ועל הפילוסופיה של העל טבעי.
הסוג הראשון תולה את הדבר ביד השגחה עליונה, אלוהים או ישויות אחרות.
הסוג השני, שמתייחס אל עצמו כאתאיסטי, פוסל את קיומם של הדברים שקרו, או מטיל ספק עקב סובייקטיביות בהסתכלות על הדברים שקרו, או מדחיק אותם כלא היו.
הסוג השלישי רושם לעצמו את הדברים ושואל שאלות. אין הוא מתעלם מהם, גם אם אינו יודע להסביר - הוא רואה בהם תופעות על-טבעיות, כי בהחלט אי אפשר להגדירן כרגע כטבעיות.
הסוג השלישי נחלק לשני תת-סוגים:
הראשון תוהה מעט על הדברים ועובר לסדר היום.
השני נוטה לחשוב שקיימים ממדים נוספים בעולם הנגלה לנו. הסוג הזה מנסה לחקור ולהבין מהם הממדים האלה.
הבעיה היא במוגבלותו של האדם (מוגבלות פיזית של המוח) בתפיסת עולם רב מֵימדי. אין ויכוח שבעולמנו קיימים לפחות ארבעה מֵמדים: יש את האורך, הרוחב והגובה של גופים - מה שאנחנו מכנים תלת מימד. אבל, רבים האנשים שמוחם בקושי מסתדר עם תפיסת התלת-מימד כהלכה. למשל, יש אנשים שבקושי מסתדרים עם גאומטריה דו-ממדית ובשום פנים ואופן אינם מסתדרים עם גאומטריה תלת-מימדית. ענף הגאומטריה התלת-ממדית היה בעבר אחד הענפים לבגרות במתמטיקה. אבל, ביטלו אותו בגלל המוגבלות של הראיה והתפיסה המרחבית של תלמידים רבים.
הסוג השלישי נחלק לשני תת-סוגים:
הראשון תוהה מעט על הדברים ועובר לסדר היום.
השני נוטה לחשוב שקיימים ממדים נוספים בעולם הנגלה לנו. הסוג הזה מנסה לחקור ולהבין מהם הממדים האלה.
הבעיה היא במוגבלותו של האדם (מוגבלות פיזית של המוח) בתפיסת עולם רב מֵימדי. אין ויכוח שבעולמנו קיימים לפחות ארבעה מֵמדים: יש את האורך, הרוחב והגובה של גופים - מה שאנחנו מכנים תלת מימד. אבל, רבים האנשים שמוחם בקושי מסתדר עם תפיסת התלת-מימד כהלכה. למשל, יש אנשים שבקושי מסתדרים עם גאומטריה דו-ממדית ובשום פנים ואופן אינם מסתדרים עם גאומטריה תלת-מימדית. ענף הגאומטריה התלת-ממדית היה בעבר אחד הענפים לבגרות במתמטיקה. אבל, ביטלו אותו בגלל המוגבלות של הראיה והתפיסה המרחבית של תלמידים רבים.
וקיים ממד רביעי ידוע שהוא מימד הזמן. גם כאן יש לאנשים רבים בעיית תפיסה נכונה של מימד הזמן, ביחס לשלושת הממדים האחרים. אין הדבר נובע מטיפשות, אלא ממוגבלותו של המוח האנושי בתפיסה רב-מימדית.
כמה מהקוראים יכולים לתפוס באמת את משמעות תורת היחסות של אלברט איינשטיין? האם הקורא יכול להבין את התופעה שאם ינוע במהירות האור הוא פשוט יעלם? לא יהיה לו משקל (מסה) והוא יהפוך לאור בעצמו. מסה היא עוד מימד הקיים בעולמנו. ואם הקורא יהיה עד להעלמות פתאומית של גוף שהתחיל לנוע במהירות האור, האם לא יקשור את הדבר לתופעה מיסטית?
נכון, עדיין אין לנו טכנולוגיה לנוע במהירות האור. כעת עובדים על כך בנאס"א - על פיתוח טכנולוגיה של שיגור של רכב חלל במהירות של 16% ממהירות האור. זהו כרגע גבול המהירות התאורטי. אך האם חקורא חשב פעם באיזו מהירות נעה המחשבה שלו? למשל ידועים מקרים של אנשים הנקלעים למצבים של 'הסוף' המתקרב. בשניות אחדות בודדות, המוח שלהם מגלגל כסרט את כל מהלך חייהם. גלגול חיים שלמים במחשבה בשניות - האם פעם נתן הקורא דעתו מה צריכה להיות מהירות המחשבה הזו?
ובכלל מהי מחשבה? האם ניתן לתאר אותה כדבר פיזי? על פי כל הגדרה
פיזית לא ניתן לעשות זאת, גם לא להסביר אותה בעזרת כל הביולוגיה הידועה לנו על המוח (ואנו יודעים רבות אבל בעצם עדיין לא יודעים כלום). אז אולי גם המחשבה היא מטפיזיקה?
ובכלל, האם כל אחד מהקוראים יכול להיות בטוח שכל העולם הנגלה לו אינו דמיון?
ואולי בעצם כל מה שאת/ה רואה, שומע, מריח וחש הוא פרי הדמיון ובכלל אינו קיים במציאות? כיצד אפשר להיות בטוח שהאינטראקציות עם העולם ואנשים אינה המצאה פרטית שלך? החלום הוא דוגמה איך המוח הופך דברים לא מציאותיים למציאותיים כביכול, עד שאנחנו 'מתעוררים'. ואולי ההתעוררות היא רק בעצם מעבר למציאות אחרת. אולי כמוה כמו החלום? האם יתכן שתחושת 'הקביעות' בשהייה במציאות שהקורא חושב שהיא מציאות הינה בעצם תחושה סובייקטיבית של הקורא?
האם לא קרה לפחות פעם אחת לקורא שהתקשה לעבור מהחלום למציאות? שלרגע בטוח שהחלום הוא כל כך מציאותי? האם הקורא מודע לכך שחלום 'הרפתקאות' שמרגיש כנמשך שעות וימים - בעצם מתרחש במוח בשניות בעת שנת החלום. האם אין בכך סממנים של מיסטיקה?
האם לא קרה לפחות פעם אחת לקורא שהתקשה לעבור מהחלום למציאות? שלרגע בטוח שהחלום הוא כל כך מציאותי? האם הקורא מודע לכך שחלום 'הרפתקאות' שמרגיש כנמשך שעות וימים - בעצם מתרחש במוח בשניות בעת שנת החלום. האם אין בכך סממנים של מיסטיקה?
ואולי בעצם כל מה שהאדם איננו מבין הוא מיסטיקה?
האם מציאות האלוהים עבור האדם כמסבירה את כל אשר אינו מבין אינה אלא מיסטיקה בעצמה? סוג של מטפיזיקה? מדוע אלוהים כן ותופעות אל טביעיות לא?
כשאנחנו מתבוננים בהצגה של קוסם, אנחנו רואים בעצם אשליה שהמוח שלנו מתרגם כמציאות גמורה. רק הידע שלנו שמדובר באשליה, גורם למוחנו לקבל את הדברים כפי שהם כביכול. לקבל, אבל לא בדיוק לתפוס ולהבין את הפער.
כשאנחנו מתבוננים בהצגה של קוסם, אנחנו רואים בעצם אשליה שהמוח שלנו מתרגם כמציאות גמורה. רק הידע שלנו שמדובר באשליה, גורם למוחנו לקבל את הדברים כפי שהם כביכול. לקבל, אבל לא בדיוק לתפוס ולהבין את הפער.
כשקוסם מניע חפצים כביכול על ידי המחשבה בלבד - כולם בטוחים שהתנועה הזו נעשית באמצעים פיזיים בלתי נראים. כי אפילו הקוסם מגלה זאת לקהל כאחיזת עיניים, אך לא את סוד האמצעים. אבל כיצד ניתן להסביר שישנם אנשים שבאמת יכולים להזיז חפצים בכוח המחשבה? נערכו עליהם ניסויים מבוקרים, תחת השגחה קפדנית, בחדרים אטומים שלא היו וראו מעולם. תוצאות ניסויים אלה רובן לא פורסמו בציבור. כי ניסויים אלה נערכו על ידי סוכנויות ממשלתיות סודיות ועל ידי
סוכנויות ביון חשאיות.
הפיזיקה המודרנית מצביעה גם על קיומם של מיימדים נוספים ואפילו של ממדים מקבילים. בוודאי לחלק מהקוראים, דברים כאלה כבר נראים בלתי נתפסים ומעוררים רצון לנטוש את המשך קריאת הכתבה.
אבל אני ממליץ לנסות לעשות מאמץ ולהמשיך לקרוא. לא אלאה רבות את הקורא בנבכי הפיזיקה המודרנית, שאמנם למדתי משהו במסגרת לימודיי האקדמיים הפורמליים - אבל אין זה תחום עסוקי ואני רחוק מלקרוא לעצמי מומחה בתחום זה.
הקורא וודאי מקבל את קיומה של האינטואיציה. לכולנו יש אותה במידה זו או אחרת. וודאי הקורא אומר שהיא נובעת מניסיונו האישי או של אחרים בעבר. על כן, האם 'קבלה' של תופעות היא בעצם רק עניין של ניסיון?
יש רבים הדוחים בשאט נפש קיום תופעת הטלפתיה. הם יאמרו שבעצם זו רק אינטואיציה. אז למגינת לבם, הם צריכים עכשיו לשנות את השקפת עולמם בנושא. המדע הוכיח שקיימת טלפתיה, בכוח שהוא הגדיר כפסיי (Ψ). נערכו תשעה ניסויים בלתי תלויים שהוכיחו את קיום הטלפתיה. המחקרים האלה פורסמו בכתב עת מדעי רציני ומכובד. פרטים על מחקרים אלו הובאו בפרק קודם בסדרה.
אז מדוע עדיין רבים אינם מאמינים בהזזת חפצים בכוח המחשבה? אינם מאמינים לתופעה זו שמכונה טלקינזיס?
מדוע למרות שהתופעה הודגמה בניסויים מבוקרים, רבים עדיין שוללים את קיומה מכל וכול? חלק בהחלט נובע מכך שרבים מהטוענים ליכולות האלה הם שרלטנים ובעצם מדובר בתרמית. אבל, לא ניתן להתעלם מכך שיש באמת היודעים לעשות את זה.
האם יודע הקורא שתוצאות תנועת ומדידת חלקיקים משתנות בנוכחות ובהשפעת הצופה בהם? זו כבר פיזיקה ולא מטפיזיקה. הדבר הוכח בניסויים פיזיקליים רבים.
אם כך מדוע רבים אינם יכולים לקבל את אפשרות התנועה של חפצים בכוח המחשבה?
נכון, זה בלתי נתפס ובלתי מוסבר לגמרי. אך, כיצד יכול הקורא להיות בטוח שלא מדובר כאן (כמו בכוח פסיי של הטלפתיה) בכוח פסיי -דלתא - אומגה - X למשל, שיתגלה אולי בעתיד?
וודאי רבים יאמרו שהזזת חפצים בכוח המחשבה היא שטות גמורה. מדוע? כי הם אף פעם לא היו עדים לכך שעצמים זזים בכוח המחשבה שלהם? אבל למשל, במצבי רוח מסוימים, או כשלעתים אני מסתכל מרחוק על חפצים המונחים על שולחן או מדף - קורה שהם 'מקבלים חיים משל עצמם' והם נעים, נופלים, נשברים או מתנפצים (לתופעה הזו קוראים כאמור טלקינזיס). הקורא כמובן יכול להאמין בכך או לא. כמדען גם אני הייתי רוצה להיווכח בכך בעצמי לגבי מי שטוען שדברים כאלה קורים לו.
אבל אומר לקורא כי בעצם נדירים האנשים שיכולים להדגים לו את הדבר בכל עת. למה הדבר דומה? בעבר הייתה לנו טלוויזיה שלפתע הייתה מקבלת חיים משלה והגבירה את עצמת הקול בצורה מפחידה. ולאחר מספר דקות שבה לשדר בעצמה הרגילה כמקודם. כשהזמנו טכנאי, הטלוויזיה פעלה כרגיל והוא לא היה מסוגל להבחין מה אינו כשורה בה. רק לאחר שהטלוויזיה נלקחה למעבדת השירות למספר ימים, הבחינו בתופעה גם שם ותיקנו.
באותה מידה אני לא יכול להוכיח לקורא שלפעמים אני עד לתנועת חפצים בכוח המחשבה שלי. ימדוע? כי אני לא שולט בזה. אני לא יכול להדגים את התופעה בכל עת על פי הזמנה. אבל אני בהחלט משוכנע שהתופעה קיימת, כי חוויתי אותה בעצמי. אבל יש בסביבתי כאלה שנבהלו מאוד מניפוץ חפצים מעצמם, כאילו משום מקום. הם היו נבהלים שבעתיים אם הם היו יודעים שזה נבע מהתפרצויות אנרגטיות שלי.
יתכן והקורא יאמר כי זה יד הדמיון, אך יאמין לי הקורא שאיסוף השברים אינו דמיון ואפילו טרחה. וכבר אני רואה כאלה שמסבירים את זה בקיום רעידת אדמה או משהו דומה. אבל מה לעשות שרעידת אדמה כזו לא נמדדה ולא דווחה, וכי רק חפץ אחד מתוך כמה מאותו סוג 'מחליט' לנוע פתאום?
ואיך ניתן להסביר תופעה שחוויתי מספר פעמים לא מועט - שבהם הנחתי ספל קפה מלא כדי שיתקרר מעט וכשחזרתי לשתות מהספל, גיליתי שהוא מלא רק עד מחציתו? ושלאחר לגימונֶת קטנה, הספל כבר חסר עוד רבע? מה, יש איזשהו רואה ואינו נראה ששותה מהספל שלי? למזלי אינני היחיד שחווה חוויות מסוג זה, אחרת בהחלט הייתי מודאג שנשתבשה דעתי.
הקורא שלא צפה בתופעות כאלה יכול לקבל אותן או לטעון שהכול לא היה ולא נברא. הקורא יכול להיצמד רק 'למציאות' שלו, או לקבל אפשרות שקיימת גם מציאות אחרת ואפילו יותר מאחת.
כי לאדם, עם כל גדולתו, יש מגבלה רצינית - תפיסת עולמו מבוססת בעיקרה על התשדורת הנקלטת מחמשת החושים שלו: הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש. אך התפיסה המתקבלת על ידי המוח מחמשת החושים אינה תמיד המציאות כפי שהינה באמת. המדע הוכיח את זה בדברים אינספור. אז המדע יודע את זה ולא סתם בפולקלור מזכירים את 'החוש השישי'. ואני אפילו לא יכול להיות בטוח שלא קיים גם חוש שביעי ושמיני.
לכן ההתבססות על התמונה המתקבלת מהחושים בלבד, אינה מספיקה לצורך הוכחה. כמה שנים היו כולם בטוחים שהשמש סובבת סביב הארץ ולא להיפך? האם יכול האדם לתפוס באמת את מושג האינסוף?
וכשהיקום נגמר מה יש מאחריו? לתוך מה מתפשט היקום כפי שזה קורה כיום? האם יכול הקורא ההדיוט להבין מהם יקומים מקבילים עם מיתרים חופפים? הפיזיקה המודרנית כבר מצאה עדויות לקיום דברים כאלה, אך האם המוח שלנו יכול באמת לתפוס את זה?
בסדרת התפיסה החושית שתפורסם בבלוג בהמשך, תתואר תופעת הסינסתזיה החושית שנפוצה אצל אנשים מסוימים, ובמידה מסוימת אצל כל אחד מאיתנו במצבים מסוימים. התופעה הזו גורמת לאנשים לראות קולות (כצבעים וצורות), להריח מילים, לראות מוזיקה וכדומה.
על היכולת לחוש צמרמורות, או "נמלים הולכות על גופך", קור וחום משמיעת מילים מסוימות או מוזיקה, או כתוצאה מראיית תמונות - עם זה הקורא וודאי אינו מתווכח.
מדוע אין הקורא מתפלא כאשר מישהו מזכיר בנוכחותו את המילה כינים - הוא מתחיל להתגרד בראשו? הגירוד הזה הוא אמיתי ולא דימיון!
האם יודע הקורא שהמוח קולט כמות אינפורמציה עצומה אבל חייב לעשות סלקציה וסינון בלתי מודע, ולכן אין האדם בעצם מודע לקיומם? לאוטיסטים למשל יש בעיה שמוחם מתקשה לעשות סלקציה ולנפות חלק מהאותות הרבים שנקלטים.
אם כך, האם אולי קיימת גם אפשרות סבירה שמוחנו מנפה גם דברים משמעותיים מסוימים? ובוודאי אין המוח יכול לקלוט תדרי אנרגיה שאינם נקלטים על ידי ששת החושים שלנו. למשל, קרני רנטגן וקרינה גרעינית. את אלה יכולים לקלוט רק בעזרת מכשירי מדידה חשמליים. אז האם יתכן שעדיין לא הומצאו המכשירים היכולים למדוד אנרגיות אחרות, שכרגע הן עבורנו בחזקת לא קיימות, בחזקת מטפיזיקה?
אם הקורא קרא את כל מה שנכתב בסדרה, האם יכול הוא להיות בטוח שלא קיימת גם מציאות אחרת? ואולי הרבה אחרות?
ולגבי הקשר בין על-טבעי, אלוהים ומדע, דעתי דומה לזו של אלברט איינשטיין. על כך ניתן לצפות בסרטון הבא:
