‏הצגת רשומות עם תוויות מנהגי ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מנהגי ישראל. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 11 באפריל 2020

בעדה שלי גונבים אפיקומן


ברשומה הזו לא תמצאו מילה על חגיגת הפסח שלנו השנה. זה פשוט לא מעניין. כי לא מעניין עם כמה ומה סעדנו. עם או בלי זום. גם לא אם היה או לא היה אפיקומן (כי לא היה).
בעדה שלנו היו גונבים אפיקומן, גונבים ולא מוצאים. עורך הסדר היה בוצע את המצה האמצעית לשניים. עוטף את המחצית במפית בד, קם מהשולחן והולך ליטול ידיים או משהו כזה. בזמן זה הילד/ים היו גונבים את האפיקומן ומחביאים אותו. כשמגיע זמן האפיקומן, ולאחר שעורך הסדר קם לחפשו ואינו מוצא אותו כמובן - נערך משא ומתן קצר בינו לבין הילד שהקדים לחטוף ולהחביא ("הגנב") - על פרס השבת האפיקומן. כך היה במשפחתי מאז ומתמיד. אני זוכר שבילדותי גנבתי את האפיקומן מהדוד החרדי מבני ברק. מאוחר יותר כשהתבגרתי נדהמתי ממנהג היפוך התפקידים הנפוץ כיום בקרב החברה הישראלית.

האמת שהמנהג המהופך בעצם חינוכי יותר. כי זה המסורתי, הנהוג בעיקר בעדות אשכנז, בעצם מחנך את הילדים שמשתלם להיות גנבים. לא? 


אז ניסיתי למצוא במקורות מהו המנהג הנכון. ראשית ניגשתי להבין את מקור המילה אפיקומן. מחקירת העניין גיליתי שיש כמה סברות עיקריות בקשר לשורש המילה.

האחת מקורה בארמית: ובעצם היא מורכבת משתי מילים: "אפיקו" (= הוציאו) "מן" (= מזון, אוכל).
אחרים סבורים שמקור המילה ביוונית הוא επικωμον מצמד המילים אֶפִּי (סיום)-קוֹמְיוֹן (קומדי, משעשע) ולפי פרשנות זו הכוונה הייתה שאחרי לילה בו נוהגים בכבדות ראש, לא יסיימו אלא בקלות ראש. יש הסוברים שמקור המילה אפיקומן הוא ἐπὶ κῶμον, שהוא המשתה שערכו היוונים לאל השעשועים.

ובפסח הבא עלינו לטובה, אני מקווה לשנות את מקור שם האפיקומן לאֶפִּי (סיום)קורונה - אפיקורונה. 😊


אבל מהו מנהג האפיקומן המקורי? חטיפת (גניבת) האפיקומן על ידי הילדים או מציאת האפיקומן על ידי הילדים? המקורות הבלשניים של המילה אפיקומן אינם מבהירים את הפלוגתא באופן הביצוע של המנהג.

אז רבי ד'קנקן פנה למקורות כדי לפסוק בפרשה:
כך אמר רבי אליעזר: "חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א').
והרמב"ם טען גם הוא שמדובר בחטיפת המצה אחד מהשני (הלכות חמץ ומצה ז', ג'). ומכאן אחר כך התגלגל המנהג שהילדים עצמם הם החוטפים. וביידיש "גאנובען" (גנבים).


כנאמר בשיר "מעכאַפּצען מענעמצען " (ובתרגום חופשי מיידיש לעברית - "חוטפים לוקחים)". ובעל האפיקומן "קיק נישט, כ'זעיי נישט" (לא מסתכל, לא רואה) "כ'זע נישט גאָרנישט" (לא רואה כלום). הרי זה מעיקרי היהדות - "למראית עין". נכון?



והרי כל מילות השיר כאן
וואו איזו שפה עסיסית קורעת היא יידיש. לעומתה העברית יבשה כמו צנון. אלה שאינם מבינים - ההפסד כולו כולו שלהם 😊.
(אחרי הקורנה לכו לתאטרון היידיש עם תרגום סימולטני ותקרעו מצחוק. מובטח!) 

ואיך אצלכם? גונבים או מוצאים את האפיקומן?
העיקר ושמחתם בחגיכם.

יום שני, 25 בינואר 2016

ממנהגי ט"ו בשבט לענייני בריאות *


בתקופת המשנה, לתאריך החמישה עשר בחודש שבט היה משמעות פיננסית בלבד לצורך חישוב מיסים על היבול. תאריך זה שנחשב כאמצע של החורף, נבחר כסוף שנת כספי המס על פירות האילן. המעשרות על פירות לאחר תאריך זה, היו שייכים לשנה הבאה ולכן במשנה יום זה כונה "ראש השנה לאילנות".

ט"ו בשבט אינו ממש חג דתי. גם "ברכת האילנות", הנמצאת רק בחלק מהסידורים שעל-פי נוסח עדות המזרח, אינה מיוחסת לתאריך מדויק. במרבית הסידורים לא נמצא אזכור ל"ראש השנה לאילנות". בט"ו בשבט ילדי החדר גם אינם פטורים מלימודים.

התלמוד הירושלמי מצביע על ט"ו בשבט כמועד שבו מתחילים האילנות לשתות ממי השנה החדשה. ההסבר למועד זה על ידי התלמוד הבבלי הוא שבמועד זה "יצאו רוב גשמי השנה".

למעשה המקובלים במאה השש עשרה הם אלה שעיצבו את "סדר ט"ו בשבט" והנהיגו את אכילת הפירות במועד זה. הספר הקבלי עץ חיים מחלק את שלושים פירות הארץ לקבוצות על פי שלושה עולמות. על פי חלוקה זו, מיני פירות עולים במדרגות העולמות השונים:

העולם הראשון שהוא עולם העשייה, כולל עשרה פירות נקלפים. כלומר, תוכם נאכל וקליפתם מושלכת. לקבוצה זו משתייכים השקדים, רימונים, פרי הדר וכו';

העולם השני שהוא עולם היצירה, כולל עשרה פירות שחיצוניותם נאכלת ותוכם נזרק. לקבוצה זו שייכים התמר,השזיף, המשמש, וכו';

העולם השלישי, הגבוה שבעולמות, הוא עולם הבריאה, המתאפיין בעשרה פירות שנאכלים בשלמותם. למשל, תאנה,תות שדה, אוכמניות וכו'.

עולי "העלייה הראשונה" שבאו לגאול את הארץ ומצאו אותה שוממה, הנהיגו למעשה את הפן הלאומי של החג וכך נוצרה מסורת הנטיעות בט"ו בשבט.




נשאלת השאלה מנין המנהג של אכילת פירות יבשים? מדוע באמת לא פירות טריים? מנהג זה מקורו ברצון של היהודים בגולה לאכול מפירות ארץ ישראל. היות ויבוא פירות טריים מארץ ישראל לא היה מעשי ופירות טריים כלל אינם גדלים בחורף האירופאי, יובאו לארצות הניכר פירות מיובשים. מכאן השתרש מנהג אכילת הפירות היבשים היום. מעניין שמנהג אכילת פירות יבשים מארץ ישראל, התרחב היום לאכילת מיני פירות יבשים אקזוטיים - שהם בהחלט אינם פירות ארץ ישראל. אולם, אין סיבה מדוע לא ואפילו רצוי לאכול פירות טריים.



אכילת פירות טריים עדיפה בשל עושרם בויטמינים החסרים בפירות היבשים. אכילת פירות יבשים גם משמינה יותר. אם אתם מנשנשים בלי להרגיש 30 משמשים יבשים, משמשים טריים תאכלו הרבה פחות – בגלל תכולת המים שבפירות טריים, שמקנים תחושת שובע.

ידוע שאכילת פירות יבשים מועילה לשיפור היציאות באנשים הסובלים מעצירות, בגלל כמות הסיבים הרבה. אך למעשה הם אינם כל כך בריאים, בשל צורת העיבוד והשימור שלהם. אם תקראו את התוויות הצמודות לאריזות של הפירות היבשים, תראו שהם מכילים חומר שימור שאינו כל כך סימפטי. כדי להאריך את חיי המדף של הפירות היבשים, כיום בדרך כלל לא מסתפקים בייבוש תחת השמש או במתקן חימום מלאכותי, אלא מוסיפים כימיקל שנקרא גופרית דו-חמצנית.

גופרית דו-חמצנית היא תרכובת כימית שנוסחתה (SO2). הגופרית הדו-חמצנית היא מזהם אוויר הנוצר באופן טבעי בהתפרצויות של הרי געש. שריפת חומרי דלק המכילים גופרית בתחנות כוח ובתעשייה, פולטת לאוויר עוד מחומר מזיק זה. גופרית דו-חמצנית היא אחד הגורמים לתופעת הגשם החומצי, יחד עם תחמוצות החנקן. מנזקיה הבריאותיים של הגופרית הדו-חמצנית די מתעלמים. אך חומר למחשבה: אם החיידקים והעובש אינם יכולים לגדול על הפירות היבשים, בגלל הרעילות של הגופרית הדו-חמצנית המפוזרת עליהם, נשאלת השאלה מה הרעילות של החומר הזה עושה לכם?

יתכן שעל האריזה תמצאו שהמוצר מכיל חומר "תמים" המכונה E-220 . אך אל תטעו – מדובר בקוד של אותה גופרית דו-חמצנית. את החומר הזה מוצאים גם ביינות כחומר משמר. שתית ארבע כוסות יין בט"ו בשבט, גם היא מנהג על פי הקבלה.

בכלל כדאי שתשימו לב להטעיה מקובלת בתוויות של מוצרים, שמצוין עליהם "ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים". בהרבה מקרים על התווית מצוין מאידך, שהם מכילים כל מיני מספרי - E, שהיצרנים לא בדיוק רוצים שתדעו מהם. הם חומרי צבע וחומרים משמרים, שאם אתם מעוניינים לדעת, חלקם מסרטנים. אפשר למצוא את המידע כאן   וכאן. 

הדפיסו את הטבלאות ושימרו. אם תצטיידו בטבלאות האלה בקניות המזון הבאות שלכם, אולי כבר לא תרצו לקנות מספר מוצרים.

לסיכום המלצה לקראת ט"ו בשבט – עדיף לחגוג עם שלל פירות טריים ולהמעיט באכילת פירות יבשים או משומרים. מילא פעם אחת בשנה, אבל אם אתם נוהגים לארח ברוטינה עם מגש פירות יבשים בכל ימות השנה. דעו מה אתם אוכלים ומאכילים.


ט"ו בשבט שמח!

* פורסם לראשונה - ט"ו בשבט תשע"ב


תגובות