‏הצגת רשומות עם תוויות אפליה מגדרית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אפליה מגדרית. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 22 במאי 2016

מדוע בנות לא יכולות לכתוב קוד? האם קיים שיוויון ביולוגי מגדרי?



https://youtu.be/LVwOWQQ4pCw

מסרטון ציני זה שרץ עכשיו במרשתת - עכשיו אתם יודעים מדוע. ובכל זאת, מדוע כל כך מעט יחסית כותבות קוד? 

האם קיים שיוויון ביולוגי בין המינים? הרי לפניכם דיון בנושא, כפי שפרסמתי בעבר ונערך כאן.

שיוויון ביולוגי בין המינים?

בפוסט הזה אעסוק בשאלה הטעונה האם יתכן שיוויון בין המינים. לפני שנים אחדות, נשיא אוניברסיטת הארווארד לורנס סאמרס נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שעורר סערה תקשורתית בעקבות טענתו כי מספר הנשים העוסקות במדע נמוך בשל מבנה מוחן. סאמרס ביסס את דבריו על ממצא סטטיסטי ידוע: מוחם של גברים גדול יותר ממוחן של נשים. זה נכון, אבל מה שקובע אינו גודל המוח בפני עצמו, אלא גודל המוח ביחס למשקל הגוף - והיחס הזה שווה בין נשים וגברים.

הכתבה הזו תעסוק בשאלות האם באמת קיימים הבדלים התנהגותיים מובהקים בין גברים לנשים? האם קיימים הבדלים גם ביכולות השכליות קוגנטיביות, בכישורים, ובנטיות בתחום העיסוק? כפי שנראה מיד, יש הבדל. אך האם ההבדל הזה נובע מהשפעה ומחינוך סביבתי או האם ההבדלים ההתנהגותיים מעידים על כך שיש הבדל גם בין מבנה המוח עצמו של גברים ונשים? ומכאן שאלת השאלות: כיוון כפי שנראה יש שוני, האם באמת יכול להיות שיוויון מלא בין המינים?

הבדלים בין גברים לנשים - האמנם?


מקור: nrg


ברור שיש הבדל ביולוגי פיזיולוגי בין גברים ונשים. קיים הבדל גופני וגם הבדל הורמונלי. בכל זאת לגברים יש רמה גבוהה יותר של טוסטסטרון, הקשורה בין השאר גם באלימות. אבל יש גם הבדלים התנהגותיים אחרים בין המינים:

מחקרים הראו שגברים מדברים בממוצע כמעט פי שלוש פחות מילים ביום מאשר הנשים. לגברים יש יכולת התמצאות במרחב גבוהה יותר מאשר לנשים. גם כושר הניווט שונה בין גברים לנשים. בעוד שנשים מסתמכות על ציוני דרך, גברים מסתמכים על חישוב מרחקים והערכת כיוונים. לנשים לעומת זאת יש בממוצע יכולת מילולית ורגשית גבוהה יותר. נשים גם מבחינות יותר בפרטים מאשר הגברים. בלשון ציורית, הגברים רואים את היער ואילו הנשים רואות את העצים. יש גם הבדל בזיכרון: גברים זוכרים באופן כללי, נשים זוכרות את הפרטים.

מחקרים הראו שכאשר ילדים קטנים מתבקשים לבחור צעצועים, בנים יבחרו כדורים או מכוניות ואילו בנות יעדיפו בובות. יש הטוענים שהסיבה לכך נובעת מהשפעות סביבתיות בלבד - הסביבה מעודדת באופן שונה פעילויות של שני המינים מאז היוולדם. אבל, יש עדויות מדעיות שהשינויים בהעדפות שני המינים אינם רק בשל השפעת הסביבה, אלא באמת קיים הבדל ביולוגי מובנה בין המינים. למשל, בניסוי שנערך על קופים, מצאו כי הזכרים העדיפו משאיות והנקבות בובות בד, למרות שלשני המינים הוצעו גם צעצועים ניטרליים כגון ספרי תמונות וכדומה.

הקופים אינם חשופים להשפעות תרבותיות ומוסכמות חברתיות כמו האדם בענייני צעצועים. לכן העדפה הברורה בבחירת הצעצועים גם בקופים (הדומים לנו גנטית ב- 98.5%)  מצביעה כי מדובר בהבדלים ביולוגיים גנטיים מולדים.


אנתרופולוגים טוענים שהשוני ההתנהגותי בין נשים לגברים נובע מכך שבחבורות הציידים, הגברים שיצאו לצוד, פיתחו במהלך אלפי שנות אבולוציה חוש ניווט והתמצאות במרחב, ואילו הנשים שגידלו את הצאצאים פיתחו יכולות רגשיות ומילוליות גבוהות יותר. לכן, זכרים בוחרים צעצועים שזזים במרחב ,שעוזרים לפתח את כושר הניווט ואילו נקבות בוחרות בצעצועים דמויי - צאצאים, בהם צריך לטפל כדי לפתח את כישורי האימהות.

בניסוי מדעי צלמו תינוקות בני יום, בזמן שצפו בפרצופים אנושיים או בחפצים זזים כמו מכוניות, מבלי שהצלמים ידעו את מינם של התינוקות. בהפתעה, נמצא שכבר ביום הראשון לחיים, בנות מביטות זמן רב יותר בפרצופים ואילו בנים מתבוננים יותר בחפצים מאשר בפרצופים.

כל הניסויים האלה מעידים שקיים הבדל התנהגותי מולד בין המינים, שאינו קשור רק לחינוך ולהשפעת הסביבה.



אך האם ההבדלים בין המינים מתבטאים גם בהבדלים במבנה המוח?

חוקרי מוח גילו שאכן יש הבדלים בין מוחם של גברים ונשים. מסריקות MRI שנערכו עולה כי האוּנה במוח שעוסקת בתפיסה מרחבית - גדולה יותר במוח הגבר מאשר במוח האישה. גם אזור במוח שמכונה אמיגדלה (מרכז הזיכרון הרגשי) גדול יותר בגבר יחסית לאשה. לא מדובר כאן בגודל האבסולוטי, אלא בגודל היחסי של אזורים אלה ביחס לגודל הכללי של המוח. האמיגדלה אשר יותר גדולה בגברים אחראית למשל לתגובה ההישרדותית "תקוף או ברח".

לעומת זאת, האזורים במוח המתווכים תגובות רגשיות ( המערכת הלימבית ואזורים בקליפת המוח המצחית) גדולים יותר במוח האישה בהשוואה למוח הגבר. מאחר וגודלו היחסי של איבר מעיד על חשיבותו היחסית להישרדות, המדענים מניחים שההבדלים האנטומיים אלה במבנה המוח התפתחו במהלך האבולוציה כיוון שלגברים ולנשים היו תפקידים שונים. אני תקווה שלא קמים כעת קוראים שיטענו כי ניתן לשנות את האבולוציה בחינוך של דור אחד, שניים ואפילו שלושה. שינויים גנטיים אבולוציונים הם תהליכים המתרחשים במשך עשרות ומאות אלפי שנים.

סריקות מוח ממוחשבות בעזרת מכשיר רב עצמה שמכונה PET הראו כי בעת צפייה בסרטים אלימים, הפעילות העצבית באזור האמיגדלה במוח (שהזכרתי כבר קודם) היתה גבוהה יותר בחצי הימני (ההֶמיספֶרה הימנית, במינוח מדעי) של גברים, ואילו בנשים האמיגדלה השמאלית היתה פעילה יותר. מדענים טוענים כי אסימטריה זו נובעת מההבדל בין שתי ההמיספרות (החציים): בעוד שההמיספרה הימנית מעבדת מידע כללי, ההמיספרה השמאלית מעבדת את הפרטים הקטנים.

קיימות גם עדויות נוספות בשיטות מדידה שונות לתגובות רגשיות והשפעת סמים ותרופות בין המינים. קיימים גם הבדלים בהולכה הכימית שבין העצבים. הדבר נמצא בהתאמה לכך שנשים סובלות יותר מדכאונות מאשר גברים. נשים סובלות גם יותר ממיגרנות. נשים סובלות גם יותר מהפרעות אכילה (שכיום מסווגות כמחלות נפשיות. מחלות נפשיות קשורות כידוע בשינויים ביוכימיים במערכת העצבים ומטופלות בתרופות שמשפיעות על הביוכימיה).

אם כך, ההבדלים בין המינים אינם רק סביבתיים-תרבותיים. ההבדלים הביולוגיים במבנה המוח ותפקודו בהחלט תואמים את ההבדלים ההתנהגותיים והקוגנטיביים.

מי שרוצה להתעמק עוד בנושא מומלצת הכתבה כאן.



אם כך, האם באמת יכול להיות שוויון מלא בין המינים?

כפי שראינו ההבדל קיים. הוא כנראה התפתח בלחץ אבולוציוני בן עשרות אלפי שנים במילוי התפקידים השונים שמילאו גברים ונשים. בהחלט יש דברים שגברים מסוגלים באופן כללי לעשות טוב יותר מאשר הנשים ולהיפך. מדובר על ממוצע ולא על פרטים יחידים - כלומר, לא מדובר בהכללה מוחלטת. במה עוד למשל נשים 'טובות' מגברים? נשים כאמור זוכרות טוב יותר פרטים. לא פלא שנשים רבות מתלוננות שבן זוגן "אינו מקשיב" לדבריהן. זה באמת נובע מכך שגברים נוטים באמת ובתמים לשכוח את הפרטים. המוח שלהם בנוי כך.

למרות ששני המינים יכולים לעסוק בנקיונות הבית, הנשים מותאמות לכך יותר מבחינה ביולוגית. מסתבר שבכל פעולת נקיון, אפילו הפשוטה ביותר, הגבר מתאמץ יותר - הוא 'שורף' יותר אנרגיה. צורך יותר קלוריות.

ידוע שבחברה שלנו לנשים קשה יותר להגיע לעמדות ניהול. יש בזה הרבה גורמים סביבתיים כידוע, אך נשאלת השאלה האם הביולוגיה השונה שבין המינים הופכת מי מהם לטובים יותר בתכונות הדרושות לניהול. מי מנהל טוב יותר? זה שרואה את היער, או זו שרואה את העצים? זה שלא מיטיב לזכור פרטים או זו שזוכרת? זה שמתקשה להתמקד ביותר מדבר אחד ביחידת זמן נתונה, או זו שיכולה לעשות מספר דברים בו זמנית? מה מבחינת התכונות האלה טוב יותר להחלטות, יעילות, תפוקות והספקים? האם תכונות רגשיות גבוהות יותר בנשים טובות או רעות יותר ביחסים עם עובדים ולתפוקות שניתן לקבל מהם?

אינני חושב שיש תשובה ברורה. ואולי לנשים וגברים יש תכונות משלימות זה לזה?

ידוע שנשים נוטות הרבה פחות לעסוק במקצועות הדורשים מאמץ פיזי. כמה נשים נוהגות בסמיטריילרים ראיתם? כמובן שיש, אבל הן מיעוט שבמיעוט. אני גם לא נתקלתי באישה בצוות של משאית פינוי זבל. ידידי אבו אלמוג כתב בעבר פוסט המביא לדיון האם יש נשים שעוסקות בדיג והעלה שאלות והרהורים מדוע נשים לא עוסקות בדיג. ידוע שמספר הנשים הלומדות ועוסקות במקצועות הפיזיקה וההנדסה נמוך באופן משמעותי מגברים.

מקריאה כאן אפשר להגיע למסקנה שאין הדבר נובע רק ממוסכמות חברתיות ותרבותיות. יש כיום טכנולוגיה שבעזרתה ניתן ללמוד כמה נשים וגברים נהנים או מתעבים לעסוק בעיסוקים שונים. אינני מכיר עבודה מדעית כזו שמדדה את מידת ההנאה של קבוצת נשים לעומת גברים, כשבניסוי מטילים עליהם משימת דיג. אבל השימוש בטכנולוגיות המדידה של הפעילות המוחית בהחלט יכול לתת תשובה מוחלטת לשאלה זו בעתיד.

הטכנולוגיה כיום יכולה למדוד בו זמנית פעילות מוחית של מרכזים שונים במוח. כך למשל ניתן למדוד פעילות מוחית מוגברת במרכז מסויים במוח אצל אנשים המגיעים לאקסטזה רוחנית או דתית. ניתן להציג לאנשים סידרת תמונות ולראות על פי הפעילות המוחית עד כמה המתבונן אוהב או לא אוהב כל אחת מהתמונות.

הטכנולוגיה הזו עשוייה במהרה להתפתח ל'קורא מחשבות' ולמכונת אמת משוכללת ביותר. עולם החקירות המשטרתיות ישתנה פלאים. ראיונות עבודה בחיבור המרואיינים למיכשור מדידה כזה, יגלה מהן העדפות של העובדים ומה תהייה לכאורה מידת הצלחתם בתפקיד המיועד. אבל בעזרת טכנולוגיה כזו ניתן יהיה גם לדעת מהן הנטיות של העובד כולל המיניות, המוסריות/לא מוסריות והפוליטיות. והשאלה המוסרית בשימוש כזה בוודאי תהייה במרכז הדיון הציבורי בעתיד הקרוב. אך הדיון הזה הוא כבר חריגה מנושא הפוסט הזה, וראוי לדיון בפוסט אחר.

לבסוף חומר למחשבה: ברוב המקרים לא קיימת שאלה אם האשה מסוגלת לעסוק במקצוע "גברי". נשים מסוגלות! אך השאלה המרכזית היא האם הן נהנות מעצם העיסוק במקצוע הזה, או רק מכך שהן מפגינות יכולת "שוויון", או מכך שהצליחו להגיע לעמדה בכירה במה שנחשב למקצוע "גברי"? כלומר, האם הן נהנות מהעיסוק עצמו, או מהשוויון החברתי ומעמדת כוח?

ולשם האנקדוטה אסיים בשאלה שאינה ברורה לי. מדוע רבות הנשים בעמדה ניהולית בכירה, שמחקות גינונים ולבוש גברי?

***

אנקדוטה בחיוך - על האמת שבתנועות לשיוויון.

בשיחה עם דוקטורנטית מקסימה, שאלתי: "מדוע פמיניסטיות אוהבות ורוצות שהגבר יתן להן זכות קדימה בעליה לאוטובוס או לרכבת"?

השיבה הסטודנטית בחיוך רחב - "אתה לא מבין קנקן. אנחנו לא רוצות שיוויון. אנחנו רוצות להיות שוות יותר".

האם נכון הדבר גם בתחומי קיפוח אחרים? למשל, 'השד העדתי' שמסרב להיעלם גם לאחר 68 שנים? 


***

בין גברים לנשים יש גם חוסר שוויון גנטי. לנשים יש שני כרומוזומי X , לגברים יש רק אחד. חוסר או עודף של כל כרומוזום אחר מ-23 צמדי הכרומוזומים שאנחנו נושאים - גורם למחלות גנטיות ולרוב לפיגור שכלי. מדוע אם כך הגברים או הנשים אינם סובלים מפיגור שכלי? על כך בכתבה אחרת.

רוצים לקבל עדכונים במייל לכתבות כאלו? הרשמו כמנויים בתיבה המיועדת בשוליים הימניים. לא לשכוח לאשר במייל החוזר. לא אישרת - לא נרשמת!



יום ראשון, 3 בינואר 2016

פמיניזם שמי ישראלי?

אני יושב רכון על ערמת  קורות חיים למשרה פנויה. כולן מודפסות כמובן. נזכר בימים 'עתיקים' בחיי שקורות חיים היו נשלחים עם מכתב נלווה בכתב יד שהסתיים ב'כבוד רב' וחתימה. 

בצעירותי, בעבודה של אבא שלי היה גרפולוג מתלמד שהציע את שירותו לניתוח כתבי יד שיוחזרו לכותב לאחר בדיקה קפדנית של 'הפרופסור לגרפולוגיה', המורה שלו. מסרתי חצי עמוד של קטע סתמי שהעתקתי בכתב ידי ובסופו 'הקשקוש' הידוע של חתימת שמי. 

במרחק הזמן אינני זוכר את מרבית הכתוב בחוות הדעת הגרפולוגית שהוחזרה לי. רק התדהמה מהדייקנות שהתאימה ככפפה לאישיותי ואופיי. אבל מדף חוות הדעת הגרפולוגית אני זוכר כיום  בדייקנות שני משפטים. הראשון "הכותב אוהב סדר וניקיון אבל יכול לחיות בבלגן". והשני "הכותב לא יהיה מספר אחת בארגונים, אבל העומדים בראשם ילחמו עליו כדי להעסיקו כמספר שתיים.

לא הייתי זקוק ליותר מזה כדי להשתכנע שכתב יד חושף את אישיותו, אופיו והרגליו של הכותב כבבדיקת רנטגן. והנבואה התעסוקתית שלי התגשמה. מספר שתיים בשירות הצבאי, מספר שתיים בחיים האזרחיים. מספרי אחד לא מועטים בנו את עצמם עלי. מדוע לא מספר אחד? על כך אולי בפעם אחרת. אבל בקיצור זה בהחלט נובע מאישיותי ומחוסר רצון להיות מספר אחד. כמספר שתיים יש אולי פחות תהילה, אבל הרבה כוח לשכנוע מספר אחד (באופן שיחשוב שזה בא ממנו) כדי שדברים יתבצעו לשביעות רצונך.


אני מרפרף בדפי קורות החיים המודפסים למיון ראשוני. אני קורא את השמות ונבוך מעט. אני רואה שמות כמו:

שחף (נטייה דקדוקית זכר)
שחר (נטייה  דקדוקית זכר)
עומר (נטייה דקדוקית זכר)
עדי (נטייה דקדוקית זכר)
גל (נטייה דקדוקית זכר)
נטע (נטייה דקדוקית זכר)
דניאל (שם זכר מסורתי)
וכן הלאה והלאה שמות שמספר עמודים לא יכילו - כמו שרון, ירדן...

ואני מנסה להבין בקורות החיים האלה האם מדובר באישה או גבר. הפמיניסטים (ואני לא מחשיב את עצמי שלא בתור כזה) בוודאי נזעקים לשם מה זה חשוב. למרות שאולי לא אמצא חן בדברי אלה, ראשית זה עשוי להיות לעתים כן חשוב. 

כבר כתבתי בעבר בכתבה 'שוויון ביולוגי בין המינים?' על כך שהביולוגיה מראה שאין ולא יכול להיות שוויון מוחלט בין שני המינים בכישוריהם הספציפיים, לכאן או לכאן - בשל הבדלים ביולוגיים מובנים. לפני שתכעסו עלי לשווא, אנא קראו את הכתבה הנ"ל. לאחר קריאתה תבינו שגם הביולוגיה מכתיבה את ההבדלים המגדריים. והיוצאים מהכלל הם בהחלט יוצאים מהכלל. כי גם בביולוגיה אין הכללות וגם לה יוצאים מהכלל מגדריים (ועוד אפרט בתחום גנטי מרתק זה בהזדמנות אחרת).

יש כמובן חוק כנגד אפליה תעסוקתית על בסיס מגדרי. אבל כראש מעבדת מחקר אני יודע כי מימון מלגות מחייה לתלמידי מחקר מגיע בעיקרו ממענקי מחקר הניתנים כמשורה על ידי מוסדות המחקר. לפיכך אני חייב להתבסס על מקורות מימון מקרנות שחלקן פרטיות, לביצוע עבודת מחקר  - שהמשך המימון מותנה בביצוע אבני דרך ועמידה מדוקדקת בלוחות זמנים.

את הלקח שחוויתי פעם בהקשר לכך לא אאחל לאף אחד. דוקטורנטית שלי חצתה במחקרה את פרק הזמן (ארבע שנים) הניתן במימון מוסדי במלגה תקנית. במהלך ארבע שנים היא יצאה פעמיים לחופשות לידה מורחבות. למרות שעל מלגה לא חלים תנאי וחוקי שכר, מתוך ארבע שנים היא בילתה בתשלום כשמונה חודשים 'בחופשות לידה' (במירכאות, כי אין מושג חוקי כזה לגבי מלגות שאינן שכר בהגדרה).

לאחר שש שנים ש'ירקתי דם' להשיג לה מלגות מחייה פרטיות, לא סיימה עדיין את הדוקטורט שלה (פרק זמן שכבר איננו מקובל במדעי הטבע והרפואה בשל המלגה הנדיבה שמאפשרת לתלמידים להקדיש למחקר מאה אחוז מזמנם לעבודה המעשית, ללא צורך לחפש פרנסה ממקורות חוץ אוניברסיטאיים).

כיוון שאני מחשיב עצמי למענטש, עמלתי והגשתי מכרז לקבל מימון מקרן ירושה מסוימת. לשמחתי זכיתי במכרז וקיבלתי 70,000 דולר לשנה לביצוע המחקר הדרוש להשלמת עבודת המחקר של הדוקטורנטית הזו. המכרז היה הפעם עבור תשלום משכורת אמיתית (על שם התלמידה, ולה בלבד) וכן עבור חומרים וציוד הנדרשים להשלמת המחקר. כל זאת תמורת עמידה דקדקנית בלוחות זמנים וביצוע אבני דרך. יותר מכך, המשך העברת כל התשלומים למחקר היה מותנה בדיווח תעסוקתי ועמידה מדוקדקת בלוחות זמנים מחקריים. היה זה בתחום התמחותה הספציפי של התלמידה הזו, שהשקעתי זמן רב בהכשרתה בתחום מחקר ביצועי מורכב. 

ומה קרה? הסתבר שלא רק שהתלמידה לא סיפרה לי שהיא בהריון בקבלתה לעבודה. לאחר שבוע בקושי היא מודיעה לי שנכנסה בחודש השני לשמירת היריון. לידיעה כל אישה יכולה לקבל אישור שמירת הריון מתלונה על צירים (אמתיים כמו מדומים) בביקור בחדר מיון. אף רופא נשים לא ייקח על פי רוב אחריות שלא לאשר שמירת היריון עקב תלונות האישה.

אז  כאמור לאחר שבוע אחד בלבד שבו הופיעה לעבודה באופן חלקי ביותר (ומיד תבינו מדוע), היא התקשרה ומסרה לי בטלפון שקיבלה אישור רפואי לשמירת הריון. לאחר שהבנתי שהיא לא תבצע שום עבודה שהתחייבתי לביצועה, לא עד ללידה ולא אחריה (כעשרה חודשים לפחות), הוריתי למחלקת כוח אדם להפסיק את עבודתה, על פי חוק (כיוון שלא הועסקה בשכר לפחות חצי שנה). לחוצפנית עוד  היו טענות על כך. אבל בדיעבד הסתברו לי שני דברים מקוממים:

האחד- גונב לאוזניי ש'בשמירת ההיריון' היא מסתובבת בכל מיני מקומות, כולל שמוסרת ואוספת את בנותיה הקטנות מגני הילדים. תגידו, איזו היא מין שמירת הריון זו כאשר צריך לנהוג ולשאת פעוטה רכה על הידיים פעמיים ביום ... ?

אבל בתדהמה, גיליתי גם בדיעבד שבשבוע העבודה בשכר הראשון אצלי, המשיכה להיות מועסקת כבר מזה כשנתיים, בעבודה אחרת באחד מבתי החולים. כששאלתי לפני העסקתה (מתוך איזושהי תחושה בלתי מובנת)  האם אינה עובדת במקום אחר והאם יש משהו שימנע השלמת ההתחייבות המחקרית שלקחתי עבורה - שיקרה והשיבה שלא.

במעשה זה למדתי לקח מר מאוד. כיוון שתשלום השכר לביצוע עבודת המחקר (המדווחת לקרן לפרטים) היה שמי ומוגבל לתלמידה הספציפית הזו בלבד - הפסדתי את מרבית המימון עבור השלמת עבודת המחקר. הקרן לא הסכימה להעסקת מחליף/מחליפה. הפסדתי פעמיים, כי ניסיתי להשלים את המחקר על ידי מחליף על חשבוני (שכר, ציוד וחומרים) , עד שהקרן הודיעה על סירוב מימון לאחר מספר חודשים.

ברור שמקרים כאלו אינם הכלל והחוק שמגן על הכלל מגן שלא בצדק גם על היוצאים מהכלל. ואסביר באנלוגיה לחוק ההטרדה המינית. אין ספק בהצדקת קיום החוק. אבל מקומם שהחוק מגן על מתלוננות שקר. גם כשמתגלה הדבר, החוק למעשה מגן עליהן מפני תביעת לשון הרע והוצאת דיבה.

כך גם לשון החוק המגן על נשים בהריון בתעסוקה, עשוי כמו בדוגמה שהבאתי להיות מנוצל לרעה, ללא שהאישה תשלם על כך. אבל כיוון שאינני מוסד שיש לו תקנים ומכיוון שאני נאלץ להשיג בדמי עמל מימון למחקרים ספציפיים וכיוון שניצול לרעה עשוי כפי שראיתם להיות קטלני ולקבור מחקר של שנים - אני מתעמק מאוד בקורות חיים וקורא בין השורות כדי לעשות סלקציה לפני זימון לראיון. 


אני מרפרף בדפי קורות חיים לבחירת מועמד/ת לביצוע מחקר עם אבני דרך ומימון מותנה בביצוע המחקר ובלוחות זמנים. והנה אני רואה בערימת דפי קורות החיים שמות דו-מיניים לרוב, כמו ברשימה לדוגמה בראש הפוסט. ואני לא רואה בקורות החיים שום רמז למגדר של בעל/ת קורות החיים. כאילו יש ניסיון מכוון להסתיר. כביכול למניעת אפליה בשלב הסלקציה הראשון לפני זימון המתאימים לראיון עבודה? מדוע אני בטוח שלפחות בחלק מהמקרים מדובר בניסיון מכוון להסתרת המגדר? פשוט מאוד, בקורות החיים עם שם דו מיני, כשחסר תאריך לידה - סביר מאוד שמדובר במועמדת.

אמנם לשני המינים הגיל עשוי להיות כידוע גורם מגביל בתעסוקה, אבל כידוע גם (ואומר את האמת שאף פעם לא הבנתי את זה) לא מעטות הנשים שמסתירות את גילן האמיתי, ללא קשר לענייני תעסוקה. האמת שהימנעות מציון תאריך לידה בקורות חיים מצחיקה אותי. וכי לא ניתן להעריך את הגיל כאשר בקורות החיים יש ציון שנת סיום תיכון ושנת סיום שירות צבאי...?

אז לכל מי שדבריי אלו אולי מעוררים ביקורת, אומר כפי שאמרתי גם לסטודנטים שלי - המעבדה שלי אינה לשכה סוציאלית. ראשית כבעל המאה שהזיע בעמל רב להשיג אותה, אין בידי הלוקסוס להעסיק כוח אדם עם קביעות ותנאים סוציאליים. למרות שאגב גובה מלגה לדוקטורנט/ית עשוי להיות גבוה יותר מאשר הנטו שישתכרו בשכר לאחר קבלת התואר.  אבל מבחינתי חובה שעבור המאה, התלמיד/ה יבצעו מחקר רציני, כדי שנוכל לקבל את המאה השנייה, שמלבד המחקר תקיים גם אותם ומשפחותיהם. 

לכן כבעל המאה המוגבלת, אני נאלץ לקחת בחשבון נתונים אישיים כמו יכולת לביצוע הנדרש בכל נושא מחקר. כך למשל (ואני בטוח שמבין הקולגות שלי תשמעו קולות מתייפייפים כנגד דבריי) נמנעתי כמעט מהדרכת תלמידי מוסמך לתואר. במדעי הטבע והרפואה, אפילו בחירה של תלמיד מצטיין בתואר ראשון (שהוא תאורטי ברובו) עשויה להיות חתול בשק. אפילו אם התלמיד גאון, הוא לא יצליח במחקר אם עבודתו אינה מאורגנת, או אם יש לו ידיים שמאליות. לזה כמובן אין שום קשר למגדר.

כמוכן אם עבודת המחקר דורשת ניסויים שכל אחד אורך לפחות עשר שעות רצופות להשלמתו, אני לא יכול להרשות לעצמי לקחת גברת צעירה שמופיעה בכל יום לעבודה בתשע בבוקר וממהרת בשלוש אחר הצהריים להוציא את ילדיה מהמעונות והגנים. מי אמור להשלים את ניסיונותיה?

מדוע הבן זוג אינו יכול להשתתף בנטל? גם זוגתי מדענית, שנינו קרייריסטים, אבל תמיד התחלקנו בנטל. יום אחד אני טיפלתי, בישלתי וביליתי עם הילדים ולמחרת היא. בפוסט דוקטורט בארה"ב, בכל יום שני חזרתי הביתה כדי לשחרר את המטפלת בחמש אחר הצהריים. כשזוגתי חזרה הביתה בתשע בערב, נסעתי ארבעה מייל חזרה לעבודה והמשכתי לעבוד עד חצות. למחרת, התפקידים התהפכו.  אני חיתלתי, רחצתי, בישלתי והכל למען הילדה. אז מדוע בן זוגה של תלמידה שלי אינו יכול להשתתף בנטל? האם אני צריך לסבסד את מקום העבודה שלו?

כן, יש נושאי מחקר שבחרתי עבורם רק גברים, כי לא מצאתי שום אישה נשואה שאני יכול לראותה במעבדה בשמונה ולפעמים בעשר בערב כדי להשלים ניסוי מדעי. בכל הקריירה שלי לא מצאתי סטודנטית שבעלה השתתף באופן שוויוני בנטל גידול הילדים. במקרה הטוב הייתה התגייסות שלו ליום אחד בשבוע. אז כאשר מממני המחקר מצפים להתקדמות בקצב של חמישה ימים בשבוע, אותם לא מעניין שסטודנטית יכולה לבצע בקושי ניסוי אחד בשבוע בשל אילוצים משפחתיים.

לא יפה להגיד את זה, אבל באותו אופן נמנעתי מהדרכת נשים דתיות, אפילו רווקות. כי הרווקות נשארות רווקות בדרך כלל לתקופה מוגבלת ורבות מהאחרות יולדות כל שנה. איך אפשר לבצע כך עבודת מחקר מעשית? אינני מוכן לשמש לשכה סוציאלית ולסבסד את בני זוגן תלמידי ישיבות, ללא מחקר משמעותי אמיתי.

גם לא יפה להגיד, הרי יש חוק כנגד אפליית המשרתים בשירות מילואים. אבל מאותן סיבות (ושוב משום שעל מלגה לא חלים חוקי התעסוקה), נמנעתי גם מבחירת תלמידי דוקטורט שהם מג"דים או קצינים גבוהים אחרים. כאלה שיוצאים לתקופות מילואים ,תכופות וארוכות יחסית כל שני וחמישי. במחקרים במדעים המדויקים מסוג אלה שבמעבדתי - דרוש רצף ביצועי. מגוחך שלא יתבצע ניסוי שאורכו שבוע  ומתחיל ביום ראשון, כי הסטודנט צריך להתייצב למילואים ביום שלישי או רביעי. ומה אם זה קורה פעמיים, שלוש בחודש? 

האם זה אומר שהדוקטורנטים שלי רובם היו גברים? לא ולא. דווקא רובן היו נשים וזה נבע מטעמים אחרים שעליהם אכתוב בהזדמנות אחרת. אבל בנושאי מחקר מסוימים לא יכולתי להעסיק כאלו שמוגבלים בשעות וקצב המחקר.   

ומכאן אשוב לדיון בנושא השמות הדו-מיניים. בכל המדינות והתרבויות הידועות לי , קיימת הפרדת שמות בין שני המגדרים. גם אם השם נשמע דומה, הוא נכתב שונה. למשל אם תגגלו JON ו- JOHN  תקבלו תמונות רק של מגדר אחד:




לעומת זאת אם תגגלו JOAN תקבלו רק תמונות של המגדר השני:




אז נשאלות שתי שאלות לגבי תופעת ריבוי השמות הדו-מיניים בישראל, תופעה שהולכת ומתרחבת מאוד.
ראשית מדוע השמות הרבים בהטיית זכר כל כך מקובלים כיום בשמות מין נקבה?
לעומת זאת מדוע אין בנים שנקראים שושנה, ציפורה, רחל, מיכל, טובה, מיה וכדומה?

שאלה שנייה, שמות דו-מיניים בעברית לדורותיה היו מועטים מאוד. כמו למשל יונה ושמחה (הטיה דקדוקית נקבה) וטל (הטיה דקדוקית זכר). אבל כאלה שמות בקושי אפשר היה למנות בכף יד אחת. מדוע אם כן נפוצה כיום כל כך התופעה של מתן שמות זכריים טיפוסיים ומסורתיים לבנות (הן לפי כללי השיוך הדקדוקי והן בניגוד למסורת)?  

ומדוע תופעת השמות הדו-מיניים כל כך נפוצה כיום דווקא בחברה הישראלית יותר מאשר בכל מקום בעולם? האם הדבר נובע מתודעה פמיניסטית גבוהה יותר דווקא בחברה הישראלית?
מדוע למשל השם 'גל' ניתן כיום לבנות? האם בעברית אומרים 'גל גדולה שטף אותי בים'? מדוע לעומת זאת נדיר, אם בכלל, לקרוא לבן בשם עם הטיית נקבה? ומתן שמות מסורתיים גבריים לבנות צורמת בעיניי שבעתיים בשפה העברית, שבה ל- 99.99% משמות (העצם) יש הטיה חד-מגדרית.
לא פחות צורם לי ריבוי השימוש הלא נכון כיום של הטיית מספרים. היכן המורים שהעירו פעם לתלמידים כאשר אמרו בשיעור שלוש שולחנות וארבעה בנות...?

אז בקצב הזה, לאיזו עברית אנחנו צריכים לצפות בדורות הבאים? אמנם סלנג מקובל בכל השפות, אבל סלנג מקובל עלי רק בתנאי שהוא אינו שיבוש לשוני/דקדוקי בעברית. 

אינני יכול לקבוע זאת ככלל על סמך מחקר אמת סטטיסטי, אבל האם זה צירוף מקרים שאצל כל חברינו שבורכו בבנות בלבד - ניתנו למרביתן שמות בעלי הטיה זכרית? שמות שהיו עד לאחרונה שמות בלעדיים לבנים. אמנם התרשמותי זו אינה מבוססת על מדגם מדעי ראוי, אבל בהחלט  זו מגמה נפוצה לדעתי.

לאור הדיון הזה נשאלת גם השאלה האם מול תופעת 'הפמיניזם' השמי הזה לבנות - עומד קיבעון המצ'ואיזם הגברי בשמות בנים?
האם שמעתם על בן ששמו יוספה, אברהמה, שמואלה או דניאלה?
ירדן כן, אבל מדוע לא כינרת? 


בפוסט הבא : האם יש קשר בין שמות פרטיים להפרעות קשב וקשיי למידה? 


עריכה

'כמו מניפה' הפנתה בתגובתה לשיר המשעשע  של ג'וני קאש