עד כמה נמוך האיש הזה יכול לרדת?

כפי שציינתי ברשומה הקודמת, התחלתי להשתמש בבלוג הרדום אמירה יומית ולהציג כרזות פרי ידי לשימוש כל דיכפין. כבר כתבתי כאן פעם שמימוש הצבעה בבחירות היא רק חלק מהדמוקרטיה ולא מהות כול שלה. כתבתי שקיטורים וצקצוקי לשון אינם עוזרים לשינוי. בשביל שינוי צריך לעשות מעבר להצבעה בקלפי. כוחות איתנים עובדים נמרצות כדי לשטוף לציבור את המוח - בכספו של ציבור משלם המיסים. כרבים מאוד גם אני חש בסכנה מתהליכים הפשיסטיים הפרוגרסיביים, המסכנים את הדמוקרטיה במדינה וממדרים מחצית אזרחיה בשיסוי גס שלא היה כמוהו. וחמישית מאזרחיה צריכים להרגיש שעושים להם טובה שהם בכלל אזרחים סוג ב'. בחקיקה דאגו לכך שהם יושבים במדינה שאינה כבר מדינתם. מדבריי אלה אף אחד לא ממש יתרגש, כי מי אני בכלל? הפלגן הראשי מתייחס רק לדברי ידוענים כמו רותם סלע.

אז כפי שכתבתי כאן בעבר, המצב כל כך גרוע (ובמיוחד כשנראה שכל כך הרבה התרגלו לסטנדרטים המקולקלים שמובילה הממשלה בראשות העומד בראשה) עד שכבר לא יכולתי לעמוד מהצד ולהסתפק בשלשול מעטפה ביום הבחירות. אז לפני כשלושה חודשים פניתי במכתב מזוהה בשמי ותוארי לציפי לבני ואל אבי גבאי - בהצעה לעזרה לקמפיינים של מה שהייתה התנועה המאוחדת שלהם.

אבי גבאי או מישהו מטעמו לא טרח לענות למכתבי עד עצם היום הזה. כנראה הוא אינו זקוק לעזרה. לעומת זאת מהלשכה של ציפי לבני קבלו את הצעתי בחיבוק. והסוף ידוע, גבאי גירש את ציפי לעיני המצלמות בבושת פנים. נו טוב, הוא גם לא יקבל את הפתק שלי ושל בני משפחתי שמפלגת העבודה הייתה פעם בית שלהם. כיום, לאחר מעשיו לאחרונה במפלגה, אני מחשיב את מפלגת העבודה למריונטות בראשות סוס טרויאני שיחסל את מה שנשאר ממנה. אז בשביל מה לבזבז עליהם פתק?

במחשבה עמוקה הגעתי למסקנה שההחלטה במי לתמוך בבחירות האלו תהייה במפלגה שתהייה לה הסיכוי הרב ביותר לסלק מהשלטון את הימין המסואב והמשסע, כפי שהמדינה לא ידעה מעודה. הגיע הזמן להחליף את הראש במטאטא חדש ונקי. במאמר מוסגר אזכיר לבעלי הזיכרון של דג, את ההתחייבות המוקלטת של המתקרבן הראשי שהוא יחוקק חוק שיגביל את שלטונו למשך שתי קדנציות בלבד (מתועד ביוטיוב). כעת הוא נלחם על החמישית כשהוא שקוע עד צוואר  בחשדות לפלילים.

אבל כאמור אינני מסתפק רק בהצבעה. כפי שהסברתי ברשומה הקודמת - אינני יכול לסבול את התעמולה השקרית והארסית שהמנטרות שלה מדוקלמות על ידי חלקי ציבור מהופנטים או מכושפים (תקראו לזה איך שאתם רוצים). לכן התחלתי לפרסם כרזות פרי ידי בבלוג אמירה יומית - המיועדות להפצה חינמית ברשתות החברתיות (על ידי האכפתניקים שבכם).

אינני יכול באמצעי הדלים לעמוד כנגד מכונת תעמולה משומנת על חשבון משלמי המיסים. אני זקוק לעזרתם של אלו שאכפת להם ורוצים בשינוי הכל כך נדרש. 

אינני יודע אם עמלי מופץ ומגיע באופן משמעותי לציבור הרחב. עדיין מוקדם מדי לאמוד זאת ועדיין לא קיבלתי פידבק מאף אחד מהקוראים בשני הבלוגים, שמספר לי על שיתוף פעולה. האמת היא שאני די מאוכזב מכך שמספר הכניסות היומי 
לבלוג אמירה יומית הוא דו-ספרתי בלבד ביומיים האחרונים. ולכן נתניהו לא צריך לדאוג לפי שעה כמו שהוא נסער מסטורי של רותם סלע.

אבל אני רוצה לספר כאן כעת על שני דברים מדהימים שהבחנתי בהם:
:
הראשון - הרשומות שלי (כולל התמונות) בשני הבלוגים, מאותרים במנוע החיפוש של גוגל. לפחות היו. הקריקטורות שהכנתי על הימין החדש בראשות בנט ושקד מופיעות במנוע החיפוש של גוגל. אבל, אף אחת מהכרזות שפרסמתי על הליכוד אינה מופיעה במנוע החיפוש. גם הקריקטורות שפרסמתי בעבר לגבי מר"צ ובעיקר על תמר זנדברג וקמפיין הלגליזציה שלה לקנאביס - אינן מופיעות במנוע חיפוש התמונות בגוגל. 
אז תגידו, מישהו דואג (בתשלום?) לסנן אותם ממנועי החיפוש?

והדבר השני הוא שבין הכניסות לכרזות בבלוג אמירה יומית - מספר הכניסות מרוסיה משקף אנומליה שאף פעם לא נוכחתי בה קודם:

האם אלו האקרים הרוסיים הידועים לשמצה כמתערבי בחירות. ואולי הם הפוטינים החברים של ביבי :) 
מה שנשמע פעם קונספירציה, בימינו זה עשוי להיות ספורט לאומי רוסי. לך תדע. אבל צ'מעו - אם זה אכן כך, הרי זו מחמאה שהרוסים מתעניינים בבלוג לפחות כמו הישראלים, לא?

ובמערכת הבחירות הזו אני תמה עד כמה נמוך יכול לרדת ראש הממשלה שלנו?

חודש לפני הבחירות נתניהו מינה את טל גלבוע
 (הטבעונית האקטיביסטית הקיצונית) כיועצת שלו לבעלי חיים - 
במשרת עובדת מדינה על חשבון משלם המיסים!

עד כמה נמוך הוא יכול לרדת כדי לקושש קולות? האם גברת טל גלבוע יודעת 
כמה פשיסטים היו צמחוניים/טבעוניים בהיסטוריה? היטלר היה צמחוני ובהנחייתו ערכו הכלאות מפלצתיות בבעלי חיים ביערות פולין. וואי, יאיר נתניהו עף על טל גלבוע. איזה יופי. אז אבא שלו ממנה אותה ליועצת בעלי חיים שלו במשרת עובדת מדינה, על חשבון משלם המיסים. אלא מה, על חשבונו? על חשבון תקציב הבחירות של הליכוד? מה פתאום. כרגיל גם קמצנים שהונם נאמד בחמישים מיליון משנוררים כדרך חיים.

ואם רוצים אתם עוד דוגמה עד כמה נמוך אפשר לרדת, הכרזה הבאה (גם היא פרי ידי לתפארת) מדברת בעד עצמה:

כל אחד מוזמן להפיץ את הכרזה ואולי זה לא יסונן בגוגל?!

אז מי שאינם מרוצים מהמצב הקיים במדינה יכולים רק להסתפק בקול שלהם
בקלפי, אך שלא ילינו שיקבלו ממשלה גרועה אף יותר מזו של עכשיו בראשות חשוד בפלילים. או להיות מעורבים יותר בשינוי שאליו מייחלת מדינה על סף הידרדרות הדמוקרטיה ומערכת המשפט. המינימום שאתם יכולים לעשות הוא להפוך לוויראליות את הכרזות שאני מפרסם כל יום או יומיים בבלוג אמירה יומית (הירשמו שם לקבלת עדכונים במייל). אם אכפת לכם, אנא עזרו להלחם במנטרות הכוזבות שמפיץ הליכוד בראשותו של נתניהו. יותר מדי אנשים מדקלמים את המנטרות האלו כמו עדר עזים עיוור.

מרעה / קנקן

בְּעוֹלְמֵי הַפַּחַד 

עוֹלָמוֹת הַדְמָמָה
שׁוֹתְקוֹת, שׁוֹתְקִים הַכְּבָשִׂים
שָׁכְחוּ הֲבָרָה יְחִידָה
מֶה
מְדֻבְלָל צַמְרָם
דָּבַק בָּם הָרֶפֶשׁ
וְהָרוֹעֶה אֵינוֹ רוֹאֶה
מוֹבִיל אֶל עוֹלָמוֹת נְשִׁיָּה
רוֹאִים, רוֹעִים רְחֵלִים
לִפְנֵי גּוֹזֵז נֶאֶלְמוּ.

***

באחרונה נראה לי שמה שאינו יומן רשת כבר לא כל כך מעניין בבלוגיה. אז בשביל אלה אסיים בתמונה הזו ששלח לי אבא שלי. הוא מבקר כל יום בקבר הטרי של אימא שלי, שותל פרחים בחלקת הקבר ומשקה אותם (לאחר שנוכח בתופעת שוד זרי פרחים ועציצים בבית העלמין) ובא לי ממש לבכות מזה.  יש לי עוד כמה דברים לספר בעניין זה. אולי אשתף בעתיד. אולי.

שטיפת מוח זולה ושקרית פועלת אצלך?

כפי שהובטח, הרשומה הקודמת פורסמה לזמן מוגבל והורדה מהבלוג בחזרה לטיוטות. המנויים שקיבלו עדכון במייל - יכולים להמשיך לקרוא, אם לא מחקו הם את הודעת העדכון.

כשכתבתי כאן בבלוג על תובנותיי האנתרופולוגיות לגבי קוראים ומגיבים בבלוגוספרה - קיבלתי לא פעם תגובה: "אני קורא/ת אבל לא מגיב/ה כשאין לי מה להגיד".

בשביל אלה שהיה להם מה להגיד, השארתי את תגובותיהם לרשומה שתוכנה הורד.


לא יאמן ואולי כן, כשישבנו שבעה על אימא שלי - מבקרים לא מעטים גלשו לשיחות פוליטיות. מהשיחות האלו נדהמתי כיצד המנטרות הדמגוגיות המפלגתיות שטפו לגמרי את מוחם של כל כך הרבה אנשים. במיוחד את אלה שבטווח הגילאים שבין עשרים לשלושים. אבל גם בקבוצות גיל מבוגרות יותר, שאינן בקיאות בעובדות או שיש להן זיכרון של דג.

נדהמתי איך ססמאות נבובות ושקריות בעליל תופסות כל חלקת אינטליגנציה במוח. נכון, אלה שמצביעים בכל הבחירות לאותה מפלגה כאילו היא קבוצת כדורגל (גם כשהיא תוקעת גולים עצמיים או יורדת ליגה) - הם מקרה אבוד. גם אם יתקעו להם, היד בקלפי אינה מסוגלת לחשוב. כשקבוצת הכדורגל שלהם סופגת הפסדים, לפחות מחליפים מאמנים. אבל במציאות חייהם שלהם עצמם, למאמן אין תחליף. לא שמעו שבתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף.

אני שואל למה? והתשובה כל כך וודאית ופשוטה עד כדי גיחוך: "ביבי או טיבי", "כחול לבן זו מפלגת שמאל", "גנץ יחזיר את ירושלים". ברור כשמש שאסטרטגיית תעמולת הבחירות של מפלגות הימין בראשות הליכוד עוסקת מאה אחוז בהפחדה, בהשמצה חסרת שחר ובשיסוי. והפעם בליכוד והעומד בראשם נוסף בגאון דגל ההתקרבנות.
והמטרה מקדשת כל אמצעי, גם אם הוא שקרי בעליל. 
האם שמתם לב שלמילים עלילה ובעליל אותו השורש ע.ל.ל? אוי לעברית - אותו השורש להפוך על הפוך. הבלשנים בוודאי יודעים להביא דוגמאות נוספות.

נראה שהבחירות הקרבות עוסקות רק באנשים - העומדים בראשי המפלגות שכולן מציגות "נבחרת מצוינת" של מריונטות בוויטרינה. זו נטו מערכת בחירות של כיסאולוגיה. מתה האידאולוגיה. מי זוכר אותה? למפלגת השלטון גם אין מצע. רק השמצה.

ובבחירות האלו כמו בכל בחירות, הציבור מולך שולל על ידי תעמולת בחירות סמויה שנקראת סקרים. לא יודע אם לצחוק או לבכות בראותי כיצד התקשורת מרכיבה או מפרקת בכל יום ממשלה על פי סקר של כמה מאות. 

who knows whom they are?

מישהו מהסוקרים המלומדים חושף לציבור על סמך מה הגיעו למסקנותיהם המלומדות? כאשר בכל מערכות הבחירות האחרונות לא היה קשר בין הסקרים המוקדמים לתוצאות האמת בבחירות. 

אפילו קלפיות המדגם בימי הבחירות שיקרו. אצל מי עובדים הסוקרים? 

רואים אתם הקוראים את מודעות/הכרזות שלי? בכל אחת מהן השתעשעתי כדקה אחת להכינן. עבור כאלה מפלגות משלמות מיליונים מכספי אזרחי המדינה   לקמפיינרים וסוכנויות פרסום. ואני משחרר את המודעות האלו לשימוש כל דיכפין.

אני מבטיח בלי נדר המשך ליצירתיות עסיסית כזו - אותה אמשיך לפרסם עד לבחירות. אבל לא כאן. בשביל זה יש את הבלוג אמירה יומית. שם תתפרסם במקביל גם רשומת מבוא זו. חפשו שם בהמשך את הכרזה שמדברת אליכם ועזרו להפיץ אותה.

אני מבטיח לקורא הנאה או רוגז צרופים מהכרזות המאמממות האלו שלי. ואני מזמין כל אחד ואחת להפיץ אותן חופשי בכל אמצעי: בבלוגים שלכם, בפייסבוק, טוויטר או מה שבא לכם. להפיץ אותן כאנטיתזה לשטיפת המוח הדמגוגית שמפלגת השלטון (שהגיע הזמן להחליפה כמו שיש להחליף מטאטא ישן) מאכילה את הציבור. אני גם משחרר אותן חופשי חופשי ולגמרי בחינם, לשימוש כל סוכנויות הפרסום למיניהן (אם ירצו), וכלשונן במקור.  

רני רהב אמר היום בראיון לכאן 11 שהוא אינו מתרגש מביקורת שלילית על הקמפיינים שלו, אלא אך ורק מלכמה הם מגיעים בציבור. והוא צודק. עד כמה תגענה הכרזות שלי לציבור - תלוי אך ורק בכם. בתרומה שלכם לווירליות שלהן.

האם יש בזה טעם? אומר בוודאות - יש ויש! 
בשבוע האחרון נוכחתי שלא מעטים הם האובייקטים לשטיפות מוח מפלגתיות שאין ביניהן ולמציאות ולא כלום. נהפוך הוא - דמגוגיה שקרית צרופה. כאמור עיקר המושפעים הם מקבוצת הגיל הצעירה 20 - 30. אבל לא רק, גם מבוגרים מהם, שחלקם משתמשים באותן מנטרות של שטיפות מוח כדי לשכנע את האחרים.

אוסיף ואומר שהאחרונים מה זה מפחדים. מפחדים כפי שלא היו מעולם. צפיתי בקטעים מנאום ההתקרבנות של ראש ממשלה,  שהשופט מלצר אסר לשדר בזמן אמת. ראיתי שם את הפחד נחבא בכל נימי שפת גופו. פחד המוסווה בשפת גוף שהזכירה לי את זו של רודנים וקהל שואג בזמנים אחרים. אבל מאחורי ההצגה והזעה מתחת לחליפה, ראיתי מאניה שתהפוך אחרי הבחירות לדיפרסיה. רשמו את דבריי אלה. ושכל מלחכי הַפִּנְכָּה הפתטיים שלו - יהיו הראשונים שימהרו לתלות אותו בראש התורן במצודת זאב. הרבה דם יזע ודמעות ישפכו שם במלחמת הירושה של "אין תחליף".

בשבוע האחרון נוכחתי גם עד כמה פשוט יחסית (בשיחה קצרה ובהדגשת המסרים המתאימים) לשנות דעות פוליטיות של הבוחרים בקבוצת הגיל הצעירה (18-30). קבוצת גיל זו אמנם מושפעת יותר משטיפות מוח דמגוגיות, אך היא פתוחה יותר להטמעת עובדות אמת והשפעתן על הדעות שעדיין אינן מגובשות.

כל אחד ואחת מכם יכולים לתרום לעניין. ובעיקר על תתנו יד לתעמולה דמגוגית שקרית ולסקרים להטעות אתכם ואת הציבור. זכרו - הסקרים הם מאה אחוז תעמולת בחירות. רק הבחירות הן הסקר האמיתי.

רשומה שתרד בקרוב

כפי שהובטח רשומה זו פורסמה לזמן מוגבל והוחזרה לטיוטות. המנויים שקיבלו עדכון במייל יכולים להמשיך לקרוא אם לא מחקו הם את הודעת העדכון.

כשכתבתי כאן בבלוג את תובנותיי האנתרופולוגיות לגבי קוראים ומגיבים - קיבלתי לא פעם תגובה: "אני קורא/ת אבל לא מגיב/ה כשאין לי מה להגיד".

בשביל אלה שהיה להם מה להגיד, השארתי את תגובותיהם לרשומה זו שירדה.

הולֶכֶת אַתְּ מֵעִמִּי וִיהִי רְצוֹנֵךְ לְבַדּוֹ נֵר לִנְתִיבֵךְ

אִמָּא לֹא לָמְדָה סַיִף מֵעוֹלָם
גַּם לֹא יָרְתָה בְּרוֹבֶה
מַלְאָךְ הַמָּוֶת הִשְׁלִיך לְרַגְלֶיהָ כְּפָפָה
וְהִיא יָצְאָה לִקְרָב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.
הִיא בְּלֹבֶן שִׂמְלָתָהּ
הוּא בִּשְׁחֹור גְלִימָתוֹ
מַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ.
וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי בֹּקֶר
אֵשׁ לוֹחֶכֶת שׁוּלֵי שָׁמַיִם
בְּעוֹד גְלִימָתוֹ עוֹלָה בְּלֶהָבוֹת
כָּרַע הַמַּלְאָךְ
כְּאַז,
אִמִּי מוּל גוֹלִיָת.

על ברכיה

בְּצֵאתֵךְ
אֶל הַמַּסָּע שֶׁהוּא אָרֹךְ
מֵהַחוֹמָה הַסִּינִית, אִמָּא
לֹא אָמַרְתִּי לָךְ שָׁלוֹם.
וַאֲנִי תּוֹהֶה
מַדּוּעַ כֹּה מִהַרְתְּ?
הַאִם קָרְאוּ לָךְ?
אוֹ הִתְנַדַּבְתְּ לָלֶכֶת?
אוּלַי זֶה לֹא הָיָה הַתּוֹר שֶׁלָּךְ?
אֶפְשָׁר שֶׁאַצָּה דַּרְכֵּךְ אֶל הָרִבּוֹן.
כָּל-כָּךְ אָהַבְתִּי אוֹתָךְ, אִמָּא

(מתוך שיריו של יעקב ברזילי "דו-קרב" ו"לא אמרתי לך שלום").

היא הלכה לעולמה חודשיים בדיוק לפני יום הולדתה ה- 92. מסיבוך לבבי של שפעת.  הייתה בהכרה עד רגעיה האחרונים. 

הסבל בחודש האחרון לחייה היה רב. צחוק הגורל שזה החל מיום הולדתו של אבא שלי ולכן דחינו את החגיגות. בשבוע האחרון כבר לא היה מנוס מאשפוז בבית חולים. נראה שבימיה האחרונים כבר אפס כוחה להיאבק. אוחזת בידו של אבא שלי שישב שבור לב לידה, ממוללת בידה השנייה את דש שרוולו - מתחננת שכבר יישא אותה לקברה. מרימה ידיה לשמיים בתחינה - קוראת אל אימא ואבא שלה.

ימים ספורים לפני מותה, נגשה רופאת המחלקה לאבא שלי ושאלה: " אתה נראה אדם חזק. אם יגיע המצב לזה, האם לנסות החייאה"? הוא ענה בשלילה. אין היא רוצה בהמשך סבלה. אבל מצבה הקליני דווקא השתפר בשתי היממות האחרונות. ולכן לא ציפינו.

עם אבא, יבדל לחיים ארוכים

ובגלל שלא היה צפוי, עוד בבוקר מותה הנכד הגיע וביקש מאבא שלי להחליפו - שילך הביתה לישון מעט. ושהוא והעובדת הזרה ישגיחו עליה עד שישוב. עוד הספיקה לאכול בערמומיות מהמרק של ארוחת הצוהריים האחרונה. ואנחנו הכי קרובים לה - לא היינו לצידה כשהגיע המועד. כאילו תכננה כך, להמעיט את צערנו. אחותי לעולם לא תסלח לעצמה שבשבועות האחרונים לחייה לא הייתה לצידה, אלא בדרום אפריקה. ואני על כך שהתבשרתי על מותה בירושלים.

קברנו אותה בבוקר יום שישי. ממקום מגוריה בצומת שלפני, הגיעה לצומת האחרון המוביל לבית העלמין בכפר נחמן. אמרתי קדיש מול תכריכיה פעמיים - בחדר ההספדים ומעל קברה החם. אמרתי קדיש בפעם הראשונה בחיי. אין טקסים דתיים מדברים אלי. זה היה למענה ולמען אבא. היא אמרה תמיד שהיא חוששת מכך שירד גשם בהלווייתה. אני זוכר כיצד הופיעה בילדותי הצעירה בבית הספר בסיום הלימודים - עם מעיל גשם ומטרייה, שלא אירטב. ומזג האוויר הסוער נעתר לבקשתה בפסק זמן נדיב, וזרחה השמש בעת קבורתה. 

מול כיסוייה באריחים ובחול, החלה להירקם בלבי החלטה. שבבוא הזמן יפוזר אפרי. אין לי צורך בקבר בעיר מתים. במילא כבר קוברים כיום במגדלי כוכים.

אוזל המקום במדינה קטנה של קברים. בקושי ובמחיר, הצלחנו לשריין מקום  מעליה בקבר דו-קומתי לאבא שלי - יבדל לחיים ארוכים.

אבא שלי מציין שהייתה הלוויה מכובדת. לא זיהיתי תשעים אחוז מהנוכחים. היו מאלה שנותרו ממשפחתי הקטנה שרובה נספתה בשואה - הגיסים, הנכדים ובני הדודים שבארץ. הגיעו גם חבריו הטובים והנאמנים מהעבודה של אבא שלי, שהרעיפו עלינו כולנו ניחומי אמת. מהעבודה של אחותי הגיעה נציגות קטנה מההנהלה. השאר יגיעו כנראה בשבעה. בלטו בחסרונם כל המחשיבים או אלה שהחשיבו עצמם לחברים שלי. אולי משום שיום שישי בבוקר הוא יום סידורים. אולי יהיו שיגיעו לשבעה, ואולי אין לי מה לצפות. כעת כשהצער כה רב, בטלים בשישים האכזבות וחשבונות הנפש.

וכדברי ביאליק בשירו, אני אומר לאימא האצילית והאהובה שלי:

הוֹלֶכֶת אַתְּ מֵעִמִּי - לְכִי לְשָׁלוֹם
וִיהִי רְצוֹנֵךְ לְבַדּוֹ נֵר לִנְתִיבֵךְ,
וּמִצְאִי אֶת-הַשַּׁלְוָה בַּאֲשֶׁר תִּהְיִי.

בפסק זמן של השבת שבשבעה, הכתיבה מעט מנחמת.
ושוב תודה אישית למי שהביעו תנחומיהם בבלוג.