לקט יום העצמאות שלי

בסרטון עשר דקות היסטוריה של הקמת המדינה. קשה להאמין כיום שזו המדינה שלנו. 'הזקן', הוא דוד בן גוריון, קורא את מגילת העצמאות ומכריז על קום המדינה בבנין הכנסת הראשון בתל אביב. דוד בן גוריון ראש מועצת העם של המדינה הזמנית - 'ישראל' ולאחר הבחירות לכנסת הראשונה - ראש ממשלתה הראשון. 

 

עוד לא נולדתי במעמד הכרזת המדינה. הורי עלו לארץ רק שנתיים ושלוש לאחר קום המדינה. 

עם סיום מלחמת העולם השניה, אימא יתומה בת חמש עשרה מפרידה שומן חלב לחמאה במחלבה ומעת לעת להשלמת הכנסה מוכרת כובעי וגרבי צמר מעשה ידיה. הדוד דייב מאנגליה שולח לה כרטיס טיסה וסרטיפיקט הגירה. סוד גדול נשא עימו הדוד דייב בחשש. לפני המלחמה ברח לאנגליה ונשאר שם עד אחרית ימיו בזהותו הבדויה של אחיו אבא, שהיגר לברזיל בזהות בדויה של אחיו דייב (החלפת זהויות). 

אימא הגיעה לנמל התעופה לבושה בלויים. כל חפציה ארוזים בשק יוטה על כתפה. שוטר ממשטרת ההגירה ליווה אותה לביתו של הדוד דייב בלונדון. לוודא שאכן הדוד קיים ולוקח אותה תחת חסותו. אימא הגיעה לאנגליה שבוע לאחר שדוד דייב סיים לשבת שיבעה על הבת שנישאה בכנסיה לקצין קנדי שחזר איתה לקנדה. בימים אימא עבדה כמגהצת במתפרה של הדוד דייב. למדה אנגלית והשלימה השכלה - בבית ספר ערב. 

באנגליה אימא עברה 'הכשרה' בתנועת הנוער הציוני שבמסגרתה ארבע שנים לאחר מכן עלתה לארץ והגיעה לקיבוץ כפר הנשיא. היא הגיעה עם מיטב הגרדרובה שלה, מתבוססת בבוץ הקיבוץ בנעלי העקב המבהיקות. מתבקשת למסור את בגדיה המהודרים לקיבוץ ומקבלת במקומם בגדי חאקי משומשים תוצרת אתא. כשאימא ראתה את אחראית המכבסה לובשת למחרת את בגדיה, לקחה את מיטלטליה והסתלקה משם לעיר הגדולה - חיפה. שם עבדה בתפירת כיסים במפעל הטקסטיל אתא וגרה עם צעירות כמוה במבנה מגורים שנקרא 'בית החלוצות'.

בסיום מלחמת העולם השניה אחותו של אבא קיבלה סרטיפיקט לעלות לפלסטינה ואבא לא. הוא עזב את אוקראינה ועבר לרומניה. שם עבד בחנות ספרים ובמהרה התמנה כמנהל החנות. שלוש שנים לאחר קום המדינה עלה לארץ. סל הקליטה הסתכם בכרטיס נסיעה אחת באוטובוס אל אחותו שגרה בקרית ישראל - היום גבעת שמואל. מאוחר יותר הגורל זימן את הזיווג עם אימא שהגיעה לביקור סוף שבוע אצל חברה בקרית ישראל. לאחר נישואיהם, קיבלו סל קליטה מהודר - מיטת קפיצים  הידועה לשמצה כמיטת סוכנות.

יום העצמאות. אני כבן שלוש וחצי. במגרש אדמת בור עצום (שעליו נבנה שנים אחר כך מגרש הכדורגל של הרצליה) רוקד ההמון הורה במעגלים מעגלים. אני צופה בו ממרומי כתפיו של אבא. לפתע הס, הכרוז בבמה המאולתרת מודיע על בואו של ראש הממשלה. אני זוכר מכונית שחורה ושני אופנוענים רוכבים לפניה. מקיפים את המגרש. "אבא, מדוע ראש הממשלה מקיף אותנו שלוש פעמים"? אני שואל. לאחר טקס ההקפות, הפמליה מובלת אל מאחורי הבמה. הזקן עלה לבמה עם מכנסי חאקי קצרים והחל לנאום בפאתוס. לא הבנתי שום דבר מהנאום הארוך והמשעמם מלבד משפט אחד - "הייתי באמריקֶה, והייתי באנגליֶה, והייתי בצרפת והייתי והייתי... ובשום מקום אין כדבר כמו בישראל". עשרה מטחי זיקוקים צנועים סיימו את נאומו. היה זה הדבר הכי מעניין באותו ערב.

כששבנו הבייתה, הסרתי את סיכת 'הכסף' שהייתה ענודה על חולצתי הלבנה. זו הייתה סיכת יום העצמאות הראשונה שלי. בכל שנה הופקה סיכת יום עצמאות ייחודית לאותה שנה, אותה חוייבנו לרכוש ולענוד בטקסים לבושים בגדי כחול (מכנסיים) לבן (חולצה). עשרים וחמש אגורות (מחיר חצי מנת פלאפל) גבו על הסיכה, כמו על בולי קרן קיימת שהודבקו על תעודות בית הספר עם חתימת המנהל ונציג 'המועצה הפדגוגית', כדי לעלות כיתה. אני מצטער על שלא שמרתי על הסיכות האלה. אוסף כזה הוא בהחלט בעל ערך היסטורי. 

ערב יום העצמאות בעיר מגורי הורי, המוני אדם ברחוב הראשי המואר בשרשראות נורות צבעוניות. פטישים וקצף מימין ומשמאל. הבת הפעוטה על הכתפיים, אוחזת בראשי מבוהלת מהזיקוקים. על הבמה מופיע זמר והיא מפזמת איתו 'ציירי לך שפם'.

***

ציור של עם במכחול

יש אנשים שחיים בסרט. אנשים שמפרסמים ביום הזכרון בדיחות בפייסבוק. זה לא אומר שהם שמחים ביום הזכרון, הם כאמור חיים בסרט. האם הם בכלל עצובים? או האם זוהי דרכם להתגבר על העצב?

חשבתי מהם הדברים הכי נמכרים ביום העצמאות ונראה לי שהם אלה על פי הסדר:

* קצף מגעיל להתזה על אנשים
(מכל אלה שחושבים שביום זה הופכים לחברים שלי)?

* פטישי פלסטיק צפצפניים
(מכל אלה שחושבים כי ביום זה ראוי שאחטוף כאבי ראש).

* דגלי ישראל תוצרת סין
(וככל המרבה במספרם, להניפם במכונית נוצצת ממשלוח היבוא האחרון - הרי זה משובח).

* מיני בשרים על האש
(ויש גם כאלה שהיו שמחים למנגל בשרים אחרים)?!

במחילה מכם, אני את הבשר אשמור למועד אחר. מועד שבו לא אצטרך לנשום את העשן המרעיל. גם לא אהפוך את יום העצמאות שלי ליום הזכרון של החיות.

ותגידו, מישהו עדיין רוקד ריקודי-עם (הורה) ברחובות?

***

קצר ומכוער / קנקן

הַיִּשְׂרְאֵלִי הַמְּכֹעָר
חוֹגֵג יוֹם עַצְמָאוּת
בַּנֵּכָר

***

ישראליות/ קנקן (5.5.2014)

בָּלַעְתִּי נְאוּמִים שֶׁל

מְדִינָאִים וְאַרְכִי פַּרְלָמֶנְטָר
שְׁמַלְץ* טָחוּן מְתֻבָּל בְּ
חָרִיף מְעֻפָּשׁ
עַד שֶׁבָּא לִי לְהָקִיא.
תַּרְגִּילֵי סֵדֶר שֶׁל
שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה דַגְלָנִיּוֹת
וְדַּגְלָנִים
הֵמֵסּוּ אֶת לִבִּי.
כַּנִּרְאֶה אֲנִי עֲדַיִן
יִשְׂרְאֵלִי
לְלֹא תַּקָּנָה
תָּמִיד.

* שְׁמַלְץ - שומן עופות (ובעיקר שומן אווזים). שם נרדף לקיטש או קלישאה.

והעיקר

שיהיה יום עצמאות שמח לכולנו.

הדודל של גוגל ליום העצמאות ה-68