רבים מידידי כותבים פוליטיקה בבלוגים שלהם, חלקם אפילו מרבים לכתוב פוליטיקה. כמו כל אחד, בין עמי אני חי. גם לי יש הרבה מאוד השגות על המתרחש במדינה. אני מתפלץ כל יום מ'מנהיגים' שהם בעצם עסקנים פוליטיים מאוסים, בלי השראה ובלי מעוף. אני נזעק מרמת השחיתות הגואה והמזהמת כל חלקה טובה. מניצול החלשים על ידי המדינה והטייקונים. ממדינה שהגבלים עסקיים הם רק בתאוריה. מדינה ששליש מתושביה חיים מתחת לקו העוני, בעוד שחברות המגה מקבלות פטור של טריליונים ממס. מדינה שמחלקת זיכיונות למשאבים השייכים לכולם - עבור נזיד עדשים. מדינה שבכל יום כמעט, עוד בכיר נחקר על הטרדה מינית. היטיב ממני ירון זליכה לתאר את גודל השבר בסדרה 'צבע הכסף' שמשודרת בערוץ 8.
בכל מהדורת חדשות אני נתקף זעם ותחושת אין אונים ממדינת ישראבלוף. מהשיכחה של התקשורת והציבור של עוולה אחת בפני זו שמובאת אחריה באמצעי התקשורת - אמצעי ההגנה הטוב ביותר של צמרת המדינה. אני מסרב לפתח עור של פיל בפני כל העוולות האלה שאנחנו שומעים השכם והערב, אבל הגעתי למסקנה שכתיבה על דברים כאלה בבלוגים שלי מיותרת. היא מיותרת כי עולם כמנהגו ממשיך לנהוג. כי כל אחד שבוי בדעותיו הפוליטיות, כמעט כמו שבי לאמונה דתית.
לא אני ולא מיליון עובדות הנחשפות באמצעי התקשורת יכולים לשנות את קיבעונות החשיבה הפוליטית של חלק ניכר מאוד מהציבור. קיבעונות שנקבעו הן מחינוך (שטיפת מוח) שקיבלו בבית הורים והסביבה. קיבעונות רגשיים גרידא שאין להם קשר להגיון, אלא למרכז הרגשות והפחדים שבמוח - האמיגדלה. מרכז פרימיטיבי האחראי לפחדים ולרגשות שליליים. מרכז במוח שאנו חולקים עם החיות.
כבר כתבתי על כך בעבר כאן - כיצד כל הנכלאים והנדכאים שוכחים זאת ביום הבחירות. כי מה שמשפיע עליהם הוא הקיבעון הרגשי שבאמיגדלה שלהם והפחדים שהמנהיגים מזינים את האמיגדלה - פחדים מפני איראן, החיזבאללה, החמאס וכדומה. ואלה ימשיכו להיות מנוצלים, להתקשות לגמור את החודש, לשכוח מיכולת לרכוש דירה ולשאת בנטל שכירות משוועת, להפוך ממעמד ביניים לעניים - בעוד שהמדינה ממשיכה לחלק זיכיונות כמעט בחינם ומוותרת לטייקונים על תגמולים ומס ראויים.
אז תגידו, איזה תועלת יש בכתיבה כאן על פוליטיקה - בבלוג עם תפוצה מוגבלת? במה דברי יוכלו להשפיע בכלל על מישהו, בעוד שכלל אמצעי התקשורת אינם מצליחים להשפיע על ההתקרנפות וההתבהמות המתרחבת בחברתנו.
בעבר כתבתי בלוג אקטואליה חצי סטירי בשם 'דע-א-קטואליה'. בלוג שהתארח פעמים מספר בדף הראשי או בחדשות של נענע 10. אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שכתיבת האקטואליה הפוליטית שלי נופלת על אוזניים חירשות. מי שבדעתי, בלאו הכי אינו זקוק לקרוא את דבריי. רבים וטובים ממני לא מצליחים להתיר קיבעונות רגשיים הצרובים באמיגדלה.
בשל כל אלה, הבלוג לא יעסוק בענייני אקטואליה פוליטיים, אלא אם כן מדובר בעניינים מדעיים ורפואיים. כאן בהחלט יש מקום להתמודד מול סטיגמות ואמונות בלתי מבוססות ולהביא לידיעת הציבור עובדות לאשורן.
ולסיום, את השיר הבא אני מקדיש לצמרת העסקנים הפוליטיים שמנהיגה את המדינה
ובכל זאת, למרות הכל, אין לי ארץ אחרת.
עריכה
הלל הלפרין היפנה בתגובתו לקליפ 'פרצופה של המדינה' של תיסלם:
