יהודי דבר עברית - יום הלשון העברית

הרשומה תוקדש ליום הלשון העברית שחל היום הכ"א בטבת, הוא יום הולדתו ה-160 של אליעזר בן-יהודה (שנולד בשם אליעזר יצחק פרלמן) הידוע בתוארו מחייה השפה העברית. יום זה קבעה האקדמיה ללשון עברית כיום הלשון העברית.

אליעזר בן-יהודה 1858-1922

למרות שהקרדיט ההיסטורי לחידוש הלשון העברית ניתן לאליעזר בן יהודה, רבים אינם יודעים שחיים נחמן ביאליק איננו רק משורר. תרומתו לחידוש השפה העברית אינה פחותה.  ביאליק חידש למשל את המילים:

גַּחְלִילִית, עֶרְגָּה, צְרָצַר, קַדַּחְתָּנִי, רֶקַע, תְּגוּבָה (לפני כן ריאקציה בלועזית). האם הקורא יכול לתאר לעצמו את העברית ללא המילה ערגה? 

וגם את מילות ההקטנה המציא ביאליק כמו:
שבריר (השניה), אפלולי, בצלצל, זהרורי, זנבנב, זערורי, זקנקן, יפהפה, לחלוחי...

את המילה הצדיע גזר מן המילה צֶדַע

בתחום המיכשור והטכנולוגיה טבע ביאליק את המונחים:
ויסות, וַסָּת. בתחום התעופה הוא החליף את המילה אווירון (שחידש איתמר בן אב"י) במילה מטוס. "שפעת מטוסים" החליף בטייסת. מאמינים שלפני ביאליק לטייס קראו מעופף? 

ביאליק החליף גם את המילים הלועזיות אימפורט ואקספורט במילים יְבוּא, יְצוּא. מהם נגזרו הפעלים לייבּא ולייצא.

יודעים איך קראו בעברית למצלמה לפני ביאליק? 

כן כן, צלמניה. 

חיים נחמן ביאליק 1873-1934

כמה חודשים לאחר מותו של ביאליק הוציא יצחק אבינרי את מילון חידושי העברית של ביאליק:

יצחק אבינרי פרסם גם את הספר הזה:

יהודי דבר עברית / קנקן

הָעִבְרִית הִיא שָׂפָה שֶׁל שָׁרָשִׁים
הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהּ הוּא עֵבֶר
וְכִמְעַט מִן הָעוֹלָם עָבְרָה,
אִלְמָלֵא אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה
וּצְעָקוֹת מִכָּל עֵבֶר
"יְהוּדִי דַּבֵּר עִבְרִית" -
הָיְתָה נוֹתֶרֶת שְׂפַת תְּפִלָּה מֵתָה
וּבְהִתְחַדְּשׁוּתָהּ - הַשָּׂפוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת
הָאִידִישׁ וְהַלָּדִינוֹ
עַל מִזְבַּח הָעִבְרִית כְּבָר נֶעֱלָמוֹת
וְכֹה מוּזָר,
שֶׁאֲנִי מֵבִין אֶת שְׂפָתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ
וְהוּא וַדַּאי הָיָה מִתְקַשֶּׁה לְהָבִין אֶת שְׂפָתִי,
אִם בִּכְלָל
וְכָל כָּךְ צוֹרֶמֶת בְּאָזְנַי
הָעִבְרִית הָרְחוֹבִית
וְלֹא בִּגְלַל הַסְּלֵנְג
אֶלָּא בְּשֶׁל הַצֵּרוּף,
שֶׁל דַּלּוּת לְשׁוֹנִית
וְשִׁבּוּשׁ לְשׁוֹנִי.

וְהִנֵּה כְּבָר בְּדוֹרִי
שְׂפַת עֵבֶר הוֹפֶכֶת לִשְׂפַת עֵצֶל
שֶׁנִּקְרָא לָהּ עַצְּלִית?

טקסט זה כתבתי בכ"א בטבת ביום ההולדת ה-155 לאליעזר בן יהודה

ולו גוגל הקדיש את הדודל הזה:

הדודל של גוגל לכבוד יום הולדתו ה-155 ש/ל אליעזר בן יהודה

חידוש השפה העברית הוא מההישגים הנשגבים של הציונות. לכן כואב לי שבפוסט-ציונות גדלים הרבה עשבים שוטים, שאינם מבחינים בין זכר לנקבה ומתחלקים על בננות ולא מתחלקים לשניים. כמה זמן נותר לך לשחרור? "חמש חודש", אבל הכל אחלה סבבה פצצות לגבות. מילא הסלנג, בכל שפה יש סלנג. אין לי טענות כנגד סלנג, אבל אני מתפלץ כשסלנג הוא שיבוש לשוני ודקדוקי. לא מדובר בסלנג אלא ברדידות לשונית. 

כיום כבר רבים אינם מבינים בכלל את לשון התנ"ך. קוראים הגדה של פסח ולא מבינים את מה שקוראים. שרים בחנוכה מעוז צור ישועתי ולא  מבינים: "שם תודה נזבח. לעת תכין מטבח, מצר המנבח". 

"חבל על הזמן" הפך ממה שהוא, להפוך על הפוך. הטיק  הלשוני במילה 'יענו' כל משפט שני הוחלף ב'כאילו'. ולאחרונה בכל משפט שני אני שומע את הטיק  "לצורך העניין". זה לא שונה בהרבה מ- אֶה ...אֶה ... אֶה. לא היה מזיק אם היינו לומדים מהאמריקאים,  ששם אחד ממקצועות הלימוד בבתי הספר הוא הבעה בעל פה. כאן רווחת כבר העילגות 'הרחובית'.

קיימת גם רדידות לשונית אצל חלק מהסופרים עצמם. גם התרגומים של הספרות הזרה מוחלפים בתרגומים בשפה פשוטה וענייה. המורים אינם מתקנים את התלמידים והשפה העברית מתרדדת. סוחבים שגיאות כתיב לתיכון ואפילו לאוניברסיטה. כשהייתי אני תלמיד, המורה ערכה בכל יום הכתבה לרשימה של עשרים מילים. בכיתה גימל נדיר היה למצוא תלמידים שכותבים בשגיאות כתיב. אלא אם היו דיסגרפיים.

הורגת אותי התשובה של הנוער (וגם חלק מהוריהם) שההתדרדרות הלשונית הזו היא בעצם התפתחות של הלשון. נו טוב, עוד מעט יחליפו טקסטים במשפטי אימוג'ים - רגשונים, תגידו רגשונים בעברית. מדוע אימוג'ים לעזאזל?

סטודנטים כדאי שתקראו את זה

את לימודי במדעים עשיתי באוניברסיטה העברית. באותם ימים עבודות הדוקטורט במדעים המדויקים ובמדעי הטבע היו חייבות להיכתב בעברית ולא באנגלית, כפי שהתאפשר באוניברסיטאות האחרות. זה היה עניין של מדיניות - "באוניברסיטה העברית לומדים וכותבים בעברית". כיום, מרבית עבודות הדוקטור בתחומים אלה נכתבות באנגלית, גם באוניברסיטה העברית. אז תגידו, איזו הצדקה יש כיום לאוניברסיטה העברית להיקרא "העברית"? נכון, מרבית העבודות המדעיות נשלחות היום לפרסום בעיתונות הבינלאומית ושם השפה הרשמית היא אנגלית. אך האם יתכן שדוקטור למדעים לא ידע כיצד לכתוב מדע בעברית?

מספר שנים אחר כך אני מרצה במדעים באוניברסיטה העברית, הן לתלמידים לתואר בוגר והן לתלמידי מוסמך ודוקטור. במסגרת החובות, על התלמידים להגיש לי עבודות. תודה לאל, בימינו כבר לא מגישים עבודות כתובות ביד חרטומים ומעבדי התמלילים מתקנים חלק משגיאות הכתיב. אבל המעבדים אינם מבחינים למשל בין 'עם' ל'אם', או גם לא יתקנו את השגיאה הנפוצה והנוראית "בעבודה זו אני יוכיח ......". יתכן וחלק מהקוראים יגידו מיד שאני קטנוני ופלצני. אז אני אומר לכם כאן ועכשיו, שקריאת עשרות עבודות עם שגיאות שפה וכתיב גוזלת הרבה יותר זמן. לפעמים אני נאבק כדי להבין מה לַעֲזָאזֵל התלמיד מנסה לומר כאן.


אז דעו לכם סטודנטים יקרים, אני חושב שלהגיע לאוניברסיטה מבלי לדעת לכתוב עברית תקנית (לא מליצית, חס וחלילה) היא תעודת עניות, בושה וחרפה. יותר חמור בעיני לסיים תואר אקדמאי מבלי לדעת עברית תקנית. אצלי וגם אצל לא מעט אחרים, לעולם לא תקבלו 100 על העבודה המצטיינת ביותר מבחינה מדעית - אם העברית שלה היא כמו של תלמיד בכיתה ב'. למעשה קריאת עבודה בעברית קלוקלת כל כך מרגיזה אותי עד שהיא גורמת לשליפת כל ה'אנטנות'. והאנטנות האלו מתחילות לשים לב לא רק לטעויות השפה שלכם, אלא גם לטעויות בניסוח הדקויות המדעיות המקצועיות. 

יש סטודנטים שמבינים רק כאשר מדברים איתם על ציונים. אז לכם סטודנטים יקרים אומר כאן חד וחלק - על עבודה מדעית הכתובה בעברית קלוקלת וקשה להבנה, טובה ככל שתהייה מבחינה מקצועית - אתם תקבלו ציון הנמוך ב- 10 עד 15 נקודות מאשר יכולתם לקבל. וזה עושה בדיוק את ההבדל אם תוכלו לקבל מלגת מחייה או לא. אז מדובר כאן גם בכסף. וזו כבר שפה שאנשים יותר מבינים.

יש תלמידים (בעיקר עולים חדשים) שמבקשים אישור לכתוב עבודה בשפה האנגלית. אני מאשר להם את זה, אלא מה? גם אנגלית כותבים  הם איום ונורא. אז אולי מוטב שילמדו לכתוב עברית? וכאן אני מפנה שאלה לשלטונות האוניברסיטאות: מדוע מועמדים ללימודי מוסמך ודוקטור אינם חייבים לעבור מבחני שפה כתנאי קבלה. חלק מהסטודנטים האלה הופכים להיות בעתיד לחברי סגל הוראה בעצמם. האם לא בושה שגם המרצים באוניברסיטה דוברים וכותבים בשפה קלוקלת? אז מה אתם באים בטענות למורים בבית הספר היסודי?

רופאים - עברית שפה קשה

זכור לי בילדותי כיצד אבי היה מתקשר אלי, לשאול כיצד מאייתים מילה מסוימת בעברית. הוא עלה מברית המועצות דאז והתבייש מאד לכתוב מכתב או מסמך רשמי בטעויות כתיב. כיום יש רופאים רבים ששפת האם שלהם אינה עברית. חלקם כותבים הפניות לבדיקות או לרופאים מומחים אחרים עם טעויות כתיב ושפה נוראיות: "הנ"ל מופנה בחשד לעלרגיה לטרופות..." או "בבדיקה מצתי שחולֶה סובלת מכאבים בבתן הטחתון ...".

תגידו שלא יפה לצחוק על רופאים כאלה. אלא שחלקם כבר עולים חדשים 20 שנה. אבל רופא, כל רופא, חייב לדעת כיצד לכתוב מונחים רפואיים (אנגלית/לטינית) - אז כיצד רופאים כאלה קיבלו הסמכה, כאשר הם טועים גם באיות המונחים האלה? למעשה הם היו יכולים לכתוב בהפניות שלהם, "חשד ל- והמונח הרפואי". אך במקום המונח הלועזי, הם כותבים תיאור מחלה בעברית עם טעויות כתיב. אז אולי גם את המונח הלועזי הם אינם יודעים? אולי, לא עלינו, גם אינם יודעים דברים אחרים שרופאים צריכים לדעת? לפחות זה הרושם שמתקבל בצדק ע"י החולים.

גבירותיי ורבותיי, כעת אולי מובן לכם מדוע כאשר אני קורא תיק רפואי מסוים, הכתוב על ידי רופא מסוים, אני פורץ לעתים בצחוק, במקום לבכות על המצב הרפואי של החולה. (אני מודע שכתבתי המשפט האחרון עם יותר מדי פסיקים על פי כללי הפיסוק המחודשים של האקדמיה ללשון עברית) ואתם שמקבלים מסמך רפואי מרופא כזה, אולי אינכם מבינים את שרבוטיו וחושבים שהוא כתב משהו בשפה רפואית מתקדמת. וכי כיצד תבינו? הרי לא למדתם רפואה. אז דעו לכם - גם אם הייתם לומדים רפואה, לא בטוח שהייתם תמיד מבינים.