כהמשך לפוסט הקודם "נס הנורה שדלקה 35 שנה" אני רוצה להמליץ על הסרט שנושאו התופעה המכונה 'ההשבתה המתוכננת (ההתיישנות המתוכננת)'. כשצפיתי בו לראשונה, להפתעתי גם בסרט הזה מככבת הנורה החשמלית. הסרט דן בקונספירציית הנורה החשמלית כדוגמה לשיטת ההשבתה המתוכננת: השיטה הכלכלית שגייסה את המדע כדי לתכנת את המוצר שקניתם להתקלקל בזמן שנקבע מראש. השיטה הזו נוגעת לא רק לכיסכם, אלא ממלאת את כדור הארץ באשפה בלתי מתכלה, בכמויות עצומות. סרט מעולה זה מספר על תופעה כלכלית מקוממת מאד, שעסקתי בה בפוסט נס הנורה שדלקה 35 שנה - חברות שבונות את מוצריהן באופן שבו אחרי מספר מסוים של שימושים, הם אמורים להתקלקל, ואז יש להחליפם בחדש. בין יתר הדוגמאות, מסופר על השתלת שבב במדפסות שאתם קונים, אשר משבית את המדפסת בדיוק לאחר מספר דפי הדפסה מוגדר. תוכנה רוסית שמערימה על ספירת הדפים, מחזירה את המדפסת לפעולה, לדאבונם של היצרנים. כמו כן, גרבי הניילון שלכן תוכננו במקור לחיי נצח בעזרת המצאה של סיב ניילון מיוחד. יצרני הגרביים שלחו את המדענים לפתח סיב חדש, כדי שבגרבי הניילון שלכן תיווצרנה "רכבות".  זוהי שיטת ההשבתה המתוכננת שפותחה במאה הקודמת ואשר הובילה לצמיחה כלכלית, על ידי שיווק חמדני וצרכנות פרועה. גבירותיי ורבותיי, חייבים להפסיק את זה! זה לא רק נוגע לכיסכם. התופעה הזו מובילה להרס משאבים ולזיהום כדור הארץ. כל אחד מכם הוא שחקן בלתי מודע התומך בהשבתה המתוכננת. הסרט מראה שיש דרכים לעצור את השיטה החמדנית והמסוכנת הזו של ההשבתה המתוכננת. חברות השיווק והיצרנים וודאי חוטפים 'חררה' מהפצת כתבות והעלאת המודעות בנושא זה. הם ינסו לומר לכם שנקיטה בדרך אחרת, תחזיר אותנו לתקופת האבן, אולם המקסימום שיקרה היא צריכה שפויה יותר - כפי שהייתה בשנות השישים במאה הקודמת. האם זו תהייה המהפכה החברתית הבאה? היכן לדעתכם מוטמנת כל האשפה של המכשירים האלקטרוניים המושבתים? איזו מדינה מטמינה אותם באדמתה תמורת כסף? זה קורה וזה נורא. זיהום נוראי של כדור הארץ. לאן נגיע? "לאבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה"? תשובה ועובדות מעניינות בנושא תוכלו לגלות בצפייה בסרט. 53 דקות מזמנכם בצפייה בו, עשויות לשנות את הצריכה שלכם ולהוביל לעולם שפוי יותר!!! והרי הסרט: אם אכפת לכם - אנא העבירו את הקישור לסרט לחבריכם ומכריכם. חייבים לעשות מעשה! די לפשע שאנחנו משתפים פעולה. די לחוסר היכולת לדחות סיפוקים. אנחנו לא ילדים! או אולי כן?  כדור הארץ שלנו. שמרו עליו למענכם ולמען הדורות הבאים! |
יום שישי, 11 בדצמבר 2015
לשים קץ להשבתה המתוכננת - המהפכה החברתית הבאה?
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שמעתי על זה לא מעט. אני מצרף את הפוסט שלך (גם את הפוסט הזה) למומלצים. כרגע לדאבוני אין לי שעה פנויה לראות את הסרט, אעשה את זה בלילה כשאחזור הביתה מעבודה. כרגיל, יופי של פוסט!
השבמחקלגבי השאלה, האם תהיה מהפכה חברתית בנדון? אני בספק. האנושות חיה עם הראש בחול ומתחילה לזוז רק רגע אחרי שכמעט מאוחד מדי.
תודה על ההמלצות.
מחקאני חושב שאפשר לקדם את הנושא ולשנות את התודעה של הציבור, כמו שהצלחנו לשנות את תודעת הציבור הישראלי להימנע מלקטוף צמחים מוגנים.
בשלב ראשון כדאי להתחיל להפיץ את הסרט ולתחיל לחנך את הילדים לדחיית סיפוקים (כפי שעשו פעם). חברת השפע שלנו אינה נוצצת - רק אתמול פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על קרוב ל- 800,000 ילדים עניים (רעבים) בישראל. לילדים האלה יש כידוע הורים.
אתה יודע, לא לקטוף פרח מוגן (למרות שעדיין קוטפים וגם צדים בעלי חיים מוגנים), זה שונה מלוותר על מדפסת סופר דופר או על גרביון מגה אופנתי. כאבא לשישה וקצת ילדים, אני מכיר את המלחמות הנוראיות הללו מאוד מקרוב. אז כשאין אין. אבל כשיש אבל אבא לא מרשה מתוך שיקולים, מגיע סוף העולם (של אבא). אני לא טוען שאין צורך להפיץ את הסרטון או את הידע; עובדה, הצמדתי את הפוסט לראש הקהילה והוא יישאר שם מספר ימים, אבל אני קטן אמונה שהשינוי יגיע טרם הצורך יתהדק סביב צוואר החברה.
מחקועוד נקודה: על קטיף פרחים מוגנים מקבלים קנס. מכה בכיס מחנכת; מודעות, לא תמיד.
אתה צודק, זה לא קל לעמוד מול הילדים ולומר זה לא, כאשר הם מנפנפים מדוע לחברים יש. אבל החמור בעיניי כשמדיניות הצריכה המוגזמת מובילה לאוברדראפטים של עשרות אלפי שקלים בחשבונות בנק ולקיחת הלוואות בלתי פוסקות כדי לכסות על ההלוואות הקודמות. לא פלא שבמדיניות אי דחיית סיפוקים מהילדים, כשהם גדלים אבוי אם אתה לא קונה להם רכב בגיל 17...
מחקמהוריי למדתי סדר קדימויות מהו וגם את המילה לא - למה שמיותר בעיניהם, בליווי הסבר (גם אם לא תמיד נראה אז בעיניי). בשביל זה יש הורים, לא? כך גם חינכתי את ילדיי, למרות שבאמת לא היה חסר להם מאומה הכרחיוחינוכי.
על קטיפת פרחים מוגנים אכן מקבלים קנס, אם נתפסים. על הגזמה במוצרי צריכה בלתי נחוצים באמת - משלמים 'קנס' בוודאות היישר מחשבון הבנק.
מבחינתי בפוסט זה היה חשוב בעיניי להפיץ חומר למחשבה לגבי שלושה מסרים:
א. על כך שחברות רותמות את המדע כדי לקצר חייהם של מוצרים - קיצור חיים אקטיבי ולא סתם פסיבי (כמו שרבים חושבים) עקב שימוש בחלקים זולים.
ב. דיון על הצריכה המטורפת הזו של שדרוג לא נחוץ במודלים חדשים של מוצרים אלקטרוניים וחשמליים. לפחות אני משתדל להוות דוגמה אישית בתחום זה לילדיי. אני לא משדרג אם אין הכרח. יש לנו מכונת כביסה שעובדת מעולה כבר 25 שנה. אני עדיין עם טלפון סמסונג גלאקסי 2S , והוא משרת אותי נאמנה. גם כך אני לא מנצל את כל התכונות. יש לי מחשב נייד למעלה מ-5 שנים והוא פועל כמו חדש ומספק את כל צרכיי, עקב תחזוקה מתמידה ראויה (חלקה בתשלום מסוים עבור תוכנה או שתיים, אבל הרבה הרבה פחות משדרוג למחשב חדש).
ג. להעביר את המסר על כך שמדיניות הצריכה המטורפת מזהמת את פני כדור הארץ - בכייה לדורות.
כל שינוי התנהגותי מתחיל בראשית ממודעות, מחינוך ולבסוף אימוץ.
* דוגמה נוספת של הצלחה בחינוך הוא מיון אשפה אישי בארה"ב ובמדינות אירופה הנאורות. הנה דבר שהצליח בשל מודעות וחינוך ויש עוד דוגמאות.
גם בארץ קיימת מודעות למיון אשפה (כמדומני) לפחות אצלנו. ואולי אנחנו לא דוגמא כי חזרנו מארה"ב אחרי שהות ארוכה לפני פחות מחודש ואימצנו הרגלים. אבל בשיחה עם חברים, קיבלתי רושם שגם המשפחות שלהם ממיינות.
מחקאתה חושב שישראלים הם עם שמתקשה בדחיית סיפוקים באופן מיוחד? כלומר, יותר משאר מדינות?
אני גר בשכונה משכבה סוציואקונומית גבוהה ובכל זאת חלק ניכר אינו משתף פעולה במיון האשפה. בקבוקי שתיה לרוב נזרקים באשפה הכללית, למרות קיומו של מתקן ייעודי. את מתקן לזריקת נייר כבר הרחיקו, כי אנשים לא טרחו לזרוק לשם את העיתונים.
מחקאינני יודע בוודאות אם לישראלים קשה יותר בדחיית סיפוקים. נראה לי שכן - למשל נוער אמריקאי אינו יוצא למסעות הרפתקאות לאחר השעחרור. ובארבע שנותינו בארה"ב הסתבר שמרבית האנשים לא רק שאפילו לא יצאו לטייל מחוץ לתחומי ארה"ב, אפילו לא מחוץ לתחום מגוריהם.שם לא היו מוכנים לשלם מאות שקלים לחודש על שיחות אינסופיות בסלולארי, כפי שהיה כאן עד לפני מהפכת כחלון. אבל בדבר אחד אני בטוח, הדור הזה סובל מחוסר דחיית סיפוקים יותר מהדור הקודם שעדיין חי עמנו.
לגבי הדור, אני מסכים. לגבי העם, אני לא בטוח. אמריקאים מטיילים בארה"ב. ארה"ב ענקית, להבדיל מישראל. לא צריך לצאת את תחומיה כדי לראות ולהכיר עולמות חדשים. ולכן, כך נדמה לי, זאת לא דוגמא טובה. בכל מקרה, התרשמתי שאמריקאים הרבה יותר מפונקים מישראלים. למרות שאתה צודק, כמובן, לגבי הדור עצמו. הוריי אמרו את זה על הדור שלי ואני חושב שהוריהם אמרו את זה על הדור שלהם. עם הקדמה מגיעה הנגישות והצרכים ההכרחיים (נגיד) מרחיבים את גבולותיהם. סבתא שלך לא חלמה לכבס במכונת כביסה, הרי. ואתה תסכים אתי שאתה לא מתאר לעצמך את עצמך מכבס כיום את כל הכביסה ביד וחיים בלי כל העזרים שאליהם התרגלת. אז תחשוב, שאולי בשביל הדור של ילדיי האייפון הוא לא פחות הכרחי ממה שעבורי הכרחית מכונת כביסה (-: מעניין מה יהיה הכרחי עבור ילדיהם? רובוט שלוחץ על הכפתורים של האייפון?
מחקההתרשמות שלי מהאמריקאים היא סובייקטיבית ומבוססת על ארבע שנים מגורים ליד וושינגטון ובסביבת עבודה של ה-NIH. אני חושב שאנחנו כישראלים טיילנו ברחבי ארה"ב הרבה הרבה מעל הממוצע האמריקאי. מי שיכול ממשיך בלימודים בקולג' לאחר תיכון ולא מטייל לפני כן טיול הרפתקאות כמו שמקובל אצל רבים מהישראלים.
מחקהאמריקאים אכן מפונקים אבל בניגוד לישראל, שם היד קשה הרבה יותר על קו האשראי וההלוואות ולדעתי זה בהחלט משפיע על מדיניות הצריכה (לפחות על מרבית האנשים).
אינני טוען שלא צריכים מכונת כביסה, אבל אין סיבה להחליף אותה ללא צורך במודל הבא וכך גם לא לשדרג את האייפון כל חצי שנה (או כשיוצא מודל חדש). לדעתי זה ממש מיותר. אבא שלי נולד בלי מקרר, בלי חשמל ובלי רדיו. היום יש לו טלוויזיה, מחשב אישי, פקס ואפילו אייפון - אבל מדיניות הצריכה שלו שונה בהרבה מהדור הצעיר - אלמלא 'ההשבתה המתוכננת' הוא לא היה מחליף מכשירים או משדרג ללא סיבה מספיק טובה.
אבא שלי מתקרב לגיל 80 אבל גם היום יש לו עדיין ידיים טובות לתקן דברים ולמצוא דרכים 'לא לזרוק'. כמובן הוא לא יכול לתקן מדפסת או מחשב, אבל בזמנו אני זוכרת שאת הטלוויזיה הוא ידע לתקן וגם כל מיני מכשירים חשמליים קטנים וגדולים מכוניות, מכונות כביסה, ברזים, דלתות וכן הלאה. פעם רוב האבות היו כאלה :) חבל שלא למדתי כלום מכל זה. נראה שמספר האנשים שיודעים לתחזק את חפציהם מצטמצם אבל עדיין יש, פה ושם, שורדים כאלה. רובנו תלויים לגמרי בחסדיהם של אחרים. אני זוכרת שכשהייתי אצל חברה שלי בצפון, והלכנו לחוף הבונים, היא הראתה לי מעין ואן שבעליו חיבר אליו גרר קטן ויצר מהואן והגרר מערכת אקולוגית שלמה של מגורים, כולל מקלחת ומטבח. כל קיץ הוא נוסע לחוף וחי שם. גם לה יש מסורת של הקמת מאהל עם מטבח שדה כל קיץ. אולי רק אנשים שחיים מחוץ לעיר יודעים עדיין לעשות דברים כאלה?
השבמחקמחמם את הלב לשמוע על אנשים שמנהלים כך את חייהם.
מחקאני לא פעם תוהה בלבי מה יקרה אם בשל אסון גלובלי, אנשים יתנתקו מכל אמצעי חשמלי ואלקטרוני. מילא כיצד יחשבו לוח הכפל ולוגרתמים בלי מחשבון, אבל כיצד למשל יתפרו מלבוש לגופם ונעליים לרגליהם?
לדעתי ההתמכרות לסמרטפונים והאייפדים למשל - קשה לא פחות לגמילה מאשר סמים.
קנקן, אתה לגמרי צודק, וזה בודאי מסוג המלחמות בכוחות האופל שלא אכפת להם כלום חוץ משורת הרווח התחתונה. אבל. הדוגמה של 'איך חינכו את הציבור לא לקטוף פרחי בר' היא היוצא מן הכלל. יודע כמה פעמים שמעתי 'כמו שחינכו את הציבור לא לקטוף' - כשהייתי בחברה להגנת הטבע דיברו על זה באופן טבעי כל הזמן. לחנך את הציבור לא ללכלך. לחנך אותו לשמור על ערכי הטבע. לחנך לא להדליק מדורה ביער. ואתה מדבר על חינוך לצרכנות נבונה. הכל נכון. רק שהדוגמה ההיא נותרה זוהרת בבדידותה, ושוב לא הצליחו לחזור עליה.
השבמחקאני אגב חושבת שהפתרון לערמות הזבל צריך להיות ביולוגי. מכירה מישהו שמפתח חיידקים שאוכלים דלק למשל, שמחדירים אותם לאדמה מזוהמת (נניח במקום שבו היתה תחנת דלק) והם מפרקים את הדלק ומכשירים מחדש את האדמה. זה הכיוון. חינוך זה נפלא, רק לגמרי לא ריאלי, לצערי.
אני חושב שיש עוד דוגמאות לחינוך הציבור. למשל הנכונות האישית למיון אשפה אישית, כפי שמתבצע בהצלחה בכל המדינות הנאורות. וכאן... בפינת הרחוב שלי למשל (שאינו שוכן בסלאם) העירייה סילקה לאחר שנים את מיכל האשפה למחזור נייר, ואת בקבוקי הפלסטיק ממשיך לראות במיכל האשפה הכללית. אז האם לא מדובר בחינוך? לא מספיק שיעור בודד לילדים ביום כדור הארץ.
מחקלצערי כל החיידקים שגויסו לפתרונות ביולוגיים של פירוק נפט, פלסטיק וגומי - אינם מצליחים לעשות זאת ביעילות בקצב הזיהום הנרחב העולה על יכולת הפירוק שלהם וכן ההתרבות שלהם.
אני דווקא מאמין מאוד בחינוך. חבל רק שהמחנכים עצמם מרימים ידיים (ולפעמים הם עצמם לא מספיק מחונכים...).
זה הרעיון של החברה הצרכנית.
השבמחקחייבים להמשיך לצרוך כדי שהגלגל ימשיך להסתובב.
אני אפילו לא בטוחה אם המצב הזה באמת מנתב את ההון האנושי לכסים מסוימים.
כי אם פעם שילמו על ארון בגדים סכום שאפשר לנגר להתפרנס ממנו ברווחה מספר חודשים ולכן הוא גם היה יכול לעבוד מספר חודשים על כל הזמנה והארון שרד עשרות אם לא מאות שנים, היום אנחנו משלמים הרבה פחות על ארון, אבל אנחנו נאלצים להחליף כל הזמן ארונות ובסה"כ, אני חושבת שעלות האחסון בארון נותרה פחות או יותר כשהייתה, אלא שאנחנו מחליפים יותר ארונות משך החיים, יותר אנשים מועסקים ביצירת הארונות והפגיעה באיכות הסביבה גדולה יותר.
איך עושים כאן מנוי?
המקומם ביותר לדעתי הוא שהמוצרים מתוכננים בצורה מדעית לשווק חיים במועד נתון כדי להבטיח קנייה נוספת.
מחקהרשמה למנוי גנו בישרא. בשוליים הימניים למעלה יש תיבת הרשמה בה ממלאים כתובת מייל, לוחצים על שלח והכי חשוב לאשר בקישור שנשלח במייל חוזר.
לשבוק חיים כמובן
מחקכמו תמיד הכל נסוב סביב כסף. אבל לא רק זה. כאחד שעובד עם מכונות, אז למכונות כמו למכוניות צריך לדאוג. רכב צריך טיפול 10000 ומכונות בתעשיה צריכה פעולות מונעות כדי לא להגיע למצב של אחזקת שבר. יש דברים שלא חשוב מה תעשה הם מתוכננים להגמר בשלב כלשהו כמו שאתה מתאר, מלכתחילה לא נועדו לחיות לעד אחרת לבעלי ההון יהיה פחות ואנחנו הצרכנים שבויים כי כל אחד צריך מקרר ומכונת כביסה ומחשב. אגב, אינטל לדוגמא, נותת אחריות למעבד לכל החיים לא חשוב בן כמה הוא. הבעיה שאנשים מחליפים את כל המחשב כי שם יש חלקים שיש להם השבתה מתוכננת או חיי מדף של שנתיים שלוש.
השבמחקברור שכל אחד צריך מקרר ומכונת כביסה אבל לא לשדרג כל חצי שנה למודל החדש של הסמרטפון...
מחקואספר לך עוד משהו - יש אנשים שמחליפים מחשב רק משום שיש צורך בהחלפת סוללה נטענת.