מציאות אחרת - השתתפות בחלום של מישהו אחר

פרק 13 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.

ברשומה זו בסדרה אשתף את הקורא באירוע מדהים. השתתפות 'בחלום' של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסוימת. בחילופי ההתכתבויות לפני האירוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה 'נכנסתי' לחלום שלו, הייתי חייב לשאול אותו האם אכן היה? 

לכן כתבתי לו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח'" . 

והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על הפרטיות):

"...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...

.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק 'שמיעת' והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי 'מהות' שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית - דמות מעורפלת, מעין 'רוח') וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור, באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין 'תעלות' של קרניים בצבע אפור 'מדולל'. מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר. 

רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ותקשורת במילים כתובות. מילים בשחור שהופיעו והתפוגגו באפור.

זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני
בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותן כתובות בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי.

'התעוררתי' (חזרתי לגופי) מספר פעמים ובניסיון לברר את משמעות הדברים, חזרתי שוב לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...

בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX".

הצירוף של אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...

שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"

הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי ומהם בשבילו. הישות השלישית - שמו הוא אחת המילים שראיתי. הישות הזו ועוד אחת משנית, שאת שמה קראתי בחלום - מתקשרים איתו באופן קבוע. הישות הזו ששמה 'מXXXX'  דיברה גם אלי באותו מפגש לילי, באופן ישיר, ונתנה לי משימה. את זה לא זכר ידידי מהחלום שלו. הוא כמובן התעניין, אך היה זה מיועד אלי בלבד.

מי שקרא את הפרקים הקודמים בסדרה, בוודאי זוכר שבחלומות רגילים לא ניתן לקרוא מילים. 

אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה ' חלימה מודעת'.

בחוויה הזו 'קראתי' מילים - הרבה מילים.

הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה שהשתתפתי באופן פעיל בחלום שלו הוא אדם נפלא ונבון ביותר, וכאמור אני חייב לשמור על פרטיותו.

המשימה שקיבלתי מ 'מXXXX'  הייתה לקרוא סידרה בת 12 ספרים. סידרה העוסקת ברוחניות ופולחן אינדיאני.

את 12 הספרים מיהרתי להשיג במאמץ לא קל. רק אחדים מהם ניתן להשיג כיום,  רובם אזלו. אותם השגתי אחד אחד מחנויות ספרים יד שניה. ואת האחרון - הוצאת הספרים הסכימה להדפיס עבורי עותק דיגיטלי אישי.

מהספרים האלה קיבלתי תובנות ומיומנויות שאין אני יכול לחלוק כעת. אבל לשם האווירה, הרי להנאת הקורא:

https://youtu.be/lP4GBiE4xlc

האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית?

דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה.

בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם
במצלמות. החוקרים הניחו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר. 

בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק. את המספר שרשום בפתק, כמובן לא יכול היה לדעת הנחקר.

בכל אחד מימות הניסוי, לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית 

ושראה את הפתק על המדף הגבוה

ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק. 

כאמור הפתק על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ במציאות. 

לתדהמתם של החוקרים אמר בכל פעם את המספר המדויק
שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר
לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים - חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.

וכעת הגיע הזמן לכתוב על מדע אמיתי - מחקר ששיחזר באופן פעיל יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת.

המשך יבוא

מציאות אחרת - חזיון של יום הכיפורים

פרק 12 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום

יש לי זיכרונות מדויקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ילדות ממש מוקדם. כך זכורה לי חווית ילדות יוצאת דופן. אני זוכר אותה כאילו היה זה רק אתמול. זה היה בגיל כמעט שש. אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (שהייתה אז עיר צעירה וקטנה יחסית). אבא שלי שהוא אדם חילוני בהכרה מלאה, נהג לקחת אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו אף פעם לא התפלל. ואף פעם לא הלך לשם לבדו.

בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי בעיר היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת ההיכל. רגלי כאבו מעמידה ולא הייתה לי סבלנות להישאר. עד מהרה יצאנו משם לסבב בתי כנסת בעיר. כדי למצוא אחד צפוף פחות, עם מקום ישיבה. 

אבל גם בתי הכנסת האחרים היו צפופים מאד. עד שלבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח שיהיה מקום ישיבה.

צעדנו ברחוב הראשי של העיר, בקטע רצוף חנויות. ואז, בין חנות הדגים של פוּקְס לבין חנות הנעליים של שימֶל, אנו רואים פתח קטן בקיר ללא דלת. אבי אמר שזו הכניסה לבית הכנסת. עברנו דרך הפתח הנמוך. אבי היה צריך להתכופף, כדי לעבור בו.

ירדנו שלוש מדרגות והנה אנו עומדים בקצה מרכזו של אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים, מוארים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה נראה לעין. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם לרוחבו, שלוש שורות כיסאות לבנים. אך אף לא אחד ישב עליהם.

משמאלנו ומימיננו היו פזורים באולם עשרה 'אנשים' עם גלימות לבנות ארוכות הדוקות לגופם. שיער ראשם הארוך לבן. כל אחד מהם ניצב במיקום אחר באולם. גופם מופנה בזוויות שונות זה מזה, לעבר כיוונים שונים.

ובמקום שאמור להיות ארון הקודש, עמד מעין פודיום לבן. עליו ניצבה דמות חייכנית שיערה הקצר לבן וגלימתה הלבנה שונה מהשאר. פניה כשל אדם בשנות השישים לחייו. גופו ופניו הקורנים פנו לסירוגין - רגע לעבר הקיר שבו ניצבנו אנחנו ורגע לעבר קצה האולם שממולנו. שלוש דמויות עם גלימות לבנות עמדו בקרבתו, מפנות גופן במרחב בסינכרוניזציה עם הדמות על הפודיום. 

ממול, במרכז הקצה הנגדי של האולם, מימין לנו, ניצב פודיום נוסף בצבע שחור. עליו עמדה דמות בגלימה שחורה, שיער ראשה הארוך שחור - מזכירה במקצת דמות של כומר יווני אורתודוכסי (במבטי היום). מעט מאחוריו ולצידיו, ניצבו שתי דמויות נוספות. גם הן עם גלימות ושיער שחורים.

מימיננו, מעט לפנינו, ניצבה דמות אדם נוספת. גופו ומבטו פנו לעבר הפודיום השחור. שערו השחור קצר. בעל זקן צרפתי. נראה בשנות החמישים לחייו. מלבדנו, הוא היה היחיד בלבוש 'ארצי'. נשא שק יוטה מלא על גבו. רכן מעט כמשתחווה, פיו חייך במבוכה. 

אוחז בידו של אבי, עמדנו כל העת כשני צעדים ממדרגות פתח הכניסה. אף לא אחת מהדמויות באולם הסתכלו לעברנו, כאילו היינו אוויר. רואים היינו ואינם נראים. למעט הדמות על הפודיום הלבן, שמבטה הצטלב עם עיניי לשבריר השנייה, במבט של הכרה. 

הדמות על הפודיום הלבן נראתה כמנהלת טקס, בשפה לא מובנת ובנעימה זרה לי. דבריה נקטעו מעת לעת על ידי דברי אחת משאר הדמויות הלבנות, כל אחת בתורה, או בזמירתן של כל הדמויות הלבנות גם יחד. 

ואז לפתע, החלה לדבר הדמות הניצבת על הפודיום השחור. שתי הדמויות השחורות הניצבות לצידיה ומעט מאחוריה, חזרו על דבריו בזמירה. האיש בלבוש הארצי עם השק על הגב, האזין לדבריהם ומילמל. 

שאלתי את אבי בלחישה באיזה שפה הם דוברים. הוא השיב לי שהוא חושב שהם מדברים לטינית. במרחק הזמן, אני יודע שכשאבי ענה לי שהוא "חושב", הוא לא ממש ידע את התשובה. למעשה הוא בעצם ניחש משהו, כדי לספק לי הילד איזו שהיא תשובה שתניח את דעתי. 

למרות שרגלי כאבו מעמידה, אבי לא רצה שנשב על הכיסאות הפנויים בשפע. הוא פטר בכך שאנחנו כבר עומדים ללכת. דקות אחדות לאחר מכן, משכתי את ידו, מאותת שברצוני לצאת מהמקום. 

עלינו חזרה בגרם המדרגות. יצאנו מפתח האולם לרחוב והמשכנו לטייל מעט. אך בדרכנו חזרה לעבר ביתנו, כשעברנו שוב באותו קטע רחוב - הפתח של אולם 'בית הכנסת' נגוז ונעלם. ייחסתי זאת לעייפותי.

מספר ימים אחר כך, כשעברנו אבי ואני בקטע הרחוב הזה -חיפשתי שוב את פתח הכניסה ההיא ולא מציאתיה. ראיתי רק רצף חנויות. שאלתי את אבי אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה בחיוב. כששאלתי לאן נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן בסבב - הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל "איזה בית כנסת"? חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הביט בי במבט כזה - כאילו ירדתי מדעתי. אמר שבוודאי חלמתי. ואני כל כך כעסתי עליו. כי אני בטוח עד עצם היום הזה שזה היה. לא הבנתי כיצד הוא שכח את זה. 

כשגדלתי, במשך שנים, בכל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, המשכתי לחפש את פתח 'בית הכנסת' הנעלם...

אם הקורא היקר חושב כמו אבי - שהיה זה חלום. אני אומר בנחישות שזה היה גם היה ולא בחלום. כפי שציינתי ברשומה הקודמת על מאפייני החלום - בניגוד לחלום רגיל, היה לאירוע הזה התחלה וסוף מוגדרים, שהם בפני עצמם זכורים היטב לאבא שלי. הכל מלבד קטע הביקור 'בבית הכנסת' המסתורי ההוא.

הסופרת והפסיכולוגית האמריקאית מרילין פרגוסון, מתארת בספרה 'קנוניית עידן הדלי' את היווצרותה של תודעה אלטרנטיבית. 

המושג 'תודעה אלטרנטיבית' הוא מצב בו אדם מוצא את עצמו לפתע במקום או בעולם אחר מאשר עולם המציאות הפיזית. וחווה חוויות שנראות בעיניו כממשות,  אפילו שגופו הפיזי אינו זז ממקומו. זה בהחלט מתאים למצב שאותו חוויתי.

יתכן שיש כאלה שיאמרו כי מדובר כאן בשטף של מולקולות שליח עצביות (נוירוטרנסמיטורים) בין תאים עצביים במוח הוזה - שגורמים לדמיון של ילד להיראות כמציאות. אבל אני יכול לערוב להם שבגיל שש לא השתמשתי בסמים פסיכודלים.

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי בהקיץ, אך הוא חרוט חזק במוחי, שנים רבות לאחר מכן.

בשיחה שהייתה לי בנושא בעבר, כבר היה מישהו שהעלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שבעולם שלנו, או להתרחש בשינויים קלים, לפעמים בשינויים משמעותיים יותר, עד לסיטואציות שונות בתכלית השינוי.

בכל מקרה יתכן שיש קשר תת-מודע הדוק, בינינו לבין המקבילים שלנו בעולמות המקבילים. לעיתים נוצרת אפשרות שדבר מסוים יגע במודעות שלנו באמצעות הבזקים של ידע פתאומי, שלאחרים מצטיירים כחלום, או כתמונה המצטיירת בדמיון.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל כאמור בפרקי הסדרה הקודמים - פיזיקאים מודרניים מכובדים מקבלים זאת כאפשרות יותר מסבירה  - אפשרות שהיא  מקובלת על מדעני הפיזיקה מודרנית ועל 'מכשפות'.

למעשה קיימות עדויות מדעיות  של ממש - אמפיריות וחישוביות - התומכות בקיום יקומים מקבילים ואלטרנטיביים. עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. שהיא אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית.

מצרף גם סרטון מרתק שנושאו עשר הוכחות לקיום עולמות מקבילים.

https://www.youtube.com/watch?v=GcO84aL2k2M

ומה תאמרו על כך?

מציאות אחרת - להיות כאן ושם

פרק 11 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם.

לעומת אמונות, המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות. אמונות שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים". ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור.

בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר. לעומת זאת המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות כל עוד המדע לא הפריך אותן. אך רבים ימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם. הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות שלהם.

משל למה הדבר דומה? נניח את/ה רואים ילד זר שחמק מכם
ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה - גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

ומה יקרה לכל אחד אם יחווה בתופעה הנחשבת לעל -טבעית? האם יוכל להבחין האם מדובר במציאות או דמיון? האם יוכל להבחין אם היה הדבר במציאות, או שהיה זה רק חלום?

אז אתן לכם טיפ. במציאות לכל דבר יש התחלה. בחלום אין התחלה מוגדרת. במציאות יכול אדם להחליט שבכל פעם שהוא נתקל במצב מסוים - יגרד באצבעו את קצה החוטם. 

בחלום לא ניתן לעשות זאת מתוך כוונה מראש. והחשוב מכל - בחלום לא ניתן לקרוא מילים (לא בשלטים, לא בעיתון ולא בספר). האם שמתם לב לדבר בחלומותיכם?

אז אם נתקלת במצב שכביכול נראה לאחר מכן כחלום, ויש
בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז כנראה לא חלמת. אולי
לא היית במציאות, אבל היית במציאות אחרת. 

נסה/י להתרכז בשקט ואולי תזכר/י במצבים כאלה שחווית.

בפרקים הבאים בסדרה אשתף את הקורא במצבים כאלה
שחוויתי, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם 'ביקור
במקום אחר'. 

לאחר שחלק מהקוראים יאמרו - לא אפשרי! אתאר ניסויים
מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם, ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא בו בזמן בשני מקומות - באולם התיאטרון ובמקום אחר שבו אני רואה
אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה. ולא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא"?, אני מפתיע ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת
הפרדה בין חוש הראיה  לבין חוש השמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת - מציאות אלטרנטיבית.

לעתים הייתי במקומות לא מוכרים, שבאופן מפתיע הגעתי אליהם
אחר כך באמת במציאות - לעתים לאחר הרבה שנים. ואז כל פרט שם מוכר לי, למרות שלא הייתי שם פיזית אף פעם מקודם באמת במציאות הזו. במידה זו או אחרת, רבים וודאי נתקלו בתחושת הדה ז'וו. השאלה היא רק כמה נותנים דעתם על כך.

האם המדע מכיר באפשרות קיום מציאויות אלטרנטיביות?

תאוריית המעבר בין מציאויות אלטרנטיביות

המדע (הפיזיקה המודרנית) מכיר באפשרות קיומם של יקומים מקבילים. חפיפה בזמן בין יקומים מקבילים היא הבסיס למעבר בין מציאויות אלטרנטיביות.

המשך יבוא