בהתאם למסורת, אמור להתפרסם בשבת הראשונה של החודש, אבל הפעם הקדמתי מעט.
שבת ראשונה בניכר. אנחנו בהלם תרבותי. בדירה מושכרת ריקה, ישנים בחודש מאי שעדיין קריר בלילות על רצפת פרקט. עדיין לא הבנו שיש לנו מיזוג מרכזי בדירה ולא שמנו לב למנגנון בקרת ההפעלה.
שבת ראשונה, זוגתי בהריון ראשון יצאה השכם לחפש ולקנות ריהוט יד שניה במה שמכונה 'מובינג סייל' או 'גארז' סייל'. מכונית עדיין לא הייתה לנו והתניידנו במטרו ובמרחקי הליכה ארוכים אל ובין התחנות.
הבת זוג חזרה ללא כלום ורק ציור ממוסגר בחמישה דולר בידה. הזכיר לי השיר של להקת התרנגולים. "אין לנו אפילו מיטה לישון בה, לא כיסא ולא שולחן ואת חוזרת עם תמונה"? שאלתי בתמיהה.
בבית החולים הובהלה מיידית לחדר הניתוח. המנתח אומר בחטף שכפסע בינה לבין המוות, ומזל שהספיקה להגיע בדקה התשעים. והיא רצתה להחזיק בכוח את ההריון הזה. המנתח מפטיר שיעשה כמיטב יכולתו ונכנס לחדר הניתוח. אני ממתין בחרדה, בודד עם עצמי בחדר ההמתנה. כארבע שעות חלפו כמעט עד שהמנתח יוצא ואומר: "הצלנו אותה. סידרתי את אצבעות הידיים והרגלים והשלמתי אחד אחד את כל החלקים כפאזל. היה בן תינוק כל כך מושלם. רק בעיה אחת - הוא החליט לגדול מחוץ לרחם. היינו חייבים לכרות את אחת משתי החצוצרות, ובהזדמנות כבר הוצאנו גם ציסטה מאחת השחלות. אני חייב לומר לך שהסיכון להריון שני מחוץ לרחם עולה על ארבעים אחוז, וסיכוי חמישה עשר לאחד שלא יהיו לכם ילדים". נותרתי המום, אבל שמח שנותרה בחיים. לו הייתי שומע לה והיינו מאחרים להגיע ולו ברבע שעה, היא כבר לא הייתה בין החיים עם הדימום הפנימי הרב.
חלפה שנה וחצי והבת זוג בהריון. האמריקאים החלו להביא לעבודה או לבית מתנות בחודש השביעי. הבוס הוציא צ'ק אישי בסכום של אלף דולר, "שיהיה לכם לקנות לה בגדים". הבת נולדה בשלג כבד לאחר הכריסמס. האמריקאים בעבודה אמרו שהיא לא תסלח לנו כל חיינו על כך שנולדה בין הכריסמס לשנה החדשה. אמרו שאנחנו צריכים לקרוא לה כריסטינה. שנה לאחר מכן ישבה לברכיו של סנטה קלאוס לצילום מזכרת, והיא בוכיה וכל כך מבוהלת מהאיש האדום הזה עם הזקן. היה זה ימים ספורים לפני חזרה לארץ. סיימנו תקופת השתלמות במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאיים.
עשר שנים לאחר מכן, עברנו עם הבת והבן מדירה צפופה בת שלושה חדרים לבית רחב ידיים. אומרים לנו שהוא נראה כמו בתי אומנים בצפת. הבן בכיתה ב' רץ לראשונה בבית הריק, מבוהל מהמרחבים והריקנות. המום כמו הבן הקטן היה גם ידיד שכן מבית הדירות הקודם שהיה שם שותף שלי בוועד הבית, שאמר: "נו, לתחזק בית כזה בטח עולה הרבה כסף, אבל אם אתם יכולים להרשות לעצמכם...".
לקח זמן לא מועט לפרק החבילות ולהציב כל דבר במקומו. אבל הציור ההוא בחמישה דולר נתלה ראשון על הקיר במקום של כבוד.
שמאי אמנות מבקר בביתנו להערכה לצרכי ביטוח. כל התמונות התלויות אצלנו במרחבי בית הן מקוריות של ציירים. שתיים מהן הן של צייר דלפון עולה חדש מרוסיה ששמח כל כך שקנינו ממנו שתי תמונות בחמישים שקל כל אחת, לאחר שכיתת רגליו מבית לבית ובקושי הצליח למכור.
והשמאי אומר: "רק השניים של הצייר הרוסי מוערכים בסכום נכבד מאוד" ונקב בסכום בשני סדרי גודל מהמחיר ששילמנו עבורן. והוא מוסיף: "והציור של האישה היושבת ופורטת בכלי נגינה שוויו מוערך" ונקב בסכום בן חמש ספרות. וזוגתי קנתה אותו בחמישה דולרים כשבבית אין כזית.
:
אוי לי ילד שלי מוצלח:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן