רבים מידידי כותבים פוליטיקה בבלוגים שלהם, חלקם אפילו מרבים לכתוב פוליטיקה. כמו כל אחד, בין עמי אני חי. גם לי יש הרבה מאוד השגות על המתרחש במדינה. אני מתפלץ כל יום מ'מנהיגים' שהם בעצם עסקנים פוליטיים מאוסים, בלי השראה ובלי מעוף. אני נזעק מרמת השחיתות הגואה והמזהמת כל חלקה טובה. מניצול החלשים על ידי המדינה והטייקונים. ממדינה שהגבלים עסקיים הם רק בתאוריה. מדינה ששליש מתושביה חיים מתחת לקו העוני, בעוד שחברות המגה מקבלות פטור של טריליונים ממס. מדינה שמחלקת זיכיונות למשאבים השייכים לכולם - עבור נזיד עדשים. מדינה שבכל יום כמעט, עוד בכיר נחקר על הטרדה מינית. היטיב ממני ירון זליכה לתאר את גודל השבר בסדרה 'צבע הכסף' שמשודרת בערוץ 8.
בכל מהדורת חדשות אני נתקף זעם ותחושת אין אונים ממדינת ישראבלוף. מהשיכחה של התקשורת והציבור של עוולה אחת בפני זו שמובאת אחריה באמצעי התקשורת - אמצעי ההגנה הטוב ביותר של צמרת המדינה. אני מסרב לפתח עור של פיל בפני כל העוולות האלה שאנחנו שומעים השכם והערב, אבל הגעתי למסקנה שכתיבה על דברים כאלה בבלוגים שלי מיותרת. היא מיותרת כי עולם כמנהגו ממשיך לנהוג. כי כל אחד שבוי בדעותיו הפוליטיות, כמעט כמו שבי לאמונה דתית.
לא אני ולא מיליון עובדות הנחשפות באמצעי התקשורת יכולים לשנות את קיבעונות החשיבה הפוליטית של חלק ניכר מאוד מהציבור. קיבעונות שנקבעו הן מחינוך (שטיפת מוח) שקיבלו בבית הורים והסביבה. קיבעונות רגשיים גרידא שאין להם קשר להגיון, אלא למרכז הרגשות והפחדים שבמוח - האמיגדלה. מרכז פרימיטיבי האחראי לפחדים ולרגשות שליליים. מרכז במוח שאנו חולקים עם החיות.
כבר כתבתי על כך בעבר כאן - כיצד כל הנכלאים והנדכאים שוכחים זאת ביום הבחירות. כי מה שמשפיע עליהם הוא הקיבעון הרגשי שבאמיגדלה שלהם והפחדים שהמנהיגים מזינים את האמיגדלה - פחדים מפני איראן, החיזבאללה, החמאס וכדומה. ואלה ימשיכו להיות מנוצלים, להתקשות לגמור את החודש, לשכוח מיכולת לרכוש דירה ולשאת בנטל שכירות משוועת, להפוך ממעמד ביניים לעניים - בעוד שהמדינה ממשיכה לחלק זיכיונות כמעט בחינם ומוותרת לטייקונים על תגמולים ומס ראויים.
אז תגידו, איזה תועלת יש בכתיבה כאן על פוליטיקה - בבלוג עם תפוצה מוגבלת? במה דברי יוכלו להשפיע בכלל על מישהו, בעוד שכלל אמצעי התקשורת אינם מצליחים להשפיע על ההתקרנפות וההתבהמות המתרחבת בחברתנו.
בעבר כתבתי בלוג אקטואליה חצי סטירי בשם 'דע-א-קטואליה'. בלוג שהתארח פעמים מספר בדף הראשי או בחדשות של נענע 10. אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שכתיבת האקטואליה הפוליטית שלי נופלת על אוזניים חירשות. מי שבדעתי, בלאו הכי אינו זקוק לקרוא את דבריי. רבים וטובים ממני לא מצליחים להתיר קיבעונות רגשיים הצרובים באמיגדלה.
בשל כל אלה, הבלוג לא יעסוק בענייני אקטואליה פוליטיים, אלא אם כן מדובר בעניינים מדעיים ורפואיים. כאן בהחלט יש מקום להתמודד מול סטיגמות ואמונות בלתי מבוססות ולהביא לידיעת הציבור עובדות לאשורן.
ולסיום, את השיר הבא אני מקדיש לצמרת העסקנים הפוליטיים שמנהיגה את המדינה
ובכל זאת, למרות הכל, אין לי ארץ אחרת.
עריכה
הלל הלפרין היפנה בתגובתו לקליפ 'פרצופה של המדינה' של תיסלם:
השאלה היא מה מטרת הכתיבה. אם להשפיע, נכון, אין טעם. לפעמים אבל, צריך לשחרר קיטור (גם בחולם וגם בשורוק). ואז, גם אם הכתיבה לא תשפיע על אחרים, עליך היא תשפיע :)
השבמחקאז זהו שהכתיבה על פוליטיקה לא מצליחה כבר לשחרר אצלי שום קיטור (בחולם) ואם הייתה, הייתי מסתפק לכתוב למגירה. למזלי מוצא דרכים אחרות להירגע מעט, עד למהדורת החדשות הבאה.
מחקאני עם כמו מניפה. תלוי מה מטרה. לפעמים מגרד בקצות האצבעות והעצבים ולכן כותבים. לא בהכרח כדי לשנות את דעתו של הקורא. אני לא כותב על פוליטיקה מסיבות מקצועיות. כי אני עוסק במקצוע שאוסר (בעל פה) להביע דעה פוליטית בפומבי. אבל לולי כן, אולי הייתי כותב. לא יודע.
מחקברור לי מדוע כותבים. כיוון שכל כך הרבה כותבים - איך שלא תגלגל את החבית,אין אני מחדש שום דבר שלא נכתב.
מחקאגב, אחת הסיבות שאני כותב בכינוי הוא כדי שלא לבקש אישור פרסום לחלק ניכר ממה שאני כותב. אז אולי נתתי לך רעיון איך לכתוב פוליטיקה :)
במקצוע שלי אם אתפס בכינוי אקבל מנה הרבה יותר רצינית מאשר אם אכתוב בשמי. מכיוון שמדובר בקריירה לה הקדשתי את כל חיי, אני לא לוקח סיכונים. (-:
מחקאוקיי. נראה שקשוחים אצלכם יותר מאשר אצלנו.
מחקאני כותב לא אחת על דברים שמרגיזים אותי במדינה ובפוליטיקה וגם לי כמוך, אין ארץ אחרת ולכן זה מרגיז אותי כל מה שעושים וקורה במדינה. כמו שכתבת בכותרת הבלוג שלך שם, "בעיות לא נעלמות אם מתעלמים מהן" (אני מקווה שלא טעיתי בציטוט) לכן אסור להתעלם. יש כאלו שכותבים יש כאלו המפגינים ויש כאלו השותקים, כל אחד ודרכו להתמודד עם בעיות או לא להתמודד איתן. מנהיגים, אם אפשר בכלל לקרוא להם כך, יודעים בדיוק מול מי הם עומדים ומיהו הציבור שלהם ועל זה הם מנגנים.
השבמחקהרבה דברים אכן מרגיזים אותי, כולל המנהיגים. אבל מרגיז אותי יותר האדישות של הציבור ביום הבחירות. ומרגיז אותי שלפוליטיקאים ממש לא אכפת מה חושב הציבור עליהם, במיוחד כשהם נבחרים שוב ושוב. כבר אמרו שלכל עם מגיעים המנהיגים שלו. אין אני מתעלם מעובדות. עובדות הרי יש בשפע באמצעי התקשורת, אך לצערי אין לי כל דרך להשפיע, מלבד ביום הבחירות.
מחקאני יכולה להעיד רק על הכתיבה שלי: אני לא חושבת שהיא משפיעה על מישהו ולא מאמינה שהיא תשנה את המציאות - אבל אני כותבת על מה שמעסיק את מחשבותיי. וכשמה שמעסיק אותן הוא פוליטיקה, על זה אני כותבת.
השבמחקאני יודע שרבים כותבים על אקטואליה פוליטית שמעסיקה אותם וזה בסדר מסיבותיהם. אך כיוון שאמצעי התקשורת עוסקים בזה כאינטנסיביות, אני חושב שהכתיבה כאן הועיל יותר בתחומי עניין ציבוריים אחרים.
מחקמכיוון שאתה כותב על דברים אחרים ואינך מוטרד מאם ישפיעו או לא על הקוראים, מדוע דווקא בפוליטיקה אכפת לך הדבר? נראה לי שהסיבה החשובה ביותר היא חוסר רצון לכתוב על נושא שחלק מקוראיך מקובעים במחשבתם בנושא הזה וחושבים אחרת ממך. כי כמו כולנו אנחנו לא ששים לקבל הרבה תגובות שליליות. הבלוג הוא איזה מקום נעים של אחווה ורוצים שישאר כך. לא כן?
השבמחקאז ככה. אמצעי התקשורת למיניהם מלאים בהרבה מאוד פוליטיקה. לכן נשאלת השאלה מה אומר שעוד לא נאמר. התשובה קרוב לוודאי אפס. בתחומים האחרים שאני כותב אני מביא עובדות ודן עליהם בתחומי התמחותי המקצועי ובזה אני בהחלט יכול להוסיף ולמוטט סטיגמות ואמונות בציבור. אם למשל אני מביא את העובדה שלקיחה של ויטמינים מסוימים בעודף (כפי שמצויים במולטי-וויטמינים) מסוכנת - הרי חשוב לי להביא זאת לידיעת הציבור. אם למרות זאת, מי שרוצה להתעלם או לעשות ניסויים בגופו - שיבוסם לו.
מחקאין לי בעיה עם קוראים שחושבים אחרת ממני בוודאי לא בפוליטיקה, כמובן אם הםלוקחים אחריות לתוצאות ההצבעה שלהם בבחירות.
תגובות שליליות? האמיני לי שבישראבלוג קיבלתי אלפי תגובות שליליות בלשון המעטה גם בנושאים מדעיים מסוימים, כאשר המדע לא התאים לאמונות של אנשים. אבל בניגוד לפוליטיקה, בתחומי התמחותי יש לי יתרון על אלו שהוויכוח שלהם מסתכם בהשמצות אישיות ונאצות (בעילום שם כמובן. איך לא? אנשים פחדנים שמסתתרים מאחרי דיבוריהם). זו גם אחת הסיבות שעברתי לכתוב כאן.
לגבי הקיבעון הפוליטי - כמה יודעים שחלק נכבד מכך נובע מרגשות שליליים ופחדים הצרובים באמיגדלה שבמוח? בדברים כאלה למשל אני כן יכול לחדש בכתיבה בבלוג וכך אני עושה.
איזה בלוג יפהפה בצבעיו עימודו ובכלל, האם זה בלוג פרטי או שייך לבית כלשהו ואם כן איזה ?
השבמחקתודה על המחמאות ושמח לראות אותך כאן.
מחקהבלוג נכתב במסגרת פלטפורמת בלוגר (בלוגספוט) מבית גוגל. ובאופן ספציפי- לקהילה ישראלית של למעלה ממאה כותבים (ראי קישור בשוליים הימניים ל'בלוגר בשפת הקודש').
את הבלוג עצבתי במו ידיי מתוך אפשרויות אינסוף שמעמידה הפלטפורמה הזו.