בכותרת אלה הם דברי קהלת, החכם באדם. ונראה שבספטמבר התנועה כאן ממשיכה מעט בעצלתיים, ולכן אני מנצל זאת לכתיבת פוסטים אחרים מהפוסטים היותר מלומדים שתכננתי לפרסם כאן, כמו מסוג 'תרופת הפלא לסוכרת' - פוסט שגרף שיא השיאים של צפיות גוגל.
מה לעשות, לבלוג הזה (בעצם לבעליו) יש סייסמומטר.
ולכן סילחו לי על קלות הדעת בדיון כאן בהמשך. אולי זה קשור במיסטיקה של חודש ספטמבר שעליה תוכלו לקרוא מחר בבלוג השני כאן, בפוסט של יום שבת.
היססתי מאוד אם לפרסם את הפוסט הזה. שלחתי ומשכתי מספר פעמים את אצבעי מכפתור 'פרסם'. אינני רוצה שידידים יפגעו עד לעמקי נפשם, גם אם הם וירטואלים. ובכל זאת גבר הצורך להביע כאן את מורת רוחי.
אינני מתכוון לדון כאן בנפש האדם או במעשיו. גם לא בביקורת. אינני רוצה להרגיז איש, בחיי שלא. רק לדון בתופעה נפוצה שאינני מבין לאשורה. ואם אני מבין אותה נכון, אני נעלב.
קם אדם ופותח בלוג בקול תרועה רמה וסוגרו 'באיבחת גרזן' (ביטוי שראיתי בהקשר זה במקום אחר) ויורד למחתרת. זכותו, זה הבלוג שלו. לעיתים נדמה, שלא מעט בלוגים נפתחים ונסגרים ונפתחים בשינוי האדרת. נפתחים, נסגרים כמניפה, לעיתים אני מדמה את התופעה כסינדרום דו קוטבי - נפתחים 'במאניה' ונסגרים 'בדיפרסיה'. ואני מסתכן שאקים עלי כעת מהאוב זיליון 'לשעברים' זועמים. אבל היי, זו רק מטפורה - אני לא מאשים אף אחד באמת במניעים פסיכיאטריים.
אדם ניהל בלוג, שאב ממנו את ששאב, שימש לו כתרופה לצרותיו ומכאוביו, ואולי כשמגלה שהוא הפך להיות משועבד לבלוגו, או נמאס לו מכל סיבה אחרת - אזי הוא מחליט לפרוש. אדם מפסיק לכתוב, נגמרה לו חדוות הכתיבה, זה קורה לכולם. עד כאן הכל מובן.
יש שפשוט מפסיקים לכתוב מבלי כל הסבר ויש שנפרדים. בלוגים רבים נשארים עומדים על כנם קפואים. לעיתים בעל הבלוג מתעורר ומחדש מתישהו את הכתיבה. עד כאן ברור. אבל לא מובן לי מדוע אדם סוגר בלוג לתפארת ומה שנותר ממנו מהיום למחר הוא כלום, כמו זה:
נועל אדם את הבלוג על מנעול ובריח, שמא למישהו תתעורר הנוסטלגיה?
האם מתבייש הוא במה שכתב, או שמא זו הדיפרסיה?
ואולי בעצם עונש, נקמת עולם לאנושות?
ואם זה לא זה, אלא החשש של 'הבלוגר האנונימי' מהשלכות הנכתב בבלוג על סביבתו אם וכאשר תגלה מיהו בעתיד - אז גבירותי ורבותי הנכבדים - גם כאן צפויה לכם הפתעה. כתבתי על זה כבר בעבר לא פעם. שום דבר אינו נמחק באמת מהמרשתת. כותרות הפוסטים וכמה משפטים נותרים במנוע החיפוש בגוגל. אמנם הקישורים אליהם בגוגל אינם נפתחים יותר (או נפתחים לדף בלוג ריק), אבל יש אתר, אפילו שניים, שמהם ניתן לקרוא ואפילו להוריד את כל הפוסטים של הבלוגים 'המחוקים' לדורותיהם. וכן, אפילו כל פוסט שנמחק מבלוגים קיימים - מישראבלוג לפחות.
פעם כשכתבתי בישראבלוג פוסט שנמחק מסיבות מסתוריות, חמש דקות לאחר שעלה לרשת. כיוון שלא בא לי לכתוב אותו מחדש, כתבתי פוסט בנושא אחר והתנצלתי בפני אלו שהספיקו לראות את הפוסט בחמש הדקות שהיה באוויר העולם. מספר ימים לאחר מכן - מישהי שאינני מכיר שלחה לי מייל עם קישור לפוסט 'המחוק' המלא, על תמונותיו והקליפ שבו, כפי שנשמר באתר ארכיון כזה. וליתר ביטחון צירפה גם מסמך וורד ומסמך PDF של הפוסט שכבר מזמן לא היה בלוח העריכה.
אינני רוצה לחשוף כאן כיצד אפשר לשחזר פוסטים מועלמים על ידי כותביהם. לא רוצה לפגוע באף אחד שהתאמץ 'למחוק' את עברו הוירטואלי. ולכן לא אביא כאן את הקישורים לאיתור פוסטים המחוקים 'האבודים'. למרות שנורא מדקדק לי באצבעות להביא עכשיו כאן כמה דוגמאות, שיהממו את בעליהם. לא אעשה זאת כמובן, רק חסר לי שילדה בת 15 תתאבד בגלל זה.
אבל רק לשם האנקדוטה, למחשב שלי הורדו לא מעט פוסטים נבחרים של בלוגרים איכותיים יקרים לי, זמן רב לאחר שנמחקו לכאורה מישראבלוג, ולאחר שהקישורים לפוסטים או לבלוגים האלה במנוע החיפוש בגוגל אינם עובדים יותר לכאורה.
(ובמאמר מוסגר אספר לכם עוד משהו. לרגל פגישת מחזורים בית ספרית, הכנסתי לטבלת אקסל אינטראקטיבית בשורה של שמי - את עיסוקי, כתובת, כתובת מייל ומספר טלפון. מאוחר יותר התחרטתי כשמצאתי שזה גלוי במנוע החיפוש בגוגל. לפיכך, נכנסתי שוב לאתר בית הספר ומחקתי את השורה עם שמי. מחקתי? רק לכאורה. בערך המקשר לטבלה בגוגל, קיומי נמחק. אבל בתחתית הערך, קיים קישור שפותח את טבלת אקסל המקורית כפי שהייתה בעת הכנס - שורת שמי נמצאת שם לעד ובלתי מחיקה. כאמור, שום דבר שנמחק ברשת אינו נמחק באמת)!!!
וכאן אני מגיע למה שבאמת מפריע לי - אנוכיות הבלוגר המתנתק. בשני המקרים - בין אם כל הבלוג נמחק (או רק הפוסטים שבו, זה לא משנה), או בין שהוא ננעל כבלוג פרטי - הבלוגר למעשה מחק באנוכיות את כל הזמן והמאמץ שרעיו השקיעו בכתיבת תגובות איכותיות בבלוג שלו.
אז האם אין מדובר בהתייחסות למגיבים, 'ידידיו' הוירטואלים, כמו אל הכושי שעשה את שלו ...? אותי זה אפילו מעליב.
ואולי זו אחת הסיבות לתופעה שהולכות ומתמעטות התגובות בבלוגים? וכי מה הטעם להגיב, כאשר התגובות המושקעות שלך עתידות להמחק?
אה כן, בלוגרים ימשיכו להגיב זה לזה, כיד לוחצת יד. אינטרסים כבר אמרנו?
אבל חלק ניכר מהתגובות הן במילא לא יותר מאשר very small talk. וככאלה, אולי באמת אין חשיבות לכך שימחקו בבוא היום, ואפילו ביום כתיבתם.
ובכלל כבר מזמן מתקבל הרושם שבלוגים זה פּסֶה או בדרך לשם. פייסבוק הוא העידן החדש, ששם במילא התגובות שנכתבות בלהט אינן מחזיקות מים. טוקבקים - הוצאת קיטור לשרינק הגדול - דוקטור פייסבוק. ותמיד אני אומר לכולם שפייסבוק הוא פלטפורמה אידיאלית לבעלי הפרעות קשב. וכבר נדמה שכולם סובלים במידה זו או אחרת מהפרעות קשב.
אגב למחפשי העבודה, כתבתי שני פוסטים כאן וכאן. אל תתפלאו שלא מתקשרים אליכם לאחר ששלחתם קורות חיים. כי כיום עיון בדף הפייסבוק של המועמד - חוסך זימון לראיון עבודה.
"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה, הוא שיעשה, ואין חדש תחת השמש", דברי קהלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן