אני מתנצל מראש מקוראי על הדברים שאני הולך לומר. כי מישהו שבר את כל הכלים המקובלים והגדיש את הסאה ברעל אישי. על סף הבריונות האינטרנטית.
אחד הדברים מהמאפיינים את ישראבלוג הם אנשים קטנים קטנים עם אגו בשמים. כאלה שקראו לי פעם "ידידי", עד שהראו פרצופם האמיתי מהו. אנשים שחשבון המייל שלי מסמיק מהצביעות ההיסטורית הכתובה שלהם. כאלה שהיום מדברים אחת, ומחר מדברים דבר והיפוכו.
אתמול דיברו כך:
והיום לאחר שכל מה שעשו לטובת העניינים בשעת משבר הוא רק להתבכיין בהיסטריה ולהשמיץ, הם כבר אומרים כך:
אז כל מה שיש לי לומר על אנשים הפכפכים שכאלה עם אגו זורח מה... - ראשית שאני לא מתכוון להתפוצץ, ושנית שהבלוג שלי איננו ספינת גרוטאה מקרטעת הזקוקה לקישוש עצים כדי לסתום חורים.
יש אנשים שנצמדים לגרוטאות שלהם כי אין להם לא את ההבנה ולא את היכולת הבסיסית להתקדם לעבר המאה העשרים ואחת, גם כשכל שנה שנתיים מזיזים את הגבינה שלהם. שללא הודעה מוקדמת פתאום מחשיכים להם את המסך.
ואלה גם אלה הששים אלי קרב כדי ללבות את האש, כי האש היא לחם חוקם וקוצם - שיבושם להם. אלה הם בדיוק האנשים שעוררו בי גועל וקבס וגרמו לי להתרחק מישראבלוג. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר?
אז אולי הם עדיין לא מבינים, שעם 'החגיגות' על הזרקת עוד קצת אוויר לנשימה, או בלעדיהן - את הגבינה כבר הזיזו.
והקישור הזה כמו קישורים אחרים לערוץ 10 הממלאים את גוגל - אינם עוסקים במעשיהם ההירואיים של אלו שעמדו מהצד וצפו באלו שעשו עבורם את המלאכה. וקישורים אלה לערוץ 10 בגוגל - דווקא פותחים את זה:
אז לאלו שעמדו חסרי אונים מהצד ללא מעש ומתנפחים כעת מרוב חשיבות ותחושות "נקמה" (חה! הצחיקו) - כל הכבוד להם והרבה טפיחות על השכם.
ולאלו הזקוקים לעזרה בשאלות מעבר לפלטפורמה יציבה ומודרנית כמו Blogger, על קהילת Blogger בשפת הקודש - אפשר להמשיך לפנות אלי בשאלות בבלוג כאן. אשמח להמשיך להדריך את המעוניינים כמיטב ידיעתי.
זה מה שיש לי לומר בנושא זה ולא אוסיף.
אבל עזבו שטויות. החיים יפים. חגגנו יומולדת לבת שנולדה בנכר. בעבודה חשבו שאנחנו צריכים לקרוא לה כריסטינה. כמעט התעלפו שנתנו לה שם של עץ. כשמסרו אותה לידיי בחדר הלידה לאחר שניה על הבטן של אימא, הדבר הראשון שעשתה האפרוחית היה שליחת ידה לתוך כיס חולצתי ולאחוז בארנק. היא נולדה יומיים לפני תום השנה האזרחית. ובזכות חייה הקצרים בני היומיים - העונקו לנו הטבות מס לכל השנה השלמה החולפת. ככה זה, בארה"ב. שם לא נותנים קצבאות. לא קצבת לידה ולא קצבאות ילדים. שם עבור הוצאות על ילדים נותנים להורים הנחות משמעותיות ממיסים. מי שעובד - ילדיו זוכים, ומי שאינו עובד, במילא לא משלם מיסים. חזרנו לארץ כדי לחגוג לה בדיוק באותו יום יומולדת שנה.
אז הבת כבר ילדה גדולה. והיומולדת שלה נחגג בשמחה גדולה ומכופלת, גם לבן זוג שחגג יומולדת בתחילת החודש. זוגתי הכינה משתה כיד המלך, גם עוגה.
וגם סידור פרחים נשאר למזכרת.
שתהה שנה אזרחית טובה ומאושרת לכל באי הבלוג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן