פינת ההודעות


כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


מדוע כדאי להרשם כמנוי?

כך תוכלו להכנס מחשבון המייל שלכם ולצפות בזמן אמת ולעד

בפוסטים שוּשוּ שניתנים לצפיה כאן לזמן מוגבל בלבד!



הושקה סדרה חדשה - הרגלי אכילה והפרעות אכילה.


לסדרות ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.

הסדרות הבאות: א. חלומות, ב. חינוך ילדים, ג. הנדסה גנטית.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.


יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

החיפוש - שיר במבצע סוף קיץ



החיפוש / קנקן

אֲנִי מַרְגִּישׁ הַרְבֵּה
אוֹבְּיֶקְטִים בּוֹדְדִים אֲבוּדִים *
מְחַפְּשִׂים, 

הַעֲרָכָה עַצְמִית אֲבוּדָה
נוֹבְרִים מְחַטְּטִים בָּאַשְׁפָּה
כְּשֶׁאֵין מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב -
כּוֹתְבִים מַשֶּׁהוּ
לֹא מְשַׁנֶּה מָה
הַבּוּשָׁה מֵתָה
הַרְבֵּה שְׁטֻיּוֹת
בְּלִי שְׁטֻיּוֹת, מַשְׁמָע אֵינְךָ קַיָּם
שְׁמַאָטְל פייסע-פייסי חַזָּנוּת **
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם
אִינְסְטוּשׁ צַיֵּצֶת בַּרְבֶּרֶת
(תַּעֲשׂוּ לִי טוֹבָה)
כּוֹאֵב לִי הָרֹאשׁ

___

* בלי הכללה כמובן.

** "מאָטל פייסע דעם חזנס" (מוטל בן פייסי החזן) של שלום עליכם.
   שְׁמַאָטֶע - סמרטוט ביידיש. 
ובהשראת שיכחת הסיסמה של חשבון הפייסבוק שלי. כנראה כפעולת תגמול של תת ההכרה.






יום רביעי, 30 באוגוסט 2017

נוף - שיר במבצע סוף קיץ


נוף / קנקן

מִן הַמִּרְפֶּסֶת
אֵד מָלוּחַ בַּמִּדְבָּר
שָׁם בָּאֹפֶק
הָרֵי מוֹאָב מַאֲפִירִים

לְיוֹם בָּהִיר

ציור מאת משה הרפז



יום שלישי, 29 באוגוסט 2017

בוטניקה - שיר במבצע סוף קיץ


בוטניקה / קנקן

כְּשֶׁרָצוֹן נִפְגַּשׁ עִם צֹרֶךְ
זֶרַע עָף בָּרוּחַ
רַעַם מַקְדִּים בָּרָק
אֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם
מַשְׁקוֹת אוֹתִי
נֶבֶט רַךְ


ציור - Nguyen Anne


יום שני, 28 באוגוסט 2017

מבצע סוף עונה


סוף עונת הקיץ. נראה שהכל מתנהל לעייפה. כמעט נראה שכל המדינה בחופשה. כך גם מד הכניסות לבלוג מתנהל קצת בעצלתיים. 
אז שנעיר אתכם במבצע סוף עונה?

לבאי הבית וודאי ידוע שכותב הבלוג חוטא גם בכתיבה יוצרת: שירה וסיפורת קצרה. מדוע קצרה? אולי משום שכבר לרבים אין סבלנות לקרוא טקסטים ארוכים. ואולי גם לי לכתוב כאלה. ישראל היא שיאנית עולמית בנטילת ריטלין. לא רק ילדים. 

אבל דווקא קשה יותר לדעתי לכתוב סיפור מהודק טוב ובוודאי שירה. בדיוק כמו שהרבה יותר קשה לכתוב בקשת מענק מחקר אקדמי המוגבלת לחמישה או עשרה עמודים, ולקבל כסף עבורה. כי נורא קשה לכתוב בעשרה עמודי טקסט את כל ההיסטוריה המחקרית בתחום ושל השגי מעבדת המחקר עצמה, וגם לפרט ולהסביר את שיטות העבודה והמשאבים הזמינים (כוח אדם, מיכשור ומומחיויות), וגם לפרוס תוכנית מחקר מפורטת, כולל ציון אבני דרך ולוחות זמנים, וגם לצרף נתוני היתכנות. תודה לאל, הביבליוגרפיה אינה כלולה בעשרת העמודים, גם לא קורות החיים, ודפי התקציבים. אבל הכל צריך להיות מובן מהטקסט עצמו. כי לא לכל הסוקרים יש סבלנות לקרוא את הביבליוגרפיה. אגלה לקורא סוד - לחלק מהסוקרים גם אין אפילו סבלנות לקרוא את הטקסט בעשרת העמודים. והם בקושי קוראים את התקציר בן המאה וחמישים עד ארבע מאות מילה. ובשבילם הייתי מצרף תמיד גם תרשים זרימה על חשבון השטח המוגבל לנספחי גרפים ותמונות.

אז לכתוב סיפור קצר זה דומה מאוד לכתיבת תקציר מדעי למענק מחקר או למאמר, שמכיל הכל מכל במסגרת מילים מהודקת. כך גם בתחרויות סיפורים קצרים, הטקסטים מוגבלים החל מ- 150 מילה. הגבלה של 400 מילה לסיפור קצר היא כבר לוקסוס. 

לכן אני מעדיף לא פעם את השירה. השירה היא כתיבה מהודקת עד מאוד (למעט שירים אפיים, שלרבים אין בכלל סבלנות אליהם). בתחרויות - שירה מוגבלת על פי רוב לעמוד אחד (בפונט מסוים ובמרווח שורות מסוים). אבל כמה שהיא מהודקת, בשירה אפשר לפרוס עולם ומלואו, בוודאי רעיון, הגות, או רגש - במספר שורות מצומצמות מילים. לפיכך בשירה לכל מילה אמורה להיות חשיבות. אין מקום למילים מיותרות בשירה. לפחות בשירה טובה. לא כזו זבל, עם או בלי חרוזים. לטעמי, טוב שיר קצר מאלף מילים - כמו בתמונה או בציור, שבמבט קצר אחד נפרס סיפור. ואם נותנים בהם מבט נוסף, תמיד יתגלו פרטים נוספים חדשים...

כתיבת שירה אינה דבר קל. אני לא מתכוון ליכולת הכתיבה עצמה,  אלא לצורך הכתיבה המשתלט על הכותב. אף פעם הכתיבה הזו אינה נכתבת באופן יזום או מתוכנן. הכתיבה באה כך פתאום מעצמה, כאילו משום מקום. והכותב נתקף בחוסר שקט של ממש, עד שהוא מעלה אותה על הכתב. יכולים לעבור ימים ושבועות ללא כתיבה, ואז לפתע הכותב נתקף בולמוס כתיבה. לפעמים לי קורה שביום אחד נכתבים אפילו שלושה ארבעה שירים. ובין לבין שממה.

אני מפרסם שירים וסיפורים קצרים בכמה מקומות שונים. לך תזכור מה והיכן. לפיכך החלטתי לקבץ באופן מסודר את רובם, מתוך שאיפה את כולם - כאן בבלוג. במדור שירים שלי ובמדור סיפורים שלי.

את השירים אני מפרסם כאן לעיתים כקובץ של כמה אחדים תחת נושא מסויים, או אחד אחד במסורת של "שיר ליום ראשון".  אבל המגירה מלאה ואני לא עומד בקצב ריקונה. והיא ממשיכה להתמלא - כמו אמבטיה מלאה וברז מטפטף. אבל ריקון מאסיבי של האמבטיה - יגרום להצפה. ואף אחד אינו אוהב הצפות, גם לא הקוראים שעם כל עושר הטקסטים אליהם הם נחשפים במדיה - בקושי יכולים להתמודד עם כמויות מדודות, שלא לדבר על הצורך בסלקציה.

אז כדי לרוקן את האמבטיה מבלי לגרום להצפה - קבלו את מבצע סוף עונה: שיר אחד ליום, בשבוע האחרון של אוגוסט בואך ראשית ספטמבר - ובמאה אחוז הנחה.
אומרים שדבר בחינם אינו שווה כלום. אז את זה יחליט כאן הקורא. 

אבל שתדעו - מאחורי כל שיר כמעט עומד נושא רציני שיכול למלא בשקט שטח מכובד של פוסט רב מילים שלם. אבל כמו שכבר אמרתי - לפעמים טוב שיר מאלף מילים. וכמובן טקסט קצר, כלומר טקסט מזוקק - טוב מאוד גם לבעלי הפרעות קשב שאינם יכולים להתרכז למשך זמן ממושך.

וכיוון שכל שיר עוסק בנושא מסוים, בדיוק כמו כל פוסט רגיל, אפשר ורצוי להגיב על הטקסט בדיוק כמו לכל טקסט אחר בפוסטים. ולא צריך לפחד מטקסט משום שהוא מנוקד. הניקוד (כמו גם הכתיבה בשורות קצרות) מתאים לא רק לדיסלקטים ולסובלים מהפרעות קשב למיניהן. הניקוד חשוב הן לקריאה נכונה והן להבנת הנקרא, מתוך בעיתיות הכתיבה בשפות השמיות - החסרות חלק מתנועות ההיגוי שקיימות בכל שפה נורמלית אחרת. במאמר מוסגר - וודאי כל אחד התנסה בשמיעת צברים בוגרי 12 שנות לימוד ויותר, הקוראים באופן קטסטרופלי את ההגדה של פסח. וכי כיצד יבינו את הטקסט כשקוראים כך? 

על הניקוד עוד אקדיש ברשומה נפרדת בעתיד. 

אז למעשה מבצע סוף העונה יתחיל כאן החל ממחר וימשך כמה ימים. ובמנות קטנות. מכירת חיסול.
רק דבר אחד לציין - הקריאה בחינם, אבל כל הזכויות שמורות.



תהנו, מקווה.


יום ראשון, 27 באוגוסט 2017

חזרה - שיר לראשון



חזרה / קנקן

אֲנִי - חוֹקֵר וּמְרַפֵּא מַחֲלוֹת
לְאַחַר מוֹתִי אֶחְזֹר לְכָאן
כֶּלֶב שְׁמִירָה אוֹ כֶּלֶב צַיִד
בְּחַדּוּת חוּשַׁי אֲרַחְרֵחַ, אָרִיחַ
סַרְטָן וּמִינַי מַחֲלוֹת לִפְנֵי
כֹּל אֶחָד אַחֵר
וְאֶנְבַּח וְאֶנְבַּח
עוֹד אֶפְשָׁר
לְהַצִּיל

הוֹ אֱלֹהִים
אֱלֹהִים אַדִּירִים!
יִהְיֶה פֹּה מִי שֶׁיָּבִין?



ציור - Thierry Poncelet

יום חמישי, 24 באוגוסט 2017

במקום שתיקה...



בזמן האחרון - את השתיקה עוקפת שירה. ואיך אצלכם?

אֵלֶם / קנקן

כְּשֶׁהָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת
הַיָּם גּוֹעֵשׁ 

הַשָּׁמַיִם רוֹעֲמִים
אֲנִי עוֹלָם


      נֶאֱלַם


***

טריו קצרצרים - מן הכלל אל הפרט / קנקן


1. מיעוטים

בְּיִרְכָּא מוֹבילים

בַּשְּׁטֶעטְל ועמק הסיליקון -
יהודים מִצְטַיְּנִים.



2. כיסוי

מטפחת אדומה, קָפּוּצ´וֹן שחור
אדון וגברת -
מה מסתירים?



3. תצוגת אופנה

בַּוִּיטְרִינָה 3
רַגְלַיִם יפות
אחת - להחלפה.




ציור - Andrew Salgado



יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

מזכרת לאומית


מזכרת לאומית / קנקן


סקר רחוב בישראל גילה

אחד מכל שלושה מבוגרים בערך
אולי קצת יותר
מקועקעים.
בתכנית טלוויזיה מקעקעים קבל עם ועדה
עוד קישקוש מקטלוג לגבר בן שישים.

אחד מכל שלושה ילדים בערך
אולי קצת יותר
רעבים.
בשוק מחנה יהודה, זורקים שאריות
לכלבים.

ברכבת הקלה
מכל עבר
חשופי קעקועים
ואנשים רעבים
מתפלחים
בהיכון למשמרות פקחים
קנס מאתיים שקלים.

עם סטטיסטיקה שכזו,
רכבת קלה
קעקועים גם רעב
ולמרות שנדמה כבר
בכלל, אין בם משהו מיוחד.

רכבת
קעקוע
רעב
בשבילי,
מזכרת היסטורית
מכוערת.



 

יום ראשון, 20 באוגוסט 2017

גימטריה - שיר ליום ראשון


גימטריה / קנקן

יוֹם טוֹב קָרַקוּקִלִי,
סוֹחֵר נַעֲלַיִם
נָפַל לְמִשְׁכָּב -
צָמְחָה לוֹ דַּבֶּשֶׁת בַּגַּב.
הָלַךְ לְחָכָם קַבָּלָה
חִשֵּׁב לוֹ גִּימַטְרִיָּה
וְכַמָּה מְצַלְצְלִין.

סִימָן טוֹב קָרַקוּקִלִי
סוֹחֵר נַעֲלַיִם
בִּקֵּר בְּמִשְׂרָד הַפְּנִים
בִּגְלַל הַדַּבֶּשֶׁת - הִסְבִּיר
וְלֹא הִרְגִּישׁ כִּי הֵחֵלָּה
שׁוּמָה חֲדָשָׁה, קְטַנְטֹנֶת
לִצְמֹחַ לוֹ בַּפָּנִים.





יום שישי, 18 באוגוסט 2017

דף פתוח - טעות בתקשורת


הבן התקשר: “יצאתי מהעבודה ואני כבר בנסיעה בדרך לבית. תגיד אבא, זה נורא אם השארתי בעבודה דף עובד פתוח"? לא הבנתי בדיוק על איזה דף הוא מדבר. חשבתי דף עובד במחשב שהשאיר פתוח וישאר כנראה פתוח עד ליום ראשון. שאלתי, “יש משהו בדף הזה שהשארת פתוח"?
"לא, הוא ריק" ענה. 

"אם כך לא יקרה שום דבר אם ישאר פתוח עד ליום ראשון, ואולי מישהו מהמעבדה יבחין ויכבה אותו לפני כן" השבתי.

"אבל, אבא - זה יקח הרבה חשמל". לא הבנתי, כמה כבר חשמל יצרוך מחשב פתוח עד ליום ראשון. לשם כך הוא חושב לחזור לעבודה?

ואז בהמשך השיחה נפל לשנינו האסימון. הוא בכלל דיבר על מנדף (כימי) פתוח, כלומר מנדף עובד, ואני שמעתי דף פתוח/עובד. אני התייחסתי לדף הפתוח (במחשב) והוא שמע מנדף עובד פתוח.

לא נורא אמרתי לו. מנדפים כימיים נשארים עובדים במקומות רבים כי שוכחים לכבות אותם. הרי גם כשהוא התחיל לעבוד בו, למעשה הוא מצא אותו כבר עובד. כי מי שעבד בו לפניו לא כיבה אותו.

“ומה עם צריכת החשמל"? הוא שאל. השבתי לו שהאוניברסיטה תוכל לספוג את זה, עם מאות אלפי דולרים  תקורות שהאוניברסיטה מנקה לנו ראשי המעבדות, ממענקי מחקר שאנחנו מקבלים ממקורות חיצוניים (25%) ומפטנטים שאנחנו רושמים על המצאות (60%). בשביל זה אין סיבה לחזור - הרגעתי אותו.

אבל היה חשוב לי להמשיך בסיפורי מנדפים - כאשר משאירים אותם פתוחים עם כימיקלים בפנים. סיפרתי על המנדף הכימי במעבדה שעבדתי בה בפוסט דוקטורט - בהשתלמות במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים. המנדף הזה היה אמור להגן עלינו משאיפת חומרים כימיים מסוכנים בשעת העבודה. אבל ריח הדשא הגרוס מלמטה שעלה וחדר דרך המנדף והגיע לאפנו עד למעבדה בקומה הרביעית - למעשה בישר לנו שהמנדף לא עושה עבודתו כראוי. אם ריח הדשא מגיע, אז מה עם הכימיקלים הנשאפים שבמשטח העבודה במנדף?

ועוד סיפרתי שכדוקטורנט הייתה לי עוזרת מחקר - סטודנטית נחמדה לתואר שני, שהיום היא במקרה רופאת השיניים שלי. והיא עזרה לי אז בהפרדה כימית שקרויה בשפה מקצועית - כרומטוגרפיה. ובהפרדה הזו משתמשים בתערובת של מספר תמיסות כימיות. אחת מהן הייתה חומצה בוטירית. האמת היא שלחומצה בוטירית יש ריח איום ונורא, כמו ריח של קיא.

יום אחד כשהיא הייתה ממונה על הכרומטוגרפיות, המנדף הכימי כנראה לא עבד כראוי ולמחרת היא סיפרה שכשסיימה אמש את העבודה המפרכת, היא נסעה לביתה באוטובוס. ואז היא לא הבינה איך כל הנוסעים במחצית הראשונה של האוטובוס תפסו ממנה מרחק ועברו במהירות למחצית האחורית. כשהגיעה לביתה ואימא שלה כמעט התעלפה, הבינה פשר ריח הקיא שדבק בבגדיה, למרות חלוק המעבדה שכיסה עליהם.

"אז מכיוון שאתה אומר שהמנדף ריק, באמת אין לך סיבה לדאוג שהשארת אותו פתוח. כלומר עובד וללא סגירת החלון האוטם" אמרתי לבן שהצחקתי אותו עם סיפור עוזרת המחקר והחומצה הבוטירית.

אבל הוספתי ואמרתי, “כדאי שתאמץ במהלך העבודה נוהל רישום של כל הפעולות שצריך לעשות בסיום העבודה, לפני שאתה נועל את המעבדה”. וכמו שהסברתי לו כילד קטן מדוע מסוכן לקפוץ או ליפול מחלון מקומה שניה (אז גרנו בבית דירות), כך הסברתי איזה דברים נוראים כן יכולים לקרות כתוצאה משיכחה במעבדה.

לשני ילדי הפעוטים ערכתי הדגמה מה קורה למי שנופל מחלון בקומה שניה. היו סורגים, אבל ליתר ביטחון בבתים של חברים. ולצורך הדגמה מלאתי שקית ניילון במים וציירתי עליה בטוש עיניים אף ופה לאחר שקשרתי את פתחה. לאחר שהטלתי את השקית מהחלון, כל מה שנותר היה לרדת עם הילד/ילדה ולצפות בזעזוע מה היה גורל השקית. הם לא שכחו זאת לעולם.

ועוד הוספתי וסיפרתי לבן על מעבדה בת ארבעה חדרים של פרופסור במחלקה שבה עשיתי דוקטורט - שעלתה בלילה אחד באש על כל ציודה במיליונים, ללא שריד. והכל משום שמישהו שכח אמבט חימום פתוח ללילה. בלילה התאדו כל המים באמבט וגוף החימום הצית דלקה. אמנם באמבט יש ווסת שאמור לנתק זרם החשמל אם פני המים באמבט יורדים מתחת לגובה מסויים, אבל טיבם של מכשירים חשמליים להתקלקל לפעמים. 
שלא לדבר על הנזק הרב למבנה ולציוד, המעבדה הייתה מנוטרלת לכמה שבועות טובים לצורך שיפוץ והשלמת ציוד. מזל שלראש המעבדה הזו היה תקציב מחקר אישי מעל לממוצע, ושהוא היה גם ראש המכון.

והוספתי וסיפרתי לו על סטודנט מחקר במחלקה שלנו, שהתעצל לאזן מבחנות על ידי שקילה ועשה זאת לפי טביעת עין. וכשהכניס את המבחנות לתוך צנטריפוגה המסתובבת במהירות של מטוס סילון - ראש הצנטריפוגה העשוי ממתכת טיטניום כבדה פרץ בכוח דרך דלת הפלדה שנועלת את הצנטריפוגה, הגיע עד לתקרת החדר ופער בה חור. מזל שלא היה אף אחד נוכח בחדר. ואת הנזק = גם כל הכנסותיו ממלגות מחיה של תלמיד המחקר במשך כל חמש שנות המחקר שלו לא היו יכולות לכסות. אבל עונש משמעתי הוא קיבל ואזהרה לשאר תלמידי המחקר.

והמשכתי בשיחה עם הבן בסיפור אמיתי שקרה לי כפוסט דוקטורנט במעבדה במכוני הבריאות האמריקאים:
באותם הימים היינו מבודדים חומצות גרעין (DNA ו-RNA) בתהליך המכונה מיצוי פנולי. ואת הפנול המסחרי שהגיע בבקבוק זכוכית אטומה - היה צריך ולהקדים בניקויו על ידי מספר שטיפות בתמיסה מימית, כשהבקבוק נמצא באמבט מים ב- 70 מעלות למשך חצי שעה בכל פעולת שטיפה.

המשכתי בסיפור כיצד לילה אחד התעוררתי משנתי בקפיצת בהלה בשתיים בלילה. נזכרתי שהשארתי בקבוק פנול סגור באמבט 70 מעלות. נזכרתי באמבט במעבדה של הפרופסור שעלתה באש. ונחרדתי גם מהאפשרות שהבקבוק עם הכימיקל הרעיל והנדיף יתפוצץ מלחץ החימום הממושך. זינקתי כנשוך נחש, התלבשתי במהירות וטסתי בחיל ורעדה במכונית כ- 9 קילומטרים מהבית לעבודה. למזלי שום דבר מהדברים הנוראים שיכלו להתרחש לא קרה.

“מדברים כאלה אתה באמת צריך לדאוג ולחזור לעבודה אפילו מהונולולו" סיימתי את השיחה.

מנדף כימי


יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

כה יעשה לקוקיה !


מחצית אוגוסט חלפה והקוקיה הדיירת שהשתקעה על גג ביתנו מאז תחילת האביב, עומדת להפרד ולנדוד דרומה. היא תחזור בתחילת האביב הבא. גג ביתנו משמש לה למעשה בסיס מודיעין משוכלל. לקריאותיה המוזיקליות כבר התרגלנו - כמו אל פעמוני כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בימי ראשון. הלוואי והיינו מתרגלים כך גם לקריאות המואזין שמטרטר דציבלים חמש פעמים יומם ולילה.

הקוקיה המצויצת היא כידוע ציפור מאוד מיוחדת בנצלנותה. למעשה היא ציפור טפילה. וכי מדוע שתבנה קן בעצמה, אם היא יכולה להטיל ביצים בקינים של ציפורים אחרות? כך פתרה הן את בעיית מצוקת הדיור, הן את יוקר המחייה והן קבלת שירות שמרטפות חינם. 


סביב ביתנו מקננים על העצים עורבים לרוב. וזו הסיבה שקוקיה השתקעה לה בגג ביתנו, ועשתה אתו כאמור כבסיס מודיעין. וממרומי הגג, הקוקיה צופה בסתר לעבר קיני העורבים בעצים הסמוכים. והיא ממתינה בסבלנות להזדמנות, כדי להתגנב לעבר קן עורבים שהוריו יצאו למספר רגעים כדי להצטייד בארוחה ומשקה. ומשהבחינה בכך הקוקיה, היא מעופפת לה אל קן העורבים ובו שש ביצים. כל מין ציפורים מטיל תמיד מספר קבוע של ביצים. שתיים, שלוש, ארבע, חמש או שש - תלוי במין הציפור. העורבים מטילים שש ביצים.

ומדוע אוהבת כל כך הקוקיה להטיל ביציה בקיני עורבים דווקא? הסיבה לכך היא אפקט החיקוי. ביצי הקוקיה דומות בגודלן ובצורתן לאלו שמטילה אימא עורב. וגם דגם הכתמים הכהים בביצי שני המינים דומים. העורבים 
המארחים (המכונים פונדקאים - בשפה מקצועית) יודעים לספור את מספר הביצים וכן לזהות ביצה זרה הן לפי סידור הביצים בקן והן לפי מראה הביצה - צבע, גודל ודגם צבעים של הביצים. 

אבל כאמור ביצי הקוקיה המצויצת דומות מאוד בצבען ובדגם הכתמים שלהן לביצי העורבים.  ביצי הקוקיה רק במעט בהירים יותר. וכיוון שהעורבים יודעים לספור ומזהים הפרת סדר הביצים בקינם, כדי שהתרמית תהיה מושלמת מבלי שאימא ואבא עורב יבחינו בה - מיד לאחר ההטלה, לוקחת הקוקיה אחת מביצי העורבים ועפה איתה למקום מרוחק. שם היא אוכלת את הביצה או פשוט נפטרת ממנה בדרך אחרת. כך מתפנה מקום לביצת הקוקיה ונשמר מספר וסדר הביצים המקורי בקן העורבים.
הציפורים בכלל מגיבות לדגמים בקינון ובדגירה על הביצים. כאמור, אצל העורבים - דגם שש ביצים סגלגלות בגודל מסויים, עם כתמים כהים. אלא שכעת לאחר מעשה התרמית של הקוקיה - אחת משש הביצים היא של הקוקיה. למרות שאימא ואבא עורב יודעים לספור ומזהים צורה וסידור ביצים, הם אינם מבחינים לרוב בתרמית ודוגרים גם על ביצת הקוקיה. 

נשאלת השאלה כיצד הקוקיה מצליחה להערים על העורב שהוא מהציפורים הנחשבות לחכמות. העורב ציפור מאוד אינטיליגנטית. אז ראשית הסתבר ממחקרים שהקוקיה לא תמיד מצליחה. יש עורבים שכן מזהים ומבחינים בביצה הזרה ונפטרים ממנה  גם אם היא דומה לביצים שלהם. כלומר מעיפים אותה מהקן. לכן הקוקיה מעדיפה כנראה להטיל ביצים בקיני הורים צעירים של עורבים. כלומר אצל קיני הורים צעירים ללא ניסיון קודם בגידול צאצאים. כבר אמרנו שלקוקיה מומחיות בענייני מודיעין?

אבל מחקרים ביולוגיים מצביעים שיש כנראה בכל זאת יתרון אבולוציוני מסוים להורים עורבים לדגור על ביצת הקוקיה ולגדל את גוזלה. ראשית פועל כאן עיקרון המאפיה. מרבית ההורים העורביים מפחדים מהמאפיה הקוקייתית. מחקרים גילו קשר נסיבתי בין קיני עורבים הרוסים במקרים שההורים סילקו מקינם את ביצת הקוקיה. אז נראה שהקוקיה הבריונית היא גם נוקמת ונוטרת. 
קיימת גם סברה שריח הלשלשת של גוזל הקוקיה דוחה מהקן טורפי ביצים ובכך מגינה גם על ביצי העורבים שעדיין לא בקעו. 

כך הקוקיה מטילה בכל יום יומיים ביצה בקן עורבים אחר. 12-18 ביצים בעונת הטלה אחת.

ביצת קוקיה מצויצת בין ביצי עורב בגוון שונה במקצת

שני מיני קוקיה שונים מתארחים בישראל בעונת ההטלה - הקוקיה המצוייצת והקוקיה האירופאית. שני המינים האלה שונים זה מזה בהתנהגות השתלטנית של צאצאי הקוקיה. בשני המינים גוזל הקוקיה בוקע מהביצה כשלושה ימים לפני אחיו החורגים והוא קורא בקול גדול המודיע על רעבונו. ההורים המאמצים כמובן אינם יכולים לעמוד בפני צווחות הרעב האלה וממהרים להאכילו. 


גוזל הקוקיה המצויצת שמאכילים הוריו המאמצים הולך ומתחזק בטרם בוקעות ביצי אחיו החורגים. וכשהן בוקעות הוא גדול יותר מגוזלי העורבים וצורח חזק מהם. לכן זוכה ליותר תשומת לב, כלומר למזון. כנאמר, כל דאלים גבר. למעשה מחמשת גוזלי העורבים שורדים רק שניים בממוצע יחד עם גוזל הקוקיה.

לעומת זאת במין הקוקיה האירופאית - הגוזל אלים יותר מאשר במין הקוקיה המצוייצת.  משום שבטרם בוקעות ביצי אחיו העורבים, גוזל הקוקיה האירופאית טורח ובעזרת רגליו החזקות מעיף מהקן את שאר ביצי העורבים שטרם בקעו. הוא מתאמץ ומעיף אותן אל מחוץ לקן אחת אחת, בזו אחר זו. לעיתים הוא עושה את זה אפילו בנוכחותה של האם המאמצת בקן, מאחורי גבה. כך דואג גוזל הקוקיה האירופאית שלא יהיו לו מתחרים כלל וכלל, וכך למעשה יקבל מהוריו המאמצים את כל אספקת המזון רק לעצמו.

גוזל הקוקיה האירופאית מעיף מהקן ביצי העורבים שעדיין לא בקעו


עם אספקת מזון של הוריו המאמצים, גוזל הקוקיה גדל בקצב ועד מהרה כשכבר צפוף מדי בקן - הגוזל יוצא מהקן ומתמקם בענף עץ בקרבתו. העורבים ממשיכים להאכילו מספר שבועות עד שהוא מעופף משם לחיים עצמאיים. 

עורב מאכיל גוזל קוקיה

למעשה הקוקיה יש גם נמשל. 
מי לא נתקל בחייו באנשים 'קוקיות'? בנצלנים גסים למיניהם על חשבוננו - במשפחה, בעבודה, בפוליטיקה...

ובוודאי לבלוגרים לא מעטים בישראבלוג ובוורדפרס מוכרת לפחות קוקיה אנושית אחת, שמטילה מינִי-פוסטים ומניפסטים בבלוגים שלהם.  אבל כאן בפלטפורמת בלוגר/בלוגספוט כבר לא יותר -  כי יש מנגנון טכני יעיל לסלקם לצמיתות. ואפילו קיימת אפשרות להכניסם לרשימת חסימה שחורה בפלטפורמה כולה. פירוט בפעם אחרת. בכל אופן צריך לעשות דבר מאוד חריג כדי שאני אנקוט בצעד חמור שכזה.

אין הקוקיה האנושית הזו בונה קן משלה והיא פורסת את מישנותיה העוקצניות המנומקות לכאורה. מנומקות לכאורה כי הן לא תמיד מבוססות בדיוק על אמת עובדתית אלא על אגדות אורבניות, ורבות מהן היא בעצם תעמולה פוליטית (סמויה וגלויה) לטובת יהיר פוליטי שאין בו מאום מלבד רעש וצילצולים לרוב. 

בעבר, לעיתים הטילה כאן הקוקיה הזו ביצים פוליטיות לא מעטות כאלה - בפוסטים שאין לפוליטיקה מפלגתית דבר וחצי דבר עם נושא הפוסט. וזאת למרות שהודעתי כאן וחזרתי וביקשתי לא פעם - להמנע כאן מפוליטיקה ובוודאי מתעמולה מפלגתית. והמישנות העוקצניות של הקוקיה הזו מזכירות לי את הציצית השחורה והגסה בראשה של הקוקיה המצוייצת. ואנחנו הבלוגרים חוזרים ודוגרים כטיפשים על הביצים של הקוקיה הזו ומאכילים את גוזליה. מדוע אין הקוקיה האנושית הזו בונה לעצמה קן משלה? חומר למחשבה!

אבל כמו בטבע לא כולם מוכנים לתמוך על חשבונם בקוקיות אגואיסטיות, נצלניות וגסות כאלה. כאמור חלק מהעורבים משמידים את ביצי הקוקיה המוטלים בקינם. ובסרטון הקצר הבא ראו מה עושה בחמת זעמו הנץ לקוקיה. הוא מורט לה את נוצותיה עד שכמעט נופחת את נשמתה, ומסולקת בבושת פנים.
כך יעשה הנץ לקוקיה שעצבנה אותו:


אז תגידו אתם הקוראים כאן - האם אתם עורבים או ניצים?
האם אתם מאכילי קוקיות, או פשוט שולחים אותן מאצלכם לעזאזל מרוטות נוצות?


יום ראשון, 13 באוגוסט 2017

חשבון מולטיפוקלי - שיר ליום ראשון


חשבון מולטיפוקלי / קנקן

עֵינַייִם שְׁתַּייִם
שֵׁשׁ שֵׁשׁ
שֵׁשׁ לַקְּרִיאָה בְּאַחַת
שֵׁשׁ לַמֶּרְחָק בַּשְּׁנִייָּה
עֵינַיִים שְׁתַּייִם
לֹא מְדַבְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ
רוֹאוֹת, לֹא רוֹאוֹת
חֲצָאֵי אֲמִתּוֹת
אֱמוּנָה.

עֵינַיִים אַרְבַּע
שְׁתַּייִם שְׁתַּייִם
וּשְׁתֵּי רְטִיּוֹת שְׁחֹרוֹת
שֵׁשׁ
וְלֹא מִתְחַבְּרוֹת
שֶׁסַע.



צייר - בצלאל שץ


יום שלישי, 8 באוגוסט 2017

נכנסתי לביקור וראיתי


יש עדיין כמה בלוגים אחדים מאוד שאני קורא. כיוון שכבר הרבה זמן לא קיבלתי עדכונים מהם, נכנסתי לביקור, בישראבלוג. 

וברשימת החמים ראיתי:
Glory Designs
ו-studiodesigns
ו- Castro Design
ו- PopDesigner
ו- Angle Designs
ובראשם המחסן, 

כבר 8 שנים.
ישראבלוג -
שארית הכוונות הטובות
מחשב מסלול מחדש?




יום ראשון, 6 באוגוסט 2017

שיר בעיתון - שיר ליום ראשון


שיר בעיתון / קנקן

מדור ספרות בעיתון הארץ -
גזיר שיר באלבום מצהיב
וערמות ערמות נייר שימושי -
בעל באסטה עוטף קרפיון
עקרת בית ממרקת חלון
פה ילדי גן יוצרים מעיסת עיתון
שם קקי של כלב נעטף בעיתון
ואישה צועקת,
זה ממש לא בסדר
נייר עיתון, רק לפח הַמִּחְזוּר!
והקקי,
מה עם קקי של הכלב?
אוי הקקי מת מזמן
פה קבור השיר
וזהו עצם העניין.







יום שישי, 4 באוגוסט 2017

דוקטור מֶנגֶלֶה בישראל?


בעקבות תגובות לרשומה הקודמת, אקדיש את הרשומה הזו למוסר ולאתיקה בעולם המחקר.

בקורס שעוסק בעיקרו בהנדסה גנטית, הקדשתי מספר שעות לחרדות של הציבור מחד ולאתיקה מאידך. במסגרת הזו ספרתי לסטודנטים על הצעתו של סטודנט לתואר שני, שנאמרה במסגרת הקורס הזה לפני שנים אחדות.

הדבר קרה כאשר הסברתי לסטודנטים את העבודה הסזיפית הדרושה לאנליזות של חיות שהונדסו גנטית - כדי לאתר ולבודד את אותן החיות שבהן הצליחה החדרה של גן זר, מתוך מרבית החיות שבהן לא היתה הצלחה.

בפשטות אסביר כאן שכדי לאתר את החיות המהונדסות יש צורך לבצע בדיקות גנטיות של הדנ"א שמתקבל מדגימת דם של כל חיה, כדי לבחון אם היא נושאת ומבטאת את הגן 'המושתל' הרצוי.

הסטודנט שראה כמה מורכבות הבדיקות ושהן גוזלות זמן רב, הציע הצעה "גאונית" בשיא הרצינות. הוא שאל מדוע לא לצרף לגן שאותו אנחנו רוצים לבטא בחיה גם גן עמידות לגז עצבים.

נתעלם מכך שאין גן עמידות לגז עצבים במציאות, אבל הרעיון של אותו סטודנט היה שכל חיה שבה תצליח המניפולציה הגנטית - יתבטא לא רק הגן הרצוי, אלא יחד איתו החיה תהייה עמידה גם לגז עצבים. ולכן ניתן יהיה לעשות לדברי הסטודנט סלקציה. כלומר לחשוף את כל החיות לגז עצבים בחדר אטום. אז נניח שבניסוי נולדו 50 חיות ורק 5 מהן הונדסו בהצלחה - התלמיד הציע לשחרר לחדר החיות גז עצבים ואז לאחר סלקציה כזו, 45 חיות תמותנה וישארו רק 5 החיות הרצויות שהונדסו בהצלחה. מזכיר לקורא משהו מהעבר של עמנו?

בכל קנה מידה הצעתו של הסטודנט שנאמרה בשיא הרצינות נשמעת מזעזעת. אבל לא את אותו התלמיד, שמאז הספיק לסיים את לימודי תואר שני ותואר שלישי וכן השתלמות פוסט-דוקטורט בארה"ב.

האיש הזה אמנם לא יוכל לבצע ניסויים כאלה על חיות בגלל פיקוח קפדני בכל המוסדות האקדמאים בארץ. אבל עם ראש כזה מי ישורנו? מסתבר שדוקטור מֶנגֶלֶה יכול לצמוח גם אצלנו. בוודאי במוסדות מחקר פרטיים לא מבוקרים.

סלקציות - ניסויים מפלצתיים בנוסח דוקטור מנגלה

מסתבר שלא רק חיי חיות מוקרבים למען המדע והרפואה. גם ממשלות וצבאות ביצעו ניסויים מתועבים בבני אדם ללא ידיעתם והסכמתם. על קצה המזלג, ניסויים כאלה שבוצעו בארה"ב, חלקם על ידי ה-CIA ועל ידי היפנים מתוארים כאן. זעזוע הקורא מובטח. למרות שממשלת סין לא הודתה בכך לעולם, יש שמועות בחוגי המדע שהסינים עורכים ניסויים על אסירים שלהם ללא הסכמתם.

אבל מדוע ללכת רחוק? האם חיל הרפואה הישראלי לא ביצע על חיילים ניסויים בפקודה וללא ידיעתם של החיילים? 
עד 2015 נערכו בצה"ל במסגרת 81 מחקרים רפואיים ניסויים על כ-20 אלף חיילים. הידוע שבהם הם ניסויי הלוחמה הביולוגית עם חיידק האנתרקס.
חייבים לצפות בתחקיר הזה של 'עובדה':