פמיניזם שמי ישראלי?

אני יושב רכון על ערמת  קורות חיים למשרה פנויה. כולן מודפסות כמובן. נזכר בימים 'עתיקים' בחיי שקורות חיים היו נשלחים עם מכתב נלווה בכתב יד שהסתיים ב'כבוד רב' וחתימה. 

בצעירותי, בעבודה של אבא שלי היה גרפולוג מתלמד שהציע את שירותו לניתוח כתבי יד שיוחזרו לכותב לאחר בדיקה קפדנית של 'הפרופסור לגרפולוגיה', המורה שלו. מסרתי חצי עמוד של קטע סתמי שהעתקתי בכתב ידי ובסופו 'הקשקוש' הידוע של חתימת שמי. 

במרחק הזמן אינני זוכר את מרבית הכתוב בחוות הדעת הגרפולוגית שהוחזרה לי. רק התדהמה מהדייקנות שהתאימה ככפפה לאישיותי ואופיי. אבל מדף חוות הדעת הגרפולוגית אני זוכר כיום  בדייקנות שני משפטים. הראשון "הכותב אוהב סדר וניקיון אבל יכול לחיות בבלגן". והשני "הכותב לא יהיה מספר אחת בארגונים, אבל העומדים בראשם ילחמו עליו כדי להעסיקו כמספר שתיים.

לא הייתי זקוק ליותר מזה כדי להשתכנע שכתב יד חושף את אישיותו, אופיו והרגליו של הכותב כבבדיקת רנטגן. והנבואה התעסוקתית שלי התגשמה. מספר שתיים בשירות הצבאי, מספר שתיים בחיים האזרחיים. מספרי אחד לא מועטים בנו את עצמם עלי. מדוע לא מספר אחד? על כך אולי בפעם אחרת. אבל בקיצור זה בהחלט נובע מאישיותי ומחוסר רצון להיות מספר אחד. כמספר שתיים יש אולי פחות תהילה, אבל הרבה כוח לשכנוע מספר אחד (באופן שיחשוב שזה בא ממנו) כדי שדברים יתבצעו לשביעות רצונך.

אני מרפרף בדפי קורות החיים המודפסים למיון ראשוני. אני קורא את השמות ונבוך מעט. אני רואה שמות כמו:

שחף (נטייה דקדוקית זכר)

שחר (נטייה  דקדוקית זכר)

עומר (נטייה דקדוקית זכר)

עדי (נטייה דקדוקית זכר)

גל (נטייה דקדוקית זכר)

נטע (נטייה דקדוקית זכר)

דניאל (שם זכר מסורתי)

וכן הלאה והלאה שמות שמספר עמודים לא יכילו - כמו שרון, ירדן...

ואני מנסה להבין בקורות החיים האלה האם מדובר באישה או גבר. הפמיניסטים (ואני לא מחשיב את עצמי שלא בתור כזה) בוודאי נזעקים לשם מה זה חשוב. למרות שאולי לא אמצא חן בדברי אלה, ראשית זה עשוי להיות לעתים כן חשוב. 

כבר כתבתי בעבר בכתבה 'שוויון ביולוגי בין המינים?' על כך שהביולוגיה מראה שאין ולא יכול להיות שוויון מוחלט בין שני המינים בכישוריהם הספציפיים, לכאן או לכאן - בשל הבדלים ביולוגיים מובנים. לפני שתכעסו עלי לשווא, אנא קראו את הכתבה הנ"ל. לאחר קריאתה תבינו שגם הביולוגיה מכתיבה את ההבדלים המגדריים. והיוצאים מהכלל הם בהחלט יוצאים מהכלל. כי גם בביולוגיה אין הכללות וגם לה יוצאים מהכלל מגדריים (ועוד אפרט בתחום גנטי מרתק זה בהזדמנות אחרת).

יש כמובן חוק כנגד אפליה תעסוקתית על בסיס מגדרי. אבל כראש מעבדת מחקר אני יודע כי מימון מלגות מחייה לתלמידי מחקר מגיע בעיקרו ממענקי מחקר הניתנים כמשורה על ידי מוסדות המחקר. לפיכך אני חייב להתבסס על מקורות מימון מקרנות שחלקן פרטיות, לביצוע עבודת מחקר  - שהמשך המימון מותנה בביצוע אבני דרך ועמידה מדוקדקת בלוחות זמנים.

את הלקח שחוויתי פעם בהקשר לכך לא אאחל לאף אחד. דוקטורנטית שלי חצתה במחקרה את פרק הזמן (ארבע שנים) הניתן במימון מוסדי במלגה תקנית. במהלך ארבע שנים היא יצאה פעמיים לחופשות לידה מורחבות. למרות שעל מלגה לא חלים תנאי וחוקי שכר, מתוך ארבע שנים היא בילתה בתשלום כשמונה חודשים 'בחופשות לידה' (במירכאות, כי אין מושג חוקי כזה לגבי מלגות שאינן שכר בהגדרה).

לאחר שש שנים ש'ירקתי דם' להשיג לה מלגות מחייה פרטיות, לא סיימה עדיין את הדוקטורט שלה (פרק זמן שכבר איננו מקובל במדעי הטבע והרפואה בשל המלגה הנדיבה שמאפשרת לתלמידים להקדיש למחקר מאה אחוז מזמנם לעבודה המעשית, ללא צורך לחפש פרנסה ממקורות חוץ אוניברסיטאיים).

כיוון שאני מחשיב עצמי למענטש, עמלתי והגשתי מכרז לקבל מימון מקרן ירושה מסוימת. לשמחתי זכיתי במכרז וקיבלתי 70,000 דולר לשנה לביצוע המחקר הדרוש להשלמת עבודת המחקר של הדוקטורנטית הזו. המכרז היה הפעם עבור תשלום משכורת אמיתית (על שם התלמידה, ולה בלבד) וכן עבור חומרים וציוד הנדרשים להשלמת המחקר. כל זאת תמורת עמידה דקדקנית בלוחות זמנים וביצוע אבני דרך. יותר מכך, המשך העברת כל התשלומים למחקר היה מותנה בדיווח תעסוקתי ועמידה מדוקדקת בלוחות זמנים מחקריים. היה זה בתחום התמחותה הספציפי של התלמידה הזו, שהשקעתי זמן רב בהכשרתה בתחום מחקר ביצועי מורכב. 

ומה קרה? הסתבר שלא רק שהתלמידה לא סיפרה לי שהיא בהריון בקבלתה לעבודה. לאחר שבוע בקושי היא מודיעה לי שנכנסה בחודש השני לשמירת היריון. לידיעה כל אישה יכולה לקבל אישור שמירת הריון מתלונה על צירים (אמתיים כמו מדומים) בביקור בחדר מיון. אף רופא נשים לא ייקח על פי רוב אחריות שלא לאשר שמירת היריון עקב תלונות האישה.

אז  כאמור לאחר שבוע אחד בלבד שבו הופיעה לעבודה באופן חלקי ביותר (ומיד תבינו מדוע), היא התקשרה ומסרה לי בטלפון שקיבלה אישור רפואי לשמירת הריון. לאחר שהבנתי שהיא לא תבצע שום עבודה שהתחייבתי לביצועה, לא עד ללידה ולא אחריה (כעשרה חודשים לפחות), הוריתי למחלקת כוח אדם להפסיק את עבודתה, על פי חוק (כיוון שלא הועסקה בשכר לפחות חצי שנה). לחוצפנית עוד  היו טענות על כך. אבל בדיעבד הסתברו לי שני דברים מקוממים:

האחד- גונב לאוזניי ש'בשמירת ההיריון' היא מסתובבת בכל מיני מקומות, כולל שמוסרת ואוספת את בנותיה הקטנות מגני הילדים. תגידו, איזו היא מין שמירת הריון זו כאשר צריך לנהוג ולשאת פעוטה רכה על הידיים פעמיים ביום ... ?

אבל בתדהמה, גיליתי גם בדיעבד שבשבוע העבודה בשכר הראשון אצלי, המשיכה להיות מועסקת כבר מזה כשנתיים, בעבודה אחרת באחד מבתי החולים. כששאלתי לפני העסקתה (מתוך איזושהי תחושה בלתי מובנת)  האם אינה עובדת במקום אחר והאם יש משהו שימנע השלמת ההתחייבות המחקרית שלקחתי עבורה - שיקרה והשיבה שלא.

במעשה זה למדתי לקח מר מאוד. כיוון שתשלום השכר לביצוע עבודת המחקר (המדווחת לקרן לפרטים) היה שמי ומוגבל לתלמידה הספציפית הזו בלבד - הפסדתי את מרבית המימון עבור השלמת עבודת המחקר. הקרן לא הסכימה להעסקת מחליף/מחליפה. הפסדתי פעמיים, כי ניסיתי להשלים את המחקר על ידי מחליף על חשבוני (שכר, ציוד וחומרים) , עד שהקרן הודיעה על סירוב מימון לאחר מספר חודשים.

ברור שמקרים כאלו אינם הכלל והחוק שמגן על הכלל מגן שלא בצדק גם על היוצאים מהכלל. ואסביר באנלוגיה לחוק ההטרדה המינית. אין ספק בהצדקת קיום החוק. אבל מקומם שהחוק מגן על מתלוננות שקר. גם כשמתגלה הדבר, החוק למעשה מגן עליהן מפני תביעת לשון הרע והוצאת דיבה.

כך גם לשון החוק המגן על נשים בהריון בתעסוקה, עשוי כמו בדוגמה שהבאתי להיות מנוצל לרעה, ללא שהאישה תשלם על כך. אבל כיוון שאינני מוסד שיש לו תקנים ומכיוון שאני נאלץ להשיג בדמי עמל מימון למחקרים ספציפיים וכיוון שניצול לרעה עשוי כפי שראיתם להיות קטלני ולקבור מחקר של שנים - אני מתעמק מאוד בקורות חיים וקורא בין השורות כדי לעשות סלקציה לפני זימון לראיון. 

אני מרפרף בדפי קורות חיים לבחירת מועמד/ת לביצוע מחקר עם אבני דרך ומימון מותנה בביצוע המחקר ובלוחות זמנים. והנה אני רואה בערימת דפי קורות החיים שמות דו-מיניים לרוב, כמו ברשימה לדוגמה בראש הפוסט. ואני לא רואה בקורות החיים שום רמז למגדר של בעל/ת קורות החיים. כאילו יש ניסיון מכוון להסתיר. כביכול למניעת אפליה בשלב הסלקציה הראשון לפני זימון המתאימים לראיון עבודה? מדוע אני בטוח שלפחות בחלק מהמקרים מדובר בניסיון מכוון להסתרת המגדר? פשוט מאוד, בקורות החיים עם שם דו מיני, כשחסר תאריך לידה - סביר מאוד שמדובר במועמדת.

אמנם לשני המינים הגיל עשוי להיות כידוע גורם מגביל בתעסוקה, אבל כידוע גם (ואומר את האמת שאף פעם לא הבנתי את זה) לא מעטות הנשים שמסתירות את גילן האמיתי, ללא קשר לענייני תעסוקה. האמת שהימנעות מציון תאריך לידה בקורות חיים מצחיקה אותי. וכי לא ניתן להעריך את הגיל כאשר בקורות החיים יש ציון שנת סיום תיכון ושנת סיום שירות צבאי...?

אז לכל מי שדבריי אלו אולי מעוררים ביקורת, אומר כפי שאמרתי גם לסטודנטים שלי - המעבדה שלי אינה לשכה סוציאלית. ראשית כבעל המאה שהזיע בעמל רב להשיג אותה, אין בידי הלוקסוס להעסיק כוח אדם עם קביעות ותנאים סוציאליים. למרות שאגב גובה מלגה לדוקטורנט/ית עשוי להיות גבוה יותר מאשר הנטו שישתכרו בשכר לאחר קבלת התואר.  אבל מבחינתי חובה שעבור המאה, התלמיד/ה יבצעו מחקר רציני, כדי שנוכל לקבל את המאה השנייה, שמלבד המחקר תקיים גם אותם ומשפחותיהם. 

לכן כבעל המאה המוגבלת, אני נאלץ לקחת בחשבון נתונים אישיים כמו יכולת לביצוע הנדרש בכל נושא מחקר. כך למשל (ואני בטוח שמבין הקולגות שלי תשמעו קולות מתייפייפים כנגד דבריי) נמנעתי כמעט מהדרכת תלמידי מוסמך לתואר. במדעי הטבע והרפואה, אפילו בחירה של תלמיד מצטיין בתואר ראשון (שהוא תאורטי ברובו) עשויה להיות חתול בשק. אפילו אם התלמיד גאון, הוא לא יצליח במחקר אם עבודתו אינה מאורגנת, או אם יש לו ידיים שמאליות. לזה כמובן אין שום קשר למגדר.

כמוכן אם עבודת המחקר דורשת ניסויים שכל אחד אורך לפחות עשר שעות רצופות להשלמתו, אני לא יכול להרשות לעצמי לקחת גברת צעירה שמופיעה בכל יום לעבודה בתשע בבוקר וממהרת בשלוש אחר הצהריים להוציא את ילדיה מהמעונות והגנים. מי אמור להשלים את ניסיונותיה?

מדוע הבן זוג אינו יכול להשתתף בנטל? גם זוגתי מדענית, שנינו קרייריסטים, אבל תמיד התחלקנו בנטל. יום אחד אני טיפלתי, בישלתי וביליתי עם הילדים ולמחרת היא. בפוסט דוקטורט בארה"ב, בכל יום שני חזרתי הביתה כדי לשחרר את המטפלת בחמש אחר הצהריים. כשזוגתי חזרה הביתה בתשע בערב, נסעתי ארבעה מייל חזרה לעבודה והמשכתי לעבוד עד חצות. למחרת, התפקידים התהפכו.  אני חיתלתי, רחצתי, בישלתי והכל למען הילדה. אז מדוע בן זוגה של תלמידה שלי אינו יכול להשתתף בנטל? האם אני צריך לסבסד את מקום העבודה שלו?

כן, יש נושאי מחקר שבחרתי עבורם רק גברים, כי לא מצאתי שום אישה נשואה שאני יכול לראותה במעבדה בשמונה ולפעמים בעשר בערב כדי להשלים ניסוי מדעי. בכל הקריירה שלי לא מצאתי סטודנטית שבעלה השתתף באופן שוויוני בנטל גידול הילדים. במקרה הטוב הייתה התגייסות שלו ליום אחד בשבוע. אז כאשר מממני המחקר מצפים להתקדמות בקצב של חמישה ימים בשבוע, אותם לא מעניין שסטודנטית יכולה לבצע בקושי ניסוי אחד בשבוע בשל אילוצים משפחתיים.

לא יפה להגיד את זה, אבל באותו אופן נמנעתי מהדרכת נשים דתיות, אפילו רווקות. כי הרווקות נשארות רווקות בדרך כלל לתקופה מוגבלת ורבות מהאחרות יולדות כל שנה. איך אפשר לבצע כך עבודת מחקר מעשית? אינני מוכן לשמש לשכה סוציאלית ולסבסד את בני זוגן תלמידי ישיבות, ללא מחקר משמעותי אמיתי.

גם לא יפה להגיד, הרי יש חוק כנגד אפליית המשרתים בשירות מילואים. אבל מאותן סיבות (ושוב משום שעל מלגה לא חלים חוקי התעסוקה), נמנעתי גם מבחירת תלמידי דוקטורט שהם מג"דים או קצינים גבוהים אחרים. כאלה שיוצאים לתקופות מילואים ,תכופות וארוכות יחסית כל שני וחמישי. במחקרים במדעים המדויקים מסוג אלה שבמעבדתי - דרוש רצף ביצועי. מגוחך שלא יתבצע ניסוי שאורכו שבוע  ומתחיל ביום ראשון, כי הסטודנט צריך להתייצב למילואים ביום שלישי או רביעי. ומה אם זה קורה פעמיים, שלוש בחודש? 

האם זה אומר שהדוקטורנטים שלי רובם היו גברים? לא ולא. דווקא רובן היו נשים וזה נבע מטעמים אחרים שעליהם אכתוב בהזדמנות אחרת. אבל בנושאי מחקר מסוימים לא יכולתי להעסיק כאלו שמוגבלים בשעות וקצב המחקר.   

ומכאן אשוב לדיון בנושא השמות הדו-מיניים. בכל המדינות והתרבויות הידועות לי , קיימת הפרדת שמות בין שני המגדרים. גם אם השם נשמע דומה, הוא נכתב שונה. למשל אם תגגלו JON ו- JOHN  תקבלו תמונות רק של מגדר אחד:

לעומת זאת אם תגגלו JOAN תקבלו רק תמונות של המגדר השני:

אז נשאלות שתי שאלות לגבי תופעת ריבוי השמות הדו-מיניים בישראל, תופעה שהולכת ומתרחבת מאוד.

ראשית מדוע השמות הרבים בהטיית זכר כל כך מקובלים כיום בשמות מין נקבה?

לעומת זאת מדוע אין בנים שנקראים שושנה, ציפורה, רחל, מיכל, טובה, מיה וכדומה?

שאלה שנייה, שמות דו-מיניים בעברית לדורותיה היו מועטים מאוד. כמו למשל יונה ושמחה (הטיה דקדוקית נקבה) וטל (הטיה דקדוקית זכר). אבל כאלה שמות בקושי אפשר היה למנות בכף יד אחת. מדוע אם כן נפוצה כיום כל כך התופעה של מתן שמות זכריים טיפוסיים ומסורתיים לבנות (הן לפי כללי השיוך הדקדוקי והן בניגוד למסורת)?  

ומדוע תופעת השמות הדו-מיניים כל כך נפוצה כיום דווקא בחברה הישראלית יותר מאשר בכל מקום בעולם? האם הדבר נובע מתודעה פמיניסטית גבוהה יותר דווקא בחברה הישראלית?
מדוע למשל השם 'גל' ניתן כיום לבנות? האם בעברית אומרים 'גל גדולה שטף אותי בים'? מדוע לעומת זאת נדיר, אם בכלל, לקרוא לבן בשם עם הטיית נקבה? ומתן שמות מסורתיים גבריים לבנות צורמת בעיניי שבעתיים בשפה העברית, שבה ל- 99.99% משמות (העצם) יש הטיה חד-מגדרית.
לא פחות צורם לי ריבוי השימוש הלא נכון כיום של הטיית מספרים. היכן המורים שהעירו פעם לתלמידים כאשר אמרו בשיעור שלוש שולחנות וארבעה בנות...?

אז בקצב הזה, לאיזו עברית אנחנו צריכים לצפות בדורות הבאים? אמנם סלנג מקובל בכל השפות, אבל סלנג מקובל עלי רק בתנאי שהוא אינו שיבוש לשוני/דקדוקי בעברית. 

אינני יכול לקבוע זאת ככלל על סמך מחקר אמת סטטיסטי, אבל האם זה צירוף מקרים שאצל כל חברינו שבורכו בבנות בלבד - ניתנו למרביתן שמות בעלי הטיה זכרית? שמות שהיו עד לאחרונה שמות בלעדיים לבנים. אמנם התרשמותי זו אינה מבוססת על מדגם מדעי ראוי, אבל בהחלט  זו מגמה נפוצה לדעתי.

לאור הדיון הזה נשאלת גם השאלה האם מול תופעת 'הפמיניזם' השמי הזה לבנות - עומד קיבעון המצ'ואיזם הגברי בשמות בנים?

האם שמעתם על בן ששמו יוספה, אברהמה, שמואלה או דניאלה?
ירדן כן, אבל מדוע לא כינרת? 


בפוסט הבא : האם יש קשר בין שמות פרטיים להפרעות קשב וקשיי למידה? 


עריכה

'כמו מניפה' הפנתה בתגובתה לשיר המשעשע  של ג'וני קאש