נזכור או יזכור

הטקסט פורסם ביום הזכרון 2012 ואני מניח אותו כאן לאחר עריכה. נזכור או יזכור / קנקן קיומו של האל לרבים הוא אקסיומה קיומו - גם המדען המאמין לא הוכיח את אי-קיומו - שולל הוא בשם אי-ההוכחה בשם האמונה. אז אם נניח שהוא קיים את ברואיו ומעשיהם הוא וודאי זכר, זוכר ויזכור עם תפילותינו ובלעדיהן כי הוא היה והוא הווה ויהיה לתפארה ואנחנו, בני חלוף שוכחים ונשכחים לכן במצבה, בשיר ובסיפור נזכור. ואם נניח שהוא אינו קיים רק בשביל הלוגיקה כמובן אזי הוא לא זכר, לא זוכר ולא יזכור לכן את גיבורינו רק לנו יש צורך להזכיר. בין כך או בין כך הוא - הנזכור? הטקסט הזה נכתב בהשראת מחזה שהועלה על ידי תאטרון החאן בירושלים. ההצגה  עוסקת בעימות שבין אנשי ה'יזכור' לבין אנשי ה'נזכור'. שם ההצגה: 'הנון של ראש העיר ירושלים'.

מתוך התכניה: "המחזה מתרחש בירושלים לפני מלחמת ששת הימים. אב שכול, אדם דתי, נאבק בראש העיר החילוני של ירושלים על הכתובת שתיחקק על מציבת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור. זהו מאבק על עקרונות ואמונות בין שני גיבורים, שנוגע בשרשי ההוויה הישראלית מראשיתה, והוא אקטואלי כידוע גם בימינו אלה". התרשמותי -  הצגה חזקה, משחק מעולה ומומלצת מאוד. הרי שלושה קטעים מההצגה (כמה דקות מזמנכם. כדאי מאוד לצפות!): לב כולנו כואב יחד עם משפחות חללי מערכות ישראל ונפגעי הטרור. ואנחנו נזכור!