מקפיא החגבים הקטן

בשיטוט הנוסטלגי בבלוג הישן בישראבלוג, מצאתי עוד רשומה שמתכתבת עם הרשומה הקודמת ואביא אותה כאן לפני שתיעלם מהמרשתת. לאחריה אשתף אתכם במחשבות הקשורות לקהילת פרפרים.

הילד לא היה צריך מעבדה לערוך ניסויים. בכיתה ח' הוא קנה מדמי הכיס וממתנות הבר מצווה שקיבל, ציוד דל לביצוע רעיונות מוחו הקודח. במתנות הכוונה לכסף שקיבל, כי הרוב הביאו לו אלבומים - אלבומי מסעות, אלבומי אמנות, אלבומי מלחמות ...אלבומים, אלבומים, אלבומים, חלקם בדופליקטים וטריפליקטים.

מזה כמה שנים קודם לכן, הילד היה חולף ומתבונן בערגה בחלון הראווה של חנות 'הפטנטים' ברחוב הראשי של עירו (כך קראו לחנויות כאלו אז). שני פריטים במיוחד משכו את לבו - מנוע חשמלי זעיר, 50 לירות מחירו, ומיקרוסקופ קטן ואביזרים נלווים ארוזים בארגז פלסטיק אפור - ב- 150 לירות. המשכורת של אבא שלו, בתקופת מועמדות א' לחבר באגד (כי הייתה לאחריה גם מועמדות ב') הייתה בערך כמחיר המיקרוסקופ. ושלא תחשבו שמדובר במיקרוסקופ משוכלל במיוחד, כי הוא הגדיל בקושי פי מאתיים בלבד והאופטיקה לא משהו.

הדודה נתנה לו מתנת בר מצווה 200 לירות, קרוב משפחה עשיר אחר - 50 לירות ושאר 'הקמצנים' נתנו משהו בין ח"י לעשרים וחמש לירות. והשאר כאמור - אלבומים. אלבומים הרי הרבה יותר זולים - עשר, חמש עשרה לירות מקסימום. האבא פתח לו חשבון בדן חסכן ועשה מֶצ'ינג - כלומר, הפקיד לירה משלו על כל לירה שהופקדה על ידי הילד בחשבון מהמתנות שקיבל. אבל הילד ויתר על הפקדת 200 לירות מהמתנות ובהתאם הפסיד עוד מאתיים שקל מהמצ'ינג, וזאת כדי לקנות את המיקרוסקופ והמנוע החשמלי המיוחלים מחלון הראווה. ובעשרים וחמש לירות נוספות שחסך מדמי הכיס, הוא רכש גם ערכת כימיה עם אבקות צבעוניות, ספטיולות (כפיות קטנות ממתכת) ואת כמות מבחנות הזכוכית הדלה השלים בקניה בבית מרקחת במחיר עשר אגורות למבחנה, יחד עם אבקת גבישי קליום במשקל, ששימשה כקטליזטור (זרז) של ראקציות כימיות

כאשר החֶברֶה ישבו ועישנו על הברזלים (הגרסה ההיסטורית הדלה של הפאבים והנרגילות), הילד הפיק חשמל מאנרגיית הרוח שהפעילה שבשבות ובממסרים את המנוע החשמלי, שהפעיל מנופים ומכונות שהמציא מוחו הקודח. המיקרוסקופ היה הפריט הראשי במעבדה הביולוגית שהקים בשולחן הפורמייקה במרפסת. בערבים במרפסת המוארת ביקרו חרקים רבים ששימשו אובייקטים לבחינה ולמחקר תחת המיקרוסקופ. חביב עליו במיוחד היה ציד גמלי שלמה בעלי הכנפיים הירקרקות השקופות למחצה. והיה מכניסם לגביעי פלסטיק שקופים של מעדניות, כשהם מכוסים בניילון שהוצמד בגומייה לגביע ומחורר בסיכה, כדי לאפשר לחרק לנשום.

הוא גילה תחת המיקרוסקופ שהעיניים הגדולות של החרק מורכבות ממאות עיניות קטנות והבין מהאנציקלופדיה שהתמונה שמתקבלת במוחו של החרק היא בעצם תמונה של פיקסלים. הוא גילה גם שהדם של החרק צהבהב ולא אדום כמו שלנו, כי הדם שלנו אדום משום שהחלבון קושר החמצן (ההמוגלובין) מכיל אטום ברזל. בחרק הברזל מוחלף באטומי נחושת. בהתבוננות הוא למד שגמל שלמה בעל החזות האצילית הוא בעצם טורף חסר רחמים. בזרועותיו האימתניות הוא היה צד את הזבובונים שהילד הכניס לגביע מגוריו. החרק לא היה מתעניין בזבובונים מתים, רק בזבובונים חיים - אותם היה לופת כבזק בזרועותיו הקדמיות החזקות ומגישם היישר אל פיו.

במסגרת הפרויקטים המדעיים שערך הילד במעבדה הצנועה שלו, הוא התעניין במיוחד בפרויקט ההקפאה. גמלי שלמה שימשו כאובייקטים לניסויים אלו. הילד העלה שאלה האם ניתן להקפיא את החגבים ולאחר זמן להפשירם ולהחזירם לחיים. הילד ראה בסדרת ניסויים אלה חשיבות רבה. הוא לא ערך כך סתם ניסויים ללא מטרה. ראשית הוא לא הדרדר לרמה של ילד אחר בכיתה שלו שהיה מחשמל חתולים. אם כי בוודאי לא היה כל כך נעים לחגב להיכנס למקפיא מקרר האוכל בכמה השניות הראשונות (בהזדמנות זו, שבחים לאימא שלו. לא כל אימא הייתה מוכנה להכניס מכלים עם חגבים לפריזר).

הילד ערך סדרת הקפאות והפשרות ורשם בדייקנות את פרוטוקולי ההקפאה וההפשרה והזמנים שמדד בסטופר. הוא מצא שגמלי שלמה ניתן להקפיא למשך עד 5 דקות בפריזר ואז החרק היה שב לתחייה לאחר כעשר דקות בטמפרטורת החדר. אבל בהקפאה והפשרה חוזרת בתנאים אלו - למרות תקופות שונות של שיקום בטמפרטורת החדר - גופו של החרק לא עמד לו והוא לא שב לחיים.

הילד לא התעניין סתם בהקפאות והפשרות. הוא חשב על אפשרות יישום בבני אדם. ואכן מספר שנים מאוחר יותר הוא קרא בעיתון מדעי לנוער, על חברה מסחרית שמקפיאה בני אדם עשירים ממש ברגע מותם. דמם נשאב ומרוקן מכלי הדם, ומוחלף בנוזל הקפאה מיוחד. מטרת ההקפאה היא רצונם של המוקפאים לשוב לחיים בעתיד, כאשר הרפואה תהיה מתקדמת ותוכל לרפא את חולייהם. זה כבר לא מדע בדיוני. אבל אישית החזרה לחיים בעוד מאתיים, שלוש מאות, שנה אל עולם שונה ומנוכר, בהעדר בני משפחה וחברים, נראה לי מאוד בלתי קוסם ומדכא בעליל. אבל גם סטלין שפחד באופן קיצון מהמוות דרש שיקפיאו את גופו שהוצג במוזלאום עד לנפילת המשטר הסובייטי.

בניסויי ההקפאה שערך הילד בגמלי שלמה הוא ניסה למצוא תנאי הקפאה שיאפשרו חזרה לחיים, והם היו בעצם קדימון למחקר המקצועי שלו בעתיד. לימים הילד ניהל מעבדת מחקר שכללה ציוד משוכלל להקפאה והפשרה בתנאים מבוקרים. בין השאר, הקפאת תאי גזע מדם חבל טבור וממוח עצם - למטרות רפואה שיקומית, ריפוי סרטן ומחלות אחרות.

הבעיה בהקפאת תאים, רקמות ואברים היא היווצרות גבישי קרח חדים כמחט שפוצעים את התאים והרקמות בזמן ההפשרה ומביאים למותם. לכן כדי לשמר את התאים בתהליך ההקפאה וההפשרה, מעבירים אותם לנוזל הקפאה בעל הרכב מיוחד, כשהוא מקורר לארבע מעלות, וממשיכים בתהליך הקפאה מבוקר שמקרר את התאים בקצב של מעלה אחת בדקה, עד לטמפרטורה של מינוס שבעים מעלות צלזיוס. הקירור המבוקר הזה נעשה במקפיא מיוחד וכשהתאים מאוחסנים באמפולות המוקפות בנוזל אלכוהול מתילי (מתנול).

מהטמפרטורה הזו, אמפולות התאים או הרקמות מועברות במהירות למכלי חנקן נוזלי, שם הם משומרים עד להפשרתם. ההפשרה נעשית במהירות על ידי טלטול האמפולות המוצאות מהחנקן הנוזלי באמבט מים חמים בטמפרטורת הגוף. התאים המופשרים נמהלים מידית בנפח גדול בנוזל גידול בתרבית (כדי למהול את נוזל ההקפאה שהינו רעיל לתאים בטמפרטורת הגוף). תאורטית חומר ביולוגי כזה שומר על חיותו לעד עד להפשרתו, אם כי ניסיון השימור המעשי שלנו בהקפאה עמוקה הוא לעת עתה מספר עשרות שנים (לצורכי ביטוח).

אז הקפאת בני אדם אינה נפוצה. תהליך ההקפאה והשימור במכלים הדורשים כמויות עצומות של חנקן נוזלי אינו כלכלי למרבית בני תמותה. אבל תאים ורקמות מוקפאים היום בבנקים ביולוגיים - למטרות השתלות. ומתאי הגזע יוצרים במעבדה רקמות ואיברים כחלקי חילוף. זה כבר לא מדע בדיוני. מעבדתו של כותב שורות אלו עסקה בפיתוח תחום זה ורשמה שני פטנטים עולמיים על המצאות טכנולוגיות. הילד שערך ניסויים בביתו בגמלי שלמה ובאפס תקציב - השלים את המחקר שנים רבות אחרי במעבדה משוכללת לטובת האנושות ובתקציב של מיליונים שגייס בעמל רב מקרנות מחקר, ממשרד הבריאות, מחברות מסחריות, וממשרד התמ"ת (משרד הכלכלה כיום).

מטעמי בריאות הילד פרש בטרם עת מהמחקר בעודנו בעיצומו, שחלקו כפסע מפרסום במיטב כתבי העת המדעיים. למרות שהשאיר תקציב מכובד ליורשיו, את חלק מהידע, הרעיונות ו'הסודות' - ייקח איתו כנראה לקבר. כי להשלים אותם הוא כבר אינו יכול כמו הילד בבית, ומן הסתם דברים כאלה לא מוסרים בחינם. חברות הענק השולטות במשק גם לא תמיד מעוניינות (בלשון המעטה) בסודות האלו, כדי להגן על ההשקעה שלהם בטכנולוגיות הישנות.

ובעת כתיבת הפוסט הרהרתי בליאונרדו שהקדים בהמצאותיו את זמנו בחמש מאות שנה , שרבות מהן לא הושלמו או שהוצפנו על ידו. אני יכול להבין אותו, גם הוא לא רצה למסור את סודותיו בחינם לשרלטנים ושתלטנים. עכשיו כבר לא אכפת לי יותר לכתוב את זה - מדען למדען זאב. באנלוגיה מדען הוא גם כמו חייט שתופר בגד ים בעשרה שקלים ליחידה, שאחר כך מוכרים אותו במשביר במאות שקלים.

***

לרשומה הזו שפורסמה ב- 2015 בישראבלוג - היו עשרות תגובות. למרות שזה כבר היה בשלהי תקופת הזוהר, לאחר העזיבה ההמונית, ותחילת תקופת ההזנחה של "ההנהלה" או מה שנשאר ממנה. אני זוכר שהיו גם לא מעט רשומות שזכו למאות תגובות, ובמיוחד אלו שפורסמו במומלצים (שהביאו בממוצע לכ- 1,500 קוראים). תגובות שמן הסתם לא תהיינה פה ואעמיד את זה כאן לבחינה בהמשך.

וזה מה שאהבתי בישראבלוג - התגובות הרבות, ללא קשר ישיר עם היותך או אי היותך ברשימות הקריאה הפרטיות, התגובות ללא קשר ישיר לרשימת המנויים, ובעיקר תגובות רבות נטולות פנים של "תן וקח" (אם כי לא לגמרי, גם שם). עשרות של רבים שאפילו לא קראתי בבלוגיהם - הגיבו שם בהמוניהם לרשומות בבלוג.

אמנם גם בפזורה (הפוסט ישראבלוגית), יש בלוגרים בוורדפרס ובבלוגספוט שמטפחים בבלוגיהם רשימת קריאה המוצגת לראווה ושמריחה כמועדון קריאה סגור של "המובחרים שלי". חלק מהם זוכים אמנם במספר תגובות מרשים גם בביתם החדש, אך לא צריך הרבה כדי להבחין באווירת ה"תן וקח" שבקרב חברי המועדון הסגור. כן, אני יודע שדברי אלה עשויים להיתקל באי נוחות, במידה מסוימת של עוינות, או בהכחשה - בקרב חלק מהקוראים. אך מי שמכיר אותי יודע שמאז ומתמיד אני אומר את מה שיש לי בלב, גם אם זה לא פוליטיקלי קורקט.

במטרה לחדש את הקהילתיות שאפיינה את ישראבלוג בימי הזוהר, השקעתי לא מעט מזמני ובניתי תשתית קהילתית חדשה (קהילת פרפרים) - שתאגד ותשמש במה לבלוגרים שהתפזרו לפלטפורמות כתיבה שונות. תשתית לטובת כלל הציבור. האם יחודש הלהט של קהילה תוססת? האם מתגעגעי ישראבלוג (הרוגשים במרשתת) יאחזו במושכות סוסיהם ויובילו אותם לקהילת פרפרים? האם בעלי רשימות הקריאה הפרטיות בקהילה - יעזרו באיחוד רשימות אלו עם רשימת הכותבים ורשימת העדכונים בדף הראשי שבאתר פרפרים? האם קהילת פרפרים תצמח לקהילה תוססת ואינטראקטיבית כמו קהילת ישראבלוג לשעבר? האם לבלוגים שלכם יהיה קהל קוראים ומגיבים כמו אז (בלי ההכרח לקושש אותם "בתן וקח") - כל זה לעתיד פתרונים וכמובן הרבה תלוי גם בכם.

האם דף הקהילה ישוכלל וימשיך לספק ערך מוסף (הן קהילתי, תמיכתי וטכני) לחברים? גם זה תלוי כמובן בגודל הקהילה ובאינטראקציה בין החברים לבין עצמם ובין קהל הקוראים בקהילה - שכרגע (כפי שמתבטא בפינת הקוראים העוקבים) עומד על 18 קוראים בלבד(???) ושבאופן אבסורדי מהווה רק כמחצית ממספר החברים הכותבים (???)...

רק קהילת פרפרים גדולה (בעלת מסה קריטית) - יכולה להיות התשובה לגעגועים אל קהילת ישראבלוג של פעם. היא זו שיכולה להיות התשובה לבחירה שבין החיים במדבר האינטרנטי, לבין החיים בישוב קהילתי תומך ואוהד. רק לקהילה צומחת ומתחדשת יש יכולת הישרדות ומבלי לגווע לאיטה. וזה כבר תלוי בכם - גם בהפצת הבשורה ובמיוחד בקרב מועדוני הקריאה הסגורים שלכם. נכון, נתקלתי ברבים שאומרים שהם כותבים אך ורק כדי לספק את יצר הכתיבה שלהם. אבל היי, אף אחד מהם לא בחר להשאיר את הכתיבה הזו במגירה. נכון? מדוע יש מאלה שמציגים לראווה בבלוגים שלהם את מועדוני הקריאה הסגורים, ואת מספר המנויים שלהם, ואת...
.I made my case

וכעת לסיום, הילד המדען "הטרחן" שברשומה מצרף את צילום התגובות לרשומה זו שפורסמה דאז בישראבלוג. את מספר תגובות שכנראה לא יהיה כאן?! וזאת כדי להעמיד במבחן את התזה שלו, הרי: