סינסתזיה, קונספירצית השחר העולה והמוזיקה של החיים

מי אינו מכיר את ממרח השוקולד האייקוני השחר העולה? עוד מוצר שאליו סוגדים למתוק המוני בית ישראל לשנה החדשה. ולמרות זאת המוצר הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלי. 

ראשית משום שזה אינו בדיוק ממרח שוקולד. אמנם לשוקולד 70% מוצקי קקאו לפחות עצמו אמנם  יש כמה סגולות המיטיבות עם הבריאות, במינון הנכון. אבל השחר העולה הוא ממרח בטעם שוקולד. וכשמציינים על משהו 'בטעם', זה אומר שמאחורי הטעם לא עומד הדבר האמיתי, אלא מעין זיוף תעשייתי. 

שנית אני לא אוכל פחמימה עם פחמימה. כלומר לא מורח ממרחי שוקולד או ריבות על לחם או פיתה. גם אף פעם לא שלחתי את הילדים שלי לבית הספר עם כריכי ממרחי שוקולד או ריבות. 
מי שעושה את זה למעשה כאילו שונא את הילדים שלו. נו טוב, גם חוסר ידיעה לכאורה הפוגעת בילדים זה פשע, ובמיוחד שלרוב הדבר נובע מעצלות הורים הכרוכה בהכנת כריכים בריאים לילד. 
מדוע זה כל כך רע - אינו נושא הרשומה. אבל אומר בקיצור שכריכי ממרחי 'פצצות סוכר' על לחם שהוא בעצמו פחמימה בעיקרו (ועוד גרוע מכך על מצה בפסח) - הם בעלי עומס גליקמי אסטרונומי. שזה הן רע לבריאות (למשל התפתחות סוכרת מוקדמת גם בצעירים) והן מביא דווקא לירידה מהירה ברמת הסוכר בדם כתגובה של הגוף לפצצת סוכר. וזה מביא לילד (וגם למבוגר) לרעב מוקדם ולצורך לאכול עוד ועוד מתוק, וגם - לירידה ברמת הריכוז והקשב. אז זה מה שהילד צריך ללימודים בבית הספר?

אבל כל האמור בהקדמה הזו אינו כאמור נושא הרשומה. אלא התייחסות לאירוע הקונספירציה של השחר העולה. הורים לילדים קטנים בוודאי יודעים שחברת השחר העולה הוציאה מהדורה של ממרח בטעם שוקולד בסידרת המיניונים:

ובעקבות, מטר של תלונות החל להגיע לחברת השחר העולה מהציבור. תלונות על טעם בננה בממרח השוקולד, והמתלוננים מבקשים: "אנא החזירו את הטעם הרגיל לסידרת המיניונים - לא אוהבים טעם של בננה".

אז האם באמת השחר העולה שינו את המתכון והחלו ליצר ממרח בטעם שוקולד ובננה?

התשובה לשאלה היא שהממרח בסדרת המיניונים הוא בעצם אותו הממרח כמו הממרח הקלאסי. והממרח בסדרת המיניונים מיוצר באותו קו יצור כמו זה שבאריזת השחר העולה הקלאסי המקורי. 
אז מדוע כל כך הרבה מתלוננים שלממרח של המיניונים יש טעם בננה? מיד נבין שמדובר כאן בסוג של סינסתזיה. אבל הבה נמשיך לפני שנדון במדע שמאחורי התופעה ההזויה הזו של התלונות.

לא לחינם טבוע מטבע הלשון "אוכלים עם העיניים". למעשה אם רוצים שהילד (כמו המבוגר) יאכל בחשק רב יותר את ארוחתו, יש להגיש לו את הארוחה בצלחת אדומה. אם רוצים שיאכל פחות - אזי יש להגיש את אותה הארוחה בצלחת כחולה. נשמע הזוי נכון? אז לא - מוצרי מזון צבועים בצבע מאכל אדום (שהוא עצמו חסר טעם) מתוקים יותר. כמובן שלא באמת, רק המוח חושב ככה. 
אדום הוא צבע 'חם' והכחול הוא צבע 'קר'. לא סתם לפלסטיק של בקבוקי המים המינרלים יש צבע כחול. 

ואם נפרק את מה שנאמר לגורמים, הרי שמדובר כאן במה שנקרא בשפת העם "בלבול חושים" מכוון. או לעיתים לא מכוון - כמו במקרה של סדרת המיניונים. מסתבר בשל הצבע הצהוב של המיניונים באריזה, אנשים חשו בטעם בננה בממרח. ולמעשה? כאמור, לא היה ולא נברא. אבל יש אנשים שנשבעים שהם חשים בטעם לוואי של בננה בממרח שלהם. והם נכנסים ללחץ שהכניסו להם לממרח צבעי מאכל וחומרי טעם מלאכותיים. כאילו שהממרח הקלאסי המקורי אינו מכיל חומרי E ואחרים - שהם בעצם שמות קוד לחומרי צבע מאכל, חומרי טעם ומשפרי טעם כימיים וחומרים משמרים.

גם את מעמד הר סיני מתאר המקרא כבלבול חושים של הקהל: 
"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות כ' יד).

כיצד אפשר לראות קולות כמו קול שופר בהינף אחד עם לפידים ועשן?

במדע ידוע גם כי קיים מיעוט שמוחם מעבד את 'קלט החושים' בצורה שונה מן הרוב. התופעה הזו של עיבוד חושי שונה של המוח - מכונה בשפה מקצועית  סינסתזיה. תופעה זו תועדה בפרוטרוט כבר ב- 1880 על ידי סר פרנסיס גלטון - אחיינו של צ'ארלס דרווין - שערך מספר ניסויים על אנשים סינסתזים. אלה אנשים בהם תופעת הסינסתזיה בולטת ועקבית בהרבה מאשר אצל מרבית האוכלוסייה. 'הלוקים' בסינסתזיה רואים למשל אותיות, ספרות וצלילים כצבעים, או מזהים מילים מסויימות כריחות או טעמים. 

מדוע אני מציין 'לוקים' בסינסתזיה במרכאות? ראשית משום שלא ניתן להגדיר את התופעה כליקוי, אלא כפי שנראה מיד, אולי דווקא כמתת. שנית, בכל אחד מאיתנו קיימת מידה מסוימת של סינסתזיה, אם כי לא עקבית וקיצונית כמו ראיית כל אות או מספר בצבע אחר. אלה שחשים טעם בננה בממרחי השוקולד של המיניונים הם למעשה סינסתזים.

הסינסתזיה נובעת מגורמים ביולוגיים משלושה סוגים:

הגורם הראשון מכונה סינסתזיה נרכשת כתוצאה מפגיעה מוחית עקב תאונות או מחלה. הפגיעה המוחית היא זו שמעוררת סינסתזיה. אך במקרים אלה מתקבלים אצל אנשים אלה גירויים בסיסיים (צבע, צליל, ריח או טעם), חסרי משמעות סמנטית.

הגורם השני הוא מה שמכונה סינסתזיה כימית - סינסתזיה הנגרמת כתוצאה משימוש בסמים פסיכודליים (מעוררי הזיות) כגון LSD. גם כאן, הסינסתזיה אינה כנראה בעלת משמעות סמנטית.

הסוג השלישי מכונה סינסתזיה התפתחותית - אצל אנשים נורמלים, החווים סינסתזיה מגיל צעיר בצורה עקבית. הסיבות לכך הן כנראה גנטיות, ועוברות בתורשה. אנשים אלה רואים סיפרה מסוימת או אות מסוימת בצבע מסוים (יש כאלה שרואים כל סיפרה בצבע אחר, לכן שיטת חישוב החשבון שלהם שונה משל רובנו). יש כאלה ששומעים צליל/תו מוסיקלי מסוים כאשר רואים אות או סיפרה מסויימת. יש גם אנשים מסוימים שמילים מסוימות מעוררות בהם תחושות טעם או ריח. למשל בשמעם או בקוראם את המילה 'בית' יחושו טעם/ריח של נקניקיה.

כך רואה את המוזיקה נגן פסנתר סינסתזי:

https://www.youtube.com/watch?v=PmQNMi695so

הסינסתזיה היא למעשה צורה של קליטה חושית דפוסית-תבניתית, כפי שכבר דנתי בעבר בשלושת הרשומות הבאות והמומלצות לקריאה, למי שעדיין לא עשה זאת:

התדמית שבתבנית

התבנית שבתדמית תשובה לשאלון

פחד קמאי

קיימת השערה מעניינת שלאנשים סינסתזיים יש יתרון אבולוציוני בהבנת טקסטים וראיית חוקיות במילים ומשפטים ולכן התפיסה שלהם למעשה גבוהה יותר משל האחרים. יתכן ואלה האנשים אשר מביאים לפריצות דרך משמעותיות למין האנושי, יותר מהשאר. בשל הסינסתזיה רבים מהם חושבים כפי שנאמר מחוץ לקופסה. 

וכדי שלא לדבר על כך רק באופן תאורטי, אני רוצה להדגים לקורא כיצד סינסתזיה מלאכותית נרתמת לעזרת המדע לפיענוח צפונות החיים. 

כידוע רצפי הדנ"א (DNA) מורכבים מצירופי ארבע 'אותיות' ביוכימיות - A C G T . כל החלבונים הנוצרים מקידוד זה בדנ"א  - מורכבים למעשה מצירופים של  22 אותיות, שכל אחת מהן היא בעצם אבן בנין המכונה חומצה אמינית.

עוד בשנות השמונים במאה הקודמת הזנתי את רצפי הדנ"א ורצפי החלבונים שעבדנו עליהם לאלגוריתם מחשב, שבין השאר תרגם כל 'אות' בדנ"א או בחלבון לתו מוזיקלי משלה. וכשמאזינים למוזיקה של הרצפים, מתקבלת 'שירת החיים'. ולמי שיש שמיעה מוזיקלית - יכול לזהות בהאזנה מוטיבים חוזרים. כמו מעין 'פזמונים' מוזיקליים של שיר. כלומר, לזהות רצפים חוזרים בדנ"א או בחלבון - שיש להם משמעות ביולוגית. למשל משמעות של רצפים חוזרים המעורבים בבקרה של תהליכים ביולוגיים בתאי הגוף ולסינכרוניזציה ביניהם. כשנתתי לרצפים להתנגן, עצמתי עיניים ובמהרה הפלא ופלא - ניתן היה לזהות ברצפי הדנ"א והחלבון מוטיבים מוזיקליים חוזרים.

כלומר בעזרת הסינסתזיה המלאכותית של תרגום רצפי אותיות ביולוגיים למוזיקה ניתן לגלות את מה שלא ניתן או קשה מאוד לזהות בקריאת הרצפים עצמם בעין. הנה הדגמה מרתקת בקליפ הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=9H6z_hO8HWU

עם התקדמות המדע ומדעי המחשב, פותחו אלגוריתמים מורכבים שמשלבים בין 'מוזיקת' החלבונים לבין המבנה המרחבי שלהם. מהם מתקבלת אינפורמציה חשובה מאין כמוה, לקשר בין המבנה לתפקיד החלבונים. מרתק לראות ולהאזין לכך בקליפ הקצר הזה, תהנו:

https://www.youtube.com/watch?v=WLGGLJ5xlBg

האין זו דוגמה מופלאה למה שיכולה סינסתזיה לגלות?
ומה יכולה סינסתזיה להעניק למי שהתברך בה באופן טבעי?
חומר למחשבה!

ולסיום אני רוצה לאחל לקוראים שנה טובה וחג שמח
ולא להשתולל עם המתוקים. 
לא רוצה להעיב על שמחת החג, אבל הצפי בעשרים השנה הקרובות - שליש מאוכלוסית ישראל יהיו חולי סוכרת (אחד משלושה)! 
וכבר ישראל וארה"ב מובילות בעולם כשיאניות בעליה במקרי הסוכרת לשנה. 
והרי כעת הקורא יודע שהרעיון כי השנה הבאה לטובה תהיה מתוקה בשל אכילת מתוקים בראש השנה - הוא בעצם ענין של סינסתזיה. כמו ההרגל המגונה לתת לילד בוכה משהו מתוק לאכול, כדי שירגע.
תאמרו מנהג מסורת של ראש השנה, אבל תגידו - באיזה חג במסורת היהודית אין את המתוק שלו?

על הזזת חפצים בכוח המחשבה

ועל הפילוסופיה של העל טבעי.

פרק 15 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.

כאשר קורים לבני אדם אירועים יוצאי דופן שקשה להסבירם, הם נחלקים לשלושה סוגים בהתייחסותם לדברים:

הסוג הראשון תולה את הדבר ביד השגחה עליונה, אלוהים או ישויות אחרות.

הסוג השני, שמתייחס אל עצמו כאתאיסטי, פוסל את קיומם של הדברים שקרו, או מטיל ספק עקב סובייקטיביות בהסתכלות על הדברים שקרו, או מדחיק אותם כלא היו.

הסוג השלישי רושם לעצמו את הדברים ושואל שאלות. אין הוא מתעלם מהם, גם אם אינו יודע להסביר - הוא רואה בהם תופעות על-טבעיות, כי בהחלט אי אפשר להגדירן כרגע כטבעיות.

הסוג השלישי נחלק לשני תת-סוגים:

הראשון תוהה מעט על הדברים ועובר לסדר היום.
השני נוטה לחשוב שקיימים ממדים נוספים בעולם הנגלה לנו. הסוג הזה מנסה לחקור ולהבין מהם הממדים האלה.

הבעיה היא במוגבלותו של האדם (מוגבלות פיזית של המוח) בתפיסת עולם רב מֵימדי. אין ויכוח שבעולמנו קיימים לפחות ארבעה מֵמדים: יש את האורך, הרוחב והגובה של גופים - מה שאנחנו מכנים תלת מימד. אבל, רבים האנשים שמוחם בקושי מסתדר עם תפיסת התלת-מימד כהלכה. למשל, יש אנשים שבקושי מסתדרים עם גאומטריה דו-ממדית ובשום פנים ואופן אינם מסתדרים עם גאומטריה תלת-מימדית. ענף הגאומטריה התלת-ממדית היה בעבר אחד הענפים לבגרות במתמטיקה. אבל, ביטלו אותו בגלל המוגבלות של הראיה והתפיסה המרחבית של תלמידים רבים.

וקיים ממד רביעי ידוע שהוא מימד הזמן. גם כאן יש לאנשים רבים בעיית תפיסה נכונה של מימד הזמן, ביחס לשלושת הממדים האחרים. אין הדבר נובע מטיפשות, אלא ממוגבלותו של המוח האנושי בתפיסה רב-מימדית.

כמה מהקוראים יכולים לתפוס באמת את משמעות תורת היחסות של אלברט איינשטיין? האם הקורא יכול להבין את התופעה שאם ינוע במהירות האור הוא פשוט יעלם? לא יהיה לו משקל (מסה) והוא יהפוך לאור בעצמו. מסה היא עוד מימד הקיים בעולמנו. ואם הקורא יהיה עד להעלמות פתאומית של גוף שהתחיל לנוע במהירות האור, האם לא יקשור את הדבר לתופעה מיסטית?

נכון, עדיין אין לנו טכנולוגיה לנוע במהירות האור. כעת עובדים על כך בנאס"א - על פיתוח טכנולוגיה של שיגור של רכב חלל במהירות של 16% ממהירות האור. זהו כרגע גבול המהירות התאורטי. אך האם חקורא חשב פעם באיזו מהירות נעה המחשבה שלו? למשל ידועים מקרים של אנשים הנקלעים למצבים של 'הסוף' המתקרב. בשניות אחדות בודדות, המוח שלהם מגלגל כסרט את כל מהלך חייהם. גלגול חיים שלמים במחשבה בשניות - האם פעם נתן הקורא דעתו מה צריכה להיות מהירות המחשבה הזו?

ובכלל מהי מחשבה? האם ניתן לתאר אותה כדבר פיזי? על פי כל הגדרה 

פיזית לא ניתן לעשות זאת, גם לא להסביר אותה בעזרת כל הביולוגיה הידועה לנו על המוח (ואנו יודעים רבות  אבל בעצם עדיין לא יודעים כלום). אז אולי גם המחשבה היא מטפיזיקה?

ובכלל, האם כל אחד מהקוראים יכול להיות בטוח שכל העולם הנגלה לו אינו דמיון?

ואולי בעצם כל מה שאת/ה רואה, שומע, מריח וחש הוא פרי הדמיון ובכלל אינו קיים במציאות? כיצד אפשר להיות בטוח שהאינטראקציות עם העולם ואנשים אינה המצאה פרטית שלך? החלום הוא דוגמה איך המוח הופך דברים לא מציאותיים למציאותיים כביכול, עד שאנחנו 'מתעוררים'. ואולי ההתעוררות היא רק בעצם מעבר למציאות אחרת. אולי כמוה כמו החלום? האם יתכן שתחושת 'הקביעות' בשהייה במציאות שהקורא חושב שהיא מציאות הינה בעצם תחושה סובייקטיבית של הקורא?

האם לא קרה לפחות פעם אחת לקורא שהתקשה לעבור מהחלום למציאות? שלרגע בטוח שהחלום הוא כל כך מציאותי? האם הקורא מודע לכך שחלום 'הרפתקאות' שמרגיש כנמשך שעות וימים - בעצם מתרחש במוח בשניות בעת שנת החלום. האם אין בכך סממנים של מיסטיקה?

ואולי בעצם כל מה שהאדם איננו מבין הוא מיסטיקה?

האם מציאות האלוהים עבור האדם כמסבירה את כל אשר אינו מבין אינה אלא מיסטיקה בעצמה? סוג של מטפיזיקה? מדוע אלוהים כן ותופעות אל טביעיות לא?

כשאנחנו מתבוננים בהצגה של קוסם, אנחנו רואים בעצם אשליה שהמוח שלנו מתרגם כמציאות גמורה. רק הידע שלנו שמדובר באשליה, גורם למוחנו לקבל את הדברים כפי שהם כביכול. לקבל, אבל לא בדיוק לתפוס ולהבין את הפער.

כשקוסם מניע חפצים כביכול על ידי המחשבה בלבד - כולם בטוחים שהתנועה הזו נעשית באמצעים פיזיים בלתי נראים.  כי אפילו הקוסם מגלה זאת לקהל כאחיזת עיניים, אך לא את סוד האמצעים. אבל כיצד ניתן להסביר שישנם אנשים שבאמת יכולים להזיז חפצים בכוח המחשבה? נערכו עליהם ניסויים מבוקרים, תחת השגחה קפדנית, בחדרים אטומים שלא היו וראו מעולם. תוצאות  ניסויים אלה רובן לא פורסמו בציבור. כי ניסויים אלה נערכו על ידי סוכנויות ממשלתיות סודיות ועל ידי

סוכנויות ביון חשאיות.

הפיזיקה המודרנית מצביעה גם על קיומם של מיימדים נוספים ואפילו של ממדים מקבילים. בוודאי לחלק מהקוראים, דברים כאלה כבר נראים בלתי נתפסים ומעוררים רצון לנטוש את המשך קריאת הכתבה. 

אבל אני ממליץ לנסות לעשות מאמץ ולהמשיך לקרוא. לא אלאה רבות את הקורא בנבכי הפיזיקה המודרנית, שאמנם למדתי משהו במסגרת לימודיי האקדמיים הפורמליים - אבל אין זה תחום עסוקי ואני רחוק מלקרוא לעצמי מומחה בתחום זה.

הקורא וודאי מקבל את קיומה של האינטואיציה. לכולנו יש אותה במידה זו או אחרת.  וודאי הקורא אומר שהיא נובעת מניסיונו האישי או של אחרים בעבר. על כן,  האם 'קבלה' של תופעות היא בעצם רק עניין של ניסיון?

יש רבים הדוחים בשאט נפש קיום תופעת הטלפתיה. הם יאמרו שבעצם זו רק אינטואיציה. אז למגינת לבם, הם צריכים עכשיו לשנות את השקפת עולמם בנושא. המדע הוכיח שקיימת טלפתיה, בכוח שהוא הגדיר כפסיי (Ψ). נערכו תשעה ניסויים בלתי תלויים שהוכיחו את קיום הטלפתיה. המחקרים האלה פורסמו בכתב עת מדעי רציני ומכובד. פרטים על מחקרים אלו הובאו בפרק קודם בסדרה.

אז מדוע עדיין רבים אינם מאמינים בהזזת חפצים בכוח המחשבה? אינם מאמינים לתופעה זו שמכונה טלקינזיס? 

מדוע למרות שהתופעה הודגמה בניסויים מבוקרים, רבים עדיין שוללים את קיומה מכל וכול? חלק בהחלט נובע מכך שרבים מהטוענים ליכולות האלה הם שרלטנים ובעצם מדובר בתרמית. אבל, לא ניתן להתעלם מכך שיש באמת היודעים לעשות את זה.

האם יודע הקורא שתוצאות תנועת ומדידת חלקיקים משתנות בנוכחות ובהשפעת הצופה בהם? זו כבר פיזיקה ולא מטפיזיקה. הדבר הוכח בניסויים פיזיקליים רבים.
אם כך מדוע רבים אינם יכולים לקבל את אפשרות התנועה של חפצים בכוח המחשבה?

נכון, זה בלתי נתפס ובלתי מוסבר לגמרי. אך, כיצד יכול הקורא להיות בטוח שלא מדובר כאן (כמו בכוח פסיי של הטלפתיה) בכוח פסיי -דלתא - אומגה - X למשל, שיתגלה אולי בעתיד?

וודאי רבים יאמרו שהזזת חפצים בכוח המחשבה היא שטות גמורה. מדוע? כי הם אף פעם לא היו עדים לכך שעצמים זזים בכוח המחשבה שלהם? אבל למשל, במצבי רוח מסוימים, או כשלעתים אני מסתכל מרחוק על חפצים המונחים על שולחן או מדף - קורה שהם 'מקבלים חיים משל עצמם' והם נעים, נופלים, נשברים או מתנפצים (לתופעה הזו קוראים כאמור טלקינזיס). הקורא כמובן יכול להאמין בכך או לא. כמדען גם אני הייתי רוצה להיווכח בכך בעצמי לגבי מי שטוען שדברים כאלה קורים לו.

אבל אומר לקורא כי בעצם נדירים האנשים שיכולים להדגים לו את הדבר בכל עת. למה הדבר דומה? בעבר הייתה לנו טלוויזיה שלפתע הייתה מקבלת חיים משלה והגבירה את עצמת הקול בצורה מפחידה. ולאחר מספר דקות שבה לשדר בעצמה הרגילה כמקודם. כשהזמנו טכנאי, הטלוויזיה פעלה כרגיל והוא לא היה מסוגל להבחין מה אינו כשורה בה. רק לאחר שהטלוויזיה נלקחה למעבדת השירות למספר ימים, הבחינו בתופעה גם שם ותיקנו.

באותה מידה אני לא יכול להוכיח לקורא שלפעמים אני עד לתנועת חפצים בכוח המחשבה שלי. ימדוע? כי אני לא שולט בזה. אני לא יכול להדגים את התופעה בכל עת על פי הזמנה. אבל אני בהחלט משוכנע שהתופעה קיימת, כי חוויתי אותה בעצמי. אבל יש בסביבתי כאלה שנבהלו מאוד מניפוץ חפצים מעצמם, כאילו משום מקום. הם היו נבהלים שבעתיים אם הם היו יודעים שזה נבע מהתפרצויות אנרגטיות שלי.

יתכן והקורא יאמר כי זה יד הדמיון, אך יאמין לי הקורא שאיסוף השברים אינו דמיון ואפילו טרחה. וכבר אני רואה כאלה שמסבירים את זה בקיום רעידת אדמה או משהו דומה. אבל מה לעשות שרעידת אדמה כזו לא נמדדה ולא דווחה, וכי רק חפץ אחד מתוך כמה מאותו סוג 'מחליט' לנוע פתאום?

ואיך ניתן להסביר תופעה שחוויתי מספר פעמים לא מועט - שבהם הנחתי ספל קפה מלא כדי שיתקרר מעט וכשחזרתי לשתות מהספל, גיליתי שהוא מלא רק עד מחציתו? ושלאחר לגימונֶת קטנה, הספל כבר חסר עוד רבע? מה, יש איזשהו רואה ואינו נראה ששותה מהספל שלי? למזלי אינני היחיד שחווה חוויות מסוג זה, אחרת בהחלט הייתי מודאג שנשתבשה דעתי.

הקורא שלא צפה בתופעות כאלה יכול לקבל אותן או לטעון שהכול לא היה ולא נברא. הקורא יכול להיצמד רק 'למציאות' שלו, או לקבל אפשרות שקיימת גם מציאות אחרת ואפילו יותר מאחת.

כי לאדם, עם כל גדולתו, יש מגבלה רצינית - תפיסת עולמו מבוססת בעיקרה על התשדורת הנקלטת מחמשת החושים שלו: הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש. אך התפיסה המתקבלת על ידי המוח מחמשת החושים אינה תמיד המציאות כפי שהינה באמת. המדע הוכיח את זה בדברים אינספור. אז המדע יודע את זה ולא סתם בפולקלור מזכירים את 'החוש השישי'. ואני אפילו לא יכול להיות בטוח שלא קיים גם חוש שביעי ושמיני.

לכן ההתבססות על התמונה המתקבלת מהחושים בלבד, אינה מספיקה לצורך הוכחה. כמה שנים היו כולם בטוחים שהשמש סובבת סביב הארץ ולא להיפך? האם יכול האדם לתפוס באמת את מושג האינסוף?

וכשהיקום נגמר מה יש מאחריו? לתוך מה מתפשט היקום כפי שזה קורה כיום? האם יכול הקורא ההדיוט להבין מהם יקומים מקבילים עם מיתרים חופפים? הפיזיקה המודרנית כבר מצאה עדויות לקיום דברים כאלה, אך האם המוח שלנו יכול באמת לתפוס את זה?

בסדרת התפיסה החושית שתפורסם בבלוג בהמשך, תתואר תופעת הסינסתזיה החושית שנפוצה אצל אנשים מסוימים, ובמידה מסוימת אצל כל אחד מאיתנו במצבים מסוימים. התופעה הזו גורמת לאנשים לראות קולות (כצבעים וצורות), להריח מילים, לראות מוזיקה וכדומה.

על היכולת לחוש צמרמורות, או "נמלים הולכות על גופך", קור וחום משמיעת מילים מסוימות או מוזיקה, או כתוצאה מראיית תמונות - עם זה הקורא וודאי אינו מתווכח.

מדוע אין הקורא מתפלא כאשר מישהו מזכיר בנוכחותו את המילה כינים - הוא מתחיל להתגרד בראשו? הגירוד הזה הוא אמיתי ולא דימיון!

האם יודע הקורא שהמוח קולט כמות אינפורמציה עצומה אבל חייב לעשות סלקציה וסינון בלתי מודע, ולכן אין האדם בעצם  מודע לקיומם? לאוטיסטים למשל יש בעיה שמוחם מתקשה לעשות סלקציה ולנפות חלק מהאותות הרבים שנקלטים. 

אם כך, האם אולי קיימת גם אפשרות סבירה שמוחנו מנפה גם דברים משמעותיים מסוימים? ובוודאי אין המוח יכול לקלוט תדרי אנרגיה שאינם נקלטים על ידי ששת החושים שלנו. למשל, קרני רנטגן וקרינה גרעינית. את אלה יכולים לקלוט רק בעזרת מכשירי מדידה חשמליים. אז האם יתכן שעדיין לא הומצאו המכשירים היכולים למדוד אנרגיות אחרות, שכרגע הן עבורנו בחזקת לא קיימות, בחזקת מטפיזיקה?

אם הקורא קרא את כל מה שנכתב בסדרה, האם יכול הוא להיות בטוח  שלא קיימת גם מציאות אחרת? ואולי הרבה אחרות?

ולגבי הקשר בין על-טבעי, אלוהים ומדע, דעתי דומה לזו של אלברט איינשטיין. על כך ניתן לצפות בסרטון הבא:

אלברט איינשטיין ואלוהים