שנתיים

שנתיים. שנתיים מלאו היום מאז שנוסד הבלוג הזה. בחצי השנה הראשונה פורסמו מספר מוגבל של פוסטים בבלוג הנסיוני שהפך אחר כך לבלוג קבוע במעבר מישראבלוג לכאן.

בישראבלוג מספר הצפיות חצה את המאה אלף לאחר ארבע שנות כתיבה של למעלה מ-600 פוסטים. לפיכך הופתעתי כאשר מספר הצפיות כאן מתקרב למספר הזה לאחר מחצית מהזמן (שנתיים) ו-  211 פוסטים. מדוע הופתעתי? אולי משום שהבלוג הזה אינו מסוג בלוגים אישיים גם לא בלוג אקטואליה בעיקרו. והפלטפורמה של בלוגר/בלוגספוט שונה מאוד מזו של ישראבלוג. הבלוגרים כאן אינם מרבים "להחליף גרביים" עם בלוגרים אחרים, כפי שמקובל בקהילת ישראבלוג. ובכל זאת, אף על פי כן!
אולי עוד אקדיש פעם רשומה לנושא זה - רשומה שתעסוק באנתרופולוגיה הבלוגרית ומדוע בבלוג זה כה נדירה חסימה של מגיבים טרולים.
במשך שנתיים חסמתי שני טרולים בלבד שממש הגדישו את הסאה. ולאחר שסיימתי עם הדבר הלא נעים הזה, אפשר להמשיך בדברים החיוביים.

נשאלת תמיד השאלה הלגיטימית כמה מהכניסות הן צפיות אמיתיות ולא יציאה מידית ללא קריאה. כדי לענות על השאלה גייסתי את גוגל אנליטיקס. וזו התשובה שקיבלתי:

כלומר, 84% מהכניסות הן גם קריאות. גוגל אנליטיקס חישב שזמן הקריאה  הממוצע לכניסה הוא ארבע דקות. בבלוגולדת שנה שיעור היציאות היה גבוה יותר  וכמעט כפול, וזמן הקריאה הממוצע לכניסה היה אז 3 דקות ו-35 שניות. זה לא מפתיע, כי אלה שניסו ולא אהבו כבר אינם מעלים את ממוצע היציאות המיידיות. קהל הקוראים האמיתי התייצב על אחוז גבוה מאוד הקרוב ל- 85%. 

ציבור הקוראים כאן הוא מישראל, כמו מספר משמעותי ממדינות עולם רבות. השבוע למשל, מספר הקוראים מרוסיה היה גבוה במעט יותר מקוראי ישראל. יתכן שהגדג'ט TRANSLATE שבראש השוליים הימניים מנגיש את הבלוג גם לקוראים שאינם דוברי עברית. 

חלק מהפוסטים היותר אישיים שלי מתפרסמים כאן לזמן קצר מוגבל, ומוחזרים לטיוטות מאימת גוגל. יש קוראים שאינם קוראים כאן בזמן אמת אלא מדי פעם בצרורות, ולכן עשויים לפספס פוסטים כאלה שיש להם לעיתים גוון קצת צהבהב. אבל רק אלה שנרשמו כמנויים יוכלו להמשיך לקרוא בכל עת כל פוסט זמני כזה - מתוך העידכונים שמתקבלים בתיבת הדואר של המנוי. אז שווה למקבלי העידכונים שלא למחוק אותם מתיבת הדואר שלהם. כך יוכלו תמיד לקרוא את מה שהוחזר לטיוטות. מיותר לציין שאין ברשימת המנויים שום פרט מזהה מלבד כתובת דואר. זוהי מערכת שפועלת אוטומטית.

חלק מהפוסטים שפורסמו כאן זכו למספר גדול מאוד של צפיות. העשיריה הנקראת מכל הזמנים מתעדכנת אוטומטית ברשימה הזו שבשוליים הימניים:

יש קוראים רבים שהם שקטים. הם לא נוהגים להגיב. אבל לא פעם גיליתי לאחר זמן רב שמישהו מהקוראים ביקש להגיב בפרטי, ללא שעין שאר הקוראים תשזוף. בעיקר כאלה שרצו לקבל אינפורמציה נוספת, למשל על טיפול רפואי זה או אחר. גם כדי למנוע פעילות רובוטים לא רצויה, הפוסטים כאן נחסמים לתגובות לאחר 30 יום. בשני המקרים אפשר להגיב ולשאול בתיבת המסרים הזו שבשוליים הימניים - המסר מועבר למייל שלי והתשובה תשלח היישר למייל של השולח:

כבר הזכרתי כאן בעבר שהחלטתי להעניק לעצמי במתנה ספר שירים - ספר שיריי. הוא לא יהיה כנראה מנוייר. כי אני לא מתכוון לשלם עשרים אלף ויותר כדי שהעותקים יצהיבו וימלאו אבק במחסני ההוצאה לאור, ולקבל שקל לעותק עבור כל אלה שאולי יצליחו למכור. כן, אני יודע שיש כאלה שרק ספר מנוייר נחשב בעיניהם, אבל אלה במילא כבר הולכים ונעלמים מהעולם. אז לרגל הבלוגולדת הענקתי לעצמי את הכריכה לספר ואת שמו:

והספר יהיה מיועד לכ-ו-ל-ם ובחינם. הבסיס הכלכלי של ספר דיגטלי כזה לא יהיה על חשבון הקורא. פרטים יבואו בבוא העת.
והשיר שאני חושב שיהיה שיר הפתיחה בספר הוא זה:

אף פעם / קנקן

אף פעם לא קראו לו משורר
כי אולי מן הסתם
שרבט רק מדע של מילים מנוקדות
כמו שירת חיים שנוצרה על ידי קוד גנטי
לא פרוזה, גם לא ציור
רק קווי מתאר, כמו במפה.

ואולי פשוט
עוד לא הִפְנִים מן הסתם
שמדענים היו משוררים ופילוסופים
ביוון העתיקה
והמשוררים הם משוררים
בעת החדשה.

ומדוע הזדמנות שניה יהיה שמו של הספר? על כך בהזדמנות אחרת. שווה לכתוב על כך הקדמה.

ואתמול פורסם כאן בבלוג השיר ה- 74 במספר. באופן זמני השירים מצטברים במדור 'שירים שלי' לפני העריכה הסופית (האמת שחלקם נערכים כל העת. זהו דווקא אחד היתרונות של פרסום דיגיטלי שמתעדכן ללא מגבלת העידכון של מהדורות נייר). ואל המדור 'שירים שלי' אפשר להכנס דרך הסרגל שבראש הבלוג מתחת לתמונה:

 ובמדור השירה אפשר לנווט בין הדפים (מהמאוחר למוקדם) כך:

ובבלוג המחודש פרסמתי עד כה גם ארבע סדרות:

* סדרת ה ZONE - המדריך המלא לדיאטה שהיא בעצם שיטת תזונה לחיים בריאים (16 פרקים ומתכונים חדשים יתווספו בעתיד, שווה להכנס ולבדוק מדי פעם).

* סדרת מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה (5 פרקים, פרק נוסף בהכנה)

* סדרת המין האנושי - עבר ועתיד (8 פרקים)

* סדרת מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע (14 פרקים ועוד בהכנה בהמשך)

סדרות נוספות (נושאיהן הפתעה) מתוכננות בהמשך. יש למה לצפות.

אז נרים כוסית לחיים ובריאות טובה
ותודה לכל הקוראים והמגיבים על שאתם כאן לציין שנתיים לבלוג.

שלכם קנקן

הראשון מארבעים

ספר השירה הדיגיטלי מתגבש. הולך ותופח. השבוע הגיע למניין ארבעים. ובכל יום ראשון מתווסף עוד שיר אחד במסגרת פרויקט ריקון המגירה, והיא מסרבת להתרוקן. ´ספר שירה´ דינמי בהמשכים - ללא מגבלות עורך והוצאה.

ואם יש שני יתרונות בספר שירה דיגיטלי על המודפס - שלאחר פרסומם השירים ניתנים לעריכה בכל עת, ושיש לכל שיר סטטיסטיקה. וזו מלמדת באופן בלתי מובן לי - שהפופולרי ביותר, ש´תפס´ באינטרנט, שצבר כמעט עשרת אלפי צפיות גוגל, ויותר מכל אחד אחר - הוא השיר שפורסם בבלוג זה, ונקרא כך:

רוחות חג / קנקן

עֶרֶב חַג,
כְּבָר לֹא קָנִיתִי נֵרוֹת הַשָּׁנָה
בְּצַד קוּפְסַת גַּפְרוּרִים שֶׁל פַּעַם
נֵרוֹת יֵשׁ לָרֹב בַּמְּגֵרָה
פֶּן תִּהְיֶה הַפְסָקַת חַשְׁמַל אוּלַי
וְאוּלַי
הַשָּׁנָה אֶצֹּק אֶת דְּמוּתָהּ
מֵהַחֵלֶב הַמּוּמָס
וְהִיא מֵהָרֵיחַ תִּתְעַלֵּף וְאֶפְתַּח
הַחַלּוֹן לְהָשִׁיב אֶת רוּחָהּ
וְאֶת רוּחִי
רוּחוֹת חַג.

ציור - Kamina Bend

וגם כאן (וראה תגובות חברי הפורום הספרותי בתחתית הטקסט).

זו התשובה שלי לדברים שכתבתי בנושא בפוסט קודם, 'הזדמנות שניה', כאן. והתשובה היא פרסום דיגיטלי עצמאי, ללא הוצאות עריכה ומימון הוצאת ספרים. אם ארצה לחלק עותקי נייר למשפחה, תמיד אוכל להדפיסם מכאן ולכרוך אותם,
וכך יוכל לעשות גם כל אחד אחר, מבלי לבקר בחנות ספרים.

ובהזדמנות זו מזכיר שוב קיומו של בלוג חדש נוסף שאני כותב. בלוג יומי בשם 'אמירה יומית'. ואפשר לנווט מכאן לשם בקישור שבמסגרת הזו שבשוליים הימניים:

וכנ"ל לנווט מהבלוג 'אמירה יומית' לכאן, מהמסגרת הזו שם שבשוליים:

ורוצה להפנות לשם אל פוסט (שפורסם היום) שכותרתו 'אין נביא בעירו' בקישור כאן. על מהפך מאוד מעניין,
וכן על עדכון מדיניות מערכת התגובות דיסקוס (נוגע גם לבלוג כאן).

הזדמנות שניה

ציור Kai Savelsberg

לו הייתי מאגד אוסף שִׁירַי לספר, ספר שירה , הייתי נותן לו כותרת 'הזדמנות שניה'.

אבל, ספר שירה על נייר, לא יהיה. לא במחיר עשרים, שלושים רִבּוֹא מצלצלים. גחמות הוצאות ספרים וחוזים דרקוניים. שבמקרה הטוב יִמָּכְרוּ איזה עשרים, שלושים עותקים בשבועיים, שלושה ראשונים ואחר כך יעלו אבק, במדף ספרים נידח.

אף פעם לא פרסמו שִׁירַי בכתב עת או עיתון. האמת - אף פעם אפילו לא החזירו תשובה. כנראה שהם לא מי יודע מה. הם לא של טשרניחובקי ולא של ביאליק שיש בהם עומק. לעולם שִׁירַי לא יעלו סומק. גם אינני בן בית בערבי שירה. הרחק מהזרקור.

שִׁירַי בבתי ספר איש אותם לא יִלְמַד. גם לא יעלו חרונם של מבקרי שירה. האמת - רק שיר אחד נותח אי פעם. על ידי מבקר מוערך מאוד בעיניי - איש ספרות. וזה מזכיר לי צייר קטוע אוזן שבמשך כל חייו בקושי מכר תמונה אחת - לאח. סליחה על ההשוואה, כי קָטֹנְתִּי מאד מפניו. 
וְשִׁירַי יטבעו במרחבי הוירטואליה. המוצפת בהמוני משוררי דיגיטליה. של פייסבוק ושאר מיני אספקלריה.

הלכו וכלו שִׁירַי עם שְׁנוֹתַי. על שריטה זו איש אין יודע מִמַּכָּרֵי שם לידתי. גם לא הקרובים קרובים, שאינם מקשרים סודות כינויים. ואני רק קנקן. וטבע אדם אינו רואה את שמסתתר בקנקן. קנקן פשוט מאוד למראה. זוהר אין בו. גם לא ייחוּד, בַּשּׁוּק.

הלכו וְכָלוּ שִׁירֵי עם שְׁנוֹתַי במסתרי מגירה. ובאחרית גולשים חומקים כצל ממעמקיה. הזדמנות שניה. פן יאבדו לעד. כמו הארורים שנכתבו במכשיר ההשבתה המתוכננת, שמו כמטוס. נשפכו ממנו ואינם עוד, כמתוך חורי מסננת.

ספר שירה מנייר לא יהיה לי. כחכות רחל לְיַלְדָּהּ. אבל צְלָלַי נְשָׁמָה. יוותרו כאן בפינה נידחת. יתווספו לרצועה אקאשית תחתונה. רצועת קוֹסְמִית, ידי אדם. הגוּגֶליה.

ולתרומתי לקוסמוס אין הגבלה ואין מהדורה. אליה הולכים ומתווספים דפים. הדפים של יום ראשון. כי בראשית ברא את השמים והארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו, ורוח משורר מרחפת על פני המים. אלוהי שִׁירַי.

Pablo Saborio Art