זכר ונקבה ברא אותם - על הביולוגיה והגנטיקה של הרמפרודיטים

נושא חם זה במדור השרביט החזיר אותי לשלושה קורסים שהעברתי מספר שנים לרפואנים - הקורס לגנטיקה כללית וגנטיקה של האדם, הקורס ביולוגיה התפתחותית (Developmntal Biology) וכן הקורס הנדסה גנטית ללימודים מתקדמים. 

ברשומה זו אעסוק בביולוגיה של דו-מיניות והקשר לסוג של תהליך טרנסג'נדריות טבעי הפועל בבסיסו של כל אחד ואחד מהמין הזכרי בהתפתחות העוברית שלו (החל מבעלי החיים ועד לאדם). 

אבל לפני כן, הבה נראה מה מספר לנו המקרא בספר בראשית. בפרקי הבריאה נאמר על האדם הראשון "זכר ונקבה ברא אותם". כלומר האדם הראשון על פי המקרא היה המפרודיט (דו- מיני פיזיולוגי), להבדיל מ- אנדרוגינוס  (Androgynous) המתאר מצב שבו אדם מציג או משתלב בתכונות פיזיות או סוציאליות מסויימות שמאופיינות הן עם מגדר גברי והן עם מגדר נשי. תכונות היכולות להתייחס לסגנון לבוש או הופעה חיצונית המערבבים בין סמלים גבריים לנשיים, ויכול להצביע על זהות מגדרית שלא נופלת בהכרח תחת הקטגוריות הבינאריות של "גבר" או "אישה".

המפרודיט (Hermaphrodite) מתייחס בדרך כלל לישות ביולוגית שמציגה תכונות פיזיולוגיות של שני המגדרים הביולוגיים – כלומר גם אברי מין זכריים וגם נקביים. מדובר במונח שפופולרי בתחום הביולוגיה, ומעט יותר בעייתי בשימוש האנושי בגלל האסוציאציות הרפואיות וההיסטוריות.

הרמפרודיט

לאחר מכן בספר בראשית מסופר על בריאת האישה מהאדם בפרק ב', פסוק 21–23:
"וַיִּפַל אֲדֹנָי אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישַׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיְסִג אֶת־בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה׃ וַיִּבֶן אֲדֹנָי אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלַע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיַּבֵּא אֹתָהּ אֶל־הָאָדָם׃
וַיֹּאמֶר הַדַּם פִּיָּרְךָ וְעַצְמוֹתֵיךָ הִיא תִּקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקָּחָה הַזֹּאת׃"

כלומר, הפסוקים האלה מתארים את יצירת האישה בתהליך מסתורי מאחת מצלעות האדם, בניתוח שביצע אלוהים על האדם הראשון תוך כדי הרדמתו. האם תהליך זה נשמע לגמרי הזוי? התשובה היא לא. הרמז נמצא "בצלע" שהיא בעצם רקמת עצם. כמדען בתחום התמחות זה, מרקמת העצם ניתן להפיק סוגי תאי גזע רב-פוטנטיים.

תאי גזע הם תאים שלא עברו תהליכי התמיינות (דיפרנציאציה) סופיים לסוג של רקמה זו או אחרת בגופנו. תאים אלו יכולים להתמיין ולהפוך לתאים ספציפיים או להמשיך ולהתחלק כתאי גזע. תאי הגזע מסווגים בהתאם ליכולת ההתמיינות שלהם - כאלה שיכולים להתמיין לכל סוג תא ורקמה בגוף וכאלה שמוגבלים למסלול התמיינות לתאים ולרקמות גוף ספציפיים. הרחבה בנושא זה ראו ברשומה קודמת השומן שלנו שווה כסף וברשומה מהלב המודפס ועד לתינוק משלושה הורים.

האם המדע יכול לברוא אדם מעשה "אלוהים במעבדה שלו" - כלומר, לייצר אדם (לְשַׁבֵּט או לשכפל) מתאי גזע במעבדה אנושית? התשובה היא שוב כן. המדע כבר עשה היסטוריה בתחום השיבוט. הוותיקים זוכרים ודאי את הכבשה "דולי" . המדע יצר גם סוס וחולדה משובטים מתאי גזע במעבדה. ואם זה אפשרי ביונקים אז זה אפשרי גם באדם, אם החוק מתיר זאת. החוק הישראלי הוא המתירני ביותר בעולם (לעומת האיסור המוחלט לעסוק בתאי גזע אנושיים במדינות הקתוליות). לפי החוק הישראלי אסור לייצר/לשבט אדם שלם אבל מותר לייצר למטרות רפואה רגנרטיבית (רפואה שיקומית) את זה:

כלומר, על פי החוק הישראלי מותר לייצר מתאי גזע תאים ממויינים, רקמות ואיברים, אך לא תינוק שלם.

ונחזור כעת לעניין יצירת האישה המקראי מהאדם הראשון (הניתוח הטרנסג'נדרי הראשון?!) וכדי להבין במה מדובר, נרענן את הגנטיקה הבסיסית של מה עושה אדם זכר או נקבה. בתאי גופו של הזכר שני כרומוזמי מין - כרומוזום X וכרומוזום Y. בתאי גופה של הנקבה שני כרומוזומי X, כאשר בכל תא ותא באישה מתבטא באופן אקראי רק אחד משניהם והשני עובר ניטרול. להרחבה ראו רשומה קודמת "הכמות כן קובעת, אז מדוע זכרים או נקבות אינם מפגרים".

אם כך, מה היה הזויג של האדם הראשון כדי שמתאי הגזע של צלעו יווצר זוויג אישה, כאשר במציאות (למעט יוצאים מהכלל נדירים), על האישה להכיל בתאיה שני כרומוזומי X ועל צאצאיה הזכריים להכיל בגנום שלהם כרומוזום X וכרומוזום Y?

האפשרות המדעית שאני מעלה היא שהאדם הראשון (כמו אלוהים שהאדם הראשון נברא בצלמו ובדמותו,להזכירכם) היה בעל מה שמכונה באדם טריזומיה של כרוזומי המין - כלומר תאיו מכילים שלושה כרומוזומי מין, מצב המכונה תסמונת קְלַינְפֶלְטֶר או תסמונת XXY. באדם  מדובר במופע אחד או שניים מתוך 1,000 לידות זכרים שהם כאלה. גברים אלה מראים גם סימני מין נשיים וירידה כזו או אחרת בפוריות. מאפיינים אותם הסימנים הבאים: 
אשכים קטנים-  התפתחות לא תקינה של האשכים, מה שעלול להוביל לירידה בפוריות או לאי פוריות.
גינקומסטיה- התפתחות רקמת שד בגברים האלה.
שיעור גוף מועט בהשוואה לגברים אחרים.
מראה גוף נשי במקצת - מותניים וצוואר צרים וירכיים מעוגלות יותר.

ובחזרה לסיפור הבריאה המקראי, נניח שהאדם הראשון אכן היה נושא שלושה כרומוזומי מין XX*Y וכאמור בכל תא ותא בגופו אחד משני מכרוזומי  ה-X עובר אינאקטיבציה באופן אקראי (כמו שקורה בכל אחד מתאי האישה הנורמלית) - הרי שאם "במעבדת אלוהים" בו נעשו הפרדת תאי גזע מהצלע לשני סוגי צמד כרומוזומי מין אפשריים - הצירוף *XX בייציר יהיה אישה (חוה, האישה הראשונה). לעומתו מצירוף XY מבין השלושה - ניתן לקבל תאי גזע זכריים, שעקרונית ניתן להשתמש בהם במעבדה ליצירת עובר אדם זכרי. במאמר מוסגר, איך שלא תסתכלו על זה, צאציהם מהדור הראשון והשני של זיווג אדם וחווה לאחר הגירוש מגן עדן הם למעשה "גילוי עריות".

 באדם בשחלות של כל אישה מאגר של ביציות שלא השלימו את חלוקות ההפחתה (מיוזה), ובכל חודש בתקופת הפוריות מבשילה ביצית אחת או יותר.אז מה קורה כשמתרחשת תאונה בחלוקת ההפחתה (מיוזה) לייצירת הביציות, כשאחת מהן מקבלת בטעות שני כרומוזומי X והשניה O? בהפריה של ביצית חסרת כרומוזום  X עם תא זרע שמכיל כרומוזום X (שקיבל הגבר מאימו) - הרי שתוולד אישה בעלת גנום X0 במקום *XX. נשים כאלו הנושאות XO מגלות תסמינים המכונים "תסמונת טרנר":

בעולם החי, למשל בדבורים, הנקבות החיילות נושאות כמו באדם שני כרומוזומי X, כלומר, (XX) ואילו הזכרים נושאים (X0), כלומר כרומזום X אחד בלבד ולא צמד XY. אבל הנקבות החיילות והפועלות בקן הן לא פוריות. המלכה היא הדבורה היחידה הפוריה בכוורת שמטילה את כל הביצים (לאחר הזדווגות עם זכר אחד במעוף הכלולות), משום שהיא הוזנה לאחר בקיעתה על ידי הדבורים הפועלות במזון מיוחד הנקרא "מזון מלכות", במקום דבש הפרחים הרגיל שהן מעבדות ומאכילות את כל השאר.

צורת מיניות ייחודית מפגינה התולעת Caenorhabditis elegans (ובקיצור C. elegans) היא יצור מיקרוסקופי רב-תאי ( באורך של כ-1 מ"מ, המשמשת כיום כמודל נפוץ למחקרים ביולוגיים. היא בעלת מערכת רבייה הרמפרודיטית, כלומר, כל פרט (הרכב כררומוזומים XX). כלומר כל תולעת מכילה הן אברי רביה זכריים והן אברי רביה נקביים (גונדות) ויכולה להפרות את עצמה. כלומר תהליך הפרייה עצמית ייחודי. אבל כאחוז אחד מהתולעים הם פרטים זכרים הנושאים רק כרומזום מין אחד (X0) והמפרים פרטים הרמפרודיטיים באגרסיביות כוחנית. כלומר, מדובר כאן גם בהפריה עצמית וגם בהפריה "מגדרית". ובלשון ספרותית הוא/היא לא רוצה להזגווג איתו, אך הוא שחזק פיזית מההרמפרודיטית, "אונס" אותה בכוח.

ועכשיו לדובדבן שבקצפת ברשומה זו - ברירת המחדל בהתפתחות העוברית שלנו ושל שאר היונקים, היא התפתחות נקבות. בשבוע ה-15 של ההריון באדם, מתחילות להתפתח בלוטות החלב שבשדיים גם בעוברים זכרים. אבל בשבוע לאחר מכן, בשבוע ה-16, מתחיל לפעול בעובר הזכר גן מפתח המצוי בכרומוזום Y הזכרי - הגן SRY  המעורר את התפתחות מערכת המין הזכרית ולהבדלים הפיזיולוגיים בין זכרים לנקבות.

כתוצאה מהפעלתו, תאי בלוטות החלב 'מתאבדים' בשרשרת תהליכי האפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן), במקביל להתפתחות תאים אחרים לאברי המין של הזכר. ואילו מערכת אברי המין הנקביים שהתחילו להתפתח בזכרים בראשית ההריון מתנוונת. על תופעת תהליך האפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן) וחשיבותה בטבע בכלל, הרחבתי בעבר ברשומה מוות טבעי מתוכנן - תופעה נפוצה בטבע. 

אבל,לעיתים נדירות חלה תקלה בתהליכי האפופטוזיס של עובר הזכר ואז מתפתח יצור דו-מיני (הרמפרודיט), המכיל מערכת אברי מין נקביים וזכריים כאחד. וכתוצאה מכך יוולד תינוק/ת דו-מיני למרות שיש לו מערך כרומוזומים זכרי XY ולא XX כמו בנקבות.

באדם ידועים גם מקרים נוספים המשבשים את ההתפתחות המינית של העובר. כאשר תארתי אותם בהרצאה בפני סטודנטים בקורס לגנטיקה של האדם - לא אשכח כיצד סטודנט אחד הזדעזע כל כך בקול רם, כשהבין כי קיימת האפשרות שגבר החושב שנישא לאישה, מגלה כי היא למעשה גבר מבחינה גנטית. תופעה זו התגלתה בזוגות נשואים שהגיעו לבדיקות בשל חוסר פוריות.

בבדיקות אלה נמצא ש'בת הזוג' היא בעצם זכר מבחינה גנטית. זכר, שבשל מוטציה בגן אחד (SRY) בכרומוזום Y או בשל פגמים אחרים - לא התפתחו בו אברי המין הזכריים. ובשל ברירת המחדל הנקבית, נותרו והתפתחו בו אברי המין הנקביים. 

דיון בתופעה זו ואחרות, שבהן הזהות המינית הביולוגית שונה מהזהות הגנטית הוא נושא מרתק לרשומה בפני עצמה. כמו רשומות אבודות אחרות מישראבלוג, שהוקדשו להנדסה גנטית באדם, ובחקלאות בחיות ובצמחים ולשימוש של תאי גזע כמאגר להשתלות (חלקי חילוף) ברפואה. אבל, פרסום ערוך של רשומות אבודות אלו מצריך לא מעט זמן ולכן עידוד לכך תלוי במידת העניין שיש / יהיה לכך אצל  הקוראים בבלוג זה .