות היא ירדה לעומקם של  הכוונות. אבל גם אם קורא אנושי יבין את הטקסט במקצת או לגמרי אחרת - כנאמר: "כאשר יצירה יוצאת לאור, היא כבר אינה שייכת ליוצרה בלבד; היא הופכת לנחלת הציבור, וכל אחד רשאי לפרשה בדרכו" - וזה בסדר גמור מבחינתי ואפילו יכול להיות מעניין ומאתגר... אם תשתפו.