את נרטיב היכולת העצמאית של הצמחים לקיים ולפרנס את עצמם שובר קיומם של צמחים הניזונים מטריפה של בעלי חיים. עצם קיומם עצמו סותר את סיפור הבריאה המקראי שעולם החי נברא לאחר עולם הצומח. הצמחים הטורפים פתחו מגוון מנגנונים המאפשרים להם לצוד, המערבים גם תנועה אקטיבית של ממש. לפחות אחת מהן מופעלת הן עקב מגע פיזי עם הנטרף והן על ידי קרינה של טלפונים סלולרים.
מדוע גם צמחים טורפים?
עולם הצמחים הסובב אותנו משרת אותנו בנאמנות, כמקור מזון, מחסה, צל, חומרי גלם ובל נשכח את תרומתם הבלעדית לרענון אוויר הנשימה שלנו - על ידי יכולתם להפוך את הפחמן הדו-חמצני, שכל היצורים החיים פולטים בנשימה, חזרה לחמצן הדרוש לנו כסם החיים. יכולת זו מתאפשרת לרוב הצמחים בגלל החומר הירוק (כלורופיל) שלהם. בעזרת אנרגית האור שהצמחים קולטים על ידי הכלורופיל, הפחמן הדו חמצני שנפלט בנשימה של בעלי החיים (כולל האדם וגם בנשימה של הצמחים עצמם) מתחבר למולקולות מים (שהצמח "שותה" דרך השורשים שלו) ויוצר פחמימות המזינות והמרכיבות את החומר האורגני, שממנו מורכב כל עולם החי - צמחים ובעלי חיים כאחד.
כאן אנחנו מתקנאים ביכולת העצמאית של הצמחים לקיים ולפרנס את עצמם. אולם עצמאות זו של הצמחים אינה טוטלית. חוץ מאויר ומים שהם קולטים דרך השורשים, הם זקוקים גם ליסוד החנקן המצוי באוויר, הדרוש לבניית החלבונים מהם הם מורכבים. למרות שהחנקן מהווה 70% מהאוויר, אין אנחנו, בעלי החיים והצמחים כאחד יכולים לקלוט ולהטמיע את גז החנקן למולקולות המרכיבות את החלבונים. רק מספר סוגי חיידקים יכולים לקלוט ולנצל חנקן ישירות מהאוויר על ידי הטמעתו בתרכובות חנקניות פשוטות.
אז מה עושים מרבית הצמחים? הם קולטים את התרכובות החנקניות שהן מולקולות קטנות המכילות את אטום החנקן, מחומרי הפירוק של גופות בעלי החיים המרקיבות בקרקע. לריקבון עצמו אחראים חיידקים ופטריות. הצמחים קולטים מהרקב את תרכובות החנקן על ידי השורשים.
גם צמחים רוצים לחיות
אך מה קורה כאשר הצמחים גדלים באדמות עניות בחומרי רקב ותרכובות חנקניות? מסתבר שקבוצת צמחים גדולה, הכוללת גם את כל הקטניות, מצאה פתרון שהתאים אותם לתנאי הסביבה. צמחים אלה מסוגלים לקשור חנקן שנמצא באטמוספרה, בעזרת חיידקים הנקראים ריזוביום, שהצמחים מאכסנים "ומגדלים" במעין שלפוחיות המצויות בקצות השורשים שלהם. החיידקים האלה מטמיעים את החנקן שבאוויר במולקולות חנקניות קטנות, שאותן הצמח מסוגל לעבד ולבנות את החלבונים הדרושים לו. גם אנחנו לא מסוגלים לייצר חלבונים ישירות מהחנקן שבאוויר ולכן נאלצים להשיג זאת מאכילת צמחים או בעלי חיים שאוכלים צמחים. לכן אפשר לומר שאנחנו למעשה פרזיטים מושלמים התלויים בצמחים.
 |
| שלפוחיות המכילות חיידקים קושרי חנקן בקצות השורשים של צמחי קטניות |
התפתחות צמחים טורפים הוא כורח אבולוציוני
באבולוציה התפתחו גם צמחים שאינם יכולים לספוג מספיק חומרים חנקניים מהקרקע או משיתוף פעולה עם חיידקים. אלה הפכו לצמחים טורפים, בדומה לחיות טורפות. הצמחים האלה מקבלים את המזון החנקני מחיות קטנות (חרקים למיניהם ואפילו צפרדעים ועכברים) שהם טורפים. ראשית הם טורפים את החיות האלו, מעכלים את החיות המרקיבות בתוכם או עליהם ומנצלים את חומרי הפירוק שלהן כמקור לבניית חלבונים.
אם לא ידעתם, אז כעת אתם יודעים שיש צמחים טורפים ומבינים מדוע יש צמחים טורפים. הם מתקיימים מטרף של בעלי חיים, כפי שעושים בעלי חיים טורפים - כולל האדם כברירת מחדל של התאמה אבולוציונית מיטבית לגנטיקה ולביוכימיה שלו (וגם אם באידיאולוגיה עסקינן, לא נכנס כאן לויכוח מדעי על מידת ההתאמה של תזונה טבעונית לגנטיקה ולביוכימיה המוכתבת ממנה לאדם).
שיטות טרף של צמחים
כמו בעלי החיים, כדי שיוכלו לטרוף, הצמחים הטורפים פיתחו אמצעים וטריקים המאפשרים להם לצוד את הטרף. כמו לחיות יש להם מגוון רחב של שיטות ציד, אך אביא כאן שלוש דוגמאות:
השיטה הראשונה היא שיטה פסיבית שבה לצמח יש פרח גדול, המשמש מלכודת לחרקים ובעלי חיים קטנים. המלכודת היא בצורת כד. החרק נמשך אל פרח-הכד היפה והריחני ובעמדו על הפרח הוא מחליק וצונח היישר לתוך הכד העמוק, המכיל מיצי עיכול. בהיות בעל החיים הקטן שקוע בגיהינום הקטן, הוא עובר מוות איטי ואכזרי, שבו גופו מתפורר ומתעכל על ידי הצמח:
 |
| מן הפח אל הפחת |
השיטה השנייה גם היא שיטת ציד פסיבית - על פני הצמח יש שלפוחיות המכילות חומר דבק חזק. למעשה זהו הדבק החזק ביותר שמייצר הטבע. כאשר חרק מתפתה מריחו וצבעו המושך של הצמח ומתיישב עליו - נגזר דינו. השלפוחיות מתפוצצות למגע החרק והחרק המסכן נדבק לצמח. לאחר הדבקתו ושיתוקו, החרק עובר תהליך של מוות איטי כתוצאה מהרעבה. סופו שגופו מרקיב וחומרי הרקב החנקניים נקלטים ומנוצלים על ידי הצמח. גם שיטת ציד זו אכזרית כמו הראשונה, אך בניגוד לשיטה הראשונה, שבה החרק שוקע לתוך עולם חשוך של מיצי עיכול ונמק שם בסבל רב, בשיטת הציד השנייה, ישנה "התחשבות" של הצמח. הוא מאפשר לחרק לגווע באיטיות, אך משאיר לו היכולת להמשיך לראות אור יום ואת נוף הסביבה עד למותו.
 |
| נדבקתי ! |
השיטה השלישית היא ציד אקטיבי ממש. בעל החיים הקטן (חרק, צפרדע ואפילו נחש) נמשך אל הפרח "הנחמד" וכשהוא מנסה לצאת מהפרח, הפרח שחש את החרק, נסגר עליו כמלתעות. בתוך הפרח החרק מת ומעוכל על ידי הצמח.
 |
| "מלתעות" |
הנה סרטון מדהים המדגים מנגנוני ציד אלה ומנגנונים אחרים נוספים של צמחים טורפים:
מקומם של הצמחים הטורפים במדע הבדיוני
הצמחים הטורפים היוו השראה לסרט שובר הקופות שהפך לקלסיקה: "חנות קטנה ומטריפה":
וגם קצת פילוסופיה (סיפור הבריאה אינו מסתדר עם צמחים טורפים)
לפי סיפור הבריאה התנ"כי וגם על פי תורת האבולוציה, הצמחים קדמו לבעלי החיים. אך הנה הוכחה לכך שחלק מהצמחים נבראו לאחר בעלי החיים. כי הרי הם לא יכולים להתקיים ללא טריפת בעלי חיים. קצת מסבך את סיפור הבריאה התנ"כי, אך בהחלט מדגים את האבולוציה. לא?
על דבר אחד אין לערער והוא שגם צמחים רוצים לחיות ושחלקם יודעים לעשות זאת כמונו, על חשבון האחר - על חשבון בעלי חיים.
יש בארץ משתלות שמשווקות צמחים טורפים בעציצים. אפשר לרכוש צמח טורף כזה ולגדל אותו בבית כצמח מחמד. אך אם אתם רוכשים צמח כזה, על תשכחו שצריך להאכיל אותו על בסיס קבוע (גם יתושים טובים) - אחרת הוא יגווע. אם אין לכם מספיק חרקים, אפשר להאכיל אותו בפיסות שניצלים. שיהיה לו בתאבון.
צמח מעניין הרגיש למגע הוא המימוזה הביישנית (Mimosa pudica). הוא מזכיר במקצת את צמח הקנאביס השייך גם הוא למשפחת המימוזות. עלי הצמח הזה נסגרים במהירות בתגובה למגע, חום, יובש, נשיפה, הרעדה ולגלים אלקטרומגנטיים. ברגע שנוגעים בעלה הוא נסגר במהירות ונפתח שוב במלואו רק לאחר כ־30 דקות. טלטול נוסף של העלה הסגור גורם גם לגבעולו לצנוח.
הסגירה המהירה של העלים כתוצאה מגירוי מגע, אינו משמש לצמח זה למטרות טריפת חרקים. כלומר, למרות שיש לו מנגנון סגירה מהירה של עלים, אין הוא צמח טורף הניזון מחרקים. הסיבה לתופעת סגירת העלים במגע אינה ידועה. אך משערים שהיא מהווה מנגנון הגנה בפני מזיקים. תנועת הצמח מרתיעה חרקים מסוימים ומבריחה אותם, ואילו מזיקים אחרים פשוט נופלים מהצמח בשל תנועתו ויעדיפו לאכול צמח שעליו זקופים ופתוחים לרווחה.
ועכשיו הפתעה , עלי המימוזה מגיבים לקרינת טלפון סלולרי. נוכחתי בכך במו עיניי בתצוגה לפני למעלה מעשור. והנה הבינה המלאכותית בארד מצאה עבורי סרטון נדיר שמדגים זאת:
כאשר הצמח נחשף לקרינה של הטלפון הסלולרי, עלי הצמח סוגרים את עצמם תוך 10 שניות. הסגירה מתחילה בדרך כלל בחלק העליון של העלה, ומתפשטת כלפי מטה. השפעה זו היא זמנית ועלי הצמח נפתחים מחדש מספר דקות לאחר הפסקת הקרינה.
מנגנון הפעולה המוצע על פי המחקר שפורסם בכתב העת Plants (Basel) ב-2020 מערב פעולה של משאבות תאיות של אשלגן וסידן, המגיבות לסיגנל ואשר מכווצות או מנפחות את תאי העלים על ידי הוצאה של מים או הכנסתם בהתאמה כמתואר בסכמה הבאה:
אז האם קרינה ממושכת של הטלפון הסלולרי על הצמח (המנסה להתגונן מקרינה זו על ידי התכווצות וסגירת עליו) מזיקה לצמח המימוזה לטווח ארוך ? זו שאלה שהמדע ינסה לענות עליה בשנים הקרובות.
