ביום הבחירות נלך להצביע ולהוכיח, שאנחנו לא נתונים לשטיפות מוח של התקשורת - של עיתונאים ופרשנים בכירים ככל שיהיו - שיודעים מה אנחנו עומדים להצביע בקלפי, כי הם מצוידים במכונת אמת מסתורית ונסתרת שמחוברת למוחות שלנו. שרוצים לייאש אותנו (שחושבים אחרת) ולשכנע שחבל להצביע. כי הנרטיב שהם משדרים לנו הוא, שהתוצאות כבר ידועות מראש. ואנחנו נזכור שלכל עיתונאי/פרשן בכיר ככל שיהיה יש אג'נדה. ואלה יעשו הכל (באופן סמוי ומתוחכם, מקצועי כביכול) למען האג'נדה.
ביום הבחירות נלך להצביע ולהוכיח שבסקרים המלומדים - לא שאלו אותנו. נוכיח שאין כל קשר בין הסקרים לבין המציאות המציאותית. שאין במדגם "ענק ויוצא דופן של אלף נסקרים" שום כלום לבין המציאות. המציאות כוללת את כולנו. מישהו בסקרים הגיע אלינו? שאלו אותנו? אז כיצד הסקרים מצביעים על דעתנו האישית?
מי מעורכי הסקרים דיווח כמה אנשים נשאלו ולא רצו לענות? אמרו לכם שעל 1,000 משיבים שרובם הצהירו על "מנצח הבחירות", 9.000 אחרים סרבו להשיב? אז מה המשמעות של סקר כזה? נאדה, שום כלום !!!
ונניח לרגע שאף סקר כזה אינו מספק את הנתונים המדעיים שמוכיחים שהסקר נערך בכלל לפי כל הקריטריונים הסטטיסטיים המקובלים. האם קמיל פוקס, מאנו גבע, או מינה צמח מספרים לנו מי וכיצד אוספים את הנתונים עבורם??
הכי חשוב שנחשוב, האם בסקר בכלל פנו אלינו?
אנחנו יודעים שהסקרים האלה נועדו במקרה הטוב כדי לספק תעסוקה לתקשורת. אנחנו גם יודעים שעושים בסקרים האלה שטיפת מוח עלינו.
אבל, אנחנו הריבון נגיע בהמונינו לקלפי ונוכיח - שבשאר ימות השנה אנחנו לא
"שקופים" ולא "משעממים". ביום הבחירות נראה להם באמת את האמת שלנו.
כפי שהובטח, הרשומה הקודמת פורסמה לזמן מוגבל והורדה מהבלוג בחזרה לטיוטות. המנויים שקיבלו עדכון במייל - יכולים להמשיך לקרוא, אם לא מחקו הם את הודעת העדכון.
כשכתבתי כאן בבלוג על תובנותיי האנתרופולוגיות לגבי קוראים ומגיבים בבלוגוספרה - קיבלתי לא פעם תגובה: "אני קורא/ת אבל לא מגיב/ה כשאין לי מה להגיד".
בשביל אלה שהיה להם מה להגיד, השארתי את תגובותיהם לרשומה שתוכנה הורד.
לא יאמן ואולי כן, כשישבנו שבעה על אימא שלי - מבקרים לא מעטים גלשו לשיחות פוליטיות. מהשיחות האלו נדהמתי כיצד המנטרות הדמגוגיות המפלגתיות שטפו לגמרי את מוחם של כל כך הרבה אנשים. במיוחד את אלה שבטווח הגילאים שבין עשרים לשלושים. אבל גם בקבוצות גיל מבוגרות יותר, שאינן בקיאות בעובדות או שיש להן זיכרון של דג.
נדהמתי איך ססמאות נבובות ושקריות בעליל תופסות כל חלקת אינטליגנציה במוח. נכון, אלה שמצביעים בכל הבחירות לאותה מפלגה כאילו היא קבוצת כדורגל (גם כשהיא תוקעת גולים עצמיים או יורדת ליגה) - הם מקרה אבוד. גם אם יתקעו להם, היד בקלפי אינה מסוגלת לחשוב. כשקבוצת הכדורגל שלהם סופגת הפסדים, לפחות מחליפים מאמנים. אבל במציאות חייהם שלהם עצמם, למאמן אין תחליף. לא שמעו שבתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף.
אני שואל למה? והתשובה כל כך וודאית ופשוטה עד כדי גיחוך: "ביבי או טיבי", "כחול לבן זו מפלגת שמאל", "גנץ יחזיר את ירושלים". ברור כשמש שאסטרטגיית תעמולת הבחירות של מפלגות הימין בראשות הליכוד עוסקת מאה אחוז בהפחדה, בהשמצה חסרת שחר ובשיסוי. והפעם בליכוד והעומד בראשם נוסף בגאון דגל ההתקרבנות.
והמטרה מקדשת כל אמצעי, גם אם הוא שקרי בעליל.
האם שמתם לב שלמילים עלילה ובעליל אותו השורש ע.ל.ל? אוי לעברית - אותו השורש להפוך על הפוך. הבלשנים בוודאי יודעים להביא דוגמאות נוספות.
נראה שהבחירות הקרבות עוסקות רק באנשים - העומדים בראשי המפלגות שכולן מציגות "נבחרת מצוינת" של מריונטות בוויטרינה. זו נטו מערכת בחירות של כיסאולוגיה. מתה האידאולוגיה. מי זוכר אותה? למפלגת השלטון גם אין מצע. רק השמצה.
ובבחירות האלו כמו בכל בחירות, הציבור מולך שולל על ידי תעמולת בחירות סמויה שנקראת סקרים. לא יודע אם לצחוק או לבכות בראותי כיצד התקשורת מרכיבה או מפרקת בכל יום ממשלה על פי סקר של כמה מאות.
who knows whom they are?
מישהו מהסוקרים המלומדים חושף לציבור על סמך מה הגיעו למסקנותיהם המלומדות? כאשר בכל מערכות הבחירות האחרונות לא היה קשר בין הסקרים המוקדמים לתוצאות האמת בבחירות.
אפילו קלפיות המדגם בימי הבחירות שיקרו. אצל מי עובדים הסוקרים?
רואים אתם הקוראים את מודעות/הכרזות שלי? בכל אחת מהן השתעשעתי כדקה אחת להכינן. עבור כאלה מפלגות משלמות מיליונים מכספי אזרחי המדינה לקמפיינרים וסוכנויות פרסום. ואני משחרר את המודעות האלו לשימוש כל דיכפין.
אני מבטיח בלי נדר המשך ליצירתיות עסיסית כזו - אותה אמשיך לפרסם עד לבחירות. אבל לא כאן. בשביל זה יש את הבלוג אמירה יומית. שם תתפרסם במקביל גם רשומת מבוא זו. חפשו שם בהמשך את הכרזה שמדברת אליכם ועזרו להפיץ אותה.
אני מבטיח לקורא הנאה או רוגז צרופים מהכרזות המאמממות האלו שלי. ואני מזמין כל אחד ואחת להפיץ אותן חופשי בכל אמצעי: בבלוגים שלכם, בפייסבוק, טוויטר או מה שבא לכם. להפיץ אותן כאנטיתזה לשטיפת המוח הדמגוגית שמפלגת השלטון (שהגיע הזמן להחליפה כמו שיש להחליף מטאטא ישן) מאכילה את הציבור. אני גם משחרר אותן חופשי חופשי ולגמרי בחינם, לשימוש כל סוכנויות הפרסום למיניהן (אם ירצו), וכלשונן במקור.
רני רהב אמר היום בראיון לכאן 11 שהוא אינו מתרגש מביקורת שלילית על הקמפיינים שלו, אלא אך ורק מלכמה הם מגיעים בציבור. והוא צודק. עד כמה תגענה הכרזות שלי לציבור - תלוי אך ורק בכם. בתרומה שלכם לווירליות שלהן.
האם יש בזה טעם? אומר בוודאות - יש ויש!
בשבוע האחרון נוכחתי שלא מעטים הם האובייקטים לשטיפות מוח מפלגתיות שאין ביניהן ולמציאות ולא כלום. נהפוך הוא - דמגוגיה שקרית צרופה. כאמור עיקר המושפעים הם מקבוצת הגיל הצעירה 20 - 30. אבל לא רק, גם מבוגרים מהם, שחלקם משתמשים באותן מנטרות של שטיפות מוח כדי לשכנע את האחרים.
אוסיף ואומר שהאחרונים מה זה מפחדים. מפחדים כפי שלא היו מעולם. צפיתי בקטעים מנאום ההתקרבנות של ראש ממשלה, שהשופט מלצר אסר לשדר בזמן אמת. ראיתי שם את הפחד נחבא בכל נימי שפת גופו. פחד המוסווה בשפת גוף שהזכירה לי את זו של רודנים וקהל שואג בזמנים אחרים. אבל מאחורי ההצגה והזעה מתחת לחליפה, ראיתי מאניה שתהפוך אחרי הבחירות לדיפרסיה. רשמו את דבריי אלה. ושכל מלחכי הַפִּנְכָּה הפתטיים שלו - יהיו הראשונים שימהרו לתלות אותו בראש התורן במצודת זאב. הרבה דם יזע ודמעות ישפכו שם במלחמת הירושה של "אין תחליף".
בשבוע האחרון נוכחתי גם עד כמה פשוט יחסית (בשיחה קצרה ובהדגשת המסרים המתאימים) לשנות דעות פוליטיות של הבוחרים בקבוצת הגיל הצעירה (18-30). קבוצת גיל זו אמנם מושפעת יותר משטיפות מוח דמגוגיות, אך היא פתוחה יותר להטמעת עובדות אמת והשפעתן על הדעות שעדיין אינן מגובשות.
כל אחד ואחת מכם יכולים לתרום לעניין. ובעיקר על תתנו יד לתעמולה דמגוגית שקרית ולסקרים להטעות אתכם ואת הציבור. זכרו - הסקרים הם מאה אחוז תעמולת בחירות. רק הבחירות הן הסקר האמיתי.
למרות שהפוסט הקצר הזה קשור לענייני הבחירות, אין הוא עוסק בפוליטיקה עצמה, ולכן הוא מתפרסם בבלוג הזה.
כל יום מתפרסמים שלושה סקרי בחירות לפחות. בואו נתעלם מכך שהמתמטיקה הכלל מפלגתית לא תמיד בדיוק מסתדרת ושהפער לאותה המפלגה בין סקר אחד למשנהו באותו יום - יכול להיות לפעמים שמונה מנדטים. ובעוד שלא משנה ומשונה איך מגלגלים את חבית שלושים המנדטים, היא תמיד נעמדת על שלושים - שאלתם את עצמכם כמה השתתפו במדגם? וכיצד נבחר הרכב המדגם? האם אפשר לדגום מיליוני בוחרים בשלוש מאות, חמש מאות, ואפילו אלף נשאלים?
שנים בגרתי וגם זקנתי ואפילו על סקר אחד לענות בחיי לא נתבקשתי. וגם אם הייתי נשאל, הייתי מסרב לענות. וכיצד היו מקטלגים, "לא יודע"? ואם במשך עשרות שנים וכל כך הרבה מערכות בחירות אף פעם לא נסקרתי, אז איך הסוקרים המלומדים יודעים מה אני חושב? מיהם הסוציואקונומים והסוציוגיאוגרפים שכל כך מייצגים אותי בסקרים? תגידו הקוראים, מישהו בכלל שאל אתכם כיצד תצביעו בבחירות הבאות?
אז מדוע שנאמין לסקרים?
ובכלל, אם הכל ידוע מראש, מדוע צריך בכלל בחירות?
ועכשיו אספר לקוראים את הלא יאומן. נובמבר 2013, כמה ימים לאחר שהשתחרתי מאישפוז - מתקשרת אלי גברת המציגה את עצמה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) של מדינת ישראל. והסתבר שהגברת מודעת לפרטי האישפוז האישיים שלי. ומה עם החיסיון הרפואי. ממתי מותר לבית חולים למסור פרטים אישיים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה? האם זה בכלל חוקי? אבל מה אלין, אם בבתי חולים גם מעלימים עין מפני תועמלני חברות תרופות ומפני נציגי חברות ביטוח המסתובבים במחלקות עם חלוקים ואשר שוזפים עיניהם בתיקים הרפואיים. וכי ידעתם את זה?
אבל המשך השיחה עוד הדהים אותי יותר. הגברת מציינת שהיא חוזרת אלי בקשר לסקר שהשתתפתי בו, שהסוקרת שכחה לשאול מספר שאלות, וברשותי היא מבקשת שאשיב גם עליהן. ואני אומר: "על מה את בכלל מדברת ? לא השתתפתי בשום סקר". והיא אומרת "אתה קנקן נכון? מונח לפני דף הסקר שענית לסוקרת אילנה". כאן כבר ממש התרגזתי: "אני חוזר ואומר שלא השתתפתי באף סקר, לא לשום אילנה ולא לאף אחד אחר. כך אתם מפברקים סקרים לפרנסתכם"? והיא משיבה בנימת הפתעה: "מה באמת? אני אגיש תלונה כנגד הסוקרת. אבל אתה יכול להשיב רק על שתי השאלות הבאות"?...
