רשומה זו תהייה המילה האחרונה שלי. אני מבטיח. רשומה שתתיחס במידה זו או אחרת לכל אחד ואחת מכם. לטוב ולרע. רשומה שיש בה צורך כדי למוטט אגדות אורבניות בהתהוותן. כי כרגיל יש הלהוטים מאוד להפיצן. כי יש צורך להבדיל בין מציאות לדמיון. בין עובדות להמצאות. בין אמת לשקרים. בין מעשים לצעקות. להבדיל בין הרוב השקט לבין קומץ צעקני, שבחסות האלמוניות מנבל את הפה כאשר אין לו מענה. להבדיל בין המעריכים לבין אלו שממתינים בפינה עם פגיון בידם. לדבר על אלה שאין להם על מה להגיב ומילה טובה אין. ואם יגיבו זאת תהיה לרוב הערה עוקצנית, תלונה או מחאה.
האם והיכן את/אתה נמצאים ברשימה?
אז הסכיתו ושמעו, יש לי כאן אי אלו דברים שבמידה זו או אחרת ידברו אל כל אחד ואחת מכם.
שוב פעם, כמו מדי שנתיים-שלוש הודיעו על סגירה ישראבלוג. זה כבר הפך לתופעת 'זאב זאב'. אלא שהפעם זה היה שונה. היה תאריך סגירה. וכמו שפרעה היה זקוק לעשר מכות מצרים, רבים בישרא היו זקוקים למכה האחרונה כדי לקלוט ולנטוש את סיר הבשר שלהם. הקש ששבר את הגמל היתה ההדגמה של החשכת ישראבלוג ל- 24 שעות. זו לא הייתה סתם תקלה, אני אומר לכם.
בכל פעם מחדש, כשאיום הסגירה מונף על ישראבלוג, קם וועד פעולה. למרות מצבי הבריאותי דאז, הייתי חבר פעיל, ולמעשה מהמובילים באחד מהם. כשתוצאת המאבק ההוא שלנו הייתה התחייבות בכתב של מנכ"ל נענע 10 ליישום מסמך דרישות ניהוליות וטכנולוגיות לשיפור האתר. במסמך מפורט שהצגנו לו. מסמך רב עמודים שעמלתי בהכנתו בעזרה הטכנולוגית של n_lee ובעזרתו המשפטית של אבו אלמוג, הלוא הוא המשפטן ד"ר גל אמיר. זהו מסמך שהעברתי אישית למנכ"ל נענע 10 דאז, לפני הפגישה עם הוועד.
התוצאה - מנכ"ל נענע 10 דאז התחייב ליישם בשלבים את התוכנית שהצגנו תוך חצי שנה. משחלפה חצי שנה ולא נעשה דבר, האצתי בחברי הרדומים להתעורר. האמת שהיה קשה להעיר אותם (אולי יאמרו לכם היום אחרת. אך יש לי תיעוד במיילים. איזה מזל שכיום אי אפשר להכחיש דברים שנשלחו בדואר, ואם מישהו יעז לומר שלא כך הדבר - הוא מסתכן שאציג את המייל/ים שלו קבל עם ועדה). אז האצתי בחברי למאבק וכן בפניה באתר ההצלה לכ-400 בלוגרים מנויים בערך - לנקוט בשביתת כתיבה מאורגנת כמחאה. שביתת כתיבה לתקופה של שבוע כצעד ראשון, ולהרחיבה בהדרגה אם יהיה צורך.
זה היה כשעוד הייתה בישרא מסה קריטית של בלוגרים. כשעוד היה בידי הבלוגרים הכוח המספרי ללחוץ ולהשפיע. והכל מתועד גבירותי ורבותי, במיילים גם במסמכים, וגם בבלוג ההצלה שפתחתי דאז. את הבלוג הזה פתחתי כמחאה על פיטורי העורכת והמנהלת מריאט כהן, ומשום שאני מאמין בפתיחות ובשיתוף מלא של הבלוגרים במאבק. כי האמנתי ועדיין מאמין שאיחוד כוחות (בניגוד לפילוג) הוא כוח.
התוצאה הייתה שחבריי לוועד, כולל עורכת ישראבלוג שפוטרה ואחר כך הוחזרה למין איזשהו תקן חלקי - השתפנו. פשוט השתפנו ! לקצר בסיפור, פיניתי את הדרך לאלה שהובילו את ישראבלוג למצבו הנוכחי. שוב הבטחות. שוב קמה יוזמה זו או אחרת. כמו רכישת האתר מנענע 10 במטרה לשפרו על ידי גיוס המונים. כך כולם היו בעננים והשמחה הייתה גדולה לשמע הבשורה - שהנה אוטוטו חברת הזנק מסתורית חפצה להשקיע בישראבלוג. "זה יהיה עניין של חודשים מספר". שנתיים עברו מאז והסוף ידוע - לא מינֵי ולא מקצתֵי. לא חברת הזנק ולא נעליים.
את כל זה אני מספר כאן לכל אלו שמקשיבים לאלה שמפיצים עלי את השמועה "שברחתי" (ואני יודע היטב מי הם). אז לא, לא ברחתי - החלונות הגבוהים בישרא הפעילו עלי מעשי בריונות וצנזורה, כדי לסתום לי את הפה. והסיפור המלא למעונין כאן.
במצב העוין שנוצר, עזבתי את ישראבלוג בטריקת דלת. לאחר בחינת אלטרנטיבות, בחרתי בפלטפורמה חדשה. בחרתי בפלטפורמה שבה אני כותב עכשיו כבית לבלוג המשך. בלוג שכיום יש לו קהל קוראים גדול פי עשר לפחות מזה שהיה לבלוג בתקופת הזוהר בישראבלוג. 49 אלף בחודש האחרון. אני לא זקוק לקושש קוראים כפי שהאשימו אותי הקנאים בישראבלוג. ואגב גם הבלוג שלי בישרא צעד בראש רשימת הפעילים. מסתבר שגם מעמד הבלוג דאז בפעילים עצבן שם כמה נפשות פועלות, שניסו בכל מיני אמצעים שפלים להוריד אותו משם. אבל מה זה משנה - זה כבר מזמן היסטוריה.
והקוראים שלי לשעבר בישרא, אלה שאמרו שימשיכו לקרוא באש ובמים בבלוג החדש - אז אמרו. רובם הגדול נעלמו. אמרו שממשיכים לקרוא לכאורה. אבל הפסיקו להגיב בטענה "שאינם יודעים איך להגיב בבלוג". שיהיה, כנראה שבשביל להגיב כאן צריך תואר אקדמי לפחות. נו, באמת תירוץ טוב מזה לא יכלו להמציא?
מישהו נורא נעלב ממני לאחרונה מכך שכיניתי אנשים כאלה אנשים קטנים ומתחשבנים - בחשבונות שרק אלוהים יודע מהם.
שתיקת הכבשים קראתי לזה. חרם הגאווה הפגועה של ישראבלוגרים שהרגישו נבגדים. אוי יו יויי, הבוגד עזב לבלוגספוט. אבל מסתבר שהבלוג הסתדר והצליח גם בלעדיהם. למעשה גם גיליתי שההשקעה שלי בישראבלוג במקום כאן מלכתחילה, הייתה השקעה גרועה מאוד, מסיבה שאסביר בהמשך. למעשה גיליתי שאפשר לכתוב כאן בנוחות, בטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת. ובד בבד להיפטר גם מאותם טרולים אלמוניים המשתכנים במרחבי ישראבלוג. כן, עולם חדש נפתח בפני - עולם נקי מפוליטיקה קטנונית והתנצחויות של ישראבלוגרים. שבמקום שיתאחדו כשמונף מעליהם הגרזן, הם מתחילים לריב ביניהם ולשפוך את כל המשקעים שלהם...
אבל הפעם זה היה שונה. היה איום סגירה עם תאריך. עשרות ישראבלוגרים היו המומים. חסרי אונים. מה עושים ואיך עושים? איזה בית מתאים להם?
בניגוד לכל מה שחושבים ומפיצים עלי, בכל זאת נשארה לי פינה חמה לישראבלוג על כל חולייו, לפחות לכמה מידידיי הווירטואלים שם. אז חשבתי שבתור מי שכבר התגלח מחוץ לישרא שנתיים וחצי, אני יכול לספק לבלוגרים בישרא אינפורמציה מנסיוני. אינפורמציה שתעזור להם לבחור בית חדש ולנחיתה רכה בו. לספק אינפורמציה מפורטת על האופציות העומדות לרשותם ומה היתרונות והחסרונות. על מה שיש ועל מה שיש יותר. כי כל דבר הוא טוב בהרבה יותר מישראבלוג. כתבתי סדרה של רשומות על אופציות הגיבוי השונות לפי מטרה. על גיבויים שונים לצורך יבוא לבית החדש או לצורך ארכיון (כולל האופציה של גיבוי ארכיוני של הבלוגים של חברים למזכרת). למודאגים על אובדן האופי הקהילתי של ישרא, פרסמתי מדריך על התנהלות קהילת Blogger בשפת הקודש. קהילה שיש לה דף ראשי כמו בישראבלוג. וכן כתבתי עוד טיפים והסברים למיניהם. לא מעט פנו אלי להסברים נוספים.
במקביל לפרסום המדריכים בבלוג שלי, הם פורסמו גם בבלוג ההצלה. שיש לו רשימת מנויים גדולה יחסית בקרב הישראבלוגרים לדורותיהם. הרוב שם באמת קיבלו את ההדרכה שלי באהבה ובהכרת טובה. היו מהם ששמעו שם על מועד הסגירה הקרוב בפעם הראשונה.
אבל כמובן היה מיעוט צבוע וקנאי, שלאחר שלמד והסתדר לכאורה בבית חדש (יותר נכון לומר לגביהם - במחסן), הפרסום שלי בבלוג ההצלה חרה לו. שיחרר להם פיוזים. במה לא האשימו אותי? החל "משרלטנות", "מקישוש" קוראים, ואפילו מיד לאחר קבלת הידיעה שישראבלוג נשאר עוד פעם באוויר לזמן בלתי ידוע - איחלו לי "להתפוצץ" "ולהתאייד" (שזה בערך כמו לאחל למישהו למות). והם בדומה לבלוגרית צעירה חצופה שטוענת כי אני "שורף את ישרא" - רוצים שאסתלק, שאתנדף בלשונם. שכחו שרק אתמול ישראבלוג עמד בפני סגירה סופית. והם כנראה אינם מבינים שישראבלוג אינו שייך לאבא שלהם. שישראבלוג, בניגוד לפלטפורמות כמו וורדפרס ובלוגספוט שהן בבעלות פרטית של הבלוגרים - ישראבלוג הוא פלטפורמה ציבורית. אף אחד שם אין לו זכות לסתום לי או לאף אחד אחר את הפה. זו לא הסתדרות עובדים. רק אני אחליט אם ומה אני רוצה לפרסם. לאף אחד שם אין זכות לגרש אף אחד. לאף אחד אין שם שום פריווילגיה על האחר. לא בשם הוותק ולא בשם השמתק.
וכשציינתי זאת בבלוגי, מייד קמו עלי אנשים שכנראה חברויות ישראבלוגיות וקליקיות מעוורות את שיפוטם - הכיצד אני מלין על מי שמעליל עלי דיבה, משמיץ ומקלל? מילה אין להם על המשמיצים אותי כשרלטן והמאחלים לי שאתפוצץ ואתנדף. וכמה יפי נפש הם אלה שאומרים שאין להם חלק או צד בוויכוח. אבל נכנסים לבלוג שלי. חלקם גוער במידה מרומזת או בוטה במושמץ, אבל הרי הם אין להם שום צד בעניין - הם רק נכנסים לבלוג של המשמיץ ומרעיפים עליו אהבה. שום מילה שם על התנהגות לא נאותה, כפי שלא היססו להגיב על כך אצלי. לא, אין להם שום צד וחלק בעניין, נכון?
וכשאיום הסגירה על ישרא הוסר לעת עתה לזמן בלתי ידוע, נשמות טובות כבר מוצאות הזדמנות. מגיעים להגיב בעוקצנות כדי לבוא איתי חשבון על המלצתי החמה שמבוססת על העובדות. המלצה שפגעה מאוד בנפשם. המלצתי שבלוגספוט ודף הקהילה שלו היא הברירה המועדפת. אף לא אחד מהם (גם לא מבלוגספוט) הושיט יד ועמל כדי לפרסם מדריכים למתקשים שם או כאן. אבל הדיונים כבר הוסטו לכיוון סוג חדש של מחנאות. יצאו כנגדי על שהצגתי עובדות לרוב - על עליונותה של פלטפורמת בלוגספוט על וורדפרס. אמרו לי בעוקצנות שיש שחושבים אחרת. רק אלוהים אדירים - לא היה להם להביא שום טיעון עובדתי מהו הבסיס לחשיבה האחרת - לכך שפלטפורמת וורדפרס המגושמת והמוגבלת בגירסה החינמית היא פלטפורמה מועדפת על בלוגספוט, למחשבתם. גם לא שום דבר שתומך בטענתם שוורדפרס עדיף על הבסיס הקהילתי ומנגנון התגובות המשוכלל של בלוגספוט, שאגב אין לשום פלטפורמה אחרת. שום כלום לא היה להם לטיעונים עובדתיים שכנגד. שום כלום מלבד רגשות פגועים. שום כלום, מלבד אולי הצורך להרגיש "יחודיים". כמו שלמשל נאמר בדו שיח ביניהם ("כי אין ברירה אחרת"), או מלבד לנדידה לשם כעדר עם החברים שלהם. כן, שמעתי גם טיעון שבבלוגספוט "יש אנשים שאינם לרוחם". זכותם, אף לא אחד מכתיב להם מה לעשות, מלבד על כך שעל החלטות שנעשו בחופזה ועל סמך רגש, הם עלולים להצטער בעתיד. אבל זהו זב"שם. רק שלא יאמרו אחר כך שהעובדות ההשוואתיות לא הוצגו בפניהם.
ובכל פעם שאתר ישראבלוג נשאר באויר לאחר איום סגירה - רמת ההשקעה בו הלכה ופחתה. הממשק הלך וקרטע. על תקלות ופונקציות שקרסו, טיפלו שם בפלסטר ואקמול. אבל מה זה משנה? העיקר ששוב פעם לא סגרו את הבית. כולם כל כך אסירי תודה. יוכלו להמשיך לכתוב עוד איזה חודש-חודשיים. ומה אם תקרה מחר 'תקלה' שתחשיך את ישראבלוג ליותר מ-24 שעות. תקלה בלתי הפיכה? מה יעשו אז האוחזים בציפורניים, המאמינים? שיתפללו שחרית, מנחה וערבית - זה טוב לאמונה.
והנה שוב קמה קבוצה מלאת מרץ חדשה. לרכוש את ישראבלוג הם רוצים מערוץ עשר. את יוזמתם תיארה כמשל מריאט, העורכת של ישראבלוג עד לאתמול: הם רוצים להעביר את הקולוסיאום ההרוס ברומא לונציה. נשמע לי עוד יוזמה דמויית קודמותיה. אבל גם אם הפעם יצלח ויעשה משהו בנידון, כתבה מריאט בבלוג שלה: "זה לא יהיה ישרא-בלוג, זה יהיה משהו אחר... ישרא-בלוג כבר לא יהיה".
והחצופה שמייצגת לכאורה את קבוצת היזמים החדשה הזו שמכונה דניאלי ודי, יוצאת בקול תרועת חצוצרות שהפעם זה יהיה שונה, שהם יקנו את האתר מערוץ עשר ויחזירו אותו לחיים. הנה כבר נעשתה 75% מהדרך, מציינת הגברת שמייצגת אותם לכאורה. וכותבת לי החצופה הזו (ושתבינו, האנשים מסוג אלו הם הם שקוראים לי חצוף בתגובותיהם) בשפה הישראבלוגית המוכרת: "אתה לא מציל אלא שורף, ולא אכפת לך כי אתה שם זין על כולנו". אני לא מתייחס לחצופים מנבלי פה כאלה. לא הם ולא אחרים יסתמו לי את הפה. והיא עוד מתרעמת שחסמתי אותה. אז שאת השפה הזו תשמור היא לבלוג שלה, אצלי לא מדברים בשפה כזו.
ואני דווקא מאוד מצר על כך שישרא-בלוג כבר לא יהיה. כי אני מושקע בישרא במאות כתבות שחלקן הגדול מקושר למוסדות חינוך, משרדי ממשלה ואתרים אחרים. כמו למשל סידרת חינוך ילדים שכתבתי מקושרת באתר פסיכולוגים ילדים בגרמניה (כיום כידוע יש גוגל טרנסלייט). וכשישראבלוג יפסיק להתקיים כישראבלוג או בכלל - כל הקישורים לכתבות שלי יובילו להודעת טעות 404. וזה מבאס אותי, כי הבלוג שלי בישרא הוא אינו יומן רשת או משהו כזה. על הכתבות בהן הושקע זמן רב והן נכס ציבורי שיעלם ממנוע החיפוש של גוגל כלא היה.
זהו. אמרתי את שלי. תודה על ההקשבה. יתכן ויש מכם שיחשבו כרגיל שאני מתנשא, שאני בוטה. וזה לעיתים נכון שאני בוטה. גם אם אני לא תמיד פוליטיקלי קורקט - פי וליבי שווים. יש שיאמרו זה מעצבן. יש שיאמרו שדוגרי זה ילדותי, אבל מצטער, זה מי שאני.
ולכל המלעיזים והמקטרגים למיניהם - יותר לא תשמעו ממני, זהו השיר האחרון שלי אליכם.
ובנימה זו:
ועוד מילה לסיום - את ערכת המדריכים שלי למעבר לכתיבה בבלוגספוט ולקהילה Blogger בשפת הקודש, אני אערוך ואצרף בקרוב למשבצת הסדרות בבלוג, שבשוליים הימניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן