מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה - ניהול זמן ופחד קהל (חלק ד')

ניהול זמן ופחד קהל

בקורס לתלמידי מוסמך שכולל חובת הרצאה סמינריונית, אני נוהג להכין רשימת נושאים משלימים לחומר הנלמד בקורס. מספר הנושאים הייחודיים - כמספר התלמידים המשתתפים. בסיום השיעור הראשון מתבקש כל אחד מהסטודנטים לבחור נושא. ברשימת הנושאים מצוינים גם תאריכי ההרצאות המיועדות. 

כיצד נעשית הבחירה? שמות הנושאים מוקראים לסטודנטים מהרשימה על פי הסדר, ומי שמעונין בנושא מסוים מרים יד. כאשר יותר מאחד רוצה נושא מסויים, בדרך כלל אחד מוותר לשני ואם לא, נערכת הגרלה. לסטודנטים מובהר שכל נושא חייב להינתן במועד מסויים, כך שישתלב בחומר הנלמד. לפיכך בחירת נושא ובהתאם מועד ההגשה מחייב. בהתאם הסטודנטים התבקשו לקחת בחשבון בבחירת הנושא והמועד - שירות מילואים, תאריכי לידה משוערים, או אירוע כלשהו שימנע את ההצגה. לסטודנטים נאמר שבמידה ויווצר מצב שסטודנט לא יוכל להעביר מסיבה כלשהי את הנושא שלו במועד המתאים, עליו נופלת האחריות להחליף נושא עם אחד מהתלמידים האחרים בקורס.

במשך שנים רבות מרבית הסמינרים התנהלו כהלכה ולמעט מיקרים נדירים לא נוצר מצב שסטודנטים הבריזו. גם איכות ההגשה הייתה לרוב טובה מאוד וכולם יצאו נשכרים. על מיקרה הברזה אחד סיפרתי בפוסט הקודם. על סטודנטית שגילתה זמן קצר לפני מועד ההרצאה שלה, שהיא סובלת  'מאפילפסיה'. אני כותב במרכאות, משום שלא הביאה מסמכים המעידים על מצבה הבריאותי ורק ציינה בפני יו"ר ועדת הוראה שמצבה החמיר ולכן היא זקוקה לערוך בדיקות רפואיות (ובפועל לא היו הוכחות). 

סטודנט נוסף שהבריז בשנה אחרת לא הופיע להרצאה שלו בטיעון שבנו הקטן אושפז בבית חולים מספר ימים לפני ההרצאה המיועדת. בינינו, מצב הבן לא היה מאוד אקוטי, ויש גם אימא – יכול היה אותו סטודנט לפנות שעה אחת ולהופיע להרצאה שלו, בהנחה שהמצגת שלו כבר מוכנה והוא אינו מכין אותה בדקה התשעים. וכי הוא לא מש ממיטת בנו לרגע בכל תקופת האישפוז? ושוב אני מדגיש - לא צריכה הייתה להיות שום בעיה להציג אם סיים את ההכנות להרצאה לפני אישפוז הבן (שהיה שלושה ימים לפני מועד ההרצאה). הוא שלח מייל התנצלות בערב לאחר שהבריז ואני ביקשתי שישלח לי במייל חוזר את המצגת. 
וזה מביא לנושא של ניהול זמן על ידי סטודנטים.

בקורס הזה לסטודנטים יש זמן של 8 שבועות לפחות להכין את ההרצאה הסמינריונית שלהם. די והותר זמן לקרוא מספר מאמרים בנושא, ללמוד אותו ולהכין מצגת. אז האם יש סיבה לכך שההרצאה והמצגת אינם מוכנים 3 ימים לפני המועד? כאמור ביקשתי מהסטודנט לראות את המצגת, וגם שבוע לאחר שהבריז לא הייתה מצגת, וזה כבר הקפיץ לי את הפיוזים...

הוא לא הסטודנט היחיד שנתקלתי עם בעיית אירגון זמן. סטודנט אחר שאני זוכר היטב, השתייך לקבוצת סטודנטים מהפקולטה למדעי הטבע בקמפוס גבעת רם, שהשתתפו בקורס שלי הניתן בקמפוס עין כרם בפקולטה לרפואה. הוא בלט בגוף שחום מאוד (ממוצא תימני) עם שיער מוחלק ומחומצן. שיער שחזר לקדמותו לאחר חופשת הפסח, ובתחילה כמעט ולא זיהיתי אותו. הוא דווקא השתתף באופן פעיל בדיונים ומאוד הופתעתי שלא הופיע בתחילת המושב שבו הוא היה צריך להיות הראשון מבין ארבעה מרצים. חבריו אמרו לי שהוא יגיע בהמשך, "כי הוא נתקע בספריה להשלמת המצגת שלו”. תגידו, נראה לכם נורמלי שמישהו מכין כך את ההרצאה שלו בדקה התשעים?

ובכן, המרצה השני במושב סיים, גם השלישי, וכשהרביעי כמעט סיים – נזכר הבחור להופיע להרצאה שלו. היא הייתה פזורה ולא מאורגנת, והוא גם התקשה לעמוד בלוח הזמנים. ובכל זאת הוא לא היה נכשל בשל ההרצאה. הוא נכשל משום שלא מסר את העבודה בכתב עד עצם היום הזה.

והיו פה ושם סטודנטים 'ששכחו' את מועד ההרצאה שלהם ונזכרו שבוע לפני ההרצאה שלהם שעדיין לא עשו דבר ונכנסו ללחץ אטומי. אחד התקשר אלי שבוע לפני ההרצאה שהוא שכח את הדיסק און קי שלו בספריה והוא נגנב יחד עם מצגת ההרצאה. וזה  עוד לאחר שהזהרתי את הסטודנטים כל שנה בתחילת הקורס, שלא לכתוב מצגות ועבודות הישר לדיסק און קי. כי הוא לא מיועד לכתיבה אלא רק לגיבוי. לידיעה, כתיבה ישירה בדיסק און קי מקצרת מאוד את חיי הדיסק. אמרתי? אז אמרתי! נוכחתי שלא מעט סטודנטים,  כותבים משום מה הכל ישירות לדיסק און קי, מבלי שקיים עותק במחשב שלהם. נוהג פסול זה מועד לפורענות ונתקלתי לא פעם בבעיות חמורות עקב כך. דוקטורנטית שכתבה את התזה שלה בדיסק און קי, איבדה את הכל בשל כשל של הדיסק ונאלצה לכתוב את כל התזה מחדש  (במשך כמה חודשים).
הסטודנט שאיבד את הדיסק, כמובן לא ישן יום ולילה ובקושי עמד בהגשה.

כל סטודנט במדעי הטבע והרפואה חייב בהרצאה סמינריונית אחת לפחות, כדי להשלים תואר ראשון. לפיכך הופתעתי מאלו שביקשו פטור מהרצאה סמינריונית בקורס שלי לתלמידים מתקדמים, בשל פחד קהל. התעקשתי שלא יתכן שתלמיד מוסמך לא יהיה מסוגל להעביר הרצאה בפני קהל. מה עוד שכל אחד כבר התנסה בכך כדי לסיים תואר ראשון. בתחילת כל קורס כזה הצהרתי שבקורס שלי קיימת חובת הרצאה סמינריונית ומי שלא נראה לו ירשם לקורסים אחרים (גם ברבים אחרים קיימת חובת הרצאה סמינריונית).

לא אשכח סטודנטית אחת שהחליטה בכל זאת להמשיך בקורס והיא נתקפה בחרדה נוראית לפני ההרצאה שלה (שהייתה אמורה לחתום את הקורס). היא לא הופיעה בשל כך לתחילת מושב ההרצאות האחרון. חבריה סיפרו שהיא בחרדה איומה, שלקחה כדורי הרגעה ומקווה שתוכל להכנס ולהרצות לאחר שישפיעו. ומה קרה? הגברת הופיעה רבע שעה לפני ההרצאה שלה והעבירה הרצאה סמינריונית מעולה. אחת מהטובות ביותר ששמעתי. אז מאיזה מקום החרדות שלה? אני שמח בשבילה שלא ויתרתי לה.

אסיים בסיפור יוצא דופן על סטודנטית שאני רוצה לציין לטובה. היא השתתפה בקורס ובכלל לא הרגשתי שהיא כבדת שמיעה, על סף החרשות. היא קוראת תנועת שפתיים. והנה היא עולה להרצאה הסמינריונית ונותנת הרצאה מעולה. אמנם עם דיקציה קצת משונה, אבל לא משהו ממש חריג. רק בשלב הדיון והשאלות גיליתי - כשביקשה מהקהל להצביע לפני שמתחילים לדבר, כדי שתוכל 'לשמוע' תנועות השפתיים. כל כך הערצתי אותה על כך שהשתתפה בקורס, הגישה הרצאה מעולה ללא מילה מראש על נכותה או בקשה להקלה כלשהי. בפני סטודנטים כאלה אני מוריד את הכובע.